חן פרחי

קל להאשים את סמל"ת, אבל קשה להבין שאי אפשר להגיע לכמויות מכירות כשההיצע שלך אינו רלוונטי ברובו. למעט בתחום המסחריות, היצע פיאט איזוטורי, אלפא מציעה 3 דגמים היום, כשרק הג'וליה אטרקטיבית באמת, ולסובארו אין כלום אטרקטיבי למעט ה VX.

לכולן היה 16 שסתומים. היו דגמים עם 75 כ"ס והיו ( מעטים ) עם 100 כ"ס.

אין בלאי במערכת ההיברידית. או שהיא פועלת או שלא, אין באמצע. עיקר החסכון בפריוס הוא דווקא בנסיעה עירונית, שם באה לידי ביטוי ההנעה החשמלית. ל 20 ק"מ לליטר בנסיעה חוץ עירונית מגיעים כל הדיזלים בקלות, וגם לא מעט מכוניות בנזין. לפחות הפריוס החדשה, הנירו והאיוניק מציעות ניהוג ראוי, לא כמו הפריוס המקורית וההונדה אינסייט, שפשוט כושלות בסעיף הזה.

שטויות. ההתלהבות מהספרור החדש תארך בדיוק שבוע, ואז כולם ישכחו מהעיניין. זה קרה גם בשנת 80', כשחל המעבר מ 6 ספרות ל 7 ספרות, עם ציון שנת הדגם.

בשתי מילים - תיבה אוטומטית.

אולי לא הובנתי נכון; מדי הסל"ד במכוניות עבר הופעלו ע"י חיבור למשאבת המים. בתחילת שנות ה 70' כולם עברו למדי סל"ד אלקטרוניים שהופעלו ע"י פולסים מסליל ההצתה (קוייל). מדי המהירות היו מכאניים לחלוטין ברוב המכוניות, לפחות עד תחילת שנות ה 90.

52-044-85. 240 GL בצבע אפור. מעניין מה עלה בגורלה, כשהיתה אצלי היתה יפיפיה.

לא תמיד פשוט לשחרר. לפני 22 שנה פחות חודש, קיבלתי מס' טלפון של בחורה ממישהי שעבדה ליד סבא שלי שהיתה חברה שלה. התקשרתי אליה וקבענו לצאת בשישי בערב. אספתי אותה ב 22.00 ( היתה לי אז וולוו 240 ) ויצאנו ל CATS', פאב ליד רח' הירקון בת"א. הדייט הראשון היה נחמד למדי, לא יותר מזה. קבענו שנמשיך בקשר, ודיברנו כמה פעמים במהלך השבוע, לי כבר היה סלולארי, לה לא. בשישי הבא קבענו לצאת לסרט, לא זוכר איזה. ואז נידלקתי עליה, אבל ברמות שלא יתוארו. והיא ממש לא היתה יפיפיה, די רחוק מזה האמת, אבל זה לא משנה. מאז, ובמשך 3 חודשים לא היו לי חיים, תרתי משמע. 7\24 הראש עבד רק עליה, בזמן שהיא היתייחסה אלי כידיד נחמד ותו לא. רזיתי 20 ק"ג ( בכל זאת משהו טוב יצא מזה.. ) וגם התפקוד שלי בעבודה נפגע. אבל מה, כמו שבא ככה הלך. חצי שנה לאחר מכן קיבלתח מאחותי מס' טלפון של מורה שעובדת איתה. אחרי שנה בדיוק היינו נשואים.

ב 301 שלי צריכת השמן ב 25K הסתכמה בקילו שמן, ועכשיו המדיד עומד על חצי. נראה לי קצת חריג עבור מנוע מודרני.

חיפושית 1.6. מד המהירות שלה מגיע עד 140 קמ"ש, וכשעוברים אותה המחט מתחילה לדפוק ולרטוט. ירידה קלילה בכביש מוסיפה 10% למהירותה המירבית.

כל החפלה הזו תעצר ברגע שאנשים לא יצליחו למכור את המכונית הקודמת שלהם, וזה קורה ממש בימים אלו. הריבית הנמוכה מעודדת אנשים לצרוך, וזה טוב, בעיקר כשזה משולב בבטחון תעסוקתי - אבל עד גבול מסויים. נחמד לשדרג כל פריט בר שדרוג, אבל הרבה פחות נחמד להסתבך במעגל חובות שלא מותיר די אמצעים לקיום שוטף, שלא לדבר על בלתמ"ים.

לא נעים להגיד לך, אבל עשית טעות שעושים רבים - לומדים מקצוע שהם לא מוכשרים אליו ולא נמשכים אליו. להיות עו"ד טוב זה סוג של כשרון שלא לכולם יש, וכל השאר ימצאו עצמם תקועים במשרד בינוני, במקרה הטוב, עם משכורת של עובד ייצור. לפני שאתה מתחיל ללמוד, בדוק עם עצמך אם המקצוע שאתה רוצה ללמוד באמת מעניין אותך ואתה רואה את עתידך בו. אם לא, חבל על כל דקה וכל שקל שתוציא.

לכל אדם יש שעון ביולוגי עצמי שמנחה אותו מתי לישון ומתי לקום, ולא פשוט להזיז אותו. מה שכן, חייבות להיות לפחות 6 שעות שינה איכותיות, על מנת לאפשר תפקוד נאות ובריאות טובה בטווח הארוך. בכל מקרה, רצוי להמנע ממשקאות המכילים קפאין בשעות הערב המאוחרות, כמו גם שוקולד. הם פוגעים באיכות השינה, גם אם לא מודעים לכך. גם אני ממשכימי הקום, וב 5 בבוקר אני קם לבד, כולל שבתות. מצויין לי עם זה.

לא טענתי לרגע שלא, אלא ששנתי הקרוס אוברים הנמכרים היום בארץ, לפחות טכנולוגית, ממש לא בחזית. תעבור מהם לפיג'ו 308 או לאוקטביה 1.4, ותרגיש את ההבדל.

לפחות לפני נתוני המסירות, שכמובן אינם מהווים אומדן לטיב או איכות, אצל הלקוחות הפרטיים, המכונית המשפחתית הקלאסית, זו שמלווה אותנו למעלה מ 40 שנה, בדעיכה מתמדת. למעט הקורולה שיש לה קהל לקוחות נאמן, רוב המשפחתיות נמכרות לציי רכב, וזה רק עיניין של זמן עד שגם הם יציעו קרוס אוברים בעסקאות ליסינג תפעולי. הפוזה ניצחה את המהות.

תרסיס FLAT שמקובל בעולם הדו גלגליים או משאבה חשמלית חזקה. אם יהיה נזק לדופן הצמיג אתה בבעיה.

ועוד קצת על מחוונים. החל מאמצע שנות ה 80' מדי המהירות במכוניות רבות לא הופעלו ע"י כבל אלא ע"י אותות אלקטרוניים. הוולוו 240 והאודי 80 משנת 87' היו החלוצות בתחום. מדי הסל"ד הפכו לאלקטרוניים עוד בתחילת שנות ה 70'; לפני כן פעלו ע"י כבל שחובר אל משאבת המים. לוח מחוונים דיגיטאלי מלא הופיע לראשונה באסטון מרטין לגונדה שהוצגה ב 76'. לוח מחוונים דיגיטאלי שנתן תצוגה אנאלוגית היה בגירסאות המהודרות של הלנצ'יה דדרה. בכל המכוניות שנמכרו בארה"ב החל משנת 74' מד המהירות הוגבל ל 85 מייל\שעה, ( 137 קמ"ש) כתוצאה מצו פדארלי. מד מהירות שהגיע ל 120 מייל\שעה היה אופציה די יקרה, כשהסכום שנגבה עבורו היה מועבר ישירות לממשל הפדראלי. לוחות מחוונים מיוחדים הופיעו בסיטרואנים של שנות ה 70'. מדובר היה בתופים מסתובבים, ולוח המחוונים כלל עדשות מגדילות; היה בלתי קריא. למעט פורד, כל היצרנים האירופאיים היסתייעו ביצרנים חיצוניים, הן עבור הפיתוח והן עבור הייצור - לרוב VDO אצל הגרמנים, JAGER במכוניות צרפתיות, SMITH במכוניות בריטיות ו VEGLIA BORLETI אצל האיטלקיות.

סביר להניח שמד המהירות עתיד לשמש דגמים חזקים ומהירים יותר, וזה נעשה משיקולי עלות. רוב המשפחתיות בנות זמננו מגיעות למהירות מירבית לא מאד רחוקה מהמספר בו נקבת.

אז תרשה לי לחדש לך, נמרוד. בגיל 21 הייתי קירח. לגמרי. וזה אף פעם לא הפריע לי.

יותר מזה - אין כמעט בלאי מצטבר במכוניות בנות זמננו. מכונית עם נסועה של 40K תוציא בדיוק את אותן תוצאות של מכונית עם 100K, לפחות בכל מה שקשור להספק המנוע והמערכות הנילוות. לאקטרוניקה אין בלאי; או שמחשב פועל או שלא, אין באמצע. הדרישה ההולכת וגוברת לספר טיפולים מסודר הורידה מאד את הסיכוי לזיוף מונה המרחק. כך שבעצם נותרה רק בדיקת השלדה.

זה היה די במקביל, וזה ניתן כבונוס למכונים לאור הריווחיות הנמוכה של מבחני הרישוי.

אם הוחלפה הדלת בשלמותה בדלת מפירוק, אף אחד לא יכול לעלות על זה. וזה גם אינו אמור אמור לפגוע בערך המכונית.

מאז ומתמיד מכונית היתה מוצר יקר יחסית, ההוצאה הכספית הגדולה ביותר אחרי דירה. לצד קוני מכוניות חדשות, לאחר שהוסרו חסמי היבוא בתחילת שנות ה 60' מחשש לאבדן מטבע זר, תמיד היו רוכשי מכוניות משומשות. מאחר ומדובר היה בהוצאה כספית ניכרת, היו הקונים מעוניינים לבדוק את המכונית המועמדת לקניה. על פי רוב המועמדת לקניה היתה נלקחת, בהסכמת שני הצדדים, למוסך שאותו הכיר המוכר, וזה מצידו העיף מבט במכונית, ללא כל מחויבות, והיה אומר לקונה אם כדאי לו להמשיך הלאה. משם היו ממשיכים לפחח, שיעיף אף הוא מבט ויראה שהמכונית לא עברה תאונה. בתחילת שנות ה 60' החלו להופיע לראשונה מחירוני רכב, על ידי השמאים אפרים מוהר ויצחק לוי, ולראשונה נקבע למכוניות הנפוצות בשוק ערך, שנבע מביקוש והיצע, לצד שם טוב וסטיגמות כאלו ואחרות. יבוא מאסיבי של מכוניות לארץ החל רק בתחילת שנות ה 60', ולמעשה רק באמצע שנות ה 60' החל להיווצר שוק יד שניה משמעותי, מה שיצר ענף חדש - סחר במכוניות. נפח העסקאות גדל משמעותית, ולכן מכוני הרישוי השונים פיתחו ענף חדש - בדיקות קניה לרכב, שאמורות היו להחליף את הביקור אצל המכונאי והפחח, ולתת בנוסף סוג של אחריות לקונה. בדיקות הקניה כללו בדיקת המרכב והשלדה, ולא מעט מכוניות היו עדיין מצויידות בשלדה של ממש, ומצבה המכאני. הקונה והמוכר היו מגיעים למכון הבדיקה שהיה צמוד למכון הרישוי, ופותחים הזמנת בדיקה. ראשית, היה נבדק המנוע. הדחיסה היה נבדקת על ידי פירוק המצתים, אחד אחרי השני, לאחר שסליל ההצתה נותק. הקונה היה צריך לנסות להניע, ומד הדחיסה היה מראה את הערך - סביב ה 150 PSI במכונית תקינה. ערך גבוה מנתוני היצרן היה מעיד על פיח בראש המנוע, מה שהיה גורם להעלאת יחס הדחיסה. ערך נמוך העיד כמעט תמיד על מנוע "עייף" ואובדן הספק. נפילת לחץ נבדקה על ידי חיבור מכשיר מיוחד למצתים שפורקו, שילוב להילוך רביעי ונדנוד משמעותי של המכונית קדימה ואחורה. במכונית בעלת תיבה אוטומטית היה מוחדר לחץ אוויר לחור המצת, ובדיקת דליפת הלחץ היתה נותנת את התוצאה. בדיקת הדחיסה (קומפרסיה) היתה צריכה להראות תוצאה שווה ואחידה בין הבוכנות, וקרובה ככל האפשר לאופטימום, ואילו בדיקת הלחץ ההפוך היתה אמורה לעמוד על דליפה סביב ה 4% לערך. תוצאה של מעבר ל 8% העידה על מנוע שצורך שמן, או מה שמכונה מנוע עייף וגמור. את מצב המנוע במכוניות בעלות גל זיזים תחתון היה קל למדי לבדוק לבד - פתיחת מכסה מילוי השמן כשהמנוע חם והוצאת מדיד השמן, כשהמנוע פועל. יציאת אדים סמיכים היתה מעידה על מנוע עייף, וחסכה את הצורך בבדיקה. שלב הבא היתה כרוכה בירידת הבוחן לבור הבדיקה. שם היה בודק את המרכב והשלדה ביסודיות, ואם התגלו סימני תאונה, היה קורה לקונה ומראה לו בדיוק היכן תוקנה המכונית. אם היית שומע "וואאו, מי הקונה?", הייתי יודע שעליך לעבור הלאה.. בדיקות רבות היו מיסתיימות בשלב הזה. אם הכל היה תקין, הבוחן היה יוצא לנסיעת מבחן, שהיתה חיונית, מכיוון שרק כאן יכול היה לבחון את תיבת ההילוכים, המצמד והבלמים, כמו גם את פעולת המיתלים. לא היתה שום אינדיקציה לפעולתה של תיבת ההילוכים האוטומטית, למעט נסיעת המבחן. אחרי שהבדיקה היסתיימה, היו עולים הקונה והמוכר לקומה שניה, לחדר צר שבו טרטר מזגן חלון, ובו היה הבוחן מסכם בכתב יד בלתי קריא בעליל על פי רוב, את רשמיו מהמכונית, תוך שהוא מסביר לקונה את מצבה של המכונית. היה משעשע לראות קונים שלא היה להם מושג קלוש, מסתובבים עם הטופס המשורבט והמלוכלך ומחפשים מישהו שיסביר להם.. לא היתה שום נוסח אחיד ולא היו דרגות פגיעה שונות בכל מה שקשור למרכב. טופס הבדיקה היה נקודת מיקוח בין הקונה למוכר. באמצע שנות ה 80' פיתח יונה בן דוד ז"ל שיטת בחינה חדשנית, שלראשונה בדקה את הספק המנוע על ידי הרצת המכונית על גבי מתקן ייחודי שהורכב מזוג גלגלי מתכת. המתקן בדק את הספק המנוע, פועל יוצא של מצבו ושל המערכות הנילוות - הצתה ודלק. סיכום המבחן הודפס במדפסת (סיכות כמובן) ונראה קריא בהרבה. בסוף שנות ה 90' פירסם משרד התחבורה קובץ הנחיות מחייב ואחיד לבדיקת רכב, ולראשונה נקבעו דרגות חומרה שונות למצב המרכב - שולית, קלה בינונית וחמורה. נוספה אינדיקציה למצב המנוע, על ידי התנגדות המצבר בניסיון ההנעה - עומס גבוה מעיד על דחיסה גבוהה, וההיפך. הספק המנוע בגלגלים חושב כדי לפצות על אובדנים במערכת ההנעה והבלמים נבדקים כמו במכון רישוי. מה שנותר היום כאז אלו הכסתח"ים של מכונית הבדיקה, כדי להמנע מתביעות. האמת, שערכן של הבדיקות המכאניות אינו גבוה - המכוניות היום כמעט שאינן סובלות מבלאי מצטבר, והיום הרוב הוא בבחינת "עובד לא עובד", אבל עדיין נותרה בדיקת המרכב שחשובה לרבים, מה גם שהמבנה הקורס של המכוניות המודרניות גורם לכך שכל פגיעה, גם קלה גורמת לנזק בקורות האורך, מה שמכונה "קצה שלדה".

היתרון העיקרי של מנו ספנות היא הכשרות, וללא מעט אנשים זה משמעותי.

לא הכי סביר, אבל החוק לצידם. עכשיו אתם תלוי ברצונם הטוב.