חן פרחי

מסתבר שרק מולטימדיה וגודל חישוקים חורצים גורלה של מכונית. ורצוי גם שופוני של ג'יפ. ואפילו כאן אני שם לב לזה, גם במכוניות שה בדיוק הדבר האחרון שאמור לעניין בהן.

ולמי שרוצה אלפיין, זו הזדמנות טובה לייבא לארץ כרכב אספנות 6GTA מוגדשת. מכונית ספורט ברמה של ה 911, שידעה לשלב ביצועים מעולים, התנהגות כביש מהנה ונחות צרפתית. והיא תעלה רבע, אם לא פחות.

במכוניות של פעם שהיה בהן דינאמו, נסיעה עירונית לילית היתה מרוקנת את המצבר, ואם לא היו נותנים למצבר להטען על ידי סיבובי סרק גבוהים, בבוקר לא היה שום סיכוי להניע.

אתה קובע שהמוצר לא טוב. עובדה שכמעט מיליון רוכשים מידי שנה קובעים ההיפך. כל עוד שהמכירות ממשיכות, והקהל מצביע בפנקסי הצ'קים, אז הכל טוב. או ש VAG מצליחים לאגד את המזוכיסטים מכל קצוות תבל..

אם הבעיות, שאף אחד מאיתנו לא יודע באמת באיזה אחוז מהמכוניות הן קורות, אינן פוגעות במכירות ואינן גורמות לקריסת מערך השירות, אז איפה הבעיה ?

כיצרן מוצרי גומי, אני יכול להעיד שהנתונים נכונים. מחירי הגומי הטבעי והסינתטי אכן זינקו בחדות, וזה המרכיב העיקרי בצמיגים. ואגב, התערובות של היצרנים הסיניים מצויינות.

לא מדוייק. בניגוד לחד מצמדיות, אין צורך "להרים את הרגל מהגז" לפני החלפת הילוכים או כדי להגיע להגיע להחלפה חלקה. בתנועה, התיבה הזו קרובה לשלמות. והיא מתנהגת בדיוק כמו כל תיבה אוטומטית אחרת.

מיצינו את הקשקוש הזה.

רק קח בחשבון ששמעת רק צד אחד,ולעולם לא קובעים או שופטים מבלי לשמוע את שני הצדדים. וכן, מגיעה תמורה למי שבא אליך ממרחק ושילם על הדלק מכספו, חד וחלק. על אחת כמה וכמה שהוא הגיע אליו פעמיים. ותתפלאו, יש גם אנשים כפויי טובה. לא הרבה, אבל יש.

בסיטרואן CX היה צופר מדורג; בלחיצה חלשה היה מופעל צופר בודד, ובלחיצה חזקה היו מופעלים זוג הצופרים. עד תחילת שנות ה 70' מתג ההפעלה של הצופר היה לרוב חישוק מתכת שהותקן בחלקו הפנימי של גלגל ההגה. באלפא סוד הפעלת הצופר נעשתה על ידי משיכת ידית שמוקמה מצדו הימני של ההגה. בסיאט איביזה דור ראששון מתג הפעלת הצופר היה בצד שמאל, והיה ניתן לתפעול באמצעות... הברך.

ובשום מקרה אין מתנע ( סטרטר), כך שכבלים אינם יכולים לעזור.

מכונית היברידית אמיתית לעולם לא מניעים. תמיד היא מתחילה לנוע על חשמל, כשמנוע הבנזין מניע כמו שמניעים מכונית ידנית בדחיפה, ממש כך. כל זמן שהסוללה הראשית תקינה, לעולם לא יווצרו בעיות הנעה, כי אין הנעה. ברגע שהיא תתפגר, גם 200 בוסטרים לא יעזרו. לכן אין שום טעם להחזיק כבלי הנעה.

שבתי לפני חצי שעה מהאירוע. ראשית, תודות לניר ששון, מנהל המותג, ולצוות לובינסקי על האירוח האדיב. מאחר והיינו בהרכב מצומצם יחסית, האווירה היתה קצת פחות פורמאלית והרגשנו יותר משוחררים וחופשיים, וקיבלנו תשובות לכל השאלות, כולל ממנהל המחלקה הטכנית. בחצי השעה הראשונה "חפרתי" מתחת למכסה המנוע, בניסיון למצוא פגמים או איכות גימור גרועה, בייחוד במקומות שלא נראים לעין, וכאן אני יכול לדווח שהכל נראה עשוי היטב, גימור הפח מצויין ואפילו הצביעה נראית איכותית. לאחר מכן יצאנו לנסיעות מבחן, והדבר הראשון שצד את עיני היה הנסועה ברכב המבחן - מעל 20K. למרות הנסועה הגבוהה, תחת ידי מאות נהגים, המכונית הרגישה רעננה לגמרי, שום דבר לא התפרק וכלום לא קירקש. אהבתי את ההגוי הטוב, הידראולי ולא חשמלי, המרווח הפנימי ורמת האבזור המכובדת. המנוע לא ממש מרגיש בעל 106 כ"ס, אבל הביצועים טובים סה"כ, בוודאי בהשוואה למכוניות בתקציב שלה. סה"כ הרושם חיובי להפתיע, ואם אני משווה אותה לסוזוקי סלריו, לדוגמא, אזי היא בליגה אחרת לגמרי. בקרוב אתחיל לחפש מכונית ראשונה עבור ביתי, ואני בהחלט מתכוון להביא אותה בחשבון.

אני נוהג כך בעיקר כשאני נוהג בוולוו. לא שווה שמישהו ידפוק לי את האוטו; אני אצטרך לרוץ לחפש חלפים ולבזבז ימי עבודה. וחוץ מזה, אלא שעוקפים אותי מגיעים על פי רוב יחד איתי לרמזור.

ממהרים ? צאו 5 דקות קודם. אם התנועה נעה ב 50-60 קמ"ש בצפיפות, לא יעזור גם אם תעברו 5,000 פעם נתיב. מקסימום תהיו 30 מטר קדימה, במקרה הטוב. זה פשוט משעשע לראות איך אנשים יוצאים למלחמה בבוקר, ובמקום להגיע רגועים לעבודה, מגיעים כמו אחרי מלחמה.

הסינים יודעים לייצר מוצרים מצויינים גם שהם מפיתוח עצמי. המוצרים של הייר והייסנס מפגינים אמינות מעולה וביצועים מצויינים, בהתחשב במחירם. אותו כנ"ל לגבי טלפונים סלולארים. במכוניות הסיפור שונה; לסינים עוד אין מספיק ידע וניסיון, וניסיון נרכש עם השנים ולא נקנה ביום, ולכן המכוניות שלהם מרגישות לא מספיק מגובשות. בנוסף, יתרון כח העבודה הזול אינו בא לידי ביטוי, מאחר ותעשיית הרכב מבוססת על אוטומציה כמעט מלאה.

למכונית כמו ה MG3 אין הרבה מה להפסיד, לפחות לא במונחים מוחלטים. שכן שלי קנה כזו, על מנת שתשמש כרב שני. לדבריו, אם לא יהיו תקלות ב 10 שנים שבהן הוא מתכנן להחזיק בה, מצידו הוא יכול פשוט לנטוש אותה ברחוב, שהעירייה תאסוף אותה.. את שלה היא עשתה.

דאצ'יה היא ממש לא סקודה, למרות השיוך וההקשר הקומוניסטי. סקודה תמיד ייצרה מכוניות עצמאיות, שחלקן היו לא רעות לזמנן, ואילו דאצ'יה הרכיבה דגמי רנו ברישיון, והמשיכה בכך הרבה מאד אחרי שהרנו 12 נעלמה מהיצע רנו הצרפתית. איכותן של הדאצ'יות היתה איומה גם בקנה מידה קומוניסטי, בניגוד לסקודה. VAG קנתה סקודה בשנת 90' בעיקר בשל מפעל ההרכבה המודרני שלה והפייבוריט שהיתה מכונית סבירה בהחלט. רנו קנתה מדאצ'יה בעיקר נדל"ן, הרבה היצע לא היה להם.. MG כחברה חדלה לפעול ב 23.10.80 ומאז המותג הופיע מעת לעת, פעם על דגמי אוסטין ספורטיביים ( מטרו, מונטגו ומאסטרו ), פעם על דגמי רובר ואפילו ל מכונית ספורט אמיתית, ה MGF. עם כל הכבוד למותג המיתולוגי, הוא נראה קצת מגוכך כשהוא מודבק על מכוניות LOW COST. וספק גם אם רבים זוכרים את ימי הזוהר של המותג, כשעדיין ייצר מכוניות ספורט נהדרות.

ובלי קשר לבקרת השיוט, המאזדה 3 מכונית הרבה יותר טובה מהאיוניק.

אין מאגר כזה.

נהגתי ב MG3 וב 350, ולא יצאתי מזועזע אבל גם לא נפעם. ל 350 יש תא נוסעים נאה ומאובזר, ולפי ניסיון של חבר, אחרי שנה + בליסינג הוא לא נתקל בשום בעיה או בלאי חריג. כתת משפחתית, ה 350 מכונית סבירה בהחלט, פשוט היא לא מספיק זולה.

לא יודע אם זה נבע מהערצה או פשוט מאין ברירה; מעטות היו המכוניות בעת ההיא שהציעו את השילוש הקדוש - אוטומט-מזגן-הגה כח. את השילוש הזה הציעו בעיקר האמריקאיות - או הגרמניות היקרות בהרבה. וכל זה היה ארוז בעיצוב כבד ומכובד, איכות גימור גבוהה מאד ואמינות מעולה, וכפועל יוצא שמירת הערך היתה חסרת תקדים.

גם הזרקות ישירות אמינות מאד. הבעיה העיקרית שלהן, לפחות במנועי ה GDI של מיצובישי וה FSI של VAG, זה שהן לא היו יעילות דיין, והתמורה בהספק לא היתה משמעותית.

שטויות. מערכות הזרקת הדלק אמינות וקלות לתחזוקה לעין ערוך ושיעור ממאיידים. כמות התקלות בהן אפסית בעליל, ולרוב אינן דורשות כל תחזוקה לאורך חיי המכונית. אין קשר בין מספר ההילוכים בתיבה הפלאנטרית לרמת האמינות שלה. הוספת הילוכים לתיבה דורשת סה"כ עוד גלגלי שיניים.

כמו לכמעט כל יצרן, גם לאלפא היו תקופות טובות יותר וטובות פחות. את עיקר תהילתה עשתה אלפא בשנות ה 60' וה 70', אז האלפות היו כמעט חסרות תחרות. לב.מ.וו לקח 25 שנה להדביק את אלפא. לפחות בניגוד למה שקרה ללנצ'יה, שאני אישית מעריך אותה לא פחות מאלפא, אם לא יותר, אלפא באמת קמה לתחיה, וממש מהיסוד. אם היא תצליח מסחרית או לא, זה עיניין אחר, אבל לפחות נעשה כאן ניסיון רציני ואמיתי, ולא הצמדת סמל מיתולוגי על אמריקאית מגודלת.