חן פרחי

בניגוד למה שמקובל לחשוב, רוב הקרוסאוברים אינם כבדים יותר ממשפחתיות\קומפקטיות מקבילות, וגם מרכז הכובד אינו גבוה משמעותית.

לקרוסאובר הנמכר ביותר בארץ יש שדה ראיה של צוללת ותא המטען שלו בגודל משפחתי לחלוטין. הוא לא פרקטי יותר אפילו במילימטר ממכונית קומפקטית כמו הגולף או ה 308. ולמרות שזה נשמע מתנשא, שופוני הוא שיקול לגיטימי לחלוטין, לא צריך להפגע מזה. וכן, יש עדיין הרבה אנשים שרואים ב "ג'יפ" סמל סטטוס, בדיוק כמו שראו לפני 30 שנה בב.מ.וו 316 סמל סטטוס ולאחר מכן ב GMC ספארי סמל סטטוס.

הנירו ממש אינו קרוסאובר, והוא גם אינו נתפס ככזה. יותר מכל הוא מזכיר את ההונדה סיוויק האצ'בק של תחילת שנות ה 2000.

עשינו את זה עם... יונדאי אטוס. ונכנסו בה זוג עגלות תינוק. ובהיבט הזה, סטיישן שימושית בהרבה. אבל אין בה שופוני, וזה בעיה.

הרבה אוטו בקצת כסף, זו נוסחה שעבדה מעולה בימי הסובארו 1300, עובדת היום עם הקרובאוברים ותעבוד גם בעתיד, אם טעם השוק ישתנה. וצאו מהקטע של כניסה ויציאה, מעטים עובדים במשלוחים..

התשובה פשוטה להפליא - הקרוסאוברים פשוט החליפו את המשפחתיות הקלאסיות, שגם בהן לא היה הרבה הגיון. ואני ממש לא מאלו שטוענים שהקרוסאוברים נחותים ממשפחתיות ממוצעות. כל אלו שאני מכיר וקנו קרוס אוברים, עשו זאת משיקולי שופוני נטו. וגם זה לגיטימי. נהגתי שנים במסחריות גבוהות, לא הרגשתי שום תחושת בטיחות או עליונות.

אני לא שונא ולא אוהב, סתם נראה לי מיותר. אבל לא בהכרח שמה שנראה לי מיותר, מיותר לאנשים אחרים.

ה MG3 מכונית לא רעה, ובלא מעט פרמטרים עולה על הפיקנטו הידנית. בעייתה העיקרית נובעת מעצם העובדה שהיא מוצעת עם תיבה ידנית בלבד, וזהו פלח שוק קטן יחסית, ויש בו לא מעט מתמודדות. דווקא בשנה האחרונה המותג בקו עליה נאה, בהתחשב בנסיבות.

צלחתי. אני מקבל זה, לא מצליח להבין.

מאז ומתמיד עקרון אחד הנחה את רוכש הרכב הישראלי - לקבל כמה שיותר פח בכמה שפחות כסף. קרוס אובר, שלא לדבר על SUV גדול יותר, משמעותו אחת - הצלחתי בחיים, ולא מעט אנשים אוהבים להפגין את זה. תוסיף לזה את תופעת העדר, וקיבלת את התשובה. גם כך מה שמעניין אנשים היום, לפי הסדר; 1. מולטימדיה מנצנצת. 2. וויז מובנה. 3. חישוקי 28' אינץ. 4. מה שיש לשכן.

מסיאט, שאמורה להיות החטיבה הצעירה והספורטיבית בקונצרן VAG, מותר היה לצפות לקצת יותר נועזות עיצובית. עיצוב חיצוני גנרי ופנים משמים לא ממש נראים כמו מפתח להצלחה, בייחוד לאור העובדה שהיא נכנסת לפלח שוק עמוס לעייפה ורווי בדגמים של כל היצרנים. מה שיותר מסקרן אותי, מי תהיה " מכונית אחת יותר מידי " בפלח השוק הזה, שכמו שניתן להבין אני לא ממש מחסידיו.

ברגע שמתח המצבר מגיע לרמה שנקבעה על ידי מתכנן וסת הטעינה של האלטרנטור, הוא יפסיק להטעין את המצבר, אחרת תיווצר טעינת יתר. שימוש בצרכנים מאריך את הזמן הזה.

מי היה המורה שלך לחשמל רכב ? רוצה להכיר אותו.. בכל אלטרנטור, או אפילו דינאמו, יש וסת טעינה, שתפקידו להפסיק את הטעינה ברגע שהמתח במצבר מגיע לרמה מסויימת, לרוב סביב ה 13.7 וולט. אם לא היה וסת טעינה, המתח היה עולה ועולה, המצבר היה מתחמם ובסוף היה מתפוצץ. כשוסת הטעינה פועל, האלטרנטור בעצם מסתובב על ריק ולא צורך אנרגיה. באלטרנטורים הישנים הוסת היה חיצוני, ומאוחר יותר הורכב בחלקו האחורי של האלטרנטור. במכוניות החדשות ויסות הטעינה מתבצע דרך מחשב ניהול המנוע, ולכן הויסות מדוייק בהרבה, על מנת לא לצרוך אנרגיה מיותרת, שמייצרת זיהום אוויר.

כתיבה משובחת, נהנתי לקרוא ! מכל מה שיש לה להציע, רק מערכת ניווט מעניינת אותך ? לי חשובה פי 100 איכות הקליטה ברדיו ותפעול אינטואטיבי, כמו גם הנדסת אנוש טובה.

אם היו מוכרים גרמושקה לציריה ב 300 ש"ח, מזמן הייתי קונה את מייקרוסופט.. מחיר ריאלי לגומיה טובה נע סביב ה 30 ש"ח, פלוס מינוס. השוק מוצף בסחורה מאיכות נמוכה, לרוב יבוא מסין, כי הלקוחות מחפשים רק זול, או יותר נכון לוחצים על המוסכים להוריד במחיר. גרמושקה איכותית מיצרת מחומר שנקרא נטרילי, והוא עולה 35 ש"ל לקילו. אז תבינו למה סחורה טובה יקרה יחסית.

אל תשכח את 8,000 הש"ח שלא מוחזרים לך. מצד שני, אין לך צורך למכור את המכונית ולתחזק אותה בתקופה הזו, ואתה לא תלוי בגחמותיו של לוי יצחק. בכל מקרה, בדוק את האותיות הקטנות.

ליסינג תפעולי פירושו נוחות, ונוחות עולה כסף. הכי פשוט בעולם.

בפעם המי יודע כמה - מצבר נגמר כשאחד התאים בו מת. הוא יכול להפעיל צרכנים שונים, אין לו יכולת להתניע. אין דבר כזה מצבר "חצי מת". אם הוא תקין, האלטרנטור יטעין אותו בדיוק כמה שצריך, ואם הוא לא תקין, גם אלטרנטור של טנק לא יטעין אותו. אין שום סיבה בעולם להחליף מצבר, כל עוד הוא תקין. כשיגמר, תקנה חדש. חבל על הכסף שאתה עומד לזרוק.

מצבר הולך לעולמו שתא אחד בו מת, ובחלק לא מבוטל מהמקרים זה קורה בהפתעה. אין צורך להחליף מצבר כטיפול מונע, חבל על הכסף ועל יתרת הזמן שנותרה לו. מה שכן, קנה לך בוסטר איכותי, ואז תוכל לנסוע בנחת לחפש מצבר כשיומו יגיע.

אני אשפוך לך אור.. עד 59', השנה בה הוצגה המיני, כל המכוניות היו בעלות מנוע אורכי, טורי או במבנה V, מה שאומר שהרדיאטור הותקן לפני המנוע, ומניפת הקירור היתה מכאנית והותקנה לרוב על משאבת המים. המניפות היו בעלות 4, 6 או 12 כנפיים ( יגואר ). במיני של 59' הרדיאטור הותקן לרוחב המכונית, כהמשכו של המנוע, מאחר והגיר היתה תחתי. בטיפו 103 הותקן המנוע לרוחב, כמו במיני, אך הרדיאטור היה חזיתי, ולכן אלפא השתמשו ברצועה ארוכה במיוחד, שהורכבה בפיתול, והפעילה את המאוורר. מבנה זהה היה בפיג'ו 204, 304 ו 305, ולמעשה היה בשימוש עד שנת 88' (!). האוטוביאנקי פרימולה שהוצגה ב 64' היהתה המכונית הראשונה שהיה לה מנוע רוחבי וגיר צידי, ולכן היתה גם המכונית הראשונה בעולם שהיתה לה מניפת קירור חשמלית מבוקרת טרמוסטט. אחריה הופיעה הרנו 16 עם מניפה חשמלית, ולאחר מכן היא הפכה לנפוצה ביותר. מאמצע שנות ה 60' החלו להופיע במכוניות בעלות מנועים אורכיים מניפות מכאניות בעלות מצמד ויסקוזי, כלומר הופעלו רק שהטמפרטורה בסביבות המאוורר עלתה מעל רמה מסויימת, כך שלא עבדו כשלא היה בהן צורך. * בפיאט 600 ובפיאט 850 שהיו בעלות מנועים אחוריים, הרדיאטור היה מוצב לצידו של המנוע, כשמשאבת המים היתה ארוכה מאד, והונעו על ידי רצועה ארוכה מאד. *

תודה על השיתוף. האלפא סוד למעשה כלל לא היתה אלפא, אלא מכונית עצמאית לחלוטין שתוכננה ע"י רודולף הרוסקה. באותה מידה היא גם יכלה להיות רנו או פיג'ו, סתם לצורך ההמחשה. מכאנית, היא לא חלקה שום מיכלל משותף עם האלפות בנות דורה, שכולן היו בעלות הנעה אחורית. הגוליה המקורית שהוצגה ב 62' נהנתה מרמת הנדסה גבוהה מאד עבור זמנה, תומחרה נכון והציעה ביצועים ןהתנהגות כביש ברמה אחרת לגמרי ממיתחרותיה. אבות טיפוס שלא הגיעו לכלל ייצור היו נפוצים מאד בתעשיית הרכב האיטלקית, בעיקר בסוף שנות ה 60' כשמצבם הכלכלי של היצרנים היה איתן יחסית, וסדנאות העיצוב היו בשיא פריחתן.

מה שמרגיז, זה ש PSA ידעו לייצר תיבות ידניות נהדרות בשנות ה 90', מה שקשה להגיד על התיבה של הקקטוס. השילוב לא הכי נעים והמצמד כבד, ולפחות בנקודה הזו היא רחוקה מאד מהוואגיות שנהנות מתיבה ברמה אחרת. מגדש הטורבו לא הופך אותה למטוס, הוא פשוט הופך אותה לזורמת וקלילה יותר, וזו מטרתו.

ולנושא שלשמו התכנסנו היום - המכוניות. נהגתי הפעם בקקטוס, הידנית והאוטומטית עם מנוע מוגדש ו 110 כ"ס, וב C3 עם אותה יחידת כוח ואותה תיבה. לדעתי, היום, הקקטוס הידנית מיותרת לחלוטין; התיבה הידנית אינה נעימה לתפעול והמצמד כבד. התיבה האוטומטית היפנית מצויינת ומוציאה מהמנוע את מיטבו, ולדעתי מכונית שאינה ספורטיבית במוצהר, עדיפה בגרסתה האוטומטית. ה C3 בהחלט הפתיעה אותי, ולטובה. אמנם העיצוב החיצוני והפנימי ממוחזרים משהו, אך היא עדיין נראית מקורית ורעננה. המושבים נוחים להפליא ותנוחת הנהיגה מצויינת. שילוב המנוע והתיבה טובים, רק תשכחו מניחוח ספורטיבי כלשהוא, והביצועים טובים אבל לא הרבה יותר מזה. ההגה קליל ואילם, ונוחות הנסיעה טובה למדי, בהתחשב בחישוקים הענקיים. סה,כ מדובר באחת הסופר מיני היותר טובות בשוק היום, וכחבילה היא עסקה מצויינת.

תודה ענקית לרועי נחמיאס מנהל מותג סיטרואן ולכל הצוות על האירוע המושקע ! ארוחת הבוקר היתה עשירה ומכובדת, השיחה עיניינית, ישירה וכנה ומגוון המכוניות שעמדו לרשותינו היה מקיף. ואי אפשר בלי טענות, אז הפעם הן למשתמשים שנרשמו ולא הגיעו. עמלו וטרחו עבורכם, ביקשו לאשר הגעה, אישרתם - ולא הגעתם. לא יפה ולא מכובד ! ישר כח ללובינסקי על ההשקעה וההתמדה, זה ממש לא ברור מאליו.