המצב שלכם מאוד מזכיר לי את שלנו, גם כן זוג +1 בשנות ה30 המוקדמות.
אנחנו עברנו לפני כ9 חודשים לטקסס מגבעתיים. המעבר הוא בעקבות העבודה שלי ובקרוב מתחילים תהליך גרין קארד.
בנקודת זמן הזאת אני לא רואה את עצמי חוזר לארץ. הייתי כבר פעמיים בביקורי עבודה בארץ מאז שעזבנו כולל אחד אחרון שהיה ארוך במיוחד וכלל גם חופשה. זה לא שרע בארץ כמו שיותר טוב לי ולמשפחתי פה. הכל רגוע לנו יותר, נוח יותר הרבה הרבה ידידותי למשפחה . נכון יש את הגעגוע למשפחה ולחברים בארץ אבל אנחנו בינתיים מתגברים.
לגבי השאלות שלך(הכל על סמך החוויה שלנו):
איך מקבלים החלטה לעבור- קודם כל היה רצון ונכונות של שנינו. לאחר מכן כשנקרתה ההזדמנות התחלנו לעשות חישובים ולהריץ תרחישים אפשריים. בסוף התהליך לאחר הבנת הסיכונים פשוט החלטנו-עוברים.
על קנדה אני לא יכול להגיד לך כלום כי לא הייתי למעט קונקשן בטיסה.
מה אני הייתי עושה במצבך? אורז ומתחיל לשחות. יש גרין קארד ככה שסיכון גדול שיש לרוב מהגרי העבודה באי קבלת גרין קארד וחזרה לארץ שלא מרצון יורד ממך.
לגבי החיים כאן, כמו שאמרתי , נוחים יותר והרבה יותר ידידותיים למשפחה. שירותי הרפואה אמנם יקרים יותר גם עם ביטוח טוב אבל אני חייב לציין שאתה גם מקבל הרבה יותר. you get what you pay for. ברוך ה' לא נזקקנו ליותר מידי ומקווה שכך יישאר אבל כשכן צריך איזו בדיקה/ בדיקת דם/רופא/ בדיקת ווטאבר אתה לא מחכה חצי שנה לתור + חודש לתוצאות. הכל כאן ומיידי ובטווח של כמה ימים.
חינוך- שוב מסייג כי המון תלוי באיזור , בגילאים וכו' אבל מניסיון שלי+ של חברים שגרים באזור שלי עם ילדים גדולים יותר(שלי בת שנתיים) ההבדלים הם בסדרי גודל.
התשלום החודשי למעון הוא +/- כמו שהיינו משלמים בארץ רק שכאן יש מספר ימי חופש מינימלי(רק החגים בעצם) , שעות פעילות ארוכות יותר, תכנים שבארץ לא חלמנו עליהם(לימוד שפת הסימנים , ספרדית כשפה שניה לילדים קצת גדולים יותר ומדובר על גן,כן?).
בשורה התחתונה, מבן אדם שיחסית טרי כאן, אני מאוד ממליץ ללכת על זה. אני מאמין שגם אם לא ילך, תוכלו לחזור לארץ ולהתחיל מהתחלה/ להמשיך הלאה.
אם תצטרך משהו נוסף תשלח בפרטי ואשמח לעזור במה שאוכל.