חן ג.

בטח, כל עוד הנהג שמאחור לא מתקרב אלי יותר מדי. אם הוא כן, אין לי ברירה אלא להפחית את עוצמת התאוצה כדי לקזז את אי-שמירת הרווח שלו.

גם בכפול מזה אני לא בטוח שצריכים לצפות ממך להידחף ימינה כדי לפנות מקום. זה בגבול התחתון של המרחק הבטוח בין רכבים, אם נניח שמהירות השיירה בימין היא תשעים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיירה של רכב כבד. אגב, זה נכון גם לסיום העקיפה: חלפתי על פניו של הרכב האחרון בשיירה, אני עדיין צריך לפתוח מספיק רווח ביני לבינו לפני שאני חוזר ימינה. הנהג שמאחור יצטרך לחכות בסבלנות.

או ששיירה זה שתי משאיות שיש ביניהן רק שבעים מטר - וזו סיטואציה הגיונית ושכיחה לחלוטין - האם אפשר להיכנס ביניהן כדי לפנות את הדרך? כן, אבל על פי הצורך בשמירת רווח, זה לא מרווח בטוח להיכנס אליו. במצב כזה אין מה לעשות, והנהג המגיח מאחור במהירות גבוהה יותר ייאלץ לחכות בסבלנות שהנהג העוקף את השיירה ישלים את הפעולה. אם כבר, במידה והנהג המגיח מאחור ייתקרב לנהג העוקף יתר-על-המידה, יהיה צורך בהארכה קלה של תהליך העקיפה: לא כדי להרגיז, חלילה, אלא כדי לשמר את מעטפת הבטיחות עקב ההיצמדות מאחורה. כמובן שרצוי שהעקיפה תתבצע בזריזות, אבל גם הפרשי מהירויות גבוהות מאוד בין עוקף לנעקף אינם בדיוק דבר רצוי, וזה לגמרי הגיוני שאנשים מסוימים לא עוקפים ב-150 קילומטרים לשעה רכב שנוסע בתשעים. בקיצור, כל הנהג - אטי או מהיר - צריך לדעת לנהוג בסבלנות במצבים מסוימים.

ממש כמו שנושא השרשור עבר מ"טראמפ או קלינטון?" ל"למה טראמפ?", כך גם הוא התרחב מעבר לפריזמה הישראלית המקורית. ייתכן שטראמפ טוב לישראל - גם כאן אני בספק,* אבל נחיה ונראה - זה לא אומר שהוא טוב לעולם או אפילו לארצות הברית עצמה. ___________ * למה אני בספק, אתה שואל? כי: בדיוק. לדבר זה קל, אבל ארצות הברית לא היתה פעילה במיוחד במזרח התיכון כבר הרבה שנים. קשה להאשים אותם - הזירה הפסיפית הרבה יותר חשובה לאינטרסים האמריקניים - אבל עדיין. אז אם מה נשארנו? העבירו בניין מעיר אחת לאחרת. ביג דיל.

תתפלא. קרה לי פעם אחת (לפני זמן רב - לא זוכר פרטים) שבקטע כביש שנעשו בו עבודות בדרך, פשוט לא הצלחתי לנהוג בנתיב הימני: הוא היה קרוב מדי לגדר בשל העבודות. עברתי שמאלה למשך אותו קטע קצר, ובסופו חזרתי ימינה. הכביש היה ריק אבל אם היה מגיע מישהו הייתי עובר ימינה לתת לו לעקוף.

צריך מספיק רווח: לכל הפחות 1.5 שניות מהרכב שמלפנים ומאחור. שמירת רווח חשובה יותר ממשמעת נתיבים.

כן. אני לא אוהב את גל האפוסים של שנות ה-50/60 אבל בן חור המפורסם (1959) היה הרימייק השני או השלישי של הסרט, והוא הגרסה הטובה יותר. אבל בהחלט יש מקום לצפות גם מרימייקים להיות שונים מן המקור, ולא העתק של הסרט המקורי: תראו את קינג-קונג או Star Wars.

אין ספק שתחושת ההגה בהנעה אחורית שונה, אבל כמו שנאמר כאן - רכב הנעה אחורית ממש לא אמור לשייט. ברוב הזמן, ההבדל בין סוגי ההנעה באמת לא כזה מורגש.

בגבינה קשה יש הרבה מאוד חומצה גלומטית. הטעם הגלוטמי (הטעם החמישי, שניתן לתארו כ"בשרני") קיים גם במוצרי בשר וכשאתה מתסף אותם בגלוטומט, אתה מבליט את הטעם הזה. האופן שבו מפזרים פרמז'ן מגורר על אוכל, למשל, הוא הדבר הכי קרוב לשימוש במונוסודיום גלוטומט טהור כתבלין. אגב, אני לא סובל צ'דר (או, כמו שבגירה הסביר, את מה שקוראים לו צ'דר).

דוגמה מצוינת. זה נכון גם לעוד מצבים. נגיד, נכנסתי לרחוב חד סטרי וגיליתי שהוא חסום, ושהחסימה לא הולכת להתפנות בזמן הקרוב. נו, מה, אני אחכה שם שלוש שעות, או שאני אסתובב (או אסע אחורה) נגד הכיוון? אני סמוך ובטוח שגם אם מצבים שכאלו ייקרו במבחן נהיגה, למשל, הבוחן ייבקש מתלמיד הנהיגה לנסוע אחורה, או לחצות את הקו הלבן. אלו גם לא מצבים כאלו קיצוניים כמו שחלק ממשתמשי השרשור מציגים אותם - זה קורה.

אחח, יוון!

זה נכון ואינו נכון. החוק אינו אוסר לעבור באדום: הוא פשוט מתיר לעבור רק בירוק. לכן, אסור לעבור לא באדום ולא בצהוב. ההבדל הוא שהמעבר בצהוב מותר במקרה של התחלפות הרמזור בקרבה רבה מדי לצומת (חריגה שאינה קיימת עבור אור אדום), ולכן הוא גם אינו נאכף. שים לב שבהתאם לכך, לא נאמר במודעה שום דבר לגבי אכיפה של מעבר באור צהוב: רק צוינה חומרת העבירה בפני החוק היבש - אמירה שהיא ביסודה נכונה. כמובן שלא צוין עניין הקרבה לצומת, אבל בהחלט נכון שאנשים יתייחסו למופע האור הצהוב במלוא החומרה הנדרשת: אם אפשר לעצור בבטחה - לא עוברים בצהוב. וכמו שנאמר כאן קודם, עם ובלי קשר ליכולת אכיפת המהירות של מצלמות הרמזור - רצוי לנהוג באיפוק בכל הנוגע לבחירת מהירות הנסיעה במעבר בצמתים מרומזרים, בשם המוכנות לקראת כל מיני בעיות שנוטות להופיע בהם.

סוג ה"סיבובים" שאתה לוקח ב-120 קילומטרים לשעה, הם כאלו שגם כרכרה עם גלגלי עץ תהיה יציבה בהם.

לא תורם כלום ושום דבר לאחיזה, מלבד השפעות עקיפות (כמו השפעתה של מערכת ההנעה הכפולה על משקל הרכב וחלוקתו). הנעה כפולה מאפשרת לנצל את אחיזת הרכב בצורה יעילה יותר לשם האצה (יכולת זו קרויה משיכה - Traction) או לשם בלימת מנוע. זה, בתורו, עשוי להשפיע על יציבות הרכב. לא על האחיזה עצמה.

לא. אולי יש לך פי שתיים משיכה (traction) ויציבות ב-overrun. אולי.

אולי ל-outlander יש הנעה רקטית לאאוטלנדר שלו...

לחתימה, או לא לחתימה? זאת השאלה. כנ"ל. קודם כל, זה אַוּטובאהן. דבר שני, Autobahn בגרמנית (ממש כמו אוטוסטרדה באיטלקית) פירושו פשוט כביש מהיר: בדיוק כמו כביש 6 או 1 כאן. זה שספציפית בגרמניה יש כמה כבישים מהירים ללא מגבלת מהירות קבועה, זה עניין אחר. ולבסוף, הנאה האמתית מרכב ספורטיבי היא לא בכביש הפתוח. יש גבול לכמה אפשר להנות מלנהוג מהר בקו (פחות-או-יותר) ישר. לכל היותר אפשר להינות איכשהו מתחושת ההאצה - שהיא סוג של כוח g - אבל מאחר ובהאצה כוח זה הוא יחסית קטן (בעיקר במהירות) לעומת זה שבהאטה או פניה, אז גם זה נמאס בסוף. ההנאה האמתית היא בתנאים דינמיים: מעברים מקו ישר לפניה וממנה לקו ישר ו/או לפניה רודפת, ומעברי האצה-האטה-האצה בין הפניות. קרי, כביש מפותל. ולכל הדברים הללו אאוטלנדר הוא, איך לומר, לא המתכון הטוב ביותר להנאה מרובה.

בקטלוניה ובבריטניה נתקלתי במעגלי תנועה מאוד מורכבים: מרובי נתיבים, מרומזרים, עם כביש החוצה את ו/או הנובע מטבור המעגל, נושקים למעגל תנועה נוסף (Double Roundabout) ומה לא. לעניות דעתי, יש בכך טעם לפגם. הרי יתרונו של מעגל התנועה (על פני הצומת, למשל) הוא בפשטותו. כשמתחילים להוסיף לו מורכבויות שכאלו, הוא מאבד את יתרונו.

בשביל לחנות נכון במקביל, צריך בעיקר לקבל תחושה לגבי הגאומטריה שמאחורי העניין. הנה המחשה טובה:

אין ספק שלראות את דופן המכונית בתמרונים מדויקים (חניה, נסיעה לאחור) עוזר, ויש מצבים שבהם גם נוח שרואים את הגלגל האחורי במראה. אבל כיוון מראות אפשר לשנות - לא צריך להתפשר על משהו שמתאים לכל המצבים אבל לא אופטימלי לאף אחד מהם: אפשר לכוון את המראות בהתאם לצורך. בנסיעה קדימה: פתיחת מראות רחבה. בנסיעה אחורה: פתיחת מראות "צרה". בחניה ליד מדרכה: פתיחת מראות "צרה", וכיוון המראה כלפי מטה כך שניתן לראות בה את הגלגל האחורי.

בדיוק. תראה לי, למשל, מישהו שנכנס לרחוב חד-סטרי, מגלה שהוא חסום, ולא מסתובב ויוצא נגד הכיוון. חוק זה נחמד, אבל צריך להיות פרגמטיים.

לראות שני נתיבים הצידה זה קשה בלי קשר לכמה רחוק המראות פתוחות. הפתרון לזה אינו בהכרח בכיוון המראות, או אפילו במבט הצדה (כי יש הסתרה של קורת B) אלא בביצוע מעבר נתיב הדרגתי תוך בדיקות חוזרות של המראות. חוץ מזה, חפיפה גדולה זה לא תמיד דבר רע. אם יש לי שלושה נוסעים גדולים במושב האחורי - המראה הפנימית די חסרת תועלת. אבל בגלל שהמראה השמאלית פתוחה בדיוק כך שאני לא רואה בה את דופן הרכב ולא מעבר לכך - אני יכול להטות קצת את הראש ולראות היישר אחורה במראת הצד. בכביש עם הרבה שינויי גובה, מבט במראה הפנימית בקצה של ירידה, לא יאפשר לראות הרבה מאוד כביש. במבט אחורה דרך המראה השמאלית - כן. כשיש רכב צמוד מאחורי או שיירת רכבים - המראה הפנימית לא תראה לי הרבה. מבט אחורה דרך מראת הצד יאפשר לי לראות אל מעבר לרכב שנמצא היישר מאחורי ולהבחין ברכב אחר שיוצא לעקיפה.

דווקא את המראה השמאלית כדאי לא לפתוח משמעותית מעבר לנקודה בה לא ניתן לראות יותר את דופן הרכב. אתה רוצה חפיפה מוגדלת עם הראי הפנימי במראת צד אחת, למקרה בו יש הסתרה של שדה הראיה במראה הפנימית.

את מראת שמאל מספיק לפתוח עד לנקודה שמעבר לה לא רואים את דופן הרכב. את מראת ימין (שבמכוניות רבות מכסה שדה ראיה קטן יותר) צריך לפתוח לחפיפה מינימלית.