BoazB11

צריך זכוכית מגדלת (או קרופ...)

בהפסקה, אחרי האוכל. מה היית אוכל שם, סטרואידים בפיתה?!? "בהפסקה אחרי האוכל" זה זמן לשנ"צ!

יפיופה... במבט ראשון שברתי את הראש למה כתוב על הלוחית Fiat out...

ממש תצ"א...😄

ביד 2 מסננים באופן אקטיבי מודעות של רכבים לפירוק, מזהים אותם גם כשלא רושמים 'לפירוק', מוחקים את המודעה וגם זוכרים את הרכב הספציפי והתמונות שלו. מניסיון... (אחרי כמה נסיונות לתחמן, ה-ip שלי נחסם אצלם). גם מחפשים וחוסמים סוחרים שמתחזים לפרטיים ומכניסים מודעות חינמיות. גם זה מניסיון, אחרי שפרסמתי כמה מודעות עבור חברים ומשפחה, קיבלתי טלפון מהם, ועברתי תחקיר קצר עד שהשתכנעו שאני לא סוחר. בסה"כ לדעתי הם עושים עבודה טובה, והמחירון שלהם נותן עוד אינדיקציה למי שמוכר או קונה באופן פרטי. כמו שאמרו לפני, בסופו של דבר העיסקה נסגרת בין שני אנשים "קונה ברצון ממוכר מרצון".

וגם דייהטסו קואורה, זוכר את הפרסומת שלה עם 5 שחקני כדורסל ענקיים בתוכה... המאטיס התגלגלה להיות שברולט סוניק/ספארק אאל"ט

ברור. ישימו לה לוחית אספנות ויחזירו למקום...

סליחה, אבל משהו לא מסתדר לי כל כך... בצילום כאן זו אותה מכונית מבריקה שבשאר התמונות?

בתקופה מסויימת היו בשירות המשטרה ניידות כאלה אאל"ט. *לא טעיתי ואפילו זכו לכתבת נוסטלגיה ב wheel.co.il

בדו-גלגלי המצב די שונה. מ'שחר ההיסטוריה', שזה סוף ה-80 והלאה (ולמרות שלוי יצחק תימחר גם אופנועים), מחירון מוטו היה המחירון המוביל, וזה שעל פיו חברות הביטוח גובות ומשלמות. כשמגזין מוטו המודפס הלך בדרך כל פרינט, נוצר חלל שלוי יצחק מיהר להיכנס אליו, הוציא מחירון נפרד, מושקע ומודפס וחינמי, והיה נראה שזהו - על פיו ישק דבר, כמו ברכב. חברות הביטוח יישרו קו ועברו ללוי יצחק, למרות שהיו נסיונות למחירונים נוספים. בשלב מסוים המותג 'מוטו' חזר עם מגזין רשת (דו"גרי במקור), והוציא שוב את "מחירון מוטו". המגזין עדיין וירטואלי בלבד, אבל המחירון מיוצר בגירסה מודפסת ומחולק חינם בעסקים של הענף. ולמרות שכלכלית ומסורתית המותג של לוי יצחק חזק יותר מ'מוטו' בעשרות מונים, תוך זמן קצר 'מחירון מוטו' חזר להיות המחירון הקובע (חב' הביטוח...) והמחירון של לוי הפך לא רלוונטי, למרות שהוא בשת"פ עם מגזין 'פול גז', שהוא לא פחות גדול מ'מוטו' ואולי יותר. בהוצאת מחירון קובע יש הרבה יוקרה, כוח והשפעה, ובהתאם כיפופי ידיים ואינטריגות מאחורי הקלעים, אבל דווקא במקרה הזה, דוד הקטן (מוטו) ניצח את גוליית הגדול (לוי יצחק)... *אגב, בדו"ג המחירון נחשב לרוב כרף העליון, ונדיר לקבל 'מעל המחירון'. רוב השוק נסחר מתחת למחירון, ורק כלים במצב מעולה יחסית לשנתון מקבלים מחיר מחירון,

הבוקר החלפתי לחבר עם אאוטלנדר 4 צמיגי האנקוק ב'צמיגי שואף' בר"ג בעקבות המלצה של חבר פורום בשרשור מקביל. ענו מיד לטלפון, היה במלאי, המחיר מצוין, ותוך חצי שעה הייתי בחוץ. מומלץ. במשך שבועיים חיפשתי קלבר או פאלקן, שמופיעים באתרי הצמיגים, אבל חסרים בצמיגיות. התקשרתי לכמה פנצריות וקיבלתי הצעות יקרות יותר, או שאמרו שיחזרו אלי ולא חזרו. מצטרף להמלצה של @vladclar

אכן, זה מאוד אישי, אבל גם ניתן לשיפור. החל מללכת למרפדיה מקצועית ולשדרג מושב קיים, עד למתקיני הציוד לנכים שיש להם גם כיסאות שלמים חלופיים, למסחריות בטוח יש, גם כאלה עם בולמי זעזועים, לפרטי כדאי לבדוק.

עד שהמשטרה תגיע כבר יפלו כמה עשרות בפח, וכשהיא כבר תגיע היא תמצא שם "קוף", ואחרי שבועיים חברה אחרת עם שם אחר ואותם אנשים... ואחרי כמה שנים ומאות נעקצים, התיק ייסגר "מחוסר עניין לציבור". חד פעמי זה הקבוע החדש...

והרכב משועבד מן הסתם. מה תעשה איתו? (גם אני עם חוסם פרסומות, אז לא קראתי את הלינק)

יפה שעלית על זה... קראתי בקישור, והכוונה לטורים גבוהים שנובעים מתקלה (בפיסקה שמעל), ולא למנוע תקין שבו הנהג מעלה סל"ד בלחיצה על הגז, בהקשר של הנושא כאן.

למה בעצם לא להמשיך לטפל באותו מוסך שההורים טיפלו? אפילו אם זה רחוק גיאוגרפית, לפעמים יש יתרון למוסך שמכיר כבר את הרכב הספציפי. אם הרכב אכן שמור, כנראה שהוא עשה עבודה טובה...

מאיפה הציטוט הזה ומה הסימוכין שלו? נראה לי סתם טקסט הפחדה שמישהו כתב על דעתו הלא מבוססת. אני מכיר הרבה מנועים, גם מתוחכמים ועתירי כוח וטכנולוגיה, וגם סופר בסיסיים וקטני נפח שיודעים לעבוד בסל"ד גבוה לאורך על ימי חייהם, וחלקם מאריכים ימים מאוד... לדעתי ומנסיוני, למנוע תקין אין שום סיבה לפחד מלעלות לסל"ד גבוה מדי פעם, ואפילו ההיפך - זה גם 'בריא' למנוע כפי שמסתבר מהדיון הזה.

כמה הוא היה צריך לרוץ כל פעם שהאוטו נתקע לו באמצע הדרך...

שישי בבוקר, אני בסיבוב קניות קצר לפני שבת. מתקרב לרמזור, ומבין המכוניות שומע שני אופנועים שמפמפמים בגז. מגיע שנייה לפני הירוק ורואה ב.מ.וו GS 1250 ולידו ימאהה טימקס 530 לא ממש חדש. איך שנהייה ירוק אני פותח חזק, מפתיע את השניים ומגיע ראשון לרמזור הבא. בין לבין אני שומע את עצמי אומר לי "מה לך איש קשיש לשחק ככה על הכביש?" ברמזור אני מביט על השניים שהגיעו חצי שנייה אחרי, ורואה שגם הם רחוקים מלהיות ילדים... משהו בין 50 ל-60. אני 'פרשתי בשיא', אבל שניהם המשיכו, כשהטימקס מוביל במטרים הראשונים, ואחריו הבימר השמנמן נותן חזק בגז ועוקף עם הגלגל הקדמי באוויר... קצת חוליגני?! - כן, אולי... אבל משמח אותי לפגוש מדי פעם את הילד שבי, ולדעת שיש עוד כאלה:-) שבת שלום.

גם באופניים הבלם הקדמי גדול יותר (דיסק כמובן) כי כמו באופנוע עליו מוטל עיקר העומס בבלימה. הפיזיקה זהה. באופנועים הבריטיים הישנים הסידור של הרגליות היה הפוך. הילוכים ברגל ימין וברקס בשמאל. הידיות היו בסידור המקובל. ברקס קדמי בימין וקלאץ' בשמאל. רויאל אנפילד בעשורים האחרונים עשו יישור קו ועברו מהסידור הבריטי ההפוך במקור, לרגיל, וגם יש הבדל בין מה שמיוצר לשוק המקומי למה שמיוצא לחו"ל. אופנועים אמריקאיים ישנים היו גם עם קלאץ' ברגל והילוכים ביד. עדיין יש משופצים כאלה. לנושא השרשור - למה ברקס קדמי בצד ימין בדו"ג מוטורי, זה ברור. הסבירו את זה לפני. לשאלה למה באופניים זה הפוך, אין לי תשובה טובה יותר מ"ככה זה"... זה באמת הרגיש לי מוזר בהתחלה, ואפילו חשבתי להחליף מיקומים, אבל די מהר התרגלתי וסיגלתי "כיול" נפרד לרכיבת אופניים, לעומת האופנוע. ההבדל העיקרי בעיני בשימוש בבלמים בין אופנוע לאופניים, הוא שבאופנוע בשיגרה כמעט ואני לא נוגע בבלם האחורי. הרפידות שלו מחזיקות אצלי שנים... באופניים אני משתמש בשני הבלמים סימולטנית 99% מהזמן, ו'משחק' עם עומסי הבלימה בין הגלגלים לפי הצורך, ועדיין רפידות אחוריות מחזיקות יותר זמן מהקדמיות. למיקום הידיות כאמור התרגלתי, ועם הזמן אפילו מצאתי יתרון בכך שיותר נוח להוריד הילוכים במקביל לבלימה חזקה עם הקדמי, כשלכל פעולה אחראית יד אחרת - הילוכים בימין ובלם קדמי בשמאל. לגבי הרגש העדיף ביד הדומיננטית, אני חולק על זה כי זה רגש שנרכש עם הזמן. לגבי ה"לעוף קדימה" עם אופניים בגלל בלם קדמי, זה אולי היה נכון פעם, כשהבלם הקדמי היה באיכות נחותה וננעל בפתאומיות, והבלם העיקרי היה האחורי בפידול אחורה. היום לבלמי הדיסק וגם לבלמי ה-V המודרניים יש ה-מ-ו-ן רגש ולינאריות בידית אז אין בזה סיכון מיוחד.

+1 עם הצדקה. "ברייקינג ניוז" של תחנת טלוויזיה בטורונטו

יש מצב שמערכת בלימה מתוכננת ליעילות מרבית בנסיעה קדימה ופחות אחורה? כלומר יכולה להחזיק את הרכב מלהידרדר, אבל לא ממש לבלום כשתפס כבר תנופה. במקרה הזה הבנתי שהנהג שכח להפעיל בלם חנייה, או שלא היה תקין, וניסה לבלום תוך כדי ההידרדרות. ב-GMC ואנדורה ישן קרה לי פעם שנסעתי מהר (מדי) ברברס, והאוטו בקושי הגיב ללחיצה מלאה של הדוושה. בנסיעה קדימה הכל היה תקין לפני וגם אחרי. (במקרה ההוא נתקעתי קלות בעמוד שבלם את הרכב...)

והוא לא הראשון. לפני יום יומיים היו פה עוד 3 כאלה שנחסמו. כנראה שאוטומקס שכרו איזה ילד יח"צ טירון שיטריל עבורם את הרשת כדי לדחוק את הביקורות הגרועות מטה בגוגל. אני לא הייתי קונה משהו יקר מעסק שמתנהל בחובבנות כזו.

גבוה מדי, לא נמוך

אין עוד הרבה אפשרויות לכבישים שמשקיפים על ים המלח. סדום-ערד פחות מתאים בנוף לדעתי, וגם נסלל מהתחלה עם 2 נתיבים. מעלה עקרבים מעולם לא היה סלול ככה, אין גדר (רק חביות), ולמיטב זכרוני לא משקיף על ים המלח. *ואולי זה בכלל כביש 12 מאילת לכיוון רמת יותם, וברקע ים סוף? אני נשאר עם 25...