חן פרחי

זהו לא "פרנציפ" של המדינה. הביקוש לבנזין 96 אוקטן אפסי כיום, ורובם המוחלט של המכוניות, ובהם גם סובארו 88' יכולות לנוע על בנזין נטול עופרת. הפקת בנזין 96 אוקטן ושיווקו, הפכה להיות לא כלכלית עבור כל הנוגעים בדבר, ואני אישית לא רואה אסון נורא אם אני יאלץ להוסיף אשלגן פעם בחודש. בוודאי שהכוונה כאן היא לא להתנכל לבעלי מכוניות ישנות, שממילא בחלק גדול מהן ניתן לתדלק בנטול עופרת ללא כל בעייה.

לאודי 80 שהוצגה ב 65' אין שום קשר לדגם שהוצג ב 73' למעט השם. האודי 80 שהוצגה ב 73' ואף זכתה בתואר מכונית השנה, היתה המכונית הראשונה של אודי שהוצגה תחת כנפי פולקסווגן, ולעשה היתה המכונית הראשונה של הקונצרן שהשתמשה בקו המנועים החדש - 1.3, 1.5 ומאוחר יותר 1.6, ששימשו שנים רבות את מכוניות הקונצרן. שנה לאחר מכן, ב 74', הוצגה הפאסאט של פולקסווגן, שלא היתה אלא אודי 80 בגירסת פאסטבק, ושלא כמו לאודי 80, היתה לה גירסת סטיישן פופולארית מאד. הצלחתה המיסחרית הגדולה של האודי 80 גרמה למנהלי פולקסווגן-אודי לבצע רה אירגון מקיף בקו הדגמים. ב 74' הופסק ייצורן של הפולקסווגן 411-412, כל דגמי פרינץ של N.S.U, אודי 75 ופולקסווגן K70. באותה שנה הוצגה לראשונה הגולף, הקומפקטית החדשה של פולקסווגן, ששיפרה לעין שיעור את מצבה הכלכלי של החברה, וגרמה להחלטה להוריד דגמים רבים מקו הייצור. האודי 80 עברה ב 77' מתיחת פנים קלה במסגרתה עוצב הפנים מחדש וגם פנסי החרטום והזנב שונו. בסוף 78' הוצגה האודי 80 החדשה, שלא היתה אלא שידרוג משמעותי של הדגם הקודם, ובעיקר היתה נראית מודרנית ויפה בהרבה. דגם זה יוצר ללא שינויים משמעותיים עד תחילת 85', בה העובר הדגם מתיחת פנים שכללה עיצוב חדש לחלקה הקדמי של המכונית, בדומה לזה של ה 100 החדשה שהוצגה ב 83'. דגם זה יוצר עד סוף 86' ואז הוחלפה האודי 80 במכונית חדשה לחלוטין. סה"כ האודי 80 היתה מכונית מצויינת - מרווחת, קלה לנהיגה, חסכונית למדי ובעלת איכות ייצור מצויינת.

חלקן אמנם הוצג בשלהי 78', וחלקן לא הגיעו לארץ הקודש, אך כולן יכולות מהבוקר להכנס לעולם האספנות. טלבו הורייזן פיאט ריטמו רנו 18 סאאב 900 ב.מ.וו M1 אודי 80.

את האמת, לא נמאס לכם לעסוק בזה ללא הרף? המחירון עלה, המחירון ירד, את מי זה מעניין בכלל?!

לא צריך להעביר את מתג הבורר לימין או לשמאל. לכל מראה יש את מתג הכיוונון שלה.

וולבו 850 - שני מתגים ניפרדים לכיוונון המראות החשמליות - אחד לימנית ואחד לשמאלית. כמה פשוט ככה חכם.

האמת אי שם באמצע, קרוב יותר לכיוון של בני. חלק לא מבוטל מהשוכרים, לפחות בחברות הגדולות, הם תיירים, והם האחרונים שמחפשים "להתחרע" על המכונית. ככל שהחברה גדולה יותר, כך היא בררנית יותר לגבי השוכרים, גילם והחזות שלהם (פרחחים פוטנציאליים, לדוגמא). עבדתי שנתיים בחברת השכרה כמכונאי, ואני יכול להעיד ממקור ראשון שהמכוניות טופלו במועד והיטב, תוך שימוש בחלפים באיכות גבוהה. החיסרון היחיד נובע לרוב מרמת הגימור הנמוכה בה נימכרות המכוניות, לפחות הזולות שבהן, ומקושי מסויים במכירה עתידית.

נהגת שודים, כרגיל תמונות מעולות ! רק את הקור הן לא מצליחות להעביר..

מזל טוב איש יקר ! עד 120 והרבה אושר, אהבה ושמחה ! מאחלים - כל משפחת פרחי לדורותיה.

חזרנו מהאירוע, התקלחתי, נחתי, שתיתי כוס קפה והיתיישבתי לכתוב במינימום ארס. יצאנו לאירוע בהרכב מישפחתי מלא, בתקווה שהוא יהיה מוצלח לפחות כמו האירוע הנפלא של סוף הקייץ בפאר הלאומי בר"ג. תקוותינו ניתבדו. אמנם שמחנו מאד לפגוש את חברינו הצפוניים ולמרות הקור האווירה היתה נעימה, אך בכל זאת, מינימום השקעה כספית מצד המועדון היתה מחוללת פלאים. אי אפשר היה לארגן סופגניות לכולם ? או לארגן עגלת קפה במקום להסתמך על הגזלן שהגיע למקום ? למה בדיוק שומרים את יתרות הכסף שבידי המועדון ? לימים קשים או ליציאה לגימלאות ?! מגזין "אוטו" נתן את חסותו לאירוע ? אחלה - שישלמו. 8 שנים הם נותנים את חסותם לאירוע הגביע הנודד, ואגורה לא ראינו מהם ! המשך בטקס הלא ממש מרשים, בלשון המעטה, שבו ניקראו השופטים לקבל את התעודות, ואבי נוף עמד כמו ש... וחיכה שיואילו בטובם להגיע. למרות שהתקנון מאפשר לזוכה ולמכוניתו לא להגיע, צריך לחשוב להבא כיצד נוהגים במצבים כאלו.

מזל טוב לאבי ושלומי היקרים ! שפע בריאות, אושר ושמחה. מאחלים - חן, לימור, נועם ושלו פרחי.

להשתולל בכבישים ציבוריים לא מוביל אותנו קדימה. אף אחד לא קובע אלו חוקים מתאימים לו ואילו לא - אם היו מעלים סרטון שבו מישהו היה עובר עשרות צמתים באור אדום, זה היה נראה למישהו תקין ? זה לא ספורט מוטורי, זו השתוללות לשמה. ואגב, ללחוץ על הדוושה לא מחייב שום מיומנות, ובסרטון, שעשוי מאד יפה אגב, לא מופגנת שום יכולת נהיגה יוצאת דופן.

מרשים מאד, להשתולל בנתיבי איילון. ואם לא הובנתי כראוי, הבא שיעלה קישור להשתוללות הפרועה הזו, יחסם ל ה ר ב ה זמן. כאן אין מקום למצגות שכוללות נהיגה פרועה בכבישים ציבוריים.

נראה שאתה קצת קשה תפיסה. להוציא הספק גבוה ממנועים ידעו כבר לפני 40 שנה, החוכמה שהם יעמדו בתקני זיהום האוויר המחמירים של ימינו, ולזה דואגת הטכנולוגייה, כפי שהסביר לך טל שביט. ואל תקח את ההודה סיביק הישנות כדוגמא - זו היתה מכונית קלה ב 400 - 500 ק"ג מהמקובל היום, ואני יאמר בעדינות, שבמקרה של תאונה, הייתי מעדיף לא לשהות בה..

בוא'נה אח שלו, מגניב ברמות.. במיוחד אהבתי את הקטע שבו מפגינים הנהגים את כישוריהם המופלאים ב "לחיצות".. ועכשיו ברצינות - אני מזהיר בצורה חד משמעית את כל מי שמתכנן להעלות לאן סירטונים שמדגימים השתוללות פרועה על כבישים ציבוריים,שלא רק שההודעה תימחק מיד ובדיעבד, אלא שאותו משתמש יזכה למעקב לזמן ארוך צאד. ראו הוזהרתם !

ואני יתקן את שניכם.. לחברה קוראים אייז'ן וורנר. גיר של בורג וורנר יש בוולבו 144 שלי גם את התיבה האוטמטית בת 6 ההילוכים של פולקסווגן מייצרת אייז'ן וורנר.

יכולים לדחוף גם 400 מצמדים לגיר שלהם. אבל בינתיים רק VAG עשתה זאת כראוי, ואם אינני טועה, יש להם בילעדיות על הפיתוח הזה.

אשמח מאד אם תפרט לנו אלו "ים של חסרונות" יש בתיבת ה DSG של פולקסווגן. למעט השתהות קלה (מאד) בזינוק הראשוני, מדובר בתיבה שקרובה לשלמות, ולא מזכירה במאום את התיבות הרובוטיות המזעזעות, תרתי משמע.

הפורד טרנזיט מכונית כבדה יחסית ובעלת מנוע קטן (1663 סמ"ק) וחלש - 60 כ"ס. רוב הטרנזיטים V4 שנימכרו בארץ צויידו במנועי 2.0 שהיו חזקים יותר.

נו באמת, מה שצית שהוא יגיד ללקוחות הפוטנציאליים שיושבים מולו, שהוחזרו עשרות מכוניות עקב פיטורים, שאין אשראי מהבנקים, ששווי הצי הצטמק ב 20% בחודשיים האחרונים, שלספקים ונותני השרותים יוצאת הנשמה עד שהם רואים את הצ'ק המיוחל ? מה שברור הוא, שהאנומלייה בתחום כבר לא תשוב כנראה, או לפחות לא בתקופה הקרובה.

שוב חוזרים ללוי יצחק ?! תעזבו אותו במנוחה, סה"כ הוא קובע את שווי הצי לצורך מינוף\הערכת שווי של החברה. הוא יכול לקבוע שמזדה 3 מליסינג אחרי 140K שווה כמו מזדה 3 חדשה, אז מישהו ישלם על המשומשת מחיר של חדשה ?! כוחות השוק חזקים בכל שמאי זה או אחר. לוי יצחק יכול לקבוע מדרגות עד מחרתיים - כשאין ביקוש זה כלל לא משנה. בניגוש למה שציין ידידנו מוכר המשומשות, חברות הליסינג מעוניינות מאד למכור את המשומשות שלהן כי א. בהעדר אשראי זמין הן חייבות כסף מזומן. ב. מכונית עומדת במגרש לא מכניסה כסף. ג. הצפי הוא לירידת מחירים וכל חודש נוסף לא ממש משביח את ערכה.

מה שמחייד את שיטת הדזמו של דוקאטי, שכל פעולת השסתומים נעשית בצורה מכאנית, כלומר, הן עליית השסתום והן ירידתו. בשיטת הדזמו אין קפיצים לשסתומים, והמטרה היתה למנוע מצב של ציפת שסתומים עקב סל"ד גבוה מידי. עם ההתקדמות בייצור קפיצי השסתומים, הפכה שיטת הדזמו למיותרת. מנועים בעלי 3 שסתומים לצילינדר היו קיימים ביונדאי (אטוס, גטס ואקסנט) וכן בדגמי מנוע רבים של מרצדס (3.2 V6 למשל).

ה C4 היא אחת המכוניות המאכזבות ביותר שיצא לי להתרשם מהן בעת האחרונה. לא שציפית לאוונגרד בנוסח ה DS, אך ממכונית שנושאת את הסמל המחייב הייתי מצפה לנוחות נסיעה גבוהה, או לפחות טובה, וה C4 ממש לא מספקת בתחום הזה. ה C4 הינה סה"כ פיג'ו 307 עם גאדג'טים אלקטרוניים וגלגל הגה מעצבן, ובהתחשב במתחרות שלה זה ממש לא מספק.

צמד מאיידים כפולים חייב להגיע יחד עם גל זיזים חם - אחרת המנוע פשוט "ייחנק" מעודף דלק.

כמה סיבות הביאו את שלושת ענקיות הרכב האמריקאיות למצב בו הן נימצאות. 1. קריאה לא נכונה של הלכי הרוח. בזמן שבעולם חיפשו ומחפשים דרכים כיצד לייצר מכוניות יעילות וחסכוניות, ייצרו האמריקאים ג'מוסיי שטח אדירים ששקלו מעל 2.5 טון, בעלי צריכת דלק לא תאומן, ובנוסף יקרים לייצור. כשפרץ משבר האנרגייה הנוכחי ומחירי הדלק האמירו, פשוט לא נמצא להם קונים. 2. מגוון מותגים גדול מידי. בידי שלושת הענקיות מותגים רבים ומיותרים בעליל כמו מרקיורי, פונטיאק, קונטינטל ועוד. התפיסה שרווחה בשנות ה 60' שריבוי גירסאות של דגם מגבירות את מכירתו, לא עובדת היום. 3. ההשתלטות המיותרת של פורד על וולבו ו G.M על סאאב. מדובר בשני חברות, שעם כל ההערכה על תרומן לפיתוח הבטיחות הפאסיבית, הפכו כיום לחברות מיותרות בעליל, בייחוד סאאב, שללא השקעה מאד רצינית, אין לה זכות קיום, אלא אם G.M מוכנה להפסיד כסף, והרבה, כל שנה. 4. זלזול בתחרות מצד היצרנים היפניים. בזמן שהיפנים קראו היטב את המפה, וייצרו מכוניות טובות, אמינות וחסכוניות שמכירותיהן בארה"ב היו מצויינות, המשיכו האמריקאיים לייצר זוועות כמו השברולט אלרו וקוואליר, שלא לדבר על הפרטיות של קרייזלר, שמכירותיהם היו אמנם לא רעות, אך חוסר השקעה בפיתוח הותיר אותם פשוט מאחור. 5. אי לימוד מלקחי העבר. למרות שתעשיית הרכב האמריקאית חוותה תקופה קשה מ 73' והילך, ואך בקושי יצאה ממנו, הם פשוט לא למדו כלום. הם לא העריכו שמחיר הנפט ירקיע שחקים, הם זיזלו בכוחם של היפנים והמשיכו לייצר מכוניות שאף אחד לא רוצה לקנות. 6. ועדי עובדים כוחניים. ועדי העובדים בתעשיית הרכב מעולם לא ראו מילמטר אחד מעבר לקצה חוטמם, ולא למדו ממה שאירע לתעשיית הרכב הבריטית, שבא ועדי עובדים שלא ויתרו על כלום, נותרו בסוף בלי כלום.