malcishua

גם כניסה לקולנוע היא לא זכות סוציאלית, ועדיין, אם לא יאפשרו לך להכנס לקולנוע בגלל המוצא שלך או הנטייה המינית שלך מדובר באפליה. הצבא, במיוחד בארה"ב, מהווה מסלול קריירה אפשרי בשירות המדינה. אם אין סיבה קונקרטית שבעטיה אתה לא מסוגל לשרת, זה לא לגיטימי מבחינת המדינה למנוע ממך את המסלול הזה. עריכה: וכן, כל אפליה היא פסולה מהגדרתה. אפליה פירושה העדפה (לטובה או לרעה) של אינדיבידואל או קבוצה מבלי שתהיה לכך הצדקה עניינית.

אתה מתבלבל עם לונדון (שאל את חווה אלברשטיין).

מה הקשר? מדובר בקבוצה של אנשים שמשהו משותף להם ועל בסיס אותו משהו אתה מחליט להפלות אותם ולא לגייס אותם לצבא. כל עוד הוא - בפני עצמו - לא מונע מהם לשרת בצבא (ולא, סטטיסטיקה לא מונעת מאינדיבידואל לשרת בצבא), זה לא משנה אם מדובר בזהות אתנית או מגדרית.

יש הרבה אוכלוסיות שניתן לומר את זה עליהן. למשל, ידעת ש-native americans נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות? או שבאופן כללי, אנשים שהורה/בן זוג שלהם התאבד נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות? אבל אתה לא רואה אף אחד מציע לא לגייס אותם לצבא. זה לגיטימי לגמרי להחליט (דרך המנגנונים המתאימים) שאינדיבידואל לא כשיר לשירות צבאי מסיבות פסיכולוגיות/נפשיות. להחליט שמגזר שלם לא כשיר - זה כבר פחות לגיטימי, ואפילו יש לזה שם - אפליה.

^ אני לא מבין מה אתה רוצה ממנו. הוא התנצל בפירוש על דבריו. פעמיים. בטוויטר.

^ ודאי שהוא יכול. קודם כל, עובדה . שנית, מועמד יכול לסחוף אחריו הרבה מצביעים בזכות כל מיני דברים: המצע שלו, ניסיון עבר עשיר, כריזמה-עוד-יותר-נמוכה של המתחרה, לכלוך על המתחרה, תכונות אופי אחרות שלו ועוד. אנשים מצביעים מכל מיני סיבות, לא רק הכריזמה של המועמד (אם כי ברור שהיא חלק גדול מהעניין). אם לדוגמא אתה פועל במפעל פלדה שעומד להסגר, ומועמד לבחירות מבטיח מעל הפודיום שהוא לא יתן למפעל להסגר וידאג לג׳וב שלך (בניגוד למועמד השני), אתה כנראה תצביע לו גם אם יש לו כריזמה של מלפפון (מהמלפפונים הרכרוכיים האלה, שהיו במקרר שבועיים).

לפי ההגיון שלך, גם נכה בכסא גלגלים לא נחשב להולך רגל.

^ אתה יכול לטעון שלדעתך טראמפ כריזמטי, אבל לומר שאין על זה עוררין זה די מופרך. אם זה היה נכון, היינו יכולים לסגור את הדיון הזה עכשיו. דווקא העובדה שאדם כזה לא-כריזמטי (לדעתי, וכנראה לדעת הרבה אחרים) הצליח לסחוף אחריו כ״כ הרבה מצביעים, היא בעיני הבסיס (או לפחות חלק משמעותי ממנו) להפתעה שתוצאות הבחירות עוררו - ולדיון שאנחנו מנהלים כאן.

^ אפשר לשאול ספציפית מאילו דברים שממשל טראמפ עשה עד כה אתה מרוצה? והאם אתה מרוצה מכל מה שעשה או שיש גם דברים שאתה לא מרוצה מהם?

לא מדובר בארוחה ממש, כלומר תחליף למסעדה, כי אם בסוג של נשנושים ושתיה לפני ותוך כדי הסרט. סה״כ משני הנסיונות שלי עם כרטיסי VIP כאלה (הם נפוצים מאוד בתור מתנות יומולדת במקומות עבודה), הכיבוד די סביר (בעיקר הקינוחים) וזה די נחמד להמשיך לנשנש לאורך הסרט (במקום סתם פופקורן), אבל זה ממש, ממש לא שווה את המחיר, שהוא כ-100 ש״ח מעבר למחיר כרטיס רגיל. לא הייתי קונה בעצמי.

אני לא יכול כ״כ להעיד על איכות המחשב עצמו, אבל כן יכול להעיד על השירות שקיבלה חברה טובה מאוד שלי - תחת אחריות - כשהמחשב התקלקל. הוא היה לא פחות ממחפיר, עד כדי כך שבסופו של דבר היא פשוט ויתרה על המחשב וקנתה אחד אחר (מתוצרת אחרת כמובן). לא היא ולא אני נתקרב למותג הזה יותר, בארץ לפחות.

לגבי מטלב - אין שום בעיה עם מטלב במק, להיפך. אני עובד עם מטלב במק - אינטנסיבית - כבר כמה שנים (מאז שעברתי מווינדוס למק, לא הסתכלתי אחורנית), ועדיין לא נתקלתי בשום בעיה ו/או חוסר של איזושהי פונקציה. אני די בטוח שאפשר לקנות גרסת מטלב לסטודנטים למק. ממה שאני מכיר, אתה קונה רשיון ללא קשר למערכת ההפעלה שלך, ואח״כ אתה יכול להוריד מהאתר שלהם את קבצי ההתקנה המתאימים למערכת שלך. לגבי זה שבארץ ווינדוס זה הסטנדרט - זה מאוד תלוי איפה. אני יודע למשל שבאוניברסיטה העברית לומדים ומתכנתים בלינוקס (בכל השפות, כולל מטלב). גם רוב החוקרים (במדמ״ח) עובדים עם לינוקס ו/או מק (המערכת של מק מבוססת על לינוקס). מהמקומות שאני עובד אתם (בתעשיה) - חלק עובדים עם ווינדוס כדי לפתח ב-C# (לך תבין), אבל מי שלא כבר מזמן עבר לאובונטו (לינוקס). מהניסיון האישי שלי - ממליץ בחום לרכוש מק אם אתה יכול. מנקודת ראות של משתמש ביתי - מערכת ההפעלה רצה חלק יותר, בלי סיבוכים ובלי ריסטרט על כל עדכון קטן שאתה עושה. היא גם - לטעמי - הרבה יותר אינטיאיטיבית ונעימה לשימוש (אבל זה באמת ענין סובייקטיבי). יתרון גדול אם יש לך מוצר נוסף של אפל (כמו אייפון), האינטגרציה בינו לבין המק היא מצוינת ושקופה למשתמש. אני למשל כבר לא יכול לדמיין מצב שבו אני לא מקבל (ועונה על) סמסים או אפילו שיחות למק. מנקודת ראות של מישהו שעובד עם המחשב - כאן לדעתי יש למק ממש יתרון על ווינדוס, בתנאי שאתה לא מפתח ב-C#. אני תמיד אעדיף לפתח (לעשות R&D) על מערכת מבוססת לינוקס.

^ לא וואלה, אבל אתה צודק, הייתי צריך לבדוק את המקור לפני שפרסמתי. הכותב טוען שהנתונים לקוחים מהסטטיסטיקה של ה-OECD (כך הבנתי), אני אחפש באתר שלהם נתונים אמינים ואחזור עם מסקנות. בלינק שלך גם לא ברור כ״כ על מה המספרים מבוססים, לפי מה שהצלחתי להבין מדוחות של ה-CIA(?)... וגם זה רק עד 2010. בקיצור, כנראה שזה דורש בדיקה מעמיקה יותר. אני אשתדל למצוא.

התרנגולת, ברור. ראה בראשית פרק א׳ פסוקים כ-כ״א.

ה-HDI הוא מדד מבוסס מאוד, אבל לטעמי הוא מייצג יותר ברמת המדינה ופחות ברמת האינדיבידואל, מכיוון שהאספקט הכלכלי שבו מבוסס על התמ״ג ולא על שכר חציוני מול יוקר המחיה, כמו במדד כוח הקניה. כמו כן, קל יותר (שוב, לטעמי) לפרש את ההפרש (או היחס) במדד כוח הקניה בין מדינות שונות (כלומר ההשוואה היא יותר straight-forward).

אין ספק שעדיף מחקר השוואתי מקיף שבוחן את ההשפעה של כל אחת מהאוכלוסיות הנ״ל על הנתונים - לעומת האוכלוסיות ה״מקבילות בארה״ב - אבל זה מן הסתם מחוץ ל-scope של השרשור הזה (אלא אם אתה מרים את הכפפה). לומר שלנתון אין משמעות כי אפשר לעשות מחקר מקיף יותר - זו לדעתי טעות. למרות האוכלוסיות המיוחדות וההבדלים התרבותיים, העובדה היא שלשכיר החציוני בארה״ב פי 3 ושליש(!) יותר כוח קנייה במקום מגוריו מאשר לישראלי במקום מגוריו. זה פער עצום, אוכלוסיות מיוחדות או לא. ״מדד האושר״ המדובר הוא - סלח לי - קשקוש מוחלט. הוא מבוסס א. על תשובות סובייקטיביות של אנשים לשאלון שהוגדר מראש ו-ב. על מדגם של אלפי אנשים בודדים (ולך תדע כמה הסוקרים ידעו לבחור את המדגם מספיק טוב כך שיתחשב באופי האוכלוסיה המיוחד בכל מדינה ומדינה). לעומת זאת כוח הקניה הוא מדד אובייקטיבי שמבוסס על כל המשתכרים בכל המדינות, והוא מודד בצורה מאוד פשוטה מה אתה יכול לעשות עם הכסף שאתה מרוויח. להתווכח על ״מידת האושר״ אפשר בלי סוף, בלי להגיע להסכמה. מדובר במשהו שהוא מאוד חמקמק וסובייקטיבי, ולא ברור אם בכלל יש טעם לנסות לשערך אותו בקנה מידה שהוא מעבר לאישי. לעומת זאת, כוח הקניה הוא עובדה. העובדה היא שמשתכר חציוני ישראלי יכול לעשות פחות משליש עם המשכורת שלו מעמיתו האמריקאי (כל אחד במקום מגוריו כמובן). נכון שלא ברור עד כמה זה קשור למושג הערטילאי שנקרא ״אושר״, אבל נראה לי די ברור שכל אחד מאיתנו היה מעדיף כוח קניה כמה שיותר גדול.

אז הנה, כדי להמנע מדיונים בסגנון ״אני מכיר מישהו ב-X שמנקה רחובות ונוהג בלקסוס״ בואו ננסה גישה סטטיסטית - להתבונן ברמת החיים כפי שהיא משתקפת בכוח הקניה של השכר החציוני. הנה פוסט מעניין (אני מודה שלא אימתתי את הנתונים, אם מישהו חושב שהם מזויפים אני מוכן לעשות מאמץ) שמפרט את הנתונים נכון ל-2014: http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/4776678 אמלק - מבין 25 מדינות, כולל ארה״ב, אוסטרליה ורוב מדינות אירופה (הסקר נעשה רק עבור מדינות ה-OECD בהן החוק קובע שכר מינימום), כוח הקניה של השכר החציוני בישראל ממוקם במקום ה-24 (לפני מקסיקו, שהיא האחרונה). רק כדי לקבל פרופורציה, הוא עומד על כ-30% מזה האמריקאי (הגבוה ביותר בטבלה). כלומר כדי לחיות בישראל באותה רמה שבה חי שכיר חציוני בארה״ב, אתה נדרש לשלוש ושליש(!) משכורות חציוניות ישראליות. לא יודע מה המצב בשאר העשירונים, סביר להניח שהוא דומה. נראה לי שזה די מסכם את הנושא.

כחלון הבטיח דבר קצת אחר (הסרת חסמים בירוקרטיים וכו׳ שתביא להגדלת היצע הדירות ב-250,000), אבל אני מבין כמובן את הנקודה שלך. לא הבעתי דעה, ד״א, לגבי היכולת של גבאי לעמוד בהתחייבות שלו. רק ציינתי אותה.

אני לא מכיר את כל התוכנית הכלכלית, אבל לגבי מה שקשור לדיור - אין סיבה שבנייה מסיבית תכניס את המדינה לחובות. ראשית, ניתן לבנות פרויקטי דיור ״שלא למטרות רווח״, כלומר לגלגל את הרווח הצפוי חזרה למחירי הדירות כך שהמדינה לא תרוויח שקל ממכירת אף דירה (אבל גם לא תפסיד - בקיצור, תמכור במחיר עלות). שנית, את התקציב הראשוני לבנייה ניתן ורצוי לקצץ ממקומות אחרים בתקציב. הכל תלוי ברצון וברוחב הממשלה של הרוצה.

אבי גבאי, אגב, מתחייב לבנייה של 300,000 דירות - מתקציב המדינה - תוך 5 שנים.

זה לא מדויק לגמרי. בתורה ישנם מספר איזכורים לכך שמשה כתב חלקים ממנה עצמה כפי ששמע אותם מאלוהים (אלוהים כמובן לא כתב פיזית שום דבר). לעניין נושא השרשור - ירידה משמעותית (וכן, אפילו מיידית) תהיה רק כאשר הריבית תעלה מספיק כך שמשלמי משכנתאות נוכחיים לא יוכלו לעמוד בהחזרים החודשיים ויהיו מחוייבים למכור מיידית (או לחילופין הבנק יאלץ לעקל להם את הנכס). האם זה אכן יקרה? נחכה ונראה.

וגם זה בתנאי שאתה מוכיח כל שקל מהנזק שאתה טוען שנגרם לך. כולל קבלות על תחב״צ, אישורים על ביטולי הפגישות הנ״ל והוכחה שהם גרמו לאובדן כסף (כן, כן), וכמובן אישור מהבנק על שבירת תוכנית חסכון ולקיחת הלוואה וחישוב של הריבית שהפסדת כתוצאה מכך. כפי שהבנת, אתה (אולי, תלוי בשופט) תקבל פיצוי אך ורק על מה שהפסדת בפועל, ועל מה שתוכל להוכיח מעל לכל ספק (חלק מהדברים לא פשוטים עד בלתי אפשריים להוכחה, למשל שממש הפסדת כסף כתוצאה מביטול פגישה מסוימת. למה אי אפשר לקבוע עוד אחת?).

קודם כל, אפשר לבקש עזרה מהעובדים, ויש גם סניפים שבהם ניתן לבקש עובד שילווה את בעל המוגבלות במהלך הקניה ויעזור לו.

כפי שכבר נאמר - לדעתי הכי פשוט לאפס את הסיסמה של חשבון האייקלאוד דרך חשבון האימייל שאליו משויך חשבון האייקלאוד. ואז פשוט לפתוח את הטלפון עם הסיסמה החדשה. זה כמובן בהנחה (הסבירה) שיש לך גישה לחשבון האימייל המדובר.

מצד אחד אתה צודק, מצד שני צריך להבין שסכום כזה כמו שציטטת הוא כבר לא בגדר משהו דמיוני שאי אפשר לבזבז. בעידן הנוכחי, שבו עסקאות רכישה נעשות בעשרות מיליארדים של דולרים, מספיקות שתים-שלוש רכישות לא מוצלחות כאלה (מעבר לסכום הרכישה עצמו, אם היא לא מוצלחת היא ממשיכה לשאוב כסף) כדי למוטט כל חברת ענק, או לפחות לתת לה דחיפה רצינית לכיוון. שלא תטעה, גם אני אישית לא הייתי מהמר שזה יקרה לגוגל (סליחה, אלפבית...), אבל רק אומר שאני לא בטוח בזה כמוך. אי אפשר לדעת.