oryo

צריך לפרוק קצת באסה אז יאללה כוסומו - לפני שבועיים התחדשתי בהארלי, אני לא אוהב הארלי׳ס ויש לי כבר צעצוע דו״ג, אבל ההארלי הספציפי הזה פשוט גירד חזק חזק בשדרוגיטיס. הדגם הוא בדיוק הטעם שלי: לא גדול מדי, לא נוצץ בכלל, ומראה רטרו וקצת ״נייקד״ שפשוט עושה לי את זה. נסיעת מבחן על הכלי הוכיחה שכל הדיבורים על ״הארלי קטן״ הם קשקוש עבורי - היות ומהירויות שיוט (וצפונה) הוא מבצע בלי בעיות בכלל. האקזמפלר הספציפי שתפס את עיני היה של חובב הארליס מושבע, ששדרג את הדגם בכל הדברים שהייתי עושה בעצמי אם הייתי קונה סטוק (ועוד): תאורת לד קדמית (DAYMAKER), פילטר אוויר, תכנת ניהול מנוע, אגזוז קצר, קוילאובר מאחור, תיק מקדימה, אוכף משודרג עם אפשרות להרחיב לנוסע נוסף, back mid & fwd controls, סיסיבר, השחיר כל זכר לכרום (ועוד) - כבונוס הוא בדיוק החליף שמן וצמיגים, והאופנוע עם 7000 מיילים בלבד. נפגשנו אצלו במוסך, חצי שעה ו5k לאחר מכן חזרתי הבייתה על ההארלי הראשון שלי - ומאז אני קצת מכור. בכל מקרה, שלשום אני פוגש חברים בדאונטאון ומגיע לשם על גוש המתכת. בסוף הבילוי אני חוזר לאופנוע - ואז חשכו פני: מישהו פרגן לי עם דנט ענק על הפנדר הקדמי. כוווווווווווסססססססססססאווווווווווווווווומוווווווווווווווווווווווווו ... קניתי אתמול אקדם חום ופטיש עדין, אבל גוש המתכת לא זז מ״מ. אז הזמנתי מאמזון ערכת תיקון דנטים, אבל אני פסימי מאוד לגבי העניין. חשבתי שיהיה קל למצוא פנדר חדש, אבל אז גיליתי שזה קצת יותר מסובך - הפנדרים מגיעים בצבע גלוס, והאופנוע שלי מט, אז אם אני מזמין חדש צריך ללכת לצביעה, מה שיגרור את כל הסיפור לכמה מאות דולרים. מבאס. זהו הייתי צריך לפרוק ההארלי עצמו אגב, ממש כיפי. קשה להשאר אדיש לסאונד שלו, ולמרות שזה לא אופנוע מיוחד או משהו הוא אשכרה conversation starter. אני כולה שבועיים עם הכלי כך שנסעתי עליו מס׳ פעמים חד ספרתי, ועדיין הספקתי לצבור 3-4 אנשים זרים שפנו אלי עם שאלות כאלו ואחרות. עוד כמה תמונות מזמנים עקומים פחות:

אוסטין זו חיה משונה מאוד בתוך טקסס: עיר בירה דמוקרטית בתוך מעוז רפובליקני, מלאת צמחייה ונופים ירוקים בתוך אמצע מדבר, דאונטאון מלא היפסטרים ומוזיקת ג'אז/רוק בתוך סטייט שמרנית חובבת קאנטרי. באופן אישי - המעבר לכאן היה אחד הדברים הטובים שקרו לנו, ואני מאמין (data driven, עד כמה שאפשר) שיחזיר דיבידנדים גדולים בהמשך הדרך תודות לתנופה בה העיר נמצאת. ארה"ב בהחלט מוזרה לעתים, אבל זה גם מגניב כי אתה בעצם חי בתוך יבשת וברגע שיש לך את הגרין כארד יש לך אפשרות לבחור את המקום שהכי מתאים לך, ולשנות זאת במידת החשק או הצורך. רק אחרי שהיגרתי לכאן הבנתי שההשוואה האמיתית היא (לרוב) אינה בין ארה"ב לדנמרק, או ארה"ב לגרמניה - אלא ארה"ב לאירופה. זו אחת הסיבות ששמתי דגש בהודעה שלי על מחקר טרם מעבר, שזה נכון לכל מעבר אבל נכון שבעתיים כשמדובר בארהב - בגלל השוני הגדול בין סטייט לסטייט. החיים בניו יורק רבתי שונים מהחיים באוסטין, ששונים מעמק הסיליקון, וכו' וכו'. That being said, אם היתה לי האפשרות להגר לכל מקום בעולם, סקנדינביה זה ה-מקום שהיה מתחרה עם ארה"ב. הקרבה לישראל מסייעת, מע' רווחה משוכללת, שקט נופים ואיכות חיים, אנגלית ברמה גבוהה בכל מקום כמעט (לפחות מהחוויות שלי מדנמארק ונורווגיה). אני לא יודע איך ההשקעות באזור ומה הפוטנציאל העתידי לחובב נדל"ן, כמה ההגירה באמת משפיעה על היום יום מעבר למה שעושים מזה בחדשות, ואיך זה לא לדבר את השפה המקומית האמיתית. בכ"א כפי שאתה רואה, אובייקטיבי אני לא בדיוק, אבל עדיין ממליץ בחום לעשות עצירה כאן בשביל לראות במה מדובר - ייתכן שתגלה שלא צריך שכנוע כזה גדול עבור שקילת האופציה... (:

תודה על המחמאה קורן, מעריך את זה (ומעודד לשמוע) מה הכוונה "בתוך מכונה", והאם זה רע או טוב בעיניך? מהסאבטקסט נשמע שרע, אבל מצד שני אפשר לטעון שחיים בתוך מערכת מסודרת ומוגדרת היטב מגיעים עם יתרונות בהשוואה למערכת מבולגנת הנוטה להליכים לא מסודרים. כמובן שזה תלוי העדפה, פשוט תוהה למה התכוונת ומה מטריד אותך. ואם אתה מגיע לאזור אוסטין טקסס, שלח ה"פ

אני האחרון שימליץ לא לעבור, אבל אם אני שם את הכובע המתאים מההיכרות שלי עם אנשים שהתקשו במעבר (וכמובן החסרונות שאני מכיר): 1. מרחק מההורים והחברים הקרובים - מבאס. יש לנו המון חברים כאן אבל עדיין מתגעגע לאלו איתם גדלתי, ובתור זוג צעיר שעתיד להוסיף זאטוטים למשוואה אני יודע שיהיה קשה להורים של שנינו עם המרחק וזה כואב (וכמובן שגם יקשה עלינו בהמשך). . . . 2. אם חשובה לך ציונות ו/או יהדות, קשה יותר לשמור על הזהות הזו ממרחק. יש אנשים שמפריע להם לראות את ילדיהם מדברים אנגלית שוטפת ועברית עם מבטא, לאחרים מפריע שהילדים מתרועעים עם גויים/ות רחמנא לצלן. 3. אם אתה לא יודע לייצר קשרים חדשים, ייתכן שתרגיש בודד. זה משמעותי עוד יותר עבור הspouse כי הם לעתים קרובות חסרי עבודה ואז להיות תקוע בבית עלול להיות מבאס.

זו שאלה קשה, כי כל מקרה לגופו. יש אנשים שהרילוקיישן מדהים עבורם, לאחרים זה אתגר קשה. לדעתי ונסיוני (חי בארה״ב שנה וחצי), שני דברים הכי משמעותיים בעת ביצוע רילוקיישן לפי סדר חשיבות - 1. תקשורת. חשוב שתהיה תקשורת מאוד חזקה ובריאה בין בני הזוג, היות והולכים לעשות שינוי גדול מאוד ביחד. צריך שיהיה תיאום ציפיות, צריך להבין מהן המטרות של התא המשפחתי בטווח הקצר/בינוני/רחוק, ובעיקר צריך להבין למה נכנסים מה שמוביל ל 2. RESEARCH. חשוב לדעת כמה שיותר למה נכנסים, ולהתכונן בהתאם. זה נושא בעייתי היות וקשה לקבל דאטה נקי מbias, ונתקלתי לא פעם (/פעמיים/שלושה/...) באנשים שמייפים את המציאות עד לרמה שהקשר בינה לבין הדאטה שלהם מקרי בהחלט. תעשה מאמצים להגיע לנתונים נקיים שלא קשורים ב״תחושות״ או ״רגשות״ - כי שני אלו אינדיוידואליים מאוד. להחלטה לאן להגר (אם בכלל) יהיו השלכות ענקיות על החיים, ולכן חשוב לעשות כמה שיותר אופטימיזציה כל עוד אפשר. אם תבחור לעבור לארה״ב, ממליץ לך להעיף מבט כאן. אמנם בחיתולים אבל מתכנן להוסיף תכנים עם הזמן... בהצלחה

זה לא עונה על השאלה (מדוע אתה נעול על תואר שני) תוודא שהרציונל שלך מבוסס לפני שאתה מקבל החלטה שתשפיע על החיים והקריירה, אני לא אומר לך האם כן/לא להמשיך ללימודים גבוהים, אלא רק לוודא שאתה מקבל החלטה ע״ס data. יש להשוות בין 3 שנות נסיון + שכר בתעשייה לעומת 3 שנות לימודים + שכר באקדמיה, להשליך את זה על הכיוון הכללי אליו אתה מנווט, ולהקיש מה ההחלטה הנכונה עבורך. אם אתה מחפש לפתח אמבדד - בתור מי שהיה שם אני סבור שהדרך שאתה בוחר כעת אינה אופטימלית. אם אתה מחפש לחקור אלגוריתמים אז זה סיפור אחר. כמובן שיש את המלכוד-22: מבלי נסיון, איך אתה אמור לדעת מה אתה רוצה לעשות? התשובה הכי טובה היא לדבר עם אנשים מהתעשייה עליהם אתה סומך, רק שבשביל זה צריך נטוורק ואין לי מושג אם יש לך כזה. לשאלתך המדוייקת: תחת האילוץ שאתה מכפיף (לימודים חובה) - אני סבור שלהמשיך כעת עדיף על לאחר מכן. יש לך מומנטום ואתה ממוסגר, לכן להמשיך עם התואר השני יהיה קל יותר. השאלה שאני סבור שהיית צריך לשאול: מה לנסיונכם נכון יותר לעשות עבור מישהו במצב שלי? - אני סבור שלצאת לתעשייה ולקבל נסיון קונקרטי יעזור לך לנווט עצמך אל המקום אליו אתה מעוניין להגיע, אולי המקום הזה ידרוש תואר שני, ואולי לא. אם/כש תרצה להתברג לתעשיית האמבדד, ובמידה ויש לך הישגים טובים (ממוצע 85+), אתה מוזמן ליצור איתי קשר.

אולי מאוחר מדי, אבל במידה ולא - אין באמת טעם לבנות מתקן עם מקום למסך/טלויזיה כאשר טכנולוגיית הVR בשלה לחלוטין ומספקת חוויה עדיפה בשני סדרי גודל (וזה בעדינות). ממליץ לך בחום לוותר על רעיון המסכים, ולהשקיע ברכישת סט VR ושדרוג למחשב (במידה ויש צורך בשדרוג, ייתכן שאין). ההבדל בין נהיגה עם משקפי VR לבין נהיגה בשימוש במסך היה game changer עבורי, במלוא מובן המילה (ועבור כל אורח שניסה את זה אצלי בבית). לבנות מקום למסך נשמע לי כמו לבנות נישה בסלון עם מקום למסך 42״, למרות שכבר ברור שתוך מעט מאוד זמן זה יהיה גודל לא רלוונטי בשוק.

לא באתי עם ציפיות גבוהות, ועדיין התאכזבתי. היו צריכים לסיים עם השלישי. מה אהבתי? * אפקטים מגניבים, והפקה מטורפת מה לא אהבתי? * חורים ענקיים בעלילה, אפילו יחסית למארוול יוניברס * מאוד מאוד צ׳יזי, בקטע מוגזם. בסגמנט עם כוסית-עצובה-באדום וגיבור-מלנכולי-שטוב-בחץ-וקשת כמעט הקאתי, לראות אותה מרוחה על האספלט היה בגדר נחמה פורתא * אחרי שיצרו בסרט השלישי, בפעם הראשונה (טוב שנזכרו!) נוול עם דמות מורכבת במקום הקרטון אליו הם רגילים - בסרט הזה הם החליטו לחזור לפורמט הרגיל * כל מה שקשור לקפטן וומן, היא ממש מעצבנת. אשכרה הצליחו ליצור פוץ גדול יותר מקפטן קפיטליזם - סחטיין עליהם

דעתי האישית, בתור מי שהיה +/- בנעליך אי שם בעבר: א. תחליט עם איזה תקציב אתה מרגיש בנוח, בהתאם ליכולותיכם והעדפותיכם. זה צריך להיות תקציב המקסימום, לא תקציב היעד. ב. בעת הרכישה, שקול ללכת עם חברה קרובה ו/או משפחה עם שיקול דעת רלוונטי והיכרות מספיק טובה עם המיועדת. ג. בעת הרכישה, וודא כי ישנה אפשרות להחליף את התכשיט במקרה הצורך, ווודא שיש מספיק מרחב בחירה בחנות/רשת - למקרה הצורך. ד. לאחר ההצעה, הדגש למיועדת שהיא מוזמנת להחליף את הטבעת באחת אחרת במידה וזה לא בדיוק הטעם שלה, זה תכשיט שהולך להשאר שנים (בשאיפה) ולכן אין טעם להכנס למשחקי אגו. חשוב שהיא תהיה מבסוטה ומאושרת. אישית, אני גם לא רואה שום טעם בהסתרת התקציב היות ואתם עוד שניה מתחתנים, ואם אתם לא פתוחים בנושאים אלו אין לי מושג איך מנהלים משק בית בצורה בריאה. ה. התקציב שלך ממש, ממש בסדר (רחוק מלהיות ״מוגזם״, ממה שאני מכיר). גילוי נאות / למען הסר ספק: אני רכשתי זולה יותר, שכן לשמחתי אני ואשתי רואים עין בעין את עניין התכשיטים: מעדיפים נכסים על פני נצנוצים.

מבחינתי, הכלל מס׳ 1 להשקעות הוא: תבין מה ייעוד הכסף טרם ההשקעה. כלל 1 חשוב מאוד בשביל כלל 2 כמדברים על השקעות עם סיכון (אינדקסים / מניות / וכו׳): תוודא שההסתברות להגיע לנק׳ בה אתה נדרש למשוך את הכסף היא אפסית (קרי: אתה תמיד רוצה לבחור למשוך את הכסף, חשוב לא להיות במצב שאתה מוכרח לעשות זאת). 40K זה אינו סכום מבוטל, אבל גם לא גבוה במיוחד (מהפריזמה של השקעות). אם הסכום באמת (אבל באמת) לא צריך להיות נזיל ב5 השנים הקרובות, ואם כבר יש לכם קרן בלת״מים בגודל מספיק (אני שם בצד 6 משכורות, אנשים אחרים עלולים לשים יותר/פחות - אבל חשוב שתהיה קרן שכזו) - אז אפשר להשקיע. לפי מה שאני קורא בין השורות זה לאו דווקא המצב, ואם זה נכון אז עדיף (לדעתי) לשמור על הכסף נזיל למחצה, נניח בפר״י או פק״מ, ולהמשיך להגדיל את החסכון חודש בחודשו.

אני לא מבין את השאלה

אנשים רבים מתמקדים אך ורק במקח ריביות, ולא מבינים שהכסף הגדול בנמצא בהסקת התקציב המתאים עבור התא המשפחתי והתנהלות כלכלית נבונה (ומשם --> רכישת בית במסגרת תקציב מתאים). ממליץ לך להקדיש שעה וחצי מהחיים ולראות את ההרצאות שפרסמתי ביוטיוב

יש לזה מושג מדעי, והוא אכפתיזם. אנא דבוק בו.

צודק, המונח שוק חופשי הוא סופרסט שמכיל בתוכו יותר מרק מה שתיארתי. תודה על התיקון, החכמתי. אני התייחסתי לפן הקפיטליסטי של הנורדיות, הן בעצם מממשות שוק קפיטליסטי בד בבד עם מדיניות רווחה ממשלתית. הרבה אנשים טוענים שהן סוציאליסטיות לחלוטין ומתעלמים מכך שההבדל בין התנהלות השוק/רגולטור שלהם שונה בתכלית ממה שיחימוביץ וחבריה מגדירים כסוציאליזם.

א. זלזול לא אופייני לך, מיותר ב. מיסוי גבוה ושירותים ממשלתיים אינם mutually exclusive עם שוק חופשי. החופש נובע מהיעדר חסמים ורגולציות מיותרות בשוק, אתה לגמרי יכול לגבות ימבה מסים מחד, ולתפקד עם שוק בחופש יחסי מאידך, וזה גם מה שהנורדיות עושות (לדעתי, ואני לא לבד). לינק, כי ביקשת https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10212691351944286&id=1400792089

אחלה בחירה, מתאימה מאוד לכותב הפוסט - מלאאאאאאאאא VFM

אמנם נשאלת ואמנם ענית, אבל אני אשאל שוב - למה בעצם החלפת השמן היתה קו פרשת המים עבורך? הרי זה משהו שאפשר לבצע די בקלות בבית, והעלות זניחה מכל בחינה (בטח מבחינת ירידת הערך). התשובה שלך היתה ״זה לא אמור לקרות״ - ואני לגמרי מסכים שזה לא אמור לקרות, אבל בהינתן שזה קורה, so what? אדגיש כי אני לא שואל בנימה ביקורתית, אני באמת ובתמים סקרן להבין. אני הייתי נשבר אחרי הצמיג השני, ובכלליות עניין הצמיגים נשמע לי גרוע בשלושה סדרי גודל מעניין השמן... תתחדש ותהנה

תשובה רצינית בנימה אישית: כשהייתי בגילך הייתי במצב דומה. בלי ירושה או ״בוסטים״ כלשונך, בלי מקורות הכנסה ידועים מראש, בלי תובנה מיוחדת לגבי מה אעשה - ובגלל האופי שלי זה היה נושא ממנו הייתי טרוד מאוד. מאוד. (ספציפית: ראיתי את ההורים שלי נחנקים ממשכנתא במשך שני עשורים, וחששתי מאוד מלהגיע לסיטואציה דומה - ובד בבד הייתי בטוח שזה כורח המציאות) מנגד, וכפי שרשמו לך רבים אחרים, לתת לייאוש להכתיב לך את הדרך מייצר נבואה שמגשימה את עצמה. אז וואלה, לא טסתי לחו״ל כל שנה, ובמקום לעשות שנה בהודו אחרי הצבא קרעתי את התחת 15 שעות ביום בעגלות וחסכתי כסף לאוניברסיטה. ובאוניברסיטה, במקום לגור בבית פרטי מדוגם מהכסף שחסכתי טרם הלימודים בחרתי לגור במעונות, ובמקום לנהוג ברכב חדש השתמשתי בפג׳ו 306 עם החורים בתקרה שהייתה לי עוד מימי התיכון. אימצתי את הגישה של לחיות דרגה או שתיים מתחת ליכולת הכלכלית הנזילה בפועל, מתוך חשיבה ארוכת טווח שהגישה הזו תחזיר דיבדנדים עם השנים. ואכן, בדומה לאפקט ריבית דריבית - ככל שהזמן והחסכונות גדלו הרשתי לעצמי יותר, וגרף השיפור נהיה תלול יותר ככל שהזמן עבר ודבקתי בשיטה. עשר שנים אחרי - הדאגות שאתה מתאר כבר עברו (והוחלפו בחדשות, כמובן). מה שחשבתי שאינו בר ביצוע בגיל 22, נהיה לא מספיק אטרקטיבי בגיל 33. אני אמנם לא חי בארץ החלב והדבש אלא מעוז הברביקיו והשוטגאן, אבל גם אם הייתי בוחר להשאר בישראל המצב היה טוב ממה שחשבתי שאפשרי בגיל 22. אז תנשום עמוק, תכין לעצמך תכנית 15-שנה, תבין ממנה איפה אתה צריך להיות עוד 5 שנים, תסיק איפה אתה אמור להיות בסוף השנה, ותקבל צעדים שעליך לבצע עוד החודש. אני יודע שזה נשמע כמו סיסמא, אבל לנסיוני האישי - זה אשכרה עובד. (או שתמשיך בייאוש תחסל את המשאבים שלך חודש בחודשו ותהנה מהרגע, רק תזכור שיש לכך השלכות, ואת ההשלכות האלו אתה *בחרת*)

שמח בשמחתך, אחלה רכישה ומתאם יפה בין נהג ומכונה! אני רציתי לאהוב את הברז, אבל לא הסתדר לי. הנדסת האנוש יחד עם הרעש של הבוקסר הורידו לי מדי, אבל אלו זוטות סובייקטיביות חסרות משמעות אמיתית, ולמיאטה יש די והותר פלטות משלה. בנוגע להערה על המיאטה והקוילים: לדעתי, אין דין שינויי מנוע כדין שינויי בולמים - מדובר בסדרי גודל שונים של מודיפיקציה מבחינת כמה פרמטרים (סיבוך, עלויות וכו׳). להחליף בולמים זה כמעט פלאג&פליי, לגדוש/לצ׳רג׳ר זו חיה אחרת. ההבדל האקוטי בין הרכבים הוא שהברז משאירה לך הרבה (מאוד) עודף בכיס, כך שמי שלא דחוף לו עניין הקבריולה ובסדר עם הספרטניות בתא הנוסעים ויח׳ ההינע - הברז רכישה טובה יותר בארץ החלב והדבש. לעומת זאת - מעבר לאוקינוס הברז והמיאטה מגיעות עם אותו MSRP, וכשמנטרלים את ההפרש הכספי הבחירה בין השתיים נהיית יותר קשה לחובב הרודסטר המזדמן. מה שכן - שני הרכבים האלו לימדו אותי שיעור חשוב בהפרש שבין הSPEC SHEET ובין החויה בפועל. יש בהם הרבה יותר מסך המספרים, וזה משהו שרק חובבי רכב ידעו להעריך.

מהנדס מתחיל שמסתובב עם חליפה?? #כאןחשדתי בתור מהנדס בינוני שמסתובב עם מכופתרת, הweapon of choice שלי הוא Oakley Blade לחיוב: טרם ראיתי עוד בן אנוש עם שעון כזה, הוא מצליח להיראות כמו תכשיט יוקרתי מחד וכמו צעצוע מהמגירה של בטמן מנגד. לשלילה: שוקל כמו טנק, אין פיצ׳רים. בעצם גם לחיוב: מחזק את יד השעון, יכול לשמש כנשק במידה ותוקפים אותך. להמחשה

תשמע הרבה זמן לא נהניתי ככה מקריאה שמח בשמחתך, גם אם קצת כועס על הבגידה בתיבה - אתה יודע טוב מאוד שאין מספיק ביקוש, תפסיק לחשוב רק על התחת שלך וחזור תחת האלונקה לפני שלוקחים לנו אותה לצמיתות, לא נשארו לנו הרבה שנים עם הצעצועים בלאו הכי...

המדינה מוזמנת לספק את התרופות לכלל האזרחים בחצי מחיר, או במודל דיפרנציאלי, או בכל מיני דרכים אחרות שלא מערבות משחקי מזל...

יש מספיק 'מצביעים שימושיים' שנותנים לו קרדיט על ה"אומץ" להגריל את הכסף הזה על חשבון משלם המסים. לבינתיים נראה שהאסטרטגיה שלו עובדת, כי יש מספיק אנשים שנפעמים מזה שהשוק בסטגנציה תודות להגרלות. גם קוף היה יכול להכניס את השוק לסטגנציה אם היה זורק כמה מאות אלפי שקלים לכל מי שמגיע למעמד חתימה על דירת קבלן עם אשכול בננות, נכון שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן (הבננות יתייקרו, הכסף ייגמר) - אבל בטווח המיידי תהיה השפעה. זה לא עושה את התכנית להגיונית, או חכמה במיוחד... תכנית חכמה היא כזו שבאה לטפל בבעיה בצורה שתחזיק מעמד לאורך זמן, מציעה התייעלות או מקורות תקציביים, ותהיה הגונה והוגנת. אבל עם תכניות כאלו לא הולכים לקלפי, לציבור הישראלי יש סבלנות קולקטיבית של ילד בן 3.

יבגני - עם זה אני מסכים במאתיים אחוזים, והתשובה לשאלה הזו היא אחת הסיבות שאני נמצא היום איפה שאני נמצא... אז למרות שאמרתי אדגיש שוב, למען הסר ספק: אני לא נגד תכנית ממשלתית שתנסה לאזן את שוק הדיור. אני לא ממעיט בעצמת הסוגיה, ולא טוען שהיא מינורית ו/או שהמוטרדים ממנה הם בכיינים. אם אתה שואל לדעתי, הבעיה לא מתחילה ונגמרת בנדלן - להיפך - הנדלן הוא בסהכ סאבסט של הבעיה האמיתית: חוסר תכנון ארוך טווח, בשילוב עם מדיניות חסרת אחריות ומלאת בורות. תתבל את זה בשכונה נוראית, ובעיות פריון (תרתי משמע), וזה מחמיר עוד יותר... באסה