malcishua

לינק לסרטון של בן שפירו מלהג בטירוף... אבל ברצינות, לעניין הנתונים (372+74%) - זה באמת מוזר ומטריד מאוד, מכיוון שהמספרים מצוטטים בהרבה מאוד כתבות ומקומות ברשת. חיפוש קצר מעלה אנשים נוספים (בטוויטר בעיקר) שתוהים גם הם מהיכן הגיעו המספרים, אבל לא הצלחתי למצוא תשובה, גם לא בדוח ה״מצוטט״. קראתי את הדוח עד סופו, ניסיתי לשחק עם המספרים שמוזכרים בו (לגבי שנים שונות) ועדיין לא הצלחתי להגיע למספרים המדוברים.

אתה בעצם אומר - לא מספיק להרגיש את זה , צריך לאמץ את זה ולהתנהג בהתאם. מסכים לגמרי. נכון שהסיפורים עצמם לא ממורכזים סביב סיפור האהבה, אבל האהבה - גם בסינדרלה וגם בשלגיה - היא ממבט ראשון. בשלגיה זה אפילו מוקצן - הנסיך מתאהב במישהי ישנה בארון זכוכית. ביפה והחיה מן הסתם זה לא המקרה בגלל התמה של הסיפור (לראות מעבר לחיצוניות וללמוד להכיר את מי שמולך). תראה, כמעט לגבי כל עיקרון כזה אתה יכול לומר שהוא חשוב גם בבחירת בן/בת זוג. ועדיין, לדעתי, בסרט המדובר המסר הוא פחות בכיוון של בחירת בן זוג ויותר של קבלת האחר. לפחות על פני השטח... כל זה נכון לגביך (ולגבי) וכנראה לגבי הרוב הגדול של האנשים בעולם, אבל יש בודדים יוצאי דופן שעבורם כל זה מתגמד לעומת תחושת החופש שהם מאבדים בהתמסדות. כאמור, אני מכיר אישית. לא מדובר בדיכאוניים או אנשים עם בעיות למצוא זוגיות, אלא כאלה שעשו החלטה מודעת (לאחר שהיו בזוגיות) ולא קלה שזה אורח החיים המתאים להם. הם מצליחים ליצוק תוכן משמעותי לחייהם גם ללא ילדים. ושוב, אני בטוח שאתה חושב לעצמך ״אין דבר שיכול להיות משמעותי כמו לגדל ילדים״. וזה נכון - לגביך ולגבי רוב האנשים. אבל כאמור, יש יוצאי דופן. וחשוב מאוד לא לתקוף אותם ולא לשלול את מה שהם מרגישים. כל אחד ומה שטוב לו. נכון. אין ספק שזו החלטה שצריכים להיות בטוחים בה ב-100%, וזה מאוד לא פשוט. מסכים לגמרי, ותודה על הקישור

נראה לי שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך. כמו שכבר כתבתי, אני לגמרי בעד שלב ההתאהבות (צריך לזכור שמדובר בשלב בקשר) ואני אפילו חושב שהוא קריטי עבור קשר זוגי מוצלח. הגישה הזו, שקיימת רק מישהי אחת בעולם בשבילי, היא בעייתית לא כשאתה בקשר, אלא כשנגמר הקשר. לא חסרות דוגמאות, בשרשור הזה ממש, לאנשים שאחרי התאהבות כושלת בטוחים שהם איבדו את הסיכוי היחיד שלהם בחיים לאהבה. אני לא חושב שאתה יכול לא לקבל על עצמך את התחושה. כשאתה באמת מאוהב, זה מעבר לשליטתך. לא הבנתי, אם ההתנהגות הזו באה באופן טבעי כשמאוהבים, למה צריך לנסות להתנהג ככה? בהקשר הזה, אני חייב לציין עוד משהו שמפריע לי ברומנטיזציה של ההתאהבות בקולנוע וזה האהבה ממבט ראשון. אני לא טוען שאין דבר כזה - יש. אבל לא תמיד. אני מכיר לא מעט זוגות שההתאהבות קרתה אצלם דווקא בדייט השני (לפחות אצל אחד הצדדים..) ויש גם כאלה שהיו חברים שנים וזה קרה להם פתאום בשלב מאוחר יותר בחיים. הציפייה לקליק מיידי - שמושרשת עמוק במיטב סרטי הוליווד - לפעמים מונעת מאנשים לתת בכלל סיכוי למי שמולם. למה רומנטי? האם החורגת מקנאת בשלגיה על כך שהיא יפה יותר. זה הכל. אם תעבוד קשה ויותר מזה, לא תנטור טינה למרות שאחרים לא נחמדים אליך - הכל יסתדר בסוף. גם כאן, האהבה היא חלק מחבילת ה-happy ever after, לא העניין המרכזי. מלא בעצמו == תוכן רע... גיבורת הסיפור יודעת יותר טוב מכולם - היא רואה את ה״תוכן האמיתי״ של הנבל וכנ״ל (בסופו של דבר) עבור הגיבור. ברור שזה סיפור אהבה, אבל יותר סיפור על אילו דברים שטחיים ואילו חשובים באמת. אני לא כ״כ מסכים, לפחות לגבי הסרט של דיסני. לדעתי יש בו תמות ברורות של קבלת האחר, וזה ממש משהו שהוא מרכזי בסרט. כך התרשמתי לפחות (וגם מתגובות של הילדים שראו אתי את הסרט..). אני לא חושב שיש משהו אינהרנטי בלהיות נשוי עם ילדים שהופך בני אדם למאושרים יותר. בסופו של דבר, לדעתי מי שלא מתחתן כי פגש את אהבת חייו עושה את זה בסופו של דבר מתוך לחץ סביבתי משולב בפחד מבדידות. ילדים זה כבר סיפור אחר, לדעתי גם מתוך לחץ סביבתי אבל גם מתוך הרצון לייצר המשכיות של עצמך (אתה יכול לקרוא לזה אינסטינקט התרבות, בסדר ). יש שאומרים שזה נובע מהרצון החבוי בכולנו להביס את המוות. אני מכיר מעט אנשים שחיים לבד מתוך בחירה, ובאמת באמת שטוב להם כך. זה מאוד נדיר, זה נכון, אבל יש כאלה. אולי קשה לך להאמין כי הרעיון זר לך (גם לי, בכנות) אבל זה אמיתי לגמרי. מכיר גם זוג אחד מאושר שבחר לא להביא ילדים. אני חושב שהבעיה היא עם אנשים שרוצים להקים משפחה אבל משכנעים את עצמם שטוב להם יותר לבד, מכל מיני סיבות. אם זה פחד ממחויבות, אם זה בעיה בתקשורת שמונעת מהם לפגוש בני זוג או סתם עצלנות (כי בתקופה שבה אנחנו חיים, צריך לפעמים לעבוד קשה כדי לפגוש מישהי). ועליהם חבל. מסכים כמובן לגבי החלק הראשון לגבי היחס לבת הזוג, אבל אני מעדיף לדמיין ולשאוף לאיך שהעולם שלי יכול להיות, מעשית. סיפורי האהבה בדיסני תמיד היו שטחיים מדי, לטעמי. מעבר להתאהבות במבט ראשון אין בהם הרבה. לא בטוח שזה מה שאני רוצה לשאוף אליו. מסכים לגמרי, אבל אכן, זה עניין לדיון אחר.

שוב, זה לא משנה איך אתה מרגיש בזמן (הקצר) הזה של אופוריית ההתאהבות. העובדה היא שאין דבר כזה אחת מיוחדת ויחידה, יש כמה כאלה ובדרגות שונות של התאמה. אני ממש לא אומר שצריך להתייחס לבת הזוג שלך כאל משהו זמני ולחפש כל הזמן משהו טוב יותר - זו הדרך הבטוחה לבדידות. אני כן אומר שאחרי פרידה אין טעם להתאבל ולקונן על כך שאיבדת את ה״אחת והיחידה״ (ראה אושריקו) - כי תמיד יש סיכוי לקשר נוסף. 1 ו-3 לטעמי פחות קשורים לאהבה, אלא למסרים הפשוטים ש-א. קנאה זה רע והיא תוביל רק לרע ו-ב. אם תעבוד קשה ותחייך מול הקשיים זה ישתלם בסוף. 2 מעניין אם כי קצת סותר את 3... גם כאן, המסר העיקרי הוא כמובן - אל תסתכלי בקנקן אלא במה שיש בו. אני חושב שזה יותר מסר כללי (של קבלת השונה וכו׳) ופחות מסר שקשור במה לחפש בבן זוג. אגב, כמה לדעתך היה הסרט מצליח אם דיסני היו מחליטים להפוך את המינים בתפקידים הראשיים? אבל זה נושא לדיון אחר... אין ספק שזה מוטיב נחשק, אבל הסיבה לדעתי היא אחרת... או לפחות לא רק זאת. מעניין שדווקא בדוגמאות שהבאת (סינדרלה, שלגיה) הנסיך לא עושה שום דבר מסוכן או אמיץ כדי לזכות בנסיכה. בשלגיה ממש מדובר רק בנשיקה (ממש קוצר את פרי עבודתם של האחרים..), ובסינדרלה חיפוש עם נעל...

^ זה היה בספטמבר שעבר. לקח כחודש וחצי, מהרגע שזרקתי את הבקשה בתיבת השירות ועד שהמעטפה עם הדרכון החדש היתה אצלי ביד.

השאלה - שעליה פות״ש לא ענה עדיין - היא האם סייגו או לא. ברוב המעבדות אומרים ללקוח מראש שהבדיקה תעלה X שקלים שלא יוחזרו בכל מקרה.

השאלה היא האם התשלום ע״ס 250 ש״ח מוגדר כתשלום על התיקון או כתשלום על בדיקה. בד״כ במעבדות כאלה יש תשלום ראשוני על בדיקה (אותו לא מחזירים בכל מקרה) ותשלום נוסף על תיקון, אם יש. אם חלק מה-250 ששילמת (או כולם) מוגדרים להיות על התיקון, לדעתי ראוי שתקבל אותם, או לפחות חלק מהם, חזרה.

באותו רגע, כן. באופן כללי, לא. יש בעולם הרבה בנות זוג פוטנציאליות שמתאימות לך, ברמות שונות של התאמה, ולא רק אחת מושלמת. ההרגשה שלך באותו רגע של התאהבות לא מבטלת את האמת הפשוטה הזו. אילו מרכיבים בנרטיב של דיסני מכינים אותך לזוגיות מוצלחת? מסקרן אותי לשמוע (בלי שמץ של ציניות). ואני לא מדבר על סרטים מהשנים האחרונות כמו (שרק למשל - וכן, אני יודע שהוא לא מדיסני, זו רק דוגמא), אלא הקלאסיקות - שלגיה וכו׳. שים לב שבקלאסיקות המאמצים לא קשורים לאהבה, כלומר לא קשורים בהכרה של הצד השני וכו׳ אלא כמו שכתבת בשחיטת דרקונים וכד׳. בשנים האחרונות אכן חל שינוי במגמה, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת שלי (לגבי להכיר את הצד השני ודעות קדומות). אני לא מאמין גדול בלשאוף לאידיאל שלא קיים. כן מאמין בניסיון מתמיד למקסם את המצב הקיים (וגם קצת מזל אף פעם לא מזיק..). אולי בעיניך, כבוגר, אידיאל מסמל כיוון אליו יש לשאוף. ילד או מתבגר יכול לפרש את זה אחרת, קרי, להאמין שהאידאל קיים במציאות ולא להיות מוכן להתפשר על שום דבר אחר.

התעלמת מהמילה הקריטית בטקסט שלי שציטטת - ״אחת״. זה קורה, אבל ברוב המקרים זה לא. ברוב המקרים - הקשר נגמר וממשיכים הלאה. אולי. ובכל זאת, הניסיון שלי לפחות מאמת אותה. ומכיוון שהקפדתי לכתוב ״בהכרח״, זה מספיק אני מרשה לעצמי פה לקחת סטטיסטיקה מהסביבה הקרובה שלי. מכל מי שאני מכיר, זוג אחד הוא כזה שזה היה הקשר הראשון שלו בחיים. כל השאר עברו התאהבות אחת (אחרת) לפחות לפני שהגיעו לקשר אותו מיסדו. לדעתי הם כן מוכרים הבטחה, במיוחד כשמדובר בקהל צעיר. אבל כנראה שזה סובייקטיבי. בכל מקרה, לדעתי מיסוד הקשר עם ההתאהבות הראשונה הוא כ״כ נדיר, שזה די תלוי במזל ופחות בדרך חיים. לא חושב שמאוהבים... אבל כן אוהבים. מה שבהרבה מובנים (אם לא רובם) - עדיף. אתה צודק. הבעיה, מבחינתי, היא שהאידאל הזה לא קיים. אני מעדיף למשל את הגיבור שלי עם איזשהו flaw, הרבה יותר קל לי להתחבר אליו ככה. וד״א, אם תשים לב, אפילו בסרטי הילדים בשנים האחרונות יש שינוי מגמה לכיוון הזה. זה דווקא החלק הפחות נאיבי ויותר מציאותי - הצורך להתאמץ ולהשקיע כדי להגיע לזוגיות הנכספת...

זה מה שקורה כשקוראים רק את הכותרת של המאמר ומרפרפים על האבסטרקט. ראשית, המאמר מנסה לנתח תוצאות קודמות כדי להגיע למסקנה האם יש קשר בין ערכי כולסטרול LDL גבוהים לתמותה אצל אנשים מבוגרים - מעל גיל 60. כלומר לא רלוונטי עבור גילאים צעירים יותר, ולא עבור סיבוכים רפואיים שאינם מובילים ישירות למוות. אגב, עדות לכך שבגילאים מוקדמים יותר הקשר הסטטיסטי כן קיים אתה יכול למצוא באבסטרקט, שמציין שהקשר הזה קטן עם הגיל. שנית, יש לא מעט בעיות בהסקת המסקנות שלהם המבוססת על שילוב כ״כ הרבה ניתוחים סטטיסטיים שונים. הכותבים אפילו הודו בכך בעצמם (עמוד 3 ואילך) אבל הנסיונות שלהם לפטור (כן, ב-ט׳) את הבעיות האלה הם, איך לומר, לא מאוד משכנעים - במיוחד (לטעמי) לגבי התיקון לגורמי סיכון שונים, שם נראה שפשוט אין להם משהו אינטיליגנטי (או בכלל) לומר. שלישית, המספרים עצמם (המצוטטים ממאמרים אחרים) לא תמיד משכנעים ויותר מזה, לא תמיד מובהקים. לעניות דעתי, כפי שכבר נאמר כאן, ה״מאמר״ הזה פשוט לא משכנע - בלשון המעטה. לנפנף בו כאילו זו הוכחה כללית מאיזשהו סוג שכולסטרול LDL גבוה לא מסוכן לבריאות - זה כבר ממש חוסר אחריות (ואני עדין פה בניסוח שלי).

את זה הדגמת מעל לכל ספק.

גם לי היה אותו סיפור בדיוק עם הדרכון. אולי אנחנו צריכים להקים מערך דואר חלופי שמסתמך על חברי פורום (מכל העולם).

אופל אדם S? פולו GTI? (עם קצת מיקוח, אולי תכנס בתקציב..)

קודם כל, לא כתבת באיזה תחום התואר, אבל אם מדובר בתואר שני אז באופן כללי יהיה לך הרבה יותר זמן פנוי מאשר בתואר הראשון, לכן שיקולים כמו ״ללמוד ברכבת״ וכו׳ פחות רלוונטיים לדעתי. קודם כל, נשאלת השאלה כמה אתה מסוגל להוציא על שכירות חודשית (לא ענית על כך). האם אתה גם מתכוון לעבוד תוך כדי התואר, ואם כן, במה? זה עלול ליצור אילוצים על מקום המגורים שלך. קח בחשבון גם את האלמנט החברתי (אני מניח כאן שאתה לא נשוי + ילדים). כפי שכתבתי, יהיה לך לא מעט זמן פנוי וחופש, והרבה (א)נשים כמוך בסביבתך, וזו תקופה שלא תחזור על עצמה (מניסיון). לכן, אם לא מגורים ליד האוניברסיטה/בת״א (שזו לדעתי העדיפות העליונה), אני ממליץ לך למצוא איזור שגרים בו הרבה סטודנטים מתל אביב, אחרת הולך להיות לך מאוד משעמם במהלך התואר.

לזה התכוונתי, בין השאר. שים לב שבפירוש הפרדתי בין התחושה עצמה - שהיא באמת כפי שאתה מתאר - לבין הקונספט שיש רק אחת שמחכה לך אי שם והיא מושלמת וכו׳. הקונספט הזה הוא נאיבי. אין דבר כזה ״נפש אחת תאומה״. למעשה, אין בהכרח קשר בין תחושת האופוריה בשלב ההתאהבות לעתיד הקשר עצמו. האופוריה שאתה מרגיש בתקופת ההתאהבות לאו דוקא מצביעה על כמה טוב יהיה הקשר כשהיא תגמר וכמה זמן הוא יחזיק. לראיה, לרובנו קרה שהתאהבנו פעם אחת לפחות והקשר בסופו של דבר נגמר. לפיכך, תחושת ההתאהבות הזו שאתה מתאר ממש לא מבטיחה קשר זוגי מאושר וארוך טווח. וזה בדיוק מה שדיסני מוכרים לנו - ההבטחה הזו. הנסיכה פוגשת את הנסיך, הם מתאהבים וחיים באושר לנצח. במציאות - אתה פוגש ומתאהב בכמה נסיכות, כשבכל פעם אתה בטוח שזהו זה עד שזה נגמר, עד שאתה מגיע לזו שבאמת מחזיקה (או שלא). שוב, הביקורת היא לא על אופן תיאור ההרגשה. קרא מה שכתבתי למעלה. אגב, מצחיק שאני לוקח את הצד הזה בדיון בינינו, שכן רוב מכרי מתייחסים אלי דווקא בתור רומנטיקן... אני חובב גדול של שלב ההתאהבות, ומאמין שזה שלב הכרחי בדרך לקשר זוגי מוצלח.

מאמר מעניין על גנרל לי שנכתב ע״י היסטוריון אמריקאי שמתמחה במלחמת האזרחים והתקופה שבאה אחריה: https://www.nytimes.com/2017/08/28/books/review/eric-foner-robert-e-lee.html

כרגע, לפי הפוסטים האחרונים שלך, הייתי מעדיף להיות נוסע שלה ולא שלך.

נשמע פשוט שהמקפיא שלך מקולקל.

מסכים שההרגשה מדהימה, אבל לא לזה התכוונתי. הקונספט הנאיבי הזה, כאילו לכל אחד יש מישהי אחת שמושלמת בשבילו והיא מחכה לו אי-שם, לזה התכוונתי. דיסני לא המציאו את זה כמובן (ראה ערך סינדרלה או היפיפיה הנרדמת), הם פשוט עשו מזה המון כסף. הייתי רוצה להאמין בכך, כלומר שזה חלק מהטבע האנושי ולא תלוי חברה או תרבות, אבל אני לא בטוח כמוך שזה נכון.

האופוריה שנוצרת כשאתה מתאהב - לא קשורה להתניה חברתית. האמונה בכך שיש מישהי אחת מושלמת שמתאימה לך בדיוק ומחכה אי-שם שתמצא אותה - כן.

צ׳מגאי, בדיעבד עשית טעות - קנית רכב חדש בהחזר חודשי גבוה, לא בדקת את המצב בשוק, ווטאבר - כרגע זה כבר לא משנה (מעבר להפקת לקחים בעתיד). במקום לעסוק בטעות שעשית תתמקד בדרך הפעולה הטובה ביותר מבחינתך כרגע. אלה ההצעות שלי: 1. אם במיקום החדש שלך אין לך צורך קריטי ברכב - כלומר אתה מסוגל להתנייד לעבודה ולשאר המקומות שנכללים בשגרה היומיומית שלך ללא רכב - מכור את הרכב עכשיו, כמה שיותר מהר (או לחילופין - ברגע שאתה בת״א ולא נזקק לו יותר) גם אם זה אומר לוותר על כמה אלפים, כדי למזער את ההפסד שלך. אחרי שתעבור לת״א, תתאקלם ותבין מה העניינים, אם תחליט שאתה בכ״ז רוצה להחזיק רכב (וזה לא מובן מאליו, רוב הרווקים שאני מכיר שגרים בת״א לא מחזיקים רכב) - תתחיל לחפש מתוך פוזיציה של חוסר לחץ. פתאום המצב יתהפך - המוכרים יהיו בלחץ ואתה לא, ומבטיח לך (מניסיון) שבמצב הזה אתה תמצא עסקה שתהיה מרוצה ממנה, ואפילו די מהר. 2. אם בכ״ז המסקנה היא שאתה זקוק לרכב גם בת״א ברמה שאתה לא יכול להסתדר בלעדיו - אני מציע שתעשה הערכה ריאלית של כמה בדיוק אתה תקבל ממהלך של מכירת הרכב שלך וקנית רכב זול יותר. כשאני כותב ריאלית אני מתכוון לזה - בהנחה שתמכור את הרכב שלך נאמר ב-62K ותקנה את הרכב השני במחירים המפורסמים בלוחות, מינוס איזשהו מיקוח סביר. נניח שיצא לך X ש״ח. עכשיו תשב עם עצמך ותחשוב כמה ה-X ש״ח האלה קריטיים עבורך. האם הם שווים לך את הטרחה (הלא מעטה) שבהחלפת הרכב, את הסיכון שבקניית רכב יד שניה לעומת הבטחון שבהחזקת הרכב שלך ואת הירידה בסגמנט עם כל המשמעויות הנלוות? אם כן - לך על ההחלפה, ואם לא - המשך להחזיק ברכב שלך.

הציניות שלו דווקא ממש במקום, ואפילו לא מוגזמת. יש מקום לעוד.

איך אתה יודע? יש לך איזשהו שמץ של הוכחה שזה היה מכוון? לא. אבל זה לא מפריע לך להעלות השערות כאלה או אחרות ולציין אותן כאילו הן עובדות. חוזר ואומר: טעויות מתרחשות בגוגל כל יום, חשבונות מושעים בטעות ומוחזרים כשהטעות מתגלה. הרוב המוחלט לא מתפרסם, פעם ב- כשמדובר במישהו שחושב שהוא מספיק חשוב כדי שגוגל יתנכלו לו אישית, הוא מפרסם את זה ואנשים כמוך כמובן אוכלים את זה בתיאבון. כנראה שכן. אגב גם כאן, קראתי את הכל ובאמת שלא הבנתי למה הוא חושב שגוגל ירצו ״להשתיק אותו״. זה כבר משהו אחר. אני מניח שכאן התקבלו הרבה תלונות על הוידאו שלו. יוטיוב בדקו בכללי הפרסום באתר ומצאו שהוא מפר אותם (אני מניח) והורידו את הוידאו. אתה שם לב לסתירה בטיעון שלו (או שלך, בכלל לא ברור מה הוא טוען)? הוא בעצמו אומר שאין בפיד (או איך שלא קוראים לזה בטוויטר) שום דבר שאין בפידים של אחרים שלא נחסמו. אז איזו סיבה יש להניח שהוא נחסם בכוונה או מאיזו סיבה קונקרטית? במיוחד שהוא לא קיבל שום הודעה מטוויטר? כנראה שמדובר בתקלה טכנית. נכון. לא רק זה, הם רחוקים מלהיות קיצוניים או בעלי דעות ״שנויות במחלוקת״. מה שמעלה את בספק גדול את ההנחה שגוגל ירצו או יטרחו לחסום להם את החשבון בכוונה. מכיר את התער של אוקאם? נסה להפעיל אותו פה במקום לחפש קונספירציות במקומות בהם הן לא קיימות.

אני חייב לשאול - מה מייחד גולף 1.4 עד כדי כך ש״כל חובב רכב חייב שתהיה לו כזו מתישהו בחיים״? מילא זה היה נאמר על ה-GTI, אבל הגולף הסטנדרטית? באמת? נהגתי לא מעט על הדגם החלש יותר וכמה פעמים על החזק יותר, וזו באמת משפחתית-קומפקטית נחמדה מאוד. אבל ממש לא הרגשתי שהיא מיוחדת ברמה כזו שכל חובב רכב צריך לשאוף להחזיק אחת כזו.

חייב לחלוק אתך (ועם כולם) סיפור שקשור לסיפור שלך. חבר טוב שלי היה גם הוא חסר אונים מול בעיה רפואית. כל הרופאים שהוא הגיע אליהם שלחו אותו לבדיקות מסוגים שונים וכל התוצאות היו שליליות. בסופו של דבר נמאס לו והוא הלך בהמלצת מכר לטיפול בדיקור סיני - פעמיים בשבוע. לאחר תקופה דיווח על שיפור מדהים. את כל זה סיפר לי בשיחה שיתה לנו באחד הערבים. אמרתי לו: בוא נעשה ניסוי. ותר על הדיקור הסיני ובמקום זה, פעמיים בשבוע בלה את אותו הזמן בצורה הכי מרגיעה שאתה יכול לחשוב עליה - אמבטיה חמה, מדיטציה, הרגעות עם מוזיקה טובה. עשה כך, וחזר אחרי מספר שבועות לדווח שהמצב אפילו השתפר. התברר שכל מה שהיה צריך הוא פשוט להרגע מאורח החיים הלחוץ (מאוד) שלו. אני אישית מאמין שאפקט ההרגעה הזה - בשילוב כמובן עם אפקט הפלצבו - הוא ההסבר לרוב המקרים בהם מדקרים סיניים או רופאים אלטרנטיביים למיניהם ״מצליחים״ בטיפול. לפני שפונים אליהם - רצוי לתת מבט טוב וביקורתי על אורח החיים שלך ולהבין שאולי אתה דורש מעצמך יותר מדי, אם זה פיזית או מנטלית.