חן ג.

מחסום בטון מתוכנן למנוע ממשאיות מאוד כבדות לחצות אותו, גם כשהן סוטות בחדות מהנתיב הימני לרוחבו של כביש רב-נתיבי. זו הסיבה לצורתו הקונית: היא מסייעת להסיט את הרכב - ולא משנה מה משקלו - חזרה לנתיב. הגלגלים מטפסים על החלק המשופע, ואז נופלים חזרה עקב כוח המשיכה.

גם נכון; אבל 99% מציבור הנהגים לא לוקחים את הפניה טוב...

זה לא חייב להיות היגוי-יתר בהגדרה הקלסית שלו. אין לסיריון בקרת יציבות ללא אפשרות לכיבוי? כי זה מוציא היגוי-יתר אל מחוץ למשוואה. פניות שמאלה בצמתים נוטות להתהדק בסופן. בשלב זה הנהג בסיריון פשוט הידק את ההגה יותר מדי. בניגוד להיגוי יתר, זה לא משהו שלבקרת היציבות יש מענה כנגדו - מבחינתה, אתה פשוט רוצה עוד שמאלה.

לא. בהתייחס לדוגמה שלך, ברוב העולם מגבלות מהירות מתוכננות בהתחשב בזמן תגובה של 2.5 שניות, ומעלה. זה זמן תגובה של שיכור כלוט.

יכול להיות. אני חושב שעיקר הבעיה היא בהאשמת הגלובליסטים בהיותם מושחתים: טראמפ לא אמר ״הגלובליסטים״ - הוא השתמש במלה כשם קיבוצי. כלומר, אפשר לקרוא את זה בתורת ״כל הגלובליסטים מושחתים.״ אבל אני מקבל את הטיעון שלך - אין כאן הצהרה חד משמעית, ובכל אופן פולח לב וכליות אני לא.

באנגלית, ההבחנה בין "לאומי" ל"לאומני" לא קיימת - המלה Nationalist מתארת את שניהם, אז אתה יכול להבין כשישראלי (רוני, למשל, במורד השרשור) קורא את זה כ"לאומני". אני לא חושב שלכך טראמפ התכוון, אבל אתה צריך להבין למה אנשים נרתעים כשהם שומעים את המלה הזו. "לאומן" זו לא בדיוק מלה חיובית... זה נכון. ישנם צדדים בשיח הפוליטי במערב שמנסים להוציא את רעיון הלאומיות אל מחוץ לשיח הפוליטי הלגיטימי. אבל טראמפ עושה בדיוק את אותו דבר לגלובליזם ואני לא מבין איך שרץ אחד מצדיק את קיומו של האחר. אני לא מבין מה פירוש "לא יכולה לקבל זאת" מלבד לטעון שמדובר במשהו לא לגיטימי.

יש הבדל בין לא להסכים עם רעיון, לבין לפסול אותו. נקודת המבט הגלובליסטית תקפה ולגיטימית לחלוטין. אתה לא מסכים איתה, אני כן - אבל שנינו צריכים להסכים שהיא חלק מהשיח הפוליטי הלגיטימי. אלו הם כללי המשחק בחברה דמוקרטית ופלורליסטית. אבל מיודענו דונלד מדבר על... זה לא שונה בשום צורה ולא פחות בעייתי בשום אופן מהדמוניזציה שעושים לאנשים בקמפוסים האמריקניים.

אני מקבל את זה בתור הסבר מדוע הוא נבחר על ידי הציבור האמריקני. אני לא מקבל את זה בתור הצדקה לפועלו בתור נשיא בעת הנוכחית. אם הוא היה באמת פועל כנגד תופעת התקינות הפוליטית, ניחא. אבל הוא לא. וכמו שהראתי, הוא פועל באותה צורה כמוהם בדיוק, כשהוא מנסה להציג את הגלובליזציה כמשהו שנמצא מחוץ לגבולות השיח.

ומה הקשר לטראמפ?! אני אפילו לא ראיתי אותו עושה שום דבר כדי להצר את צעדיהם של אנשי ה-PC. אז מה הקשר?

אורות יום ייעודיים (DRL) לא מדליקים את האור האחורי בכוונה תחילה. בראות טובה, האור האחורי אינו עוזר, אלא גורע.

בהנחה וההתנגשות היא בין רכבים זהים, חזית-אל-חזית, במהירות זהה, עוצמת ההתנגשות תיגזר מסכום המהירויות. אבל! העוצמה הזו תתחלק שווה בשווה בין המסות של שני כלי הרכב, ולכן כל אחד מהרכבים יספוג מכה השקולה לפגיעה בעצם סטטי במהירות נסיעתו שלו. כמובן שכאן היה הפרש מסות, מה שיעביר אחוז גדול יותר מעוצמת ההתנגשות אל הרכב הקל יותר, אבל הוא עדיין לא סופג את מלוא העוצמה של התנגשות בשילוב המהירויות שלי שני הרכבים.

אבל התנגשות במטרה סטטית שקולה להתנגשות ברכב בעל מסה דומה, מנגד. עוצמת הפגיעה בהתנגשות חזיתית אינה סכום המהירויות של שני הרכבים, מאחר ועוצמת ההתנגשות מתפלגת בין שני הרכבים המעורבים. מבחן ה-NCAP נערך במהירות זו, כי זו המהירות בה, בממוצע, מתרחשות התנגשויות חזיתיות באירופה: הנהגים מספיקים לרדת ממאה קילומטרים לשעה ל-64.

בדרך כלל, במצב של הסחת דעת או אבדן קשב, הרכב יסטה ימינה: בין היתר בשל שפיעת הכביש לימין. הבעיה היא שכאשר הנהג שם לב שזה קורה, הוא שובר שמאלה ומוצא את עצמו בנתיב הנגדי.

כן, אבל רוב ההתנגשויות החזיתיות מתחילות בסטיה ימינה ואז כשהנהג שם לב הוא נבהל ובורח שמאלה ומוצא את עצמו בנתיב הנגדי. בלי קשר ליעילות הבלימה האוטונומית במצב זה, חשוב לציין שגם לקראת התנגשות חזיתית יש צורך לבצע בלימת חירום, קודם כל. אתה מוריד מהירות לקראת תמרון חירום ו/או פגיעה אפשרית, וגם נותן לנהג שמנגד מקסימום זמן לחזור לנתיבו או לרדת מהכביש.

לא נכון. מעבר לכך שקל להפריז בכמות הנדחפים, הרי שבעומס תנועה, יחסית קל לראות שמישהו מתכוון להיכנס לנתיב שלך, ואז אתה יכול להתחיל להאט מראש כדי לפתוח מספיק מרחק כדי להכיל אותו, הכל מבלי להידרש לבלימה חזקה. לגבי העיכוב שייגרם כתוצאה מכך - זעום. אני אקח את הדוגמה של אלי לגבי עשרים מכוניות שיידחפו - נגיד שאתה שומר רווח של שש שניות מהרכב שלפניך, וכל רכב שנכנס מקצר לך אותו לשניה אחת, ומאלץ אותך להאט כדי לשחזר את הרווח. אבדן הזמן? אפילו לא שלוש דקות כפי שאלי העריך, אלא דקה ו-40 שניות, וכל זה בהנחה שכל עשרים הרכבים הללו יישארו לפניך לאורך כל הנסיעה ללא שינוי מסלול ומבלי לנסות ולעקוף רכבים נוספים.

אני ממש לא בטוח שאין. יש לך תקציב לאכיפה ותשים אותו על לתפוס נהגים שעוקפים את הטור בעומסי תנועה - ייתכן מאוד שתוריד את גילויי ביריונות הכביש, תגביר את זרימת התנועה - אולי אפילו תקטין התנגשויות "נזק בלבד". תקטין נפגעים? מסתמא, כמעט בכלל לא. יש כאן עניין של תעדוף, ובברירה בין השניים הפחתת כמות הנפגעים היא היעד החשוב יותר, בהפרש עצום.

נכון, אבל כשצריך לקבוע סדרי עדיפויות התבוננות צרה מבחירה יכולה להיות דבר מועיל. גם נכון מאוד. נהיגה היא הפעולה המלחיצה ביותר בחיי היומיום של רוב האנשים, וללחץ יש השפעות רפואיות ופסיכולוגיות חמורות ומבוססות מאוד. אני לא בטוח. כל הרעיון הזה של "פני תרבות הנהיגה כפני התרבות" (או You are how you drive) לא משכנע אותי. שוב, מאחר ונהיגה היא פעולה מלחיצה כל כך, במהלך נהיגה אנשים מסגלים דפוסי התנהגות שונים מבשאר שגרת יומם. יש הרבה אנשים שהם מאוד סבלניים ורגועים בשאר היום - רק מתיישבים מאחורי ההגה ונהיים שק עצבים. ומה יותר חשוב: זה, או פחות הרוגים בשנה? כי מבחינת תעדוף, הטיפול באחד בהכרח חייב לבוא - ולו במידה חלקית - על חשבון האחר.

לא נעים לי לצטט את עצמי, אבל... זה ההסבר הכי סביר למה שני הנהגים נפגעו בצד ה"לא-נכון".

נכון: אין ספק שתפעול לא-חלק או לחיצות לסירוגין על דוושת הדלק בזבזניות יותר מלחיצה רציפה: ברוב הרכבים, המצערת מתכוננת שלא להיסגר בבת אחת כשאנו עוזבים את הגז, ולכן כשאנו לוחצים לסירוגין הרכב עדיין צורך דלק גם ברגעים בהם אנו מרפים מהדוושה.

נכון, היא לא: אין בהכרח קורלציה בין תרבות נהיגה ובין רמת הבטיחות (או שיעור הקטלניות) בדרכים. מה שאני טוען הוא שבתוך כל הסוגיה הזו של נהיגה, תרבות נהיגה ועבריינות תנועה, הנתון היחידי שאשכרה משנה הוא נתון הנפגעים, ולא באמת משנה כיצד הוא הושג. בכנות, לא אכפת לי שהכביש הישראלי הוא מקום פקוק ועצבני, לא אכפת לי שנדחפים לטור בקטעים עמוסים - כל זה שטויות במיץ ליד העובדה ששלוש מאות איש נהרגים בכביש מדי שנה. אם יבוא יום שבו שיעור הנפגעים יירד משמעותית, אך הכביש הישראלי עדיין יישאר מקום עצבני, צפוף ובריוני - זו עדיין תהיה הצלחה. אם למישהו עדיין יהיה קשה עם זה - שיצמיח בלוטות רביה גדולות יותר. אני גם חושב שלהתלונן כמה המצב בכי-רע, לא בהכרח עוזר לחולל שינוי. כדי לחולל שינוי - צריך להסתכל על המצב בצורה מפוכחת, לא היסטיריונית - אחרת סתם נכנסים לייאוש. מי שמיואש לא מנסה אפילו לשפר את מצבו, כי גודל השיפור הדרוש, כפי שהוא תופס אותו, גדול מדי.

נכון, לכן דייקתי ואמרתי שרשת הכבישים שלהם קטלנית יותר מזו שבישראל - לא שהסיכון להתנגשות גבוה יותר (נתון שנמדד ביחס לנסועה - לא לאורך רשת הכבישים). נתון הקטלניות נמדד ביחס לגודל האוכלוסיה הכללית. חשוב לציין שזה הנתון העיקרי בו עושים שימוש בעיסוק בסוגיית הבטיחות בדרכים - לא בנתון ההרוגים ביחס לגודל צי הרכב ולא בנתון ההרוגים ביחס לנסועה. הרי זה הנתון שמשנה בסופו של דבר - איזה אחוז מהאוכלוסיה הכללית מזדכה על הציוד כשהוא נוסע בכביש. אגב, גם לפני המדדים האחרים, מצבה של גרמניה לא מזהיר (גם אם טוב יותר, אם כי לא באופן ניכר, מישראל), שלא לדבר על אוסטריה, שעדיין מפגרת מאחורי ישראל גם בנתון ההרוגים ביחס לנסועה. הנקודה שלי היא כפולה: ראשית, שהמצב בישראל ביחס לעולם סביר בהחלט - זה לא אומר שאין מה לשפר ושבטיחות בדרכים לא צריכה להיות סוגיה מרכזית על סדר היום הציבורי, אבל זה כן אומר שאין צורך בהתלהמות; שנית, שהמצב במדינות אירופיות מסוימות אינו בהכרח מזהיר או אפילו טוב מזה שבישראל, למרות שלמראית עין הנהיגה בהן נעימה ומתורבתת.

ועדיין, כבישי גרמניה קטלניים יותר (מקום 13) מאלו של ישראל (מקום 11). לא הפרש גדול, אבל הוא שם.

בנוגע לשאלה של "קלינטון או טראמפ", בערב הבחירות, אני מסוגל להבין את הטיעון הזה, כטיעון מעשי. אבל עכשיו, כשטראמפ כבר נבחר והדיון עבר להערכה (פרקטית וערכית) של פועלו כנשיא, אני לא חושב שהטיעון הזה מחזיק מים, כי קלינטון כבר לא חלק מהדיון; ובכל אופן שתי עוולות לא עושות צדק.

היה לי חוסר שיקול הדעת לקחת מונית בבוקרשט. באיזשהו שלב, כשנהג המונית שעט (ואני מתכוון שעט) לעבר הרכב שלפניו, נמלטה מגרוני זעקת בהלה. ושאני לא אתחיל לדבר על המונית בייג'ינג.

וזה מדוע?