חן פרחי

זה לא משרת רק אותם אלא גם ובעיקר אותנו. לפי התאורייה שלך בפוקוס 1.6 היה אמור להיות מותקן מנוע 1.6 של קורטינה משנות ה 60' וברנו קליאו מנוע של רנו 5.. אמין בטוח זה היה, אבל גם רועש, איטי ובזבזן. נסה להשוות ביצועים וצריכת דלק של אוקטביה 1.2 TSI לאלו של מאזדה 3, שניהן משנת 2012. לא רק שהסקודה מהירבה בהרבה מהמאזדה, היא גם חסכונית ממנה ב 50%, וזה רק בשל היתרון הטכנולוגי. בדרך זו או אחרת כל היצרנים יאלצו ליישר קו, ובשורה התחתונה כולנו נרוויח מכך.

התקדמות גדולה לא פחות קיימת בתכנון המכונית. את שולחנות השרטוט הענקיים מחליפים מחשבים, את הכרסומות שייצרו את המבלטים החליפו מכונות CNC וכל תכנון הייצור נעשה קל בהרבה. אני זוכר סרט ווידאו מלפני שנים רבות שהראה את תכנון הפיאט 124; בתחילת הסרט מראים אולם ענק שיושבים בו עשרות מהנדסי מול שולחנות שרטוט, שכל אחד אחראי על תכנון חלק אחר, מאוחר יותר מראים את מערך הכבישה שלא השתנה הרבה ובסוף את ההרכבה הידנית. אחת המכוניות הראשונות שמערך הייצור והתכנון שלה היה ממוחשב היתה הפורד סיירה של 83'.

לא קשור לניסויים על לקוחות, תקני זיהום האוויר הבלתי אפשריים הביאו לפיתוח המנועים הקטנים המוגדשים.

מרתק, תודה על השיתוף ! המכונית הראשונה שיוצרה והורכבה על ידי רובוטים היתה הריטמו של פיאט, שבנוסף גם נצבעה על ידי רובוטים. בתחילת שנות ה 80׳ עברו מרבית היצרנים להרכבה ברובוטים, מה שגרם לעלויות גבוהות מאד בהסבת המפעלים, ולכן מרבית המכוניות הפופולריות המשיכו לעשות שימוש ביחידות הכוח של קודמותיהן - האונו המשיכה להשתמש במנוע ה 128, הס יירה במכלללי הקורטינה והרנו 9 במנועים הישנים של החברה.

שבת שלום לכולם !

ארוע יפה ומכובד, שלל שבדיות שבאו לארח חברה ליפיפיה המושקת. תודה לקובי על "שיעור ההיסטוריה" המחכים (כמו תמיד) ולכל החברים שטרחו והגיעו.

יצרן, בדגש על יצרן , חייב לקחת אחריות על מוצריו, גם אם תמה האחריות הרשמית שלו. מוצר כושל הוא לא בעייה של הלקוח אלא של היצרן, ואם ישנו כשל סדרתי, ואף אחד לא יודע זאת טוב מהיצרן, עליו לקחת אחריות לכל חיי המכונית, בהתחשבות בבלאי סביר והגיוני. למעט בלאי מצמדים טבעי, לדעתי האחריות על מוחות תיבות ה DSG צריכה להיות לעוד הרבה שנים, וכך גם לגבי מנועי ה 1.4 המוגדשים שבהם התגלו שברים בבוכנות. עבור VAG מדובר "בכסף קטן" סך הכל. התופעות קורות לרוב כשיצרנים גרמניים מנסים להיות הרפתקנים; בשנת 67' הציגה N.S.U הגרמנית את ה RO80 המדהימה, שעשתה שימוש במנוע וואנקל שפיתוחו לא הושלם כראוי; לאחר אלפי קילומטרים בודדים שבקו המנועים, ו N.S.U לקחה אחריות והחליפה על חשבונה, וללא אומר ומילה, מנועים בזה אחר זה, עד שקרסה. לאחר הקריסה נמכרה ב 69' לאודי, תוך מתן הבטחה להמשך אחריות לרוכשים. אולם אלו לא ממש נזקקו למחווה האדיבה; רובם היתייאשו קודם והתקינו במכונית מנוע V4 של פורד.. כך צריך וראוי לנהוג.

הסינים יכולים להתחרות בתוצרת המערב ללא כל קושי, ואין להם בעייה טכנולוגית. הבעייה העיקרית היא שבמוצרים שבהם כוח האדם לא מהווה מרכיב עיקרי בתמחור, הם לא זולים יותר, כי הם לא יכולים להיות זולים יותר. לאט לאט הסינים מציגים מוצרים ומותגים עצמאיים, וחלקם לא רע בכלל.

חשוב מכל - תמיד לשמור מוצרי גומי במקום אפל וקריר ככל האפשר. בעיקרון, אם המוצרים באיכות טובה, מספיק לארוז אותם באריזה "נושמת" מעט, ואין צורך להוסיף כלום. מריחת וזלין, שמן וכדומה אינה מומלצת, מאחר והם תוקפים גומי שאינו מיועד לבוא במגע עם שמנים, דלקים וכדומה.

לא עיניין של עצלנות. ישראל הינה שוק קצה, כלומר כל מכונית שהגיעה לארץ חייבת להמכר, שלמה או לחלקים - אין אפשרות להחזיר מכונית ליצרן חזרה. מכניות שעומדות חודשים בבונדד לא מביאות לרווחים עבור היבואן, וזו מטרתו היחידה של היבואן.

ידידי הסולל, אתה מבלבל בין שתי גירסאות שונות של המאלאגה; בשנת 88' שווקה כאן, או לפחות ניסו לשווק, גירסה חצי ספורטיבית של המאלאגה עם מנוע הזרקה זהה לזה של האיביזה SXI. כולן היו שחורות עם חישוקים זהים לאלו של האיביזה ומושבים ספורטיביים. בשנת 89' עלה הספק המנוע, כפי שציינתי בכתבה, עקב שינוי במאייד ולא עקב המעבר להזרקה, לפחות בארץ. גם האיביזה נמכרה כאן עד סוף 93' בגירסת מאייד בלבד, אז היבואנים לא ממש ששו לייבא מכוניות מוזרקות, ונמנעו מכך כל עוד יכלו.

תתי אלופים לעולם לא קיבלו רנו 4 או סוסיתא. בשנות ה 70' הם נסעו בפליימוט ווליאנט או וולבו 144 בצבע ירוק זית.

עידן הרכב הצמוד לסא"לים ומעלה נפתח ב 63', בתקופתו של צבי צור כרמטכ"ל. המכונית הראשונה שהוצמדה לסא"לים היתה סיטרואן דה-שבו, עם דלתות הנפתחות הפוך (דלתות התאבדות). את הדה-שבו החליפה בהדרגה הסוסיתא 12, משנת 66' ואילך. את הסוסיתא 12 החליפה בתחילת שנות ה 70' הכרמל דוכס, פאר היצירה הישראלית. בניגוד לסוסיתא 12, שהיתה מכונית סבירה לזמנה, הכרמל דוכס היתה מכונית מחורבנת למדי גם כשהיתה חדשה. באמצע שנות ה 70' הוחלפה הכרמל דוכס ברנו 4 המיתולוגית, שהרגישה כמו בנטלי ליד הכרמל.. בשנת 80' החלו לנפק לסא"לים רום כרמל במקום הרנו 4, במטרה לסייע למפעל בטירת הכרמל; הניסיון היה כשלון טוטאלי, ועד מהרה הוחלפו הרומים בפיג'ו 104. באמצע שנות ה 80' החליפו בהדרגה את ה 104 ה 205 והרנו סופר 5, שניהן עם מנוע 1.1. ב 88' נקלטו ראשונות ה 205 עם מנוע 1.4 ומזגן מקורי, וב 90' גם הרנו 5 עם מנוע 1.4. תקופה מסויימת סופקו גם פיאט פונטו 75 HSD, אך עד מהרה שבו לרכוש 205, עד שזו הוחלפה בידי המגאן דיזל.

יבוא מכוניות סיאט לארץ החל בשנת 83', עם הרונדה 1.2, ומעט אחריה הצטרפה הפורה, גירסת סיאט לפיאט 127. מעשית, נמכרו כאן סיאטים כבר בסוף שנות ה 70' - ה 124 ששווקה כאן ב 79'-80' לא היתה אלא סיאט 124, הפיאט 133 היתה גירסה ספרדית עדכנית לפיאט 850, וחלק גדול מדגמי ה 127 הגיעו מספרד. גרסת ה CL של ה 127 שהיתה בעלת 5 דלתות ורמת גימור גבוהה, היתה מעשה דגם עצמאי ספרדי, כשהקונים לא ידעו שמדובר בסיאט, מאחר ולתוצרת ספרד באותה העת היה מוניטין ירוד. יבואני סיאט לארץ היו סעם אספניה אוטומטורס ואולם התצוגה הראשי היה ברחוב המסגר. למרות המוניטין הבעייתי, דגמי הרונדה הראשונים נמכרו לא רע, יחסית. האיביזה שהגיעה הנה בתחילת 85' כבר נמכרה היטב, בעיקר בשל העיצוב הצעיר והתמחור הנוח מאד - האיביזה 1.2 היתה אחת המכוניות הזולות ביותר בארץ באותה העת. המאלאגה הגיעה לארץ בתחילת 86', כשאפליית המיסוי למכוניות בעלות נפח מנוע קטן היתה קיימת עדיין, ולכן עיקר המכירות היו של גירסת ה 1.2. כשבוטלה אפליית המיסוי בסוף 86', עיקר המכירות היו של דגם ה 1.5. בשנת 88' שווקה כאן גירסת ההזרקה, שהיתה בעלת מנוע זהה לזה של האיביזה SXI, ולמיטב ידיעתי נמכרו כ 5-6 מכוניות כאלו לכל היותר, כולן שחורות. בסוף 90' הופסק שיווק המאלאגה, לאחר שהפכה ללא רלוונטית עקב שפע המתחרות החדשות מיפן. למרות שהיתה די פופולארית, ספק אם שרדו יותר מכמה מכוניות בודדות.

http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/2093/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA-30-%D7%9C%D7%A1%D7%99%D7%90%D7%98-%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%92%D7%94 קריאה מהנה ושבוע טוב !

בבקשה .http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?483647-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A6%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%98-%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A7 אם יהיו עוד שאלות, אני כאן.

אפילו מעט מאוחר יותר, בתחילת שנות ה 2000, ולמיטב זכרוני המרצדס c היתה, יחד עם המיני, חלוצות השימוש בו.

גגות שמש ראשונים החלו להופיע מאמצע שנות ה 50׳, ודווקא פיג׳ו היתה מחלוצות השימוש בו. בפיג׳ו 403 ומאוחר יותר ב 404 גג השמש נפתח במשיכה אחורנית, ללא אפשרות הרמה להוצאת אוויר מתא הנוסעים. במכוניות הגרמניות גג השמש הופעל על ידי ידית מסתובבת והיה נוח בהרבה לשימוש. גגות שמש בעלי אפשרות הרמה הופיעו בסוף שנות ה 80׳ ואז מנגנוני הפעלה חשמליים הפכו לנפוצים יותר.

הזוויות היו נכונות וטובות וההיגוי היה מצויין, זו לא היתה הבעייה שלו. כיוון זוויות ההיגוי נעשה בדיוק כמו במכונית פרטית, עם שימסים מנחושת, על צלחות מסתובבות, ובסיום הטיפול בסדנא היה מיישרים את מעויין ההגה כלפי מטה. הגפ"ס לא היה מיועד לשימוש בשטח טרשי או סלעי, ושימוש כזה היה משבש את כל הכיוון וההיזון של מערכת ההיגוי.

ל M151 לא היתה שום בעיית היגוי, נהפוך הוא. לשום ג'יפ בן דורו לא היה הגה טוב כמו של ה M151 - קל, רגיש יחסית ונוח מאד לתפעול, בטח בהשוואה לוויליס. הנקודות החשובות ביותר לא הוזכרו, וקצת חבל - ל M151 לא היתה שלדה נפרדת אלא מרכב אחוד, ולכן יכל להציע צללית נמוכה, מה שהיווה יתרון טקטי במלחמת וויאטנם, יכולת צליחת מים יוצאת דופן בזכות מפלג אטום למים, מיתלים נפרדים שהקנו לו נוחות נסיעה מצויינת ויכולת הצלבת צירים מצויינת, המחסור בהילוך כוח ועוד. התנהגות הכביש הבעייתית שלו היתה פועל יוצא של בסיס גלגלים קצרצר והרגשה של מכונית פרטית.

ברור שליבואן קטן שמוכר כמויות זניחות הרבה יותר קל להציע יחס אישי. אף אחד לא מצפה באמת שיוניון מוטורס תזמין את כל רוכשי הקורולה השנה ליום כיף על חשבונה.. בנוסף, רוב רוכשי האבארט' קנו אותה ממניעים שונים לחלוטין מאלו של רוכשי הקאיה פיקנטו, רובם מכירים איש את רעהו, ולכן קל לארגן ימי כיף כאלו. גם בצ'מפיון, היבואן המושמץ ביותר עלי אדמות, רוכשים קבועים מקבלים הטבות נחמדות, מניסיון של העובד שלי שכל 3 שנים קונה גולף חדשה.

שילוב של קאיה פורטה, יונדאי i35 ושברולט אימפלה. תוצאה סופית נאה למדי סך הכל. נקווה רק שהדגם החדש ירגיש מגובש יותר מהדגם היוצא.

יהי זכרו ברוך, אספן אמיתי שיחסר לכולנו.

ברור שבנסיעה עירונית היא חסכונית יותר מבנסיעה בין עירונית. בעיר השימוש במנוע החשמלי רב בהרבה, ובמקרים רבים מחליף את מנוע הבנזין. בנסיעה בין עירונית מנוע הבנזין פועל תמיד, לכן היא "רק" חסכונית מאד. מכוניות דיזל מגיעות לצריכה זהה בנסיעה בין עירונית.

גלגל תנופה קל מאז מקובל האופנועים, בה הוא משולב במנוע בעל מהלך בוכנה קצרצר, מאחר ואיל צורך במומנט גבוה, אך נדרש הספק גבוה יחסית..