daniel.asu

לגבי יצרית קשר עין: יש לי חבר שעשה סדנת ויפאסנה בהודו, ובתחילת הסדנה אמרו להם לא ליצור קשר עין עם הקופים בשום אופן. הוא כמובן היה ממש סקרן, אז יומיים אחרי הוא בדק על איזה קוף צעיר מה הסיפור. הקוף פשוט איבד את זה מזעם והתחיל לרדוף אחריו בכל החצר (לקול צחוקם של כל משתתפי הסדנה, כמובן). עם ההתנהגות בכבישי ארצנו, אולי הסיבה לא ליצור קשר עין דומה.

מוכר את הרכב וקונה פיגו. האמור בהלצה, אפשר לנשום

לא יודע אם מותר לו או לא, אבל בכל מקרה אם הייתי בנעלייך הייתי מתעקש שיציין את מפרט השמן והמספר הקטלוגי מפורשות בטופס, כדי לכסות את זה מכל הכיוונים.

ממה שאני מבין: בעיקרון אתה יכול לטפל בכל מוסך מורשה בתנאי שהטיפול עומד בתנאי היצרן, ללא הפרת האחריות, נכון? (מוסך מורשה משרד התחבורה, לא היבואן) אז אולי אתה יכול למצוא מוסך כזה שמוכן לעשות את הטיפול הזה במחיר סביר עם שמן שאתה מביא, ולך לפי מפרט הטיפול של היבואן בדיוק. שמור את הקבלות ובקש ממנו לציין את הכל מפורשות בקבלה (כולל סוג השמן שהבאת וכו). ממה שאני מבין, מכיוון שבעיקרון אסור לטפל לבד ברכב - אם תעשה את זה יהיה להם קל מאוד להתנער מהאחריות בעתיד.

כל מי שעושה מילואים בנגב מכיר את הסיפורים על ציוד צבאי או פרטי שנגנב ממגננים, מתחת לאף של הלוחמים הישנים או המתאמנים - שגם נעשים נועזים והזויים לאורך השנים. הנגב פרוץ לחלוטין, המשטרה די נעדרת ממנו כי פשוט אין מספיק שוטרים. וגם כשאזרח מחליט להגן על הרכוש שלו - הוא עלול להיענש. תוסיף על זה את כמויות הנשק הלא-חוקי שמסתובבות בנגב, אז כנראה שהגנבים גם חמושים. בקיצור, מה יש להם לפחד? כל הקלפים אצלם.

כבר עדיף את הגרסה של פות"ש מבקבוק שעף על האוטו.

לא ראיתי את הפרק הזה עדיין, אבל מהפרקים הקודמים כבר קיבלתי את הרושם שאמסטרדמסקי לא ממש מאתגר את האורחים שלו. היה אפשר לעשות מכמה מהם אחלה קציצות לשבת, אבל הוא פשוט זרם עם השטויות שיצאו להם מהפה.

גם ההמלצות במוסכים מתמחים בPSA כשהייתי, הייתה רק מקורי. עם החליפי אתה תחזור לסיבוב שני די מהר.

אם מספיק חתולים יעברו התנייה ויידרסו, אולי מתישהו הם יידחפו מבחינה אבולוציונית לזהות מספרי רכב ספציפיים. זה בוודאי יהיה הצעד הראשון לקראת סוף האנושות ותחילת שלטון החתולים (ולא התפתחות ה-opposable thumb כפי שמוצע ב-Love, Death + Robots). אפשר להתווכח - ולמעשה יש ויכוח כזה - האם חתולי רחוב באמת מדבירים מכרסמים וזוחלים. בחלוף השנים, הדעה שאין להם תפקיד משמעותי בזה מחלחלת יותר ויותר. הם הורגים חיות עירוניות כאלו ואחרות (למשל קיפודים וציפורים), אבל חולדות לא חיות בסביבתן בדרך כלל (אלה מעל הקרקע ואלה מתחתיה) אז אין באמת ציד משמעותי, וזה שמאכילים אותם + יש פחי זבל עם גישה נוחה יחסית מאפשר לחתולים לשגשג בלי להתאמץ יותר מדי. דרך אגב, אפשר להסתכל על בני ברק כדי לבחון את ההיגיון לפיו חתולי רחוב צדים עכברים וחולדות: הרי כרגע יש השתוללות של חולדות בבני ברק, אם הם באמת טרף משמעותי לחתולים, כנראה שנראה גם הצפה של הטורפים בקרוב. לגבי רוסים וחיבתם להאכלת חתולים - אני יכול להגיד שכשהייתי קטן בהחלט כל מאכילי החתולים שפגשתי היו מבוגרים ויוצאי בריה"מ. היום אני גר בעיר אחרת עם אוכלוסייה אחרת סביבי וקשה להגיד שזה המצב - אני רואה אנשים בכל הגילים, מכל המוצאים ובכל הצבעים מאכילים חתולי רחוב. אבל אם נניח שכן חלקם של מאכילים רוסים\יוצאי בריה"מ גדול מחלקם באוכלוסייה הכללית, הייתי מנחש שזה כי יש להם יותר חיבה לחתולים באופן כללי מאשר למוצאים אחרים. אז הלכתי לאינטרנט וחיפשתי קצת מידע. מצאתי כל מיני הערכות (שלא ברור מה טיבן) שלמעל 50% מהרוסים יש לפחות חתול אחד בבית, וגם מצאתי את התשובה הזו ב-Quora שמנסה להסביר למה רוסים וחתולים חברים טובים, ביחד עם כל מיני עובדות על רוסיה וחתוליה. וכמובן, אנחנו כבר יודעים שכל מה שכתוב באינטרנט נכון (למשל הפוסט הזה), אז מבחינתי נפתרה התעלומה.

הפלאגים שהתעייפו היו מהבעלים הקודם ותכננתי להחליף אותם באוגוסט (בטיפול הבא), אחרי שכבר עשיתי יישור קו לפני 5 חודשים (לא אצל היבואן). על כן ההפתעה. אני לא חושב שהם היו משומשים בשום צורה, וגם המוסך שטיפל בי עכשיו ראה את הרכב הזה בפעם הראשונה (ובתקווה האחרונה). אני לא מטפל אצל היבואן עוד מהרכב הקודם, ואם הייתה לי ברירה הייתי גורר את הרכב לתל אביב ומחכה כמה ימים (הרכב צובר אבק בחנייה רוב הזמן), אבל כמובן שזה היה צריך לקרות יום לפני שהיינו חייבים שיהיה תקין. אז השלמתי עם זה שאני אכנס שוב אל היבואן ושאשלם מחיר מופקע על העבודה הכי פשוטה ברכב בערך. שוב, אם יש ספק - אני לא מחזיק ממוסכי היבואן של לובינסקי כמ1צועיים במיוחד, ונמנע מהם כמה שאפשר. גם במחיר של נסיעה של 100 ק"מ לכיוון ושריפה של יום עבודה אצל גבע.

להרגשתי, לפחות אצל לובינסקי, חלק ממוסכי היבואן טובים רק לעבודה לפי הספר. אין שום חשיבה מעבר לזה, אין שום ניסיון להתבסס על ניסיון מרכבים שונים כדי להמליץ על טיפול מונע לתקלות שכיחות - שהיצרן טרם מציע. עד שלא נדלקת נורה - הכל בסדר. הרצועה הטבולה בשמן היא דוגמה מעולה לזה - לא רק שהיבואן ומוסכיו הכחישו שיש בעיה גורפת, לא רק שהם סירבו לבדוק אצל לקוחות ששאלו, אלא הם התעקשו על ההנחיות הישנות (150 אק"מ או 6 שנים אם אני זוכר נכון) גם כשכבר היה ברור לכל שיש בעיה גורפת ושטובת הלקוח היא הקדמת החלפת הרצועה. אני חושב שלמוסך מתמחה טוב (כמו גבע), יש דווקא יתרון בדיאגנוסטיקה על פני מוסכי יבואן מסוימים בדיוק בגלל זה - הם ימליצו על טיפול שהוא לא בדיוק על קוצו של יו"ד לפי הנחיות היצרן, אלא לפי מה שרואים בעולם האמתי. אני לצערי גם מצאתי את עצמי אצל היבואן שוב בעקבות פלאגים שהתעייפו בהפתעה, וגם לי דחפו איזה 500 שקל על חיבור למחשב (כשאמרתי להם מראש מה התקלה ומה אני רוצה לעשות, אבל הם המשיכו להתעקש ולא ממש הייתה לי אפשרות לגרור לגבע), אבל אצלי לפחות חלק מהסכום קוזז עם עלות הטיפול. (אין באמור להשליך לא על כל מוסכי היבואן בארץ ולא על כל המוסכים המתחמים בארץ, אם למישהו יש ספק)

וחברה שלי מגלגלת עליי עיניים שיש בכלל משהו באוטו... בסביבת הנהג יש מד לחץ אוויר לצמיגים, זוג כפפות, אולר ויקטורינוקס קטן, סכין יפנית, ממחטות/נייר טואלט, כסף קטן, וסטים זוהרים. בתא הכפפות יש סכין יפנית פשוטה, סכין יפנית עם להבי טרפז (כינוייה אמריקאית?) ומתאם לביטים, פלייר-מולטיטול, ספר רכב, מצית או שתיים. בבגאז: שפריצר עם חומר ניקוי לרכב, סמרטוטים, שקיות זבל, שקיות לקניות, מדחס, בוסטר, ערכת עזרה ראשונה, כלי עבודה בסיסיים (מברגים, ביטים, אזיקונים, פליירים, קאטר, עוד כמה דברים), מעיל פוך דחוס, מפתח גלגלים רגיל (זה שהגיע עם הרכב) ועוד אחד טלסקופי, פיוזים וכמה נורות ספייר, משולש אזהרה. פרט למשולש האזהרה והמפתח המקורי, הכל תמיד בתוך תיק גם כדי שיהיה קל להוציא וגם כדי שכלום לא יטייל בתוך האוטו. הבונוס של התיק זה שהוא מספיק כבד כדי לקבע דברים שלא רוצים שיזוזו. בתכלס, ברוב המוחלט של הנסיעות אני עם התיק היומיומי שכולל בתוכו גם מים, אקמול, סכו"ם, סכין לאוכל, סכין לא לאוכל. אני מקפיד לא להחזיק יותר מדי נוזלים ברכב לאורך זמן כי רובם לא שמחים לשבת בחום לאורך זמן, והרכב כמעט תמיד בשמש.

בחירת מילים מעניינת.

"איזו יופי של מערכת, באמת כל הכבוד על העבודה ההנדסית המרשימה... החלק שאני הכי אוהב בה זה הכפתור ההוא משמאל שמבטל את המערכת. אהה, וקח שיהיה לך לאחר כך, זו שקית מנדאבוצ'קעס"

התייחסתי לזה באחת ההודעות הקודמות שלי. כשאתה בתוך מערכת של סכסוך, נדיר מאוד שתהיה אובייקטיבי במיוחד. סיבה אחת, למשל, היא שאתה פשוט מושקע מדי רגשית. עוד סיבה היא שאתה חושב שאתה מכיר את הטענות של הצד השני, אבל אתה מכיר אותן באופן מאוד שטחי (יחסית). ובלי הטענות של הצד השני - קשה מאוד להגיד על משהו שהוא לא מוטה. מישהו מבחוץ יכול להיסתכל על המצב בצורה נטולת כל רגש, קרה לחלוטין, ולנתח בהתאם למה שהוא רואה ולא למה שהוא מרגיש, וגם מה שהוא רואה לא מוטה על-ידי מה שהוא מרגיש. אחרי שכל זה נאמר - נדיר מאוד למצוא מישהו שלא חי את הסכסוך הזה עם באמת מספיק ידע כדי לנתח אותו בצורה טובה. הוא יכול להיסתכל על הנתונים שמולו באופן ענייני - אבל אין לו את הידע והמידע שצברת לאורך שנים ארוכות כשאתה ממש חלק מהסכסוך. אבל כאמור, הידע שיש לך די מוטה לצד שלך. גם אם אתה נחשף למידע מהצד השני - זה כנראה לא מתקרב לכמות הידע שיש לך מהצד שלך. המחשה מעולה לטענה שלי. תראה כמה פישטת את כל תפישת העולם של אוכלוסיה שלמה על הסכסוך ל"החיים בזבל". לדעתי נסכים שאם תשב עם עזתי - יהיו לו דברים קצת יותר עמוקים להגיד. ולטענתי - יהיו לו גם דברים שממש לא חשבת עליהם. זה שאולי הוא שייך לחלק כזה או אחר באוכלוסייה (למשל המבוססים או המשכילים או השואפים לטרור, כפי שמצוין בהמשך השרשור) - לא משנה את זה שהוא יכול לתת עוד נקודת מבט ולייצג את המצוקה של הצד השני - גם אם הוא חלק ממיעוט בעמדתו לגבי ישראל. ריבוי נקודות המבט הוא מה שיכול לקרב לאובייקטיביות, וקשה מאוד להיחשף לזה מתוך המערכת, ועוד לקבל ולהפנים את נקודת המבט של הצד השני. אמלק: אני לא ממש טועה, ואתה מתייחס למשהו שבכלל לא טענתי. לגבי השורה הראשונה בציטוט: בוא נעבור על זה שוב: אני טענתי שאני מאמין שמרבית האזרחים היו שמחים לשנות את הבחירה (הדמוקרטית מ-2006) בחמאס, אם הייתה להם הזמדנות. אתה טענת שאני טועה ("לא צריך להאמין... אמלק: אמונתך שגויה"). ואז גם טענת שיש סקרים אמינים בנושא (* אחזור לזה בסוף). אז אשכרה הלכתי וטרחתי לקרוא את הסקר שלך לפני שכתבתי את התגובה הקודמת (כי אני ילד גדול שיודע להחזיק כפית). ומה מופיע שם? ש-87% מהעזתים חושבים שחמאס והרשות הפלסטינית צריכים לאפשר בחירות חופשיות והוגנות. בנוסף, 46% מהעזתים מחזיקים בעמדה חיובית על חמאס, 48% מחזיקים בעמדה שלילית ו-6% לא יודעים\לא ענו. כלומר, לפי הסקר שהבאת, החלק הארי של העזתים היה רוצה בחירות, ויש חלק יותר גדול שמחזיק בעמדה שלילית על הארגון שמונע בחירות. אז למעשה אפשר לגזור מהנ"ל שהסקר הזה מאושש את הטענה שלי אודות שאיפה לשינוי הגוף המושל. לגבי הכוכבית של הסקרים האמינים: לפי השיטה שלהם, הם מראיינים פנים-אל-פנים כ-500 עזתים שנבחרו באופן אקראי לפי מיקום גאוגרפי, וגילם 18+. אחדד את טענותיי: א. אנחנו יודעים רק שבחרו בגירים באופן רנדומי לפי מיקום. אין לנו מושג אם הם בחרו בעיקר נשים, בעיקר גברים, רק דתיים או רק חילונים (עד כמה שיש חילוניות בעזה מאז חמאס) - קרי אנחנו לא יודעים את מי הם אספו ואיך הוא נבחר, ואנחנו לא יודעים אם הוא מייצג את האוכלוסייה באופן הולם (אפשר לפנות לחוקר כדי לקבל את המידע הזה. לא ממש עשיתי את זה). אנחנו כן יודעים שהם מייצגים את כל השכונות, שזה מעולה, אבל לא בהכרח מספיק. רוצה לומר, יכולה להיות הטייה במדגם, אנחנו לא יודעים אם לא. ואם יש הטייה במדגם - המחקר לא יכול לעמוד בפני עצמו באופן מהימן. ב. לגבי השאלות המפורשות - הלינק בסוף המאמר לא עבד לי מהטלפון בכלל, ועכשיו מהמחשב הוא עובד קצת יותר טוב, אז אני לוקח את הטענה הזו בחזרה (כאמור, ילד גדול - אני גם יודע להגיד שטעיתי). ג. הנקודה האחרונה שלי מהתגובה הקודמת (זו שצוטטת), היא שבשום מקרה לא הייתי בונה מגדלים על סקר של גוף אחד (גם אם היה עונה על כל הטענות שמניתי מעלה), במיוחד לא על אחד שלא מייצג את האוכלוסייה באופן נרחב, ואני עדיין עומד מאחורי זה. הכיעור במחקר ובאקדמיה - ועל אחת כמה וכמה בתחומים ההומאניים - זה שאתה צריך הצטברות של עדויות ממקורות שונים כדי להגיע למסקנה מהימנה ומלאה על המציאות, (בין היתר) כי לכל שיטה, סקר, סוקר, מדגם וכו' יש את החסרונות והיתרונות שלהם, ולכל מחקר יש את ההטיות שלו. למשל, בסקר המדובר, זה שהסוקר יושב מול המרואיין יכול להשפיע על התשובות כי המרואיין רואה את התגובה של הסוקר לתשובות. יש עוד דוגמאות כאלה. אלו רק כמה דוגמאות לטענה שלי שעם כל הכבוד למחקר הזה, צריך לקחת אותו (כמו כל מחקר בודד) בערבון מוגבל ויש להסתכל על מצבור המידע, ולא על סקר יחיד מגוף יחיד. יכול מאוד להיות שיש איזה מיליון גופים שמגיעים לאותן מסקנות עם שיטות שונות וסקירות שונות, אני באמת לא יודע (וגם לא מעניין אותי), אבל לבוא ולבסס את כל הטענה שלך - ועוד בכזו נחרצות - על מאמר אחד יכול להיות בעייתי, אם נהיה עדינים. לגבי השורה השנייה בציטוט: זה מופנה אליי ומתייחס לקטע שצוטטת אותי? מה זה קשור? איפה טענתי אחרת? איפה התייחסתי בכלל ליחס העזתים ליהודים? כולה טענתי שלדעתי רוב האזרחים היו מחליפים את חמאס. יכול להיות שהם היו מחליפים אותו בדובוני אכפתלי או בדאעש או לא יודע מה. אז מה הקשר היהודים, הסרתם מהארץ או הכיבוש? גם לא לקבל החלטה זו החלטה. רוצה לומר, זה שנתניהו נמנע מתכנון לעתיד, זו החלטה (כנראה מודעת) שהחלטה כלשהי תצטרך להגיע בעתיד ושהמחיר ישולם בעתיד (יהא אשר יהא). וזו בדיוק האסטרטגיה - להפוך את זה לבעיה של העתיד, גם אם זה יגדיל את הבעיה. ----- לגבי חוק הארנונה - כבר פורסמו הנוסחות לחישוב כמה מקבלת כל רשות? איך האוצר קבע את החלוקה? האם פשוט מנסים להביא את כל העיריות לאותה ה"הכנסה" פר תושב?

מה הופך את הסקר הזה לאמין? זה שהוא בוצע באקדמיה? אנחנו יודעים מי נאסף ואיך הוא נאסף? אנחנו אפילו לא יודעים את השאלות המפורשות. לא הייתי קובע על סמך מאמר אחד משהו נחרץ מדי על המציאות - על אחת כמה וכמה כשמדובר בסקרים על בני אדם (ועוד שחיים תחת שלטון רצחני שסבבה עם השמדת מתגדיו מבית). ואחרי שזה נכתב, ציטוטים מהמאמר (החלקים המהותיים מודגשים): אז בעצם כמעט מחצית העזתים בעלי עמדה שלילית (במידה כלשהי) על חמאס בגלל שחיתות ורצון לבחירות - אם אתה רוצה לתפוס אותי על המילה 'מרבית', אתעקש לטעון שבלי המספר עצמו פלוס סטיית התקן פלוס התייחסות למחקרים נוספים - אני בתוך טווח הסטייה ואפשר שהם רוב. ויודע מה? גם אם לא, אני אשלים עם כמעט רוב. הציטוט המודגש האחרון מראה שהרוב המוחץ היה רוצה בחירות - וזה בהחלט מהותי בשאלה האם הם היו רוצים את האפשרות לשנות את השלטון. ואני הבאתי דווקא את נתניהו כדוגמה בדיוק כי לדעתי גם אם מחר יהיה סאדאת בצד השני - נתניהו ספציפית (במיוחד עם הממשלה הנוכחית) יימצא דרך להימנע מפתרון הסכסוך רק כי הוא מנצל את הסכסוך פוליטית. או במילים אחרות - האחריות לסכסוך ולחוסר הפתרון (או אפילו הניסיון למצוא אחד) נמצאת, נכון להיום, לא רק אצל הפוליטיקאים מעבר לגדר אלא גם אצל הפוליטיקאים שלנו. דוגמאות של 'במלחמה כמו במלחמה' ממדינות אחרות זה בדיוק ההשוואה שאני חושב שאנחנו לא צריכים לעשות. הדוגמה שהבאתי על סוריה הייתה הקצנה, אבל בגדול זה שהאמריקאים משמידים כל כפר על טפיו וזקניו בדרכם אל היעד לא נותן לי את הגושפנקה לעשות את זה. לא כי זה לא הסטנדרט בעולם, אלא כי זה לא הסטנדרט שאני הייתי רוצה לעמוד בו. שוב, השאלה היא מה הרף שפלוני מציב. אתה מציב אותו בארה"ב/סטנדרט גלובאלי כלשהו, אני מציב את זה במשהו אינטרינזי שאני צריך להיות שלם איתו מול עצמי, ומול עצמי בלבד. למען הסר ספק, ברור לי שזה אינדיבידואלי וגם ברור לי שבעולם האמיתי לא כזה פשוט לנהל סכסוך אלים עם סטנדרט גבוה פי כמה מכל מקום אחר בעולם. אוסיף על זה שהצעד הראשון לפיתרון יהיה ההבנה של שני הצדדים שלשניהם יש גם טענות טובות ונכונות וגם אחריות על תחילת הסכסוך ותיחזוקו לאורך עשרות שנים (בתקווה שזה יסתיים בעשרות). היית צריך להמשיך לקרוא את הערך בויקיפדיה. מעבר לזרוע הצבאית ולזרוע המדינית לחמאס יש גם זרוע אזרחית שפונה לעזרת האזרח. הזרוע הזו גם הייתה קרדינאלית בצבירת התמיכה בארגון לפני הבחירות ב-2006. אז דה פקטו, יש לאירגון אינטרס כלשהו, גם אם לא מצוין במוטו ואנחנו לא יודעים מהו, לעזור לאזרח - כי יש לו זרוע שלמה בנושא. יתרה מזאת, אנחנו מסכימים שהמוטו שלהם הוא בגדול "המדינה צריכה להיות כפופה לחוקי האיסלאם והאל"? גם אם לדעתך לא, אפשר להתרכז רק ב"הוקראן הוא החוקה שלה" מתוך המוטו. על כל פנים, הזרוע האזרחית הזו נגזרת לחלוטין מהקוראן. וגם אם המניעים שלה הם מיסיונריים בבסיסם, זה לא רלוונטי כי עדיין יש לארגון אינטרס לשפר את חיי האזרח במסגרתה. אהה כן, וחמאס הוא לא מי שיורה עכשיו, אבל ניחא (גם הגיהאד מבוסס איסלאם פונדמנטליסטי והעקרונות הללו רלוונטיים גם אליו). ודבר אחרון באותו ההקשר, זה שזה לא מופיע במוטו המדינה הרשמי של הארגון, ממש לא אומר שהוא לא מנסה לעשות את זה ושהוא לא מנסה לשפר את חיי האזרח. זה רק אומר איך תיראה המדינה העתידית שהוא רוצה להקים. כלום על איך מגיעים לשם או על ההווה. מה גם שיש לאירגון הזה, בלי קשר למטרותיו ושאיפותיו המדיניות, אינטרס לגייס את האוכלוסייה העזתית ותמיכתה, ושיפור החיים שלה זו אחלה דרך (בין היתר כי צריך מחבלים וצריך שלא תהיה תהקוממות כי לאנשים כבר אין מה להפסיד). אז לא הייתי נתלה רק בהצהרות שבמוטו, אלא גם בפעילות בשטח.

לא יודע אם כבר נכתב לפני, אבל יש אנשים שאין לדעת מתי יהיה חלון הזדמנויות לחסלם. בהקבלה לצורך ההמחשה, נניח שנסראללה היה מגיע לדרום לבנון ובא להטיף באיזה מסגד. האם בצאתו מהמסגד, אין להטיל פצצה ממוקדת על הרכב שלו כי אישתו ברכב? מניין לדעת מתי תהיה הזדמנות נוספת? במקרה הספציפי של השבוע, לפחות אחד מהם חוסל כשהוא ישן, אז כנרנאה שהוא אגוז פחות קשה, אבל עדיין - יש שיקולים שאנחנו לא יודעים. ברור שהוא משוחד - הוא גר במדינה שהיא אחד הצדדים של הסכסוך. אתה טוען שאתה לא משוחד? אתה רואה את המציאות באופן אובייקטיבי לחלוטין? היחידים שיכולים (לא מחייב) להיות כמעט אובייקטיביים הם אנשים שרחוקים מהסכסוך. הבעיה איתם היא שהם על פי רוב לא באמת מכירים את הסיפור משני הצדדים ועל כל רבדיו ומסובכותו - ואז דעתם מוטית מהיעדר מידע. או שרצית לומר, "הפרופסור משוחד לעמדה שנוגדת את העמדה האישית שלי"? אני חושב שההתעלמות מזה בצד הישראלי היא בדיוק הסיבה שאנחנו מרגישים הטובים והם הרעים. כאילו הסכסוך כזה פשוט ואין פה רבדים על רבדים של מורכבויות והיסטוריה ארוכה ורוויה בדם. דרך אגב, הטיעון הזה סימטרי לחלוטין, קל מאוד לצייר את ישראל כמקור הרוע כשאתה עזתי. אתה חושב שאם מחר יקום איש שוחר שלום שאיכשהו יעמוד בראש היישות הפלסטינית, בנימין נתניהו ישוש להסכם שלום איתו? אני חייב להגיד שלדעתי הפוליטיקאים בשני הצדדים מרוויחים מהסכסוך, וטובת האוכלוסייה לא מעניינת אותם מספיק. תראה באיזו קלות הפסיקו לדבר על פוליטיקת הפנים - הסכסוך הזה ממלט פוליטיקאים מבעיות פנים ברגע (גם אם זמנית). עוד יצטרכו לפתור פה את יוקר המחיה, המשבר בין החרדים לחילונים, הבעיות של מערכת המשפט וכו'. לדעתי שני הצדדים לא בשלים עדיין לתהליך הזה, והפוליטיקאים מהדור הנוכחי צריכים להתחלף - לא רק שם. מי התחיל? הם שירו רקטות? או אנחנו ששולטים על כל נדבך בחיים שלהם פחות או יותר (למשל)? זה מאוד תלוי ממתי אתה מתחיל להסתכל ומאיזו נקודת מבט. שוב, מציאות מורכבת. אני חושב ששני הצדדים צריכים לשבור אותה במקביל. לא רואה איך שלטון ישראלי פרו-שלום, גם אם קיצוני ביותר, יכול לקדם מהלך כזה בלי איזשהו פרטנר בצד השני. א. קצת whataboutism. ב. השאלה היא לפי מה אתה מציב את הרף המוסרי לפיו אתה נוהג. אפשר להגיד "בסוריה אזרחים נטבחים בלי סוף, פה לא, לכן ישראל מוסרית", ואפשר להגיד "אני מנסה להיות הכי מוסרי שאני יכול, בלי להסתכל על מדינות אחרות. לא מעניין אותי מה אחרים עושים - מעניין אותי מה אני עושה". אישית, אני מעדיף את האפשרות השנייה. מדינות העולם אף פעם לא הוכיחו את עצמם כי מוסריות במיוחד, וכן הייתי רוצה לחיות במקום שהוא טוב יותר מהן. ללא כל סיבה שאתה יודע עליה. מבחינתם כנראה שהיו המון סיבות לירי הזה. שוב, כל צד בסכסוך הזה בטוח שהוא הטוב והשני הוא הרע. אתה לא יודע איך נראים החיים של העזתי המצוי ולמה ארגוני הטרור האלו מנסים לשנות אותה. אתה יכול לפרט פה למה אתה מתכוון? כי ההקבלה היחידה שאני רואה זה השימוש כאלטרנטיבה לשלטון הנוכחי. בחיפוש זריז, כמעט מחצית מאוכלוסיית הרצועה לא נולדה כשחמאס נבחר בבחירות הדמוקרטיות היחידות שהיו שם, ב-2006 - ולא נראה שיש עתיד קרוב שבו הם לא יסבלו מבחירות הוריהם. אישית, לאור המצב ברצועה, אני מאמין שמרבית האזרחים היו שמחים לשנות את הבחירה הזו אם הייתה להם הזדמנות. וזה הבדל מהותי יחסית לאוכלוסיה הישראלית - לנו יש הזדמנויות לשנות את נבחרי הציבור שלנו - להם לא ממש (לא באופן לא-אלים לפחות). ואחרי שכל זה נכתב - כן, בני אדם צריכים להבין שלהחלטות יש מחיר. קרה אחרי הבחירות שבהן חמאס ניצח את הפתח, במהלך מלחמת ה"אזרחים" שקרתה שם בין שני הארגונים. אני חושב שכל הסבבים האלו, שהם בסה"כ עצימות יחסית נמוכה ולא מהווים איום ממשי על ישראל, עדיין מחייבים תגובה ישראלית. מצד שני, יש פוליטיקאים שצריכים לתזמן את תחילת המבצע: זה יכול להיות ברקטה הראשונה ויכול להיות ברקטה ה-100 - והשקולים חד משמעית יכולים להיות נגועים בפוליטיקה. אני רוצה לקוות אבל שלכל הפחות היה לחץ מצד הגורמים הביטחוניים להתחיל. מה שמעניין, זה שמן הזכור לי בדרך כלל מתחיל עימות, ואז אחרי כמה ימים זה מתפתח למבצע. הפעם - הצד הישראלי התחיל ישר במבצע (מהידוע לי לפחות) - וזה כבר רומז שזה יותר נגוע בפוליטיקה יותר מהרגיל.

אני חושב שיש הבדל בין לחגוג מוות של מחבלים ( = כוח מזוין שלוחם בך) כבמקרה הלה; לבין לחגוג מוות של ציונים ( = אנשים באשר הם אנשים - גם אזרחים וטף), כפי שזכור לי מחגיגות העבר ברחוב הפלסטיני. אם היו חוגגים (או קוראים) מוות לערבים - ההשוואה הייתה זהה. איך אתה חושב שהחוגגים מהציוץ היו עונים לשאלה 'מה אתם חושבים על הילדים/אזרחים שנהרגו?' ? גם אפשר לטעון שיש הדרדרות ושאנחנו נגיע גם לזה ש'מוות לערבים' זו קריאה לגיטימית כי אנחנו נעשים אלימים יותר כחברה, אבל לא יודע, אני לא חי בעתיד אז קשה לי לדעת.

לגבי הטענה על החזרה ימינה, כבר קיבלת תשובה עליה. על פניו זה נכון, חזרה ימינה הייתה מונעת את המעורבות בתאונה. אבל מיסטרבי לא התיישב על השמאל ונרדם שם, אלא תכנן את הנסיעה קדימה (אכן, אקט סוטה שנדיר במחוזותינו) ורצה לעקוף רכב נוסף טרם חזר ימינה. מכיוון שכך (לדעתי), הטענה שהוא היה יכול לחזור ימינה לפני - בניגוד לתכנון הנסיעה שלו ולהיגיון שהנחה אותו (שהוא די סביר בתכלס) מקבילה לטענה 'היית יכול להימנע מהתאונה אם היית נוסע בכביש אחר'. כמו כן, אם היה עוקף רכב-רכב וכל שניה היה עובר נתיבים בתכיפות גבוהה היו מלינים עליו שהוא מזגזג ועובר נתיבים לשווא, ועם פוטנציאל הרבה יותר גבוה לתאונה. דבר שני, אף אחד לא התייחס לנהג בנתיב הימני שלא עצר לפני מעבר החצייה ובתזמון אחר היה משגר את הולכת הרגל אל על. זהו, סיימתי לנטפק ולהצטדק.

1. הייתי קודם מדבר איתו, יש נהגים שלא מעניין אותם הכסף, הם מעדיפים להפעיל ביטוח בכל מקרה. זו גם הזדמנות טובה לקבל הודאה ולשמור את התיעוד כפי שכבר נכתב מעלה (אישית מעדיף לעשות דברים כאלה בוואטסאפ). אם מבחינתו תלוי בגודל הנזק, גש למוסך ובקש הערכה. הייתי מסתכל ביחד עם הפחח, שיסביר מה הם רואה ומה לדעתו נפגע. המוסך צריך להיות לבחירתך, מישהו שאתה סומך עליו או מהמלצה אישית (אפשר לשאול גם פה בהתאם למיקומך בארץ). 2. אישית, לא הייתי מזמין שמאי אם הוא לא מפעיל ביטוח. שים לב שהערכות השמאי די מנופחות בגלל הביטוחים, ואם הוא לא יפעיל ביטוח אתה תתקל בחיכוך כי הוא כנראה לא ירצה לספוג שמאי שגם כך המוסך לא יעבוד לפי ההערכה שלו. בכל מקרה, הערכה של המוסך כנראה תתן מושג טוב על סדר הגודל של העבודה ותקבע מה הוא יעדיף. 3. אתה צריך להתעקש לבחור את המוסך שלך, שמייצג את האינטרס שלך - לא של חברת הביטוח. 4. לדעתי זה הכל, אבל לא יודע מה קורה עם החזרי נסיעות מבחינת ביטוח צד ג. שים לב שאם הביטוח לא מעורב, לא תהיה ירידת ערך, אלא אם תתעקש על שמאי שיידע לקבוע אותה. בכל מקרה, אם הפוגע לא ירצה להפעיל ביטוח ואתה כן תדרוש את ירידת הערך (לדעתי לא מקובל, אבל אין לי ניסיון בזה) - הוא כנראה כן ייפנה לביטוח כי זה כבר ייקר את הסיפור (ביחד עם השמאי וכו).

שים לב שמומלץ שהשמאי שמגיע יהיה מטעמך ולא מישהו שחברת הביטוח שולחת, כדי שייצג את האינטרס שלך (כלומר, שהתיקון לא יהיה הכי זול שאפשר). לגבי התייקרות פרימיית ביטוח - זה לא קורה אם לא תבעת את הביטוח שלך. דבר אחרון - הייתי נזהר מנהיגה בלי ביטוח צד ג. אם אתה פוגע בטעות ברכב יקר, אתה עלול להיות בבעיה רצינית.

האם יש דרך לשמור סרטונים בלחיצת כפתור ב-DDPAIZ40? לא מצאתי משהו כזה בהגדרות, וזה היה סופר נוח ב-VIOFO שקדמה לה. אם יש גם כלי חיצוני שיכול להתחבר (כמו כפתור הבלוטות' של המצלמות החדשות של viofo) - זה גם טוב.

לדעתי, לשאול על גמישות בטלפון זה לגיטימי (במיוחד אם הרכב רחוק), אבל להתחיל לדבר על מחיר מעבר לזה נראה לי מיותר כי טרם ראיתי את הרכב, אין לי מושג באיזה מצב הוא (אולי זה הרכב הכי שמור בארץ ואתאהב מיד?). אחרי שאני רואה את הרכב, בדרך כלל אם אני חושב שיש מצב שאקנה אותו אני ממשיך לבדיקה (פעם במכונים, היום במוסך מומחה), משם להצעת מחיר על טיפול וסיכום עם המוכר. עד כה זה עבד לי טוב ותמיד המוכרים הבינו שיש עבודה על הרכב ואין איך לברוח מהורדת המחיר. חריג לזה הוא הרכב הראשון שנקנה בטריידמוביל, ושם הם התקשרו אליי שבוע אחרי שבוע עד שהגיעו למחיר שהתאים לי. וגם אז, הוא ירד אחרי הבדיקה.

'איך אני נוהג' של אוטובוסים - התקשרתי כמה פעמים על נהגים שנסעו באדום מלא, גם בנסיעה ישר שהם רואים הכל וגם בפניות שמאלה שהם רואים 5 מטרים קדימה. בכל המקרים לא חזרו אליי ולא הרגיש לי שקרה משהו. לגבי 'איך אני נוהג' של פרייבטים, לא התקשרתי, אבל התקשרו לגבי אחד הקצינים שהיו לי בצבא והתלונה בהחלט הגיעה עד אליו. לא יודע אם הוא נענש עליה באיזושהי צורה אבל.

אם לא ניסה, שיבדוק גם במחירון העם של משרד התחבורה. מן הסתם יכול להיות שגם שם המידע מוטה, אבל זה יעזור לו לשקלל את כל טווחי המחירים ביחד.