BoazB11

יותר עדיף קרופ...

2 מספרים שונים...

לרוב זה מצמדים, לא תמיד 'מוח גיר', וזה בלאי ולא בעיות. כלומר - כשנשחק מחליפים, ובסקודה/סיאט/VW זה בערך חצי מחיר מקיה ויונדאי. אז בשביל פעם ב... (כמה שנים) הוצאה של 3-6K₪ שווה להתפשר על רכב שפחות תאהבי? הייתי מחפש אחד עם מעט ק"מ, ואולי דווקא מהפריפריה שלא נטחן בפקקים האינסופיים של המרכז... לגבי השנתון אגב, כדאי להתמקד יותר במצב ובהיסטוריה של הרכב, גם אם זה אומר לרדת שנה שנתיים בשנתון. סתם דוגמה אקראית מיד 2: https://www.yad2.co.il/vehicles/item/wxi0m6en?opened-from=feed&component-type=main_feed&spot=standard&location=2&pagination=1

במשתלה אחת שהייתי מבקר באופן קבוע, הייתה כלבת רוטוויילר של הבעלים. חמודה וידידותית אפילו לחתולים, אבל הייתה נכנסת לאטרף מרעש מנוע של אופנוע או מגרגור של מנוע דיזל. ברגע שהמנוע היה מדומם היא שוב הייתה הופכת לנופת צופים חביבה. כשהייתי מגיע עם האופנוע ידעתי כבר לכבות מנוע בכביש הגישה. גנן אחד שפגשתי שם סיפר שהיא נטרפה מהטנדר דיזל שלו, ועד שהוא הבין שצריך לדומם מנוע לידה, היא פשוט קרעה לו לגזרים את אחד הצמיגים הקדמיים...

סמל המנורה וכיתוב 'ישראל' מתחתיו. נראה כמו כתובת אש של תנועת נוער... הבריכות נראות כמו בריכות הדגים של מעגן מיכאל, גם מסתדר עם הים ברקע

כשביקשו מפיבי עזרה במשהו... "I wish I could but I don't want to"

קפה בטח. גם בישולים, למעט כאלה ששופכים את המים אח"כ כמו פסטה וכדו'. זה התחיל לפני שנים כשהילדים שהיו אז קטנים צרכו כמויות לא הגיוניות של "פטל" ושתייה קלה ממותקת ופשוט לא שתו מים כמעט בכלל. גם אני שעבדתי פיזית לא הייתי שותה מספיק. עשינו ניסיון עם בר מי עדן (אז ללא חימום/קירור) והמצב השתנה מקצה לקצה. פתאום כולם שותים מים לרוויה, ואין דרישה לוויטמינצ'יק ושות', ובקבוק אחד של קולה מספיק לכל המשפחה לשבוע... וגם זה נעלם מהתפריט די מהר. חשבתי בהתחלה שזה בגלל החידוש שבדבר, אבל משעברנו כבר לא הייתה דרך חזרה.

לא מדוייק. בביקור במתקני התפלה לפני מספר שנים ראינו ברחבה ערימות ענק של סידן ושופל שמעמיס את החומר הלבן הזה ומזין למערכת, כך שהמים שבמקור קרובים באמת למים מזוקקים, מתוספים במקור וכן מכילים מינרלים. לגבי המגנזיום אכן יש חוסרים במקומות מסויימים, אבל זה מבוקר ואמור להיות בטיפול. * אישית, אצלי ובמשפחה המורחבת לא משתמשים במי ברז לשתייה באופן גורף כבר יותר מ-20 שנה, גם לא במים מסוננים בצורה כזו או אחרת. יש לי מספיק סיבות טובות להוצאה החודשית הלא קטנה הזו על מים מינרליים, אבל לא כאן המקום להיכנס לזה.

מניסיון עם 2 סובארו, זה בדיוק מאפיין של צירייה תקולה. בלאי טבעי של חלק שמעביר כוח ומאפשר סיבוב בעת ובעונה אחת (בהנעה קדמית או כפולה). מוסך יאבחן לך בדקה על הליפט. בסובארו עלתה לי צירייה חלופית בסביבות האלף לחלק ועוד כ-800 עבודה במוסך. במוסך אגב התעקשו שאחליף שתיים, כי "זה כמו נעליים... כשאחת נקרעת מחליפים גם את השנייה". וגם שאביא מקורית כי החלופית תיגמר מהר (אבל מקורית עולה פי 4). בסיכום החלפתי אחת חלופית ומאז כשנתיים שקט תעשייתי בגיזרה הזו. *עריכה: עכשיו אני רואה שזה מלפני 3 חודשים... מה קורה, עדיין מתקתק? (תכלס אפשר למשוך עם זה הרבה זמן)

תנחומי על אמך. מצער לקרוא. לפי הכרונולוגיה בשרשור הזה אתה בן 30 וקצת, כמו הבנים שלי... חתיכת מכה. בהודעה הפותחת דיברת על לחץ הדם הגבוה שלא ידעת עליו (הרוצח השקט), ומיד התעוררה בי הזדהות, כי אצלי זה היה הטריגר העיקרי לשינוי מהותי בחיים, שבו האופניים תפסו חלק משמעותי ביותר בשיקום ושימור הקיים. התחלתי מאוחר. כמעט מאוחר מדי... בגיל 58 מצאתי את עצמי יוצא תשוש ומרוט מניתוח בקע טבורי. לכאורה משהו זניח וקטן, אבל עבורי זה היווה אינדיקציה למצב הכללי שדי התעלמתי ממנו עד אז. המצב הכללי הזה השתקף אלי בצורה ברורה אחרי אותו ניתוח: 1. שלושה אנשים מיומנים נדרשו כדי להחליף אותי בעבודה עד שאתאושש. 2. לחץ הדם שלי היה בשמיים 3 חודשים אחרי הניתוח. 180/120 במנוחה. דבר הרופא: "רוץ מהר לבית מרקחת, קח כדור בבוקר ועוד אחד בערב. בעצם אל תרוץ, תלך לאט. אתה בסיכון גבוה לאירוע מוחי או לבבי". כתבתי על זה אז במגזין של רוכבים (אופנועים): במקום לבית המרקחת הלכתי לעבודה. הודעתי על התפטרות, והלכתי לקנות אופניים. למה דווקא אופניים? רכבתי הרבה כילד, וקצת כנער. מאז כמה עשרות שנים כמעט ובכלל לא. אבל ריצה לא באה בחשבון. בעיות ברכיים והקרסול ההוא שפעם נשבר, ובעיקר - משעמם לי וגם מביך כשכל הבטן והציצקלך שגידלתי קופצים עם כל צעד ושעל. שחייה פעם אהבתי, אבל הכתפיים כבר לא משתפות פעולה עם תנועות מעגליות וחזרתיות. הימרתי על אופניים. והתמכרתי... התחלתי בשטח עם אופני כניסה - GT אבלאנש. זנב קשיח, שימנו אלטוס 3X9, ו-14 ק"ג. היו סבבה בהתחלה, אבל אחרי שנה כבר היה בלאי רציני והחלטתי לעלות דרגה. נבחרו אופני מרין (לא זוכר את הדגם) עם שיכוך מלא וצמיגים רחבים, שנראו מיליון דולר ועלו רק 6K משומשים. לא התחברתי אליהם בשיט. הרגשתי שהם מכבידים עלי, וגם שאני לא מנצל את היכולות הגבוהות שלהם. למזלי היה גם בלאי ניכר למרות שחודשו וטופלו, וזה נתן לי תירוץ להחזיר אותם לחנות שם עשיתי טרייד אין. דגמתי כמה דגמים, הפעם רק חדשים, וכשעליתי על ה-ביג 9 3000 קרבון של מרידה הרגשתי מיד שזה=זה. הוספתי עוד אלף ₪ ויצאתי לדרך. הפעם זה היה סיפור אהבה מפדל ראשון. זנב קשיח, מערכת העברה SLX 1X11, ושילדת קרבון קלילה שעם הזמן גם למדתי להעריך את האיכויות שלה. רכבתי אז הרבה בשטח. סולו. יוצא מהבית ברכיבה, ק"מ וחצי ואני בשדות השרון, תענוג. אבל 2 דברים בעיקר הפריעו. הבוץ בחורף (צריך אח"כ להכניס את האופניים הביתה) והטרקטורונים/SBSים שאשכרה טסים על 100 קמ"ש ++ בשבילים, סיכנו אותי וגם חנקו באבק בקיץ. הסבתי את המסלול שחלקו יהיה סלול, ועם הזמן החלק הסלול תפס כמעט לגמרי את המקום של השטח. אבל לא עברתי לכביש. מסוכן ומשעמם לי מדי, והשעות שלי הן בעיקר בערב ולבד. עוד מגרעה של השטח הוא הבלאי לאופניים. גם השטיפות התכופות גובות את מחירן וגומרות מיסבים וצירים, ובכלל, אחרי שנכנסתי לקטע הטכני של לתחזק לבד ולהחזיק מלאי של חלקים בבית, די נמאס לי. בא לי לרכב נטו, עם כמה שפחות התעסקות באופניים עצמם. אחרי שנתיים והרבה שטח עם הביג9 , כ-15K ק"מ סה"כ היו לי שתי אפשרויות. להשקיע 2.5-3 אלף ₪ בחידוש כללי של הזוג הקיים, או להכפיל את הסכום הזה ולקחת זוג חדש. הפעם לא התלבטתי הרבה. בדיוק הגיע הדגם החדש של הביג-9, ורק שתי יחידות ממנו (קורונה וכו'). אמרתי לבחור בחנות שישריין לי אחד, והלכתי להתארגן על 5K₪. אולי לא ממש צעד כלכלי חכם בהתחשב בזה שההכנסות קטנו מאוד מאז הפסקתי לעבוד מסודר וקבוע, אבל צעד ממש חכם ונכון אם מכניסים את שיקולי החשק והנחת והשמחה שזה גורם לי... שלוש שנים אני כבר עם הביג-9 האלה, זנב קשיח כמו שאני אוהב, התאמה מושלמת לגוף ולאופי הרכיבות שלי, מערכת העברה XT 1X12 מעולה ומשובחת גם לעומת ה-SLX המצויינת בפני עצמה. אופניים שתפורים עלי. וגם המסלול הסלול ברובו שומר לי על האופניים בתחזוקה מינימלית אבל קפדנית. מרוצה מהם לאללה. כל רכיבה מתחילה עם חיוך, וכך גם ממשיכה ומסתיימת. רוכב "נפח" מה שנקרא, לא קופץ מעל הפופיק של עצמי, משתדל לשמר את היכולות, ובעיקר ליהנות. מצאתי מסלול כיפי, מגוון ולא מסוכן, ואני יוצא פעמים-שלוש בשבוע באופן קבוע ל"מרתון" שלי... 42 ק"מ ועוד קצת. בקיץ בעיקר בערב, בחורף "בין הטיפות", וגם לא ממש אכפת לי ממה אני רטוב, מזיעה או מגשם... לחץ דם? היום הוא כבר רגוע. אחרי כשנה וחצי של רכיבה התחילה ירידה עקבית, והיום כבר מיוצב על 120/80 במנוחה. בלי כדורים ובלי שטיקים. יחד עם הרכיבה בא גם שינוי בתזונה, כאילו הגוף הבין לבד מה טוב לו ומה לא, ואני למדתי להקשיב לו ולשת"פ ולא להאביס ולהתעלל בו, אז ככה על הדרך גם המשקל ירד משמעותית. 22 ק"ג מתחילת התהליך, ומעל 30 ק"ג מה"שיא" של לפני עשור וחצי. חפרתי, אבל זה ב'אוף', אז מה אכפת לי... מבטיח לאמל"ק במקומות הנכונים.

וברוח הימים האלה, מהיום בבוקר:

כנראה שזה משהו צרוב ב-DNA של רנו טראפיק דיזל... בשנות ה-90' הייתה לי אחת כזו, עם לא מעט צרות ובעיות, חלק כרוניות שלא מצאו פתרון. גם אז אף מוסך כללי לא רצה להסתכל בכלל על הרכב, וטיפלתי אצל רון שטיין מורשה רנו בכפ"ס. https://www.thegarage.co.il/Supplier-118611/מרכז-שרות-רון-שטיין-רנו-ניסאן לגבי ההתנעה - אולי יש בעייה בסלילי הלהט שמחממים את הסולר לפני ההתנעה, צריך להיות סימן צהוב בלוח שעונים, ומניעים רק כשהוא כבה.

אהבתי! shitואציה... עם רכב זה לא סימפטי. עם אופנוע זה אקוטי... לפני שנים עם קטנוע קטן גלגלים ועב כרס, באיילון במהירות 90-100 מופיעה לי מתחת לרכב שלפני לבנת אקרשטיין. למזלי ההרגלים של רכיבת שטח גברו על האינסטינקט 'לשבור' כידון ופשוט משכתי את הכידון קצת למעלה ועליתי עליה ישר... מאז הערכתי יותר את הדינמיקה של ההונדה המיושן הזה שהיטלטל קצת, התיישר והמשיך בנתיב. במקרה אחר עם אותו קטנוע - חתול. קפץ מהצמחיה שבצד הכביש ישר מתחת לגלגל הקדמי. זמן תגובה לא היה שם... שני דברים למדתי: אחד - שחתול רך יותר מלבנה משתלבת. והשני זה שאולי הוא רך מבחוץ, אבל קשוח מבפנים, כי הוא פשוט המשיך לרוץ וחמק מהגלגל האחורי.

שנהב...🐘

ב.מ.וו R1150G/S מודל 2001 (!), עם 265,000 ק"מ (!!) משמש לנסיעות יומיומית. סידרה מיתולוגית ולא בכדי...

תלוי ברישוי. בין 2 ל-11 אאל"ט, ברישוי רגיל B. אצלי בוואן לשעבר היה מאחור ספסל ל-4 שהעברתי מהוואן הקודם, ולפני הטסט הייתי מפרק אותו כי ברישיון היה לי 2 מקומות בלבד.

לדעתי זה אותו מיפתח. ב-90' היו ואנים אמריקאיים עם דלת הזזה, ואח"כ עברו לדלת וחצי על צירים. יותר נוח כשאין צורך בכל המיפתח, ומרגיש קצת יותר 'פרייבט' מהזזה. גם המנגנון של הצירים פשוט, זול ועמיד יותר ממנגנון של דלת הזזה, וגם יותר נוח ואינטואיטיבי לשימוש.

זה כמו שהדשא של השכן ירוק יותר. לא, הוא לא. (אלא אם אני השכן...🤪) סוחר, כמו סוחר - יודע לסדר את הסחורה שלו ככה שהוא יוכל בהמשך לסדר את הלקוח. לא כולם בטח, אבל יש מספיק כאלה בכדי להכליל. עושים "השבחה" (לפעמים גם לק"מ), מצלמים שיבריק בשמש ולא יראו את הפגמים, ואם כבר יש רכב אחד באמת טוב, אז הוא בדיוק נמכר או ב"תהליך". בקיצור - בשביל למצוא מציאה צריך לחפש הרבה, והרבה יותר ככל שהתקציב נמוך יותר. ובמאמר מוסגר בלי קשר לסוחר או פרטי, צריך להיות החלטי. אם וכאשר מצאת רכב ראוי, הכה בברזל בעודו חם, כי מחר או בעוד שעה מישהו יקדים אותך אם תתמהמה. יצא לי כבר לשים יד בשביל קרוב משפחה על רכב מוצלח ב-9 בערב, כשהמוכרת קבעה לבדיקה למחרת בבוקר עם מישהו אחר... (מעל המחירון ובלי להתמקח).

ארד, כסף, זהב. ובאמת מגיעה מדליית זהב על טוב טעם, נחשו למי...? והאוסקר על טוב טעם הולך ל... אגב, הזהובה (או שמא זהובעעע...) עם לוחית בת 7 ספרות וסיומת 79. הגיוני אם יוצרה החל מסוף 2016?

הייתה לי אלמרה עם אותה תופעה בדיוק. למדתי לשחרר טיפה את הגז תוך כדי העברת ההילוך וזה די מיזער את המכה. סחבה ככה אצלנו כמה שנים וכמה עשרות אלפי ק"מ.

מסכים איתך לגמרי, אבל... ברוב (כל?) המכוניות יש לפחות מסך אחד מול הנהג וכבר יצא לי לראות מונית עם 4(!) מסכים מול הנהג, ואלה גנבי ריכוז שרוב הנהגים לא עומדים בפיתוי להציץ בהם מדי פעם והרבה מדי פעמים תוך כדי נהיגה, ולך תחנך מחדש את כולם. כבר יצא לי כמה פעמים עם האופנוע לעצור ברמזור ליד נהג/ת סורר/ת, ולשאול "כשאת/ה במסך, מי נוהג באוטו? כמעט הורדת אותי ולא ראית בכלל" אחד ענה לי לא מזמן שהאוטו יודע לכוון את עצמו ולעצור לבד ושלא אדאג... אני משער שיש לא מעט נהגים שסומכים על השיט הזה יותר מדי, ואולי בחלק מהפעמים זה מציל אותם מלרדת מהכביש או לסטות מהנתיב. אגב, לפני כמה שנים באוטובוס לילה לאילת, המובילאיי ציפצף כל כמה שניות על סטייה מהנתיב, לא בגלל שהנהג סטה, האוטובוס פשוט רחב וקרוב לקווי הסימון. אני לא רוצה לחשוב איך זה היה מרגיש אם בנוסף לציפצוף זה גם היה מושך לו את ההגה נון-סטופ...

1. דיווח במשטרה על תאונת דרכים עם נפגע/ים. 2. עו"ד תעבורה שינחה על סדר הפעולות בהמשך. מנסיוני - אחרי שהוגשה תלונה רשמית, את ההוצאות של הנזק הגופני ישלם ביטוח החובה. גם אם הפוגע אינו מבוטח בכלל, או אפילו בתאונה עצמית - תמיד הנפגע תובע את ביטוח החובה שלו עצמו. את נזק הרכוש יצטרך הנפגע לתבוע מנהג/בעל הרייזר, או מביטוח צד ג'/מקיף שלו אם יש לו, בכפוף להוכחת האשמה בתאונה. אם זה אכן ילד, כלומר ללא רישיון נהיגה ובהתאם גם ללא ביטוח תקף, יש לך כאן מנוף לחץ עליו ועל הוריו לשלם את מלוא הנזק ולסגור את הסיפור ללא תביעה.

בכל הרכבים שהבאת כדוגמה יש גיר אוטומטי רובוטי חד-מצמדי. הגיר הזה משרת את החיסכון בדלק, על חשבון נוחות ואיכות הנהיגה. יש השהייה ניכרת בהחלפות הילוכים, קופצנות מסויימת אם אתה לא עדין עם הגז ותחושה של 'עגלה', לא רק בגלל המנוע הקטן והחלש, אלא גם בגלל ה'חורים' האלה בהעברת הכוח, לכן לדעתי התצורה הזו אינה מומלצת. גיר אוטומטי רובוטי דו מצמדי מתפקד הרבה יותר טוב, מהר וחלק, וגם חסכוני יותר מאוטומטי פלנטרי (אוטומטי 'רגיל'), אבל סובל מעלויות החלפה גבוהות של המצמדים וה'מוח' כשמגיע הזמן (מתי מגיע? בתלות באופי וסגנון הנהיגה).

תתחיל מהסוף. הכי חשוב : "מיי פאקינג קאר", ורק אח"כ החבר המדמם...

סתם מתוך סקרנות... אפשר לנטרל את המערכות האלה בצורה פרימיטיבית? (שמירת נתיב ובלימה אוטונומית) נניח לשים איזה מדבקה על המצלמה או הליידאר. הרכב בכלל 'יסכים' לנסוע במצב כזה, כשהוא לא 'רואה' את הכביש?