חן פרחי

במכוניות מודרניות עתירות צעצועים חשמליים ומזגן מקורי, האלטרנטור מתוכנן לספק את מלוא צריכת הזרם בסל"ד סרק. כי אחרת אחרי שעתיים של עמידה במקום כשכל הצרכנים פועלים, המכונית לא תניע כי המצבר יתרוקן. ויסות הטעינה מתבצע על ידי מחשב, ודואג לכך שהאלטרנטור יטעין בדיוק כמה שצריך, ולא עשירית וולט יותר, כי זה בזבוז אנרגיה מיותר.

אלטרנטור תקין אמור להוציא את מלוא תפוקתו כבר בסיבובי סרק, בטח ובטח כאשר מדובר במכונית חדשה יחסית. והוא אמור להוציא את אותה תפוקה בדיוק גם בסיבובי מנוע מירביים.

אלטרנטור, בניגוד לדינאמו, מטעין במלואו את המצבר גם בסיבובי סרק. אין שום קשר בין מהירות המנוע לרמת הטעינה. יתרה מזאת, אלטרנטור תקין אמור להוציא 13.4-14.2 וולט, והמתח צריך להיות יציב ללא תלות בסל"ד. אפילו אצלי בוולוו, עם אלטרנטור בן 45 מתח היציאה יציב. כמה מצבר צריך להחזיק ? זה עיניין של איכות המצבר ו..מזל.

ה I30 נוחה ומרווחת בהרבה מהמאזדה, בטוחה יותר ובפועל זריזה לא פחות. דווקא גירסת הספיריט של ה 3 מומלצת פחות מה 1.6; הפרש הביצועים אינו מאד משמעותי, נוחות הנסיעה הבינונית נפגעת עוד בשל צמיגים רחבים וחישוקים גדולים, וכבונוס מנוע ה 2.0 הרבה פחות אמין מה 1.6. אני אישית מכיר שתי מכוניות כאלו שצרכו שמן בכמויות מסחריות עד שנזקקו לשיפוץ.

צריך להבדיל בין סטיישן קלאסית לשוטינג ברייק, אלו תצורות מרכב שונות למדי. השוטינג ברייק תמיד היו מכוניות קופה שקיבלו חלק אחורי מוארך כמו הוולוו P1800ES או הרליאנט סימיטר. עד כמה שזה ישמע מוזר, חלוצת הסטיישנים הספורטיביות היתה דווקא וולוו - ה 240GLT היתה בשעתה מכונית הסטיישן המהירה ביותר, והחזיקה בתואר כמה שנים עד שהאודי 200 טורבו אוונט עקפה אותה. ראוייה לאזכור הוולוו 850 T5 סטיישן, שהיתה זאב בעור כבש מושלמת, והציעה ביצועים מעולים ששולבו במרכב שימושי. מעניינות במיוחד היו גירסאות האוונט של אודי והטורינג של ב.מ.וו. האוונט הראשונה הוצגה ב 78' והיתה מן גירסת סטיישן לאודי 100 דור שני. גם בדורות הבאים של ה 100 המשיכו אודי במסורת זו, וחבל שנעלמה. הטורינג הראשונה של ב.מ.וו כלל לא היתה סטיישן, אלא האצ'בק 3 דלתות של סדרת 02. ב 88' קיבלה סדרה 3 של ב.מ.וו מרכב סטיישן אמיתי, ונראה אף היא טורינג, כמו גם דגמי סדרה 5. סדרה 5 E39 סטיישן היתה אמא הרוחנית של ה X5.

כרגע לפחות, המכונית הקומפקטית היא עדיין הסגמנט הנמכר ביותר באירופה, ואחריו הסופר מיני, ועל פניו לא נראה שזה עומד להשתנות בשנים הקרובות. כחבילה כוללת, אף אחד מהג'יפונים האלו, למעט אולי הפיג'ו 3008, לא מתקרב לאיכויות הגולף או ה 308, בטח לא המיזרחיים שבהם. אבל מצד שני, מי שקונה אותם לא מפסיד כלום בשום היבט, כך שיתכן בהחלט שזו תהיה תצורת המרכב הנפוצה בעשור הבא. ימים יגידו.

וולוו, לנד רובר ויגואר היו מותגים חיים בזמן שהסינים השתלטו עליהם. לזכותם יאמר שההשתלטות היתה כלכלית גרידא, ללא שום מעורבות הנדסית או אפילו שיווקית. הם פשוט השקיעו בפיתוח, מה שפורד נמנעו מלעשות בוולוו ויגואר ( בשלב מוקדם יותר ). לנצ'יה לא ממש קיימת לפחות 10 שנים, וזה לא פשוט להחזיר עטרה ליושנה, גם בהשקעה כספית מאסיבית. בכך מצטרפת לנצ'יה לסאאב, שגם אותה אף אחד לא ממש רוצה, ומאותן סיבות בדיוק.

הדרדרות לנצ'יה החלה בסוף 94'. התמא, שהיתה חלק מפרוייקט טיפו 4, הוחלפה בקאפה, שהיתה מכונית לא רעה בכלל, רק שהוצגה בעיתוי אומלל משהו. בשנת 96' הוחלפו סדרה 5 של ב.מ.וו ( E34) וסדרה E של מרצדס ( W124 ׂ) במכוניות חדשות ומעוצבות, וללנצ'יה, למעט תמחור נוח, לא היה הרבה מה למכור. בסוף 93' הופסק ייצור הדלתא, שהיתה כבר מכונית מיושנת, בוודאי בהשוואה לדור החדש של הקומפקטיות האירופאיות שהוצגו בסוף 91' - סיטרואן ZX, אופל אסטרה וגולף III. שנה לאחר מכן הופסק ייצור האינטגרלה, והיורשת שהתבססה על רצפת הטיפו ( "2.54" ) היתה מכונית חיוורת וחסרת ייחוד. משם הדרדרות לנצ'יה היתה במדרון תלול, וחוסר ההשקעה של פיאט בחברה הפך אותה ללא רלוונטית יותר ויותר. חבל.

עוד נחמה כזו ואבדנו. האמת, קשה לראות במונחי ימינו את מי מכונית כזו יכולה לעניין. היום מה שמכריע גורלה של מכונית הם גודל המולטימדיה, הצימוד לטלפון, גודל החישוקים וכמובן השופוני של "ג'יפ". ואני אומר את זה בצער, אבל זו המציאות.

לכל התקלות אין קשר לאיכות הבסיסית. כמעט בכל המאזדה 3 החדשות המצבר מתפגר אחרי פחות משנתיים. זה מעיד על משהו ? כל זמן שלא יצא שקל מכיסך, הכל בסדר.

או עודף גז, אם הוסיפו שלא לצורך. ברמת העקרון, מערכות המיזוג ביפניות בשנתונים האלו אמינות מאד ופשוטות לתחזוקה.

ראשית, בדוק איזה גז יש לך במערכת. גז ישן (R12) ממלאים עד שנעלמת בועת האוויר בעינית שעל המייבש. גז חדש (R134) ממלאים בשקילה, כך שהוספת גז מעל המשקל האופטימלי אינה מועילה, ולעיתים אף פוגעת בכושר הקירור של המזגן. בעקרון, לא אמור להיות הבדל בכושר הקירור בעמידה במקום או בנסיעה. בדוק אם המאוורר השני נכנס לפעולה בהפעלת המזגן, הוא חשוב מאד בעמידה במקום.

ואיפה אתה מניח את הרגל ? על הריצפה היא בזווית לא טבעית, ובניגוד לרגל שמאל, אין לה מדרך או אפילו כנף, כמו במכוניות של פעם. מגביל מהירות שימושי הרבה יותר, כך שלעולם לא עוברים את המהירות שנקבעה, ורגל ימין "יושבת" טבעי במקומה, ומוכנה למקרה שיהיה צורך בבלימת פתע.

ועוד עצה - אל תתפעל מחישוקים ענקיים וצמיגים רחבים; הם גובים את מחירם הן בנוחות הנסיעה, הן בצריכת הדלק והן ברגישות הדופן שלהם. סע במאזדה 3 1.5 עם חישוקים נורמאליים ( 16' )ולאחר מכן ב 2.0 עם חישוקי 18' וצמיגים בחתך 45, ותרגיש בהבדל התהומי. נוחות הנסיעה המצויינת בגולף 125 מושגת גם בשל הצמיגים הצנועים יחסית שלה.

בכל המכוניות הידניות בקרת השיוט מתנתקת בעת לחיצה על המצמד, וכמובן שעל דוושת הבלם. אם אתה לא מתכוון לנסוע הרבה מחוץ לעיר, כשהכבישים פתוחים, חבל על הטירחה שבהתקנת המערכת. גם כך אין מקום להניח את רגל ימין.

את הפוקוס הידנית לא מייבאים מסיבה טריוויאלית למדי - אף אחד לא יקנה אותה. את המונדאו אין ממש טעם לייבא; הקרוס אוברים השתלטו כמעט כליל על פלח השוק של מכוניות המנהלים, ולמעט הסונטה ההיברידית שיש לה לפחות ערך מוסף, כל השאר לא ממש רלוונטיות. סביר להניח שהפיאסטה תיובא בזמן הקרוב, במפרט שיתאים לשוק הישראלי.

על פי רוב, מצבר נגמר כשתא אחד בו "מת", מה שאומר שאפשר לחבר אותו למטען שבועיים וכלום לא יקרה. סתם מטרטרים את הלקוחות בניסיונות חסרי כל סיכוי.

מסך מגע הרבה יותר זול לייצור ממתגים נפרדים למערכת הקול והאיוורור/מיזוג. מנופים מכאניים יקרים בהרבה לייצור.

וביחד עם החישוקים היו צריכים להשאיר גם את מסך המגע. הוא אולי נראה היי טקי, אך הוא מסורבל לשימוש, וכל פעולה דורשת כניסה לתפריטים. בכל מקרה, התיבה האוטומטית משפרת מאד את אטרקטיביות המכונית, ומתאימה לה ככפפה ליד.

מצטער, אבל זה לא נכון. מערכת stop & start אינה מושלכת באף מכונית כלאחר יד; כל מערכת החשמל במכונית מותאמת אליה, החל באלטרנטור מחוזק, דרך מצבר פריקה עמוקה וכלה במתנע שעמיד במאות אלפי התנעות. מכונית שמצויידת במערכת כזו חייבת מצבר מיוחד, גם כשלא משתמשים במערכת כלל, כי שוב, כל המערכות מותאמות לשימוש במצבר בעל פריקה עמוקה. כל בעל מאזדה 3 שניסה להתחכם, למד בדרך הקשה שאי אפשר לבצע כאן חסכון וקיצורי דרך. אולי בפוקוס זה אפשרי, במאזדה 3 לא.

אל תנסה אפילו להרכיב מצבר שאינו מסוג פריקה עמוקה ומיועד למכוניות עם מערכת stop & start. תוך פרק זמן קצר הוא יתפגר ותמצא עצמך מחליף מצבר אחרי מצבר.

SPERIAL, ביררתי את הסוגיה - אגרת רדיו לרכבים החלה להגבות ממש בתחילת שנות ה 70', כשמקלטי רדיו הפכו לנפוצים יותר ויותר. מתקיני רדיו ומערכות סטריאו לרכב היו אמורים לדווח לרשות הרישוי, בפועל לא ממש עשו זאת. לכן צירפו את אגרת הרישוי לסכום הכולל.

לפני 20 שנה הגשתי שאילתה בנושא לשרת התקשורת דאז, לימור לבנת. תשובתה היתה פשוטה - זה עוד מס שנדרשים האזרחים לשלם, ואם הוא לא ילקח דרך האגרה, הוא ילקח ממקום אחר. גביית אגרת הרדיו בכלי רכב החלה כבר בתחילת שנות ה 70' והיתה בתשלום נפרד מרישיון הרכב, על מנת שבעלי רכב שאין להם מקלט רדיו לא יצטרכו לשלם על שירות שאין הם חפצים בו. במבחן הרישוי השנתי היה נבדק עצם קיומו של רדיו ברכב, והיה ולא שולמה האגרה, המכונית לא היתה עוברת את המבחן. לכן רבים היו משמתמשים במתקן שליפה, שבין היתר מנע גניבות. רשות השידור היתה נוהגת להציב מארבים, בשיתוף עם משטרת ישראל, על מנת ללכוד את סרבני התשלום, שנדרשו בנוסף לאגרה גם בתשלום קנס. לכן שהבינו שאין עוד טעם במשחקי החתול והעכבר האלו, צירפו את סכום האגרת לאגרת הרישוי.

בדוק כמה פיקנטו ידניות נמכרו, ואז תבין עד כמה הפוטנציאל קטן. במקרה של הפנדה באמת חבל, כי מדובר במכונית חביבה מאד.

מילכוד 22. אי אפשר לקבל מחירים טובים כשמוכרים מעט, ובלי מחירים טובים קשה למכור.