קורן בן אשר

זה הרבה מעבר לתרבות מוטורית. זה חוסר תרבות טכנית, וזה פושה לאורך ולרוחב החברה בכל מקום בעולם ה"מפותח" במידה כלשהי. חלק מזה הוא עניין תרבותי - ירידת קרנם של עיסוקים טכניים והנדסיים; חלק אחר הוא פשוט - ירידת סף הכניסה לאפס. היצרנים מבינים זאת היטב. זוכר שלפני עשרים שנה היינו קונים מכשיר חשמלי ומקבלים חוברת עבה בשש-עשרה שפות, שהיה צריך זכוכית מגדלת כדי לקרוא את תוכנה? היום מקבלים דף כרומו A3 שעליו אינפוגרפיקה שאפשר לראות מהירח, ובה שלושה שלבים: 1. תוציא מהאריזה 2. דחוף לחשמל 3. לחץ על הכפתור. זהו. לגבי סף הכניסה: תחומי תוכן רבים מאוד שהצריכו בעבר ידע מינימלי כלשהו "הופרטו" ונגישים כעת לכל דכפין עם דופק ולחץ דם. לפני 60-70 שנים אני מניח שלהיות נהג היה עניין עם פרסטיז'ה, כמעט כמו טייס: היה צריך לדעת לסנכרן הילוכים ולתת צווישן גז, לקדם/לאחר הצתה באופן ידני, תגבור הגה ובלמים לא היו - היה צריך כושר גופני מינימלי, וגם יכולת בסיסית לתפעל תקלות על הדרך. כתוצאה מכך נוצר סף כניסה מינימלי מסויים. כל זה הלך לבלי שוב. אני לא חושב שזה בהכרח רע, רק שיש לכך השלכות ברורות, והמצב המתואר לעיל הוא חלק מהעניין.

הנס - תודה על ההבהרה, mea culpa צחי - כל המציל נפש אחת וגו'

זה נקרא פרקולטור, או בעממיקו קפה פילטר. ולא, אין לך שום סיבה בעולם לטעום את הדבר הזה. זה עדיין נפוץ ואהוב על אמריקאים ונפוץ גם במדינות סקנדינביה ואולי גם בעוד מקומות. אם ממש בא לך, אתה יכול לקחת קצת מים עכורים מצינור המוצא של מכונת הכביסה, לערבב עם קצת חול, ו-voila! למיטב זכרוני כילד, הדבר הזה ניסה לעשות עליה בשנות השמונים, אני חושב שהוריי קיבלו כזה במתנה אז, כמובן שמהר מאוד הוא מצא את מקומו בבוידעם יחד עם מסחטת גזר וכמובן - סיפולוקס.

כנראה שאת החול הזה ארזו אח"כ בקופסאות פח, ומכרו אותו בתור קפה נמס עלית, האבקה החומה הידועה לשמצה. אני מכיר אנשים שעד עצם היום נשבעים ב"קפה" הזה ולא מוכנים לשמוע על שום דבר אחר.

חובב קפה בתיאוריה, אולי בעתיד אגדל לרמת מטחנה + מכונה ידנית, בכל אופן קפה יותר מדבר אליי כתחביב בהשוואה לפלצנות יין, או הטרנד האחרון, לחם. הייתי מכין במשך שנים קפוצ'ינו ב- Mukka Express של ביאלטי, מקינטה נהדרת, זה היה ריטואל יומי מוקפד ברמה כזו שאנשים היו באים לראות אותי מכין קפה. כיום מטעמי עצלנות - קפה נמס כלשהו, בד"כ עלית או יעקובס. את המקינטה אני שולף לאירוח או כשאני במצב רוח טוב במיוחד בבוקר.

https://www.themarker.com/markerweek/1.4626092 לאט-לאט מתחוור שחברות הטכנולוגיה הנוצצות הללו, אולי מוכרות לנו (אשליות של) עולם חדש ואמיץ בעטיפה ורודה עם פיות וחדי קרן, אבל מתחת לקליפה הן בסה"כ אותן מונופולים דורסניים המוכרים לנו מהכלכלה ה"ישנה".

אנחנו למזלי במישור החוף. אם היינו גרים בירושלים/באזורי ההר, מניח שהמצב היה שונה. תשתית החשמל אצלנו אמנם נופלת עשרות פעמים כל חורף, אבל אף פעם לא יותר משעתיים. זה מייצר בעיות אחרות כמו נזק לציוד מיחשוב. לא נברתי בסטטיסטיקות, כך שדעתי מבוססת באותה מידה כמו "אל תקנה קקטוס, צרפתיות זה חרא", אבל יש לי בזכרון יותר מדי מקרים של תאונות גז, כולל משפחות שלמות שהלכו לישון בלילה ולא קמו בבוקר.

שואל ברצינות - לכאורה רדיאטור שמן הוא אחד המוצרים החשמליים הכי פשוטים שיש - יכול לעבוד גם שלושים שנה ויותר. מה מיוחד ברדיאטורים של דלונגי? מה היתרון המשמעותי לעומת רדיאטור חסר שם מהום-צנטר?

תנורי ספירלה למיניהם - כל דבר עם גוף חימום חשוף - streng verboten . גז אצלי לא נכנס ולא ייכנס - לדעתי זו פצצת זמן מתקתקת. וזה עוד לפני שהתחלנו עם בדיחות שואה. מזגן בערך פי שלוש יותר חסכוני מרדיאטור לאותה תפוקת חום, אבל בלתי נסבל. גם אנחנו עם הרדיאטורים בלילה, זה מטיס את החשבון כלפי מעלה אפילו מעבר לשיא הקיץ כשהמזגן עובד 24/7. אבל אין ברירה. (הפתרון האולטימטיבי הוא כנראה הסקה עם משאבת חום - רלוונטי מן הסתם לבניה פרטית חדשה, אם כי אני חושב שזה מתחיל לטפטף אט אט כרטרופיט למערכות הסקה מרכזיות ישנות מוזנות סולר. מישהו מכיר דבר כזה מקרוב?) אגב - אני מחפש פתרון להעלאת רמת הלחות בלילה בחדר של הילדים בזמן פעולת הרדיאטור. מתקן/מכשיר/פתרון מומלץ? כרגע אני מיישם פתרון חדשני ביותר - פיילה מנירוסטה עם קצת מים המונחת על הרדיאטור.

חולק עליך לחלוטין בעניין התשתיות, התכנון ותרומתם לבטיחות. אומר זאת כמי שהתגורר תקופה במערב אירופה, נהג ברחבי היבשת וגם בצפון אמריקה; התשתיות פה סבירות ומעלה, בהתחשב באילוצים ובעשרות הממלכות השלטוניות העצמאיות שעסוקות כל היום בלריב אחת עם השניה. אין לי ספק שלהרחבות כבישים דו-מסלוליים, מיחלוף והפרדות מפלסיות יש תרומה מסויימת לבטיחות. לגבי תפקוד המשטרה, הממסד והמערכת הפוליטית, אין חולק.

2. RTFM. קרוב לוודאי שיש אצלך מצב service שבו המגבים עוצרים באמצע השמשה ואפשר להרים אותם.

קוריוז: עד כשנתיים לאחר הולדת התאומים שלנו הסתדרנו עדיין בלי מכונה. זכור לי התענוג המפוקפק לתלות כביסה בסלון באמצע הלילה, כל לילה. לפני שנה נשברתי, ועכשיו אני במהלך לעשות אאוטסורסינג של כל מה שאפשר למכשירי חשמל למיניהם.

לכל אחד הדלתות הרלוונטיות לו. הפוזיציה שלך שונה לחלוטין. אתה כנראה הגעת לאן שרצית להגיע, להבנתי אתה בעל עסק עצמאי ומצליח, אתה מקבל סיפוק מהעבודה, מהאתגרים ומההצלחות, אשרייך (בלי טיפת סרקזם). אצל רבים וטובים אחרים זה לא המצב. מה, למשל, עם שכיר שרוצה לעשות שינוי קריירה בגילאי 35-40 וצפונה? או להפסיק הכל וללמוד לתואר מתקדם? יש כאן שירשורים כאלה חדשות לבקרים. אני לא חושב שיש ויכוח שמגוון האפשרויות שעומד לפני אדם כזה קטן ממגוון האפשרויות בגיל 25. אני שם את הדברים בפרופורציות המתאימות, אלה בעיות עולם ראשון, אבל דלתות מסויימות בהחלט נסגרות עם הזמן.

^ התשובה היא ילדים. ובכלל, זה נוח כשיש לך התקלות בלתי צפויות. נזכרת בחמש אחה"צ שצריך לכבס מצעים? אין בעיה, שעתיים כביסה + מייבש וגמרנו. אין את הבעסה הזו של "זה עוד רטוב".

משבר גיל ה-X הוא אולי תיאור סטריאוטיפי מוקצן הרווח בחברה המערבית; אולי אין ממש משבר, אבל בהחלט יש את "אימת הדלתות הנסגרות". מן הסתם מי שרגיש כך הם אנשים הישגיים יחסית; כל מיני שאנטי-באנטי שרק מחפשים להתגלגל ממקום למקום ולהעביר את הזמן - אני מאמין שאין להם שום משברים כאלה (אולי יש להם משברים אחרים). כי ממה שאני רואה מסביבי, אנשים נורמליים בד"כ לא נכנסים לדיכאון מז'ורי, אלא פשוט מחשבים מסלול מחדש ומנתבים את האנרגיות שלהם למקומות אחרים. מבינים שכבר לא יהיו הר פרופסור דוקטור אינג'ינר XYZ, או מנכ"ל חברת הייטק מצליחה, או מוזיקאי צמרת, you name it, מתחילים להוריד פרופיל בעבודה ובכל מיני מחוייבויות טכניות, ומשקיעים בעצמם (תחביבים, טיולים) ובמשפחה.

+ מה גודל הרכב שאת זקוקה לו. אין טעם לקנות פלואנס (גם אם הייתה נכנסת בתקציב) אם את לא זקוקה למכונית בגודל כזה.

+1 לואדים. הייתה תקופה מסויימת לפני כמה שנים, שהייתי חובר באופן קבוע לקולגה בנסיעות עבודה ארוכות לצפון, הייתי משאיר את הרכב בנקודת מפגש ומצטרף כנוסע. את הנסיעות האלה הייתי מסיים שפוך וגמור, לעתים הייתי צריך שעה שלמה להתאושש. הבעיה נפתרה באחת ברגע שהתחלתי להחליף אותו בנהיגה. לי נעלמו הבחילות לחלוטין, והוא מצדו היה חופשי לנהל בניחותא שיחות טלפון עם כל העולם ואשתו.

אכן יש כללים מאוד ברורים, מצד שני הכללים המאוד ברורים הספיקו לבדם בזמנים שהיו שתיים ורבע מכוניות על הכביש; מעשית, היום אי אפשר להתנהל על הכביש בלי לגלות רמה מסויימת של תקשורת והתחשבות בין נהגים - יש בלי סוף דוגמאות של מקומות שאחרת היית עומד שם לנצח ואף אחד לא היה נותן לך לעבור. לענייננו, אם אתה רואה שיש מצטרפים לכביש במגמת קונפליקט איתך, תשתדל מאוד לא "ללחוץ" אותם. גם כי זה לא יפה, וגם כי רכב שלחצת ימינה עלול בסופו של דבר להכנס בך או במישהו אחר. יש שלוש דרכים לעשות זאת: או שתעבור שמאלה ותפנה את הנתיב, או שתתן גז ותפנה מקום מאחוריך, או שתאט ותתן לו להכנס לפניך. לא תמיד הנהג המשתלב מכיר את הכביש, ולא תמיד הוא יודע מה אורך נתיב ההשתלבות. שים לב שאני לא פוטר מאחריות את הנהג המשתלב - תפקידו בהחלט לפקוח את העיניים ולבצע את ההשתלבות במינימום הפרעה לתנועה.

במקרה נכנסתי להציץ בשרשור שקפץ לי למטה ב"נושאים דומים". בפרספקטיבה של ימינו, משעשע להסתכל על כמה מההודעות שם. מהי תיבת DSG?

בינגו (בדיחה נורבגית עתיקת יומין)

GM???

אני מניח שהוא יותר אטרקטיבי מכל מיני בלנו ושרייד בנות כמעט 20 שעדיין רואים פה ושם. כנראה שהבעיה נעוצה במחיר מוגזם שהבעלים מבקשים.

אגב, אתה יודע למה כשצריך תורם להשתלת מוח תמיד מחפשים תורם שבדי?

בכל מדינות סקנדינביה להוציא דנמרק זה כך - כל מה שמעל בירה נמכר רק בחנויות של המונופול הממשלתי. מה שהחבר'ה בסביבה של מאור עושים - נוסעים לדנמרק. סיפרו לי שיש כאלה שפשוט עולים על המעבורת הקטנה בהלסינגבורג, לאחר תחילת השייט קונים בקבוקים, שותים אותם ולאחר מכן יורדים בחזרה בשבדיה.. לגבי הליסטרין, לא לחינם המצאתי את המדד הזה.. אחד המוצרים עם פערי העושק הכי קיצוניים כאן. ליסטרין הכי זול בארץ שאני מכיר, שנמכר באופן שגרתי (לא איזה מחסן עלום בעיבורי איזור תעשיה נידח שמוכר בכמויות מינימום של משטח - אגב אם אתם מכירים אחד כזה, גלו לי בבקשה), זה בקופ"ח, עולה כ-32 ש"ח, ל-750 מ"ל (בקבוק חצי ליטר + בקבוק רבע ליטר "מתנה").

רוני, אני קורא לזה "מדד הליסטרין". בכל מקום שאני מגיע אליו אני בודק את מחיר הליסטרין. בארה"ב כ-4 דולר לליטר. כמה באסטוניה, סתם בשביל הסקרנות? אגב, יש לי קרובי משפחה רחוקים בהאפסאלו. ביקרתי אותם פעם אחת לפני כמה שנים. התרשמתי לטובה מהארץ הקטנה הזו ותושביה החביבים והמוזרים שעושים הרבה כדי להתרחק מהעבר הסובייטי ולהתקדם. טאלין יפה ומעניינת, ושדה התעופה הקטן עד כדי גיחוך - בדיוק כמו שאני אוהב, חמש דקות מהכניסה עד הגייט, כולל בטחון, קפה ובורדינג. ד"א, לפעמים דווקא למדינות שהן late bloomers יש יתרון תשתיתי וטכנולוגי ע"פ מעצמות מתועשות ותיקות, דווקא בגלל שצריך להקים תשתיות שלמות מחדש.