ETAA

אם אני מבין נכון את מה שכתוב כאן, אז 40 אלף רוכשי הגיפונים (ב-2016 בלבד) הם: 1. ערסים. 2. אוהבי פוזה. 3. סוציומאטים חסרי התחשבות בציבור. נו, באמת.

תתחדש. רק לי מפריע איך שהרכב הזה נראה? משהו בעיצוב שלו לא מסתדר לי. דווקא גרסת הסדאן נראית טוב.

האסמקס, הקרניבל והסיינה הם לא מאותה קטגוריה. האסמקס התחרה במזדה 5, גרנדיס וכיו״ב

יש כאלה בצבא?

גם אני מאוד מרוצה מהאסמקס טיטניום שלי. יפה ואופה. החיסרון היחיד מבחינתי הוא הגיר שקצת מעצבן בתחילת נסיעה (בעיקר בעליות) ובנסיעה איטית בתוך העיר. יש השהיה קלה ביציאה מהמקום. צריך גם להקפיד על הרגש ברגל על הגז אחרת הרכב משגר עצמו.

לגבי "בארץ לא מוכרים מכוניות,מוכרים מימון - תנאי תשלום" - זה לא נכון רק לישראל. זה נכון לכל העולם, ובעיקר נכון מאוד לארה"ב. שם מקובל מאוד לממן את עלות הרכישה (אף אחד שאני מכיר לא קונה שם רכב, אלא עושה ליס). לא רואה בזה פסול. לגבי "ואת סחירות הרכב כיד שניה שתרצה למכור" - זה לא מפתיע. כשרכב עולה כ"כ הרבה וצריך להשקיע בו כ"כ הרבה משכורות, אז טבעי שאנשים יחפשו דיל שישמור כמה שיותר על כספם. לדעתי הנתונים מראים על שוק שמתבגר ומתבסס. לא עוד רכבי עולם שלישי בעשיריה הראשונה (חוץ מהאטרז שבטח חלק גדול ממנו מסופק לצבא), אלא רכבים ראויים.

היתה לפי פלואנס 2.0 במשך כשנה מהעבודה. מאוד אהבתי את הרכב הזה. הפתיע אותי מאוד לטובה ושבר לי סטיגמות. אמינות מושלמת (הרכב הוחזר עם 160 אק"מ על המד), זריז ומרווח. מוזר לי לקרוא שיש שחושבים שהרכב חלש. הזיכרון שלי הוא של רכב די חזק שסוחב מעולה. אגב, בחברה שלי יש הרבה פלואנסים דיזל. אנשים מחליפים פלואנס בפלואנס כבר פעם שניה ושלישית כי הרכב מוצלח.

מבחינת כסף - כל מה שתחסוך בדלק (בג'ז) תוציא בפחת של הרכב (אפסי בפאסט). המשתנה הלא ידוע הן עלויות טיפול ברכב בן 10.

מנית טבע - ספינת הדגל של הבורסה בישראל - ירדה באיזה 50% בשנה האחרונה - לא? אני לא חולק על הטענה הכללית שגם השקעה בנכס יש בה סיכון, אך לדעתי השקעה בנכס (בהון עצמי) מסוכנת פחות מהשקעה בני"ע. בהשקעה בנכס גם אפשר להשכיר את הדירה ולא רק ליהנות מעלית המחיר שלה. וגם אין בה מיסוי עד למדרגה מסוימת. אגב, אני מושקע בשני האפיקים. לדעתי השקעה בחריש במחירים של לפני שנתיים היתה עסקה עם סיכון יחסית נמוך.

פו הדב - הדוגמה שלך לגבי חריש מבוססת על כך שהמשקיע לוקח 80% משכנתא בשביל לקנות דירה בחריש ומצד שני משקיע רק הון עצמי בני"ע (ללא מינוף). ברור שזו לא השוואה נכונה. ברור שבמינוף יש אלמנט של סיכון (וגם סיכוי). השוואה נכונה היא 100% הון עצמי בדירה וגם בני"ע. בהשוואה הזו אני חושב שהשקעה בני"ע יותר מסוכנת משמעותית מהשקעה בדירה בחריש.

בעקבות הפוסט הסתכלתי על המודעה. מדהים איך העיצוב של הרכב הזה מחזיק את השנים ונראה טוב גם אחרי למעלה מ-20 שנה

לדעתי ומניסיוני כדי להצליח ולהתקדם בארגון יש צורך בשילוב של המרכיבים הבאים: 1. יכולת/השקעה/התמדה 2. מזל!! 3. יחסים טובים עם המנהלים (בתנאי שההתקדמות היא פנים ארגונית ולא מבחוץ). לרוב, כל רכיב לבדו לא יספיק. כמובן שיש יוצאים מהכלל. כבעל תפקיד ניהולי בארגון שבו אני עובד, אני יכול לומר כך: 1. לא אקדם עובד שאינו מקצועי. באותה מידה לא אקדם עובד מקצועי שאיני מסתדר איתו. 2. ככל שהמנהל חזק יותר ובטוח יותר במעמדו בארגון הוא יגייס ויקדם אנשים מקצועיים על בסיס כישוריהם. ככל שהמנהל חלש יותר או חסר בטחון לגבי מעמדו בארגון, הוא יטה לקדם עובדים חלשים יותר שלא מהווים איום עליו.

לא יודע אם הנתונים שציינת נכונים, אך שכחת לציין שבנדלן יש גם רווח של שכירות (או חסכון של דמי שכירות אם גרים בדירה). כלומר גם אם שווי הנכס עלה פי 2, ביחד עם דמי שכירות לאורך 20 שנים זה הרבה הרבה יותר. אה, וגם שכחת לציין שהמיסוי על שוק ההון יותר גבוה מדירה (על שכירות אין מיסוי עד סכום מסוים ועל דירה יחידה גם אין מיסוי) רכשתי דירה להשקעה לפני שנה וחצי, וכבר עכשיו "על הנייר" עלתה בכ-30%. ועוד לא שמתי שקל אחד הון עצמי, חוץ מהחזר משכנתא, כך שאם אני מוכר את הדירה כעת עשיתי רווח של מאות אחוזים על ההון העצמי בתוך שנה וחצי.

לרעייתי פוקוס 2007 טרנד שנרכשה לפני 6 שנים עם 60 אק"מ וכיום יש לה 135 אק"מ. מאז הרכישה הרכב רואה מוסך רק פעם אחת בשנה כשנכנס למוסך לטיפול שנתי. אמינות מוחלטת. כל הפלסטיקה והריפודים במקומם בלי קילופים.

אירוע 1: לפני כמה חודשים הכנסתי את הרכב למוסך חבני לצורך יישור קו קוסמטי. למחרת הרכב היה אחרי תיקון ושטיפה ונראה כמו חדש. היחס מדהים. אירוע 2: לפני כמה שבועות מישהו נכנס ברכב שלי מאחור - במהירות איטית - כשעצרתי במעבר חציה. מבחוץ הכל נראה תקין, אך במוסך חבני איתרו שהחלק שמחזיק את הפגוש האחורי התעקם. הפעלתי ביטוח צד ג'. הכנסתי את הרכב בבוקר, קיבלתי רכב חלופי דרך המוסך בתוך 10 דק' ובתוך 24 שעות הרכב כבר היה אחרי תיקון ושטיפה-פוליש ונראה כמו חדש. היחס מעולה. מדובר במוסך משפחתי והיחס בהתאם. ממליץ בחום. אגב, אפשר להכניס את הרכב למוסך הזה גם אם הוא לא נמצא בהסדר של חברת הביטוח. על ההפרש של ההשתתפות העצמית המוסך עושה הנחה כך שאין בזה שום חסרון כיס.

לא קראתי את כל השרשור ביד 2 יש פרסום של חברת SMC ליבוא אישי של 124 ב-219 אש"ח

למרות שמעולם לא גרת שם אתה כותב דברים בהחלטיות מרשימה. המסקנות שלך הן בכלל לא אמת מוחלטת והדוגמה של החברים שלך אינה רלוונטית כי הם רווקים שגרים שם שנים ספורות (יש להם בכלל אשרת שהיה או ביטוח בריאות, או שהם לא חוקיים?)- איכות חיים - זה עניין סובייקטיבי וזה ממש לא נכון שלכל אחד איכות החיים בארה"ב היא גבוהה יותר. דוגמה אישית - אני גרתי תקופה בארה"ב ברמת חיים מאוד גבוהה (הרווחתי משמעותית מעל הממוצע וחייתי חיים מאוד נוחים בבנין עם שומר, בריכה וחדר כושר על שפת הים) ולמרות זאת אשתי סבלה ורק ספרה את הימים עד החזרה לארץ כי איכות החיים שלה בישראל גבוהה לעין שיעור בישראל ביחס לארה"ב. לגבי חיסכון - אני בכלל לא בטוח שבארה"ב חוסכים יותר. משום מה מתעלמים מ: 1. הפרשות לפנסיה שהן לא כמו בארץ. ובנוסף לזה יש בארץ גם חסכון של 10% נטו בקרן השתלמות. 2. בריאות - מניסיון אישי, בארה"ב חושבים פעמיים לפני שהולכים לרופא, גם כשיש ביטוח. 3. חינוך יהודי - יקר בטירוף למי שזה משנה, ואם זה לא משנה אז הילדים מאבדים את הזהות היהודית -ראה שיעור ההתבוללות העצום בארה"ב. 4. חינוך פרטי - למרות מה שכתבו פה לגבי "איכות החינוך המדהימה" שם, בהמון מקומות בארה"ב מקובל לשלוח לחינוך פרטי כי הציבורי לא מספיק טוב. בארץ גם העשירים שולחים לחינוך ציבורי. 5. לימודים אקדמיים - אנשים חוסכים כל החיים כדי לממן לימודים לילדים או שהילדים משתעבדים בהלוואה לכל החיים כדי לממן אותם. ועוד ועוד. בדיונים מהסוג הזה יש הרגל להסתכל רק על הורוד בארה"ב ועל השחור בישראל. הדיון הרבה יותר מורכב. ויש מחירים מאוד כבדים - שלא קשורים לכסף - שמשלמים במעבר לארה"ב for good. אתן רק דוגמה אחת מהיכרות אישית - די מקובל שבגיל 18 הילד עוזב את הבית למקום מרוחק ומאותו רגע רואים אותו בערך פעמיים בשנה - האם לכל אחד זה מתאים? בשבילי זה אסון ולא שווה את הלקסוס והבית עם בריכה שם. זו אגב אחת הסיבות שאחי חזר לארץ מארה"ב אחרי 10 שנים -פחד לאבד את הקשר עם הילדים אחרי שראה מה קורה לחברים שלו. לדעתי - מעבר לשם לכמה שנים הוא מומלץ ביותר; מעבר לכל החיים דורש מחשבה מעמיקה וזה לא מתאים לכל אחד.

מסכים בנצי מה שתיארת נכנס בנושאים הלא חומריים, שעליהם צריך לתת הדעת.

נקמיצי - אין ספק שרמת החיים בארה"ב גבוהה יותר מבישראל. אם ננסה לתאר את ההבדלים במושגים של עולם הרכב אז החיים בישראל מדומים למזדה 6 ובארה"ב למרצדס C ואולי E. מניסיון של חיים שם (עם משכורת גבוהה) אני יכול לומר שמהר מאוד מתרגלים לנושאים החומריים וזה די מפסיק לרגש. ואז מה שחשוב בעיקר הוא הדברים האחרים הלא חומריים. ואני כותב את זה למרות שאני לא אדם רוחני או סגפן. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור השכר הגבוה יחסית של פות"ש שמעיד על כך שהוא לא מסכן גם בארץ. אישית אני מאוד אוהב את החיים בארה"ב, והייתי עובר לשם בכיף לכמה שנים. אך לא הייתי מוכן לבלות את שארית חיי שם ולגדל שם את ילדיי על כל המשתמע מכך.

אני לא מבין את ההתלבטות. במצבו של פות"ש, שהוא לא עוזב עבודה, הוא יכול לנסוע לתקופת ניסיון של 2-3 שנים ולחזור אם ירצה. זו לא החלטה סופנית. גם אם יחליט לחזור, הוא לא ממש יפגע, ובדרך יצבור חוויות. באופן אישי אני מסתכל על העניין הזה ברגשות מעורבים. אני מאוד אוהב את החיים בארה"ב, אך מבחינה חומרית מתרגלים מהר וזה די מפסיק לרגש. המעבר מ"רמת מזדה 6" (רכב, בית וכיו"ב) ל"רמת לקסוס" מרגש בשבועות הראשונים ולאחר מכן זה כבר לא מחזיק כלום. זה לא שפות"ש נזקק בארץ והוא ישפר את איכות חייו מלגור באוהל ללגור בוילה. יש גם את הענין היחסי. במונחים של ישראל פות"ש נחשב ליחסית מבוסס ובארה"ב לא. זה די מבאס, מניסיון. לפני כמה חודשים היתה לי הזדמנות לעבור לארה"ב בשכר גבוה בהרבה מאשר מה שהוצע לפות"ש. המעבר היה ללא הגבלת זמן. אשתי לא התלהבה וגם אני - כשחשבתי על זה לעומק - חששתי ממעבר שכזה. בסופו של יום - עם כל התלונות (ויש המון) - יש מחיר מאוד כבד בלהעביר את יתרת החיים של המשפחה בארה"ב או בכל מדינה אחרת. החיים בארץ למי שמרוויח ברמה של פות"ש הם לא רעים בכלל.

במידה ואתם יכולים לחזור לארץ לעבודות שלכם, אני הייתי עובר לתקופת ניסיון של כמה שנים.

לא מבין את השאיפה להפסיק לעבוד. כשהייתי בשנת רילוקיישן ואשתי לא עבדה היא טיפסה על הקירות מרוב עצבים ושעמום.

ואת כל זה אתה כותב כי איזה ילד משועמם זרק ביצה??? מציע לך לשתות מים ולהרגע

מיליון שח כבר לא מספיקים לדירת 4 חדרים בחריש

אין לי מושג על מה אתה מדבר. איכות החיים במודיעין מאוד גבוהה