יבגניפ

זה לא שאני חושב שישראל היא מדינה בטוחה מדי, ולא שאני חושב שמי שהיגר מפה טעה, אבל בוא נחדד בשביל ההגינות: התוקפים שם הם לא מקבילים לאוקראינים. הם לא פלסטינים. הם מוסלמים. באנלוגיה שלך, זה כמו שחבורה רועשת של רוסים תותקף על ידי צ'כים או סרבים - יכול להיות, אבל הסיכוי קלוש.

אתה חושב שהוא כפסע מלסיים את התגובה?

אפשר לרכז פה את כל נעלמי הפורום לפי סדר החשיבות? 1. ליאור m3mx3m3m3 - פשוט נטש אותנו באמצע ויכוח פוליטי אחרי בחירות. מקווה שהוא בסדר. 2. צ׳מגיא - נחסם וזהו? 3. סטיו - ראיתי שהוא כיכב לאחרונה באיזה קבוצת פייסבוק של תל אביב, אז אני מניח שהוא בסדר. חבל שהוא לא משתף פה יותר.

מצטרף לשרשור; בממד שלנו יש מערכת סינון, ומזגן מיני מרכזי עם מה שאני מניח שהוא פתח כניסת אוויר ועוד אחד ליציאה. אין סיבה לאטום אותם במצב הנוכחי, נכון? להבנתי נועד למצב של שימוש בנשק לא קונבנציונלי

בדיוק קראתי היום כתבה על זה ש-70% מהרופאים החדשים בישראל למדו בחו״ל, כולל במדינות שאני לא בטוח מה טיב ההכשרה בהן. ואם הבנתי נכון, המדינה גם הולכת לפעול כדי להקשות על מי שלומד במסלול כזה בהמשך. ואז כמובן שנזכרתי בכל הויכוחים שהיו לנו פה על המקצוע הזה והתנהלותו כסוג של קסטה, עם חסמי כניסה סופר גבוהים. גם בכתבה זה מופיע, עם הסברים שרופא צריך להיות גם מומחה לסביבה שלו, לדעת להתייחס שונה לחילונים, חרדים, ערבים. לא יודע עד כמה זה פוגש את המציאות בפועל. מהניסיון שלי לא כ״כ. אני יכול, כמובן, להבין את הצד של הרופאים בסיפור. אני גם נהנה מהאקסקלוסיביות היחסית במקצוע שלי. ובכל זאת, ללא רפורמה כלשהי בלימודי רפואה, או יחס למקצוע, ועם פסילה של בוגרי פקולטות ממקומות לא מאוד נחשבים בחול - כנראה שמצבנו יהיה מאוד רע.

נראה מבטיח לפי התמונות. אם זה על חשבונך, וזו אופציה, הייתי מהמר על אחוזת חוף והולך ברגל (יש את תל נורדאו בפרישמן, זה כמה דקות הליכה ובדרך כלל במהלך היום יש מקום).

ksp הם אחלה, לרוב המחירים טובים והאספקה מאוד מהירה. החיסרון היחידי שלהם זה שהם לא מאמינים בביקורות, וחבל. כן בא לי לקרוא מה חושבים אנשים שקנו בארץ, ולאו דווקא לחפש בחול. קניתי לא מעט גם בחשמל נטו, שהיו לא רעים (חושב שיש להם סניפים בעיקר במרכז, אבל אף פעם לא ביקרתי באף אחד מהם) וגם בסנסנטר שהיו סבבה

תודה, נהנתי. העיקר שחולדאי ולהבי חיים בסרט שמערכת מצלמות של העיריה תפתור את זה. מצד שני, מישהו חכם לפחות ירוויח על הפרויקט המיותר הזה.

ספריאל, הקטע של לערבב מילים באנגלית קיים אצל כל ההייטקיסטים המתנשאים גם בארץ. לא צריך לעבור לטקסס בשביל זה. זה קשור, אני מניח, לזה שהז'רגון המקצועי שלנו מבוסס אנגלית.

יש קצת נתונים פה, באתר של סילברסטון. היו גם כל מיני סרטונים של חבר'ה שנהגו שם שראיתי (יש לא מעט מהם ביוטיוב).

המסלול די קליל, ולא חייבים לנהוג מהר. רק בשביל הרפרנס, הפער ביני לבין הנהג הכי איטי שהיה במקצה שלי היה בערך 20 שניות להקפה (שזה נצח במסלול שזמן הקפה בו הוא סביב דקה), ולי היו עוד 3 שניות להוריד בערך לזמן מהיר לביקור ראשון (שזה גם די נצח). דווקא הדשא די מסוכן, כי אם מחליקים עליו, אני לא בטוח שיש משהו שיכול לעצור את הרכב, חוץ מהמחסומים (וזה גם מה שהמדריך אמר לנו). אבל בכלליות לא הרגיש לי מאיים מדי, והדבר היחידי שמפחיד בזה, זה העקיפות, כי אתה צריך לסמוך על מישהו שאתה לא מכיר שגם באמת יחזור לקו שלו אחרי שעברת אותו, וגם לא ינסה "להחזיר" לך ויבלום אל תוך הזנב של הרכב שלך בפניה הבאה. וכמובן, בניגוד לנהיגה בכל רכב דו מושבי, אין לידך מישהו שצועק לך "תבלום" או משהו כזה. והאחריות על הקצב, נקודות בלימה וכו' היא על הנהג בלבד. לא בטוח אפילו אם היה שעון שהראה מהירות ברכב. לא הסתכלתי בכל מקרה. קראתי שמגיעים לאיזור ה-170 קמש, שזו גם היתה בערך התחושה שלי (אם כי היא יכולה להיות מאוד לא מבוססת ). מודה שלא קראתי את האותיות הקטנות, אבל לפי הפרסום זה אמור לכלול כיסוי ביטוחי מלא.

אז רצה הגורל, והייתי צריך לטוס לכמה ימים בלונדון. אז החלטתי לנצל את ההזדמנות לחוויה מוטורית כלשהי, רצוי בסינגל סיטר, במסלול מוכר. האפשרויות באנגליה הן די מגוונות, ויש לא מעט מסלולים וימי נהיגה במכוניות שונות ומשונות (וזה כולל כמה מהמסלולים המפורסמים במדינה, כמו brands hatch). אבל בסופו של דבר, ממה שהיה, הסתדר לי בתאריכים וקיבל ביקורות טובות, החלטתי להמר על חווית סינגלת סיטר בסילברסטון. החלק הטריקי מתחיל כבר בתכנון ההגעה לשם. למרות שבתאוריה יש באנגליה תחבורה ציבורית טובה, בפועל אחרי שבדקתי, גיליתי שיקח לי בערך שלוש שעות לכיוון להגיע לשם בתחבורה ציבורית מלונדון. ולכן החלטתי גם לישון במלון ליד המסלול ולהגיע לשם ברכב (חווית נהיגה מסוג שונה - הפעם האחרונה שבה יצא לי לנהוג "הפוך" היתה בערך ב-2008). המלון הסביר היחידי שיש שם הוא הילטון, שנמצא ממש על המסלול עצמו. החדר שהזמנתי היה החדר הכי בסיסי שיש, וקיבלתי חדר שנמצא ממש מעל הישורת, מול הפיטס ונקודת הזינוק במסלול. אני מתאר לעצמי שבסופש של פורמולה 1 לא הייתי יכול להרשות לעצמי לישון שם. אבל למזלי בסופש שהייתי היה די ריק. כמובן, המסלול עצמו הוא מתחם ענק - לא משהו שאנחנו מכירים פה בארץ. ואין הרבה מה לעשות במסלול, חוץ מלקנות מזכרות. ובכל זאת, כיף להיות במקום עם כזו היסטוריה מדהימה של ספורט מוטורי. האווירה טובה, האנשים הרנדומלים שאני רואה במסעדה ובבר של המלון שם למטרה ברורה. ואני קצת מקנא בהם שזה החיים שלהם. המקצה שלי ב-9 בבוקר. הנהיגה עצמה היא במסלול אימונים פנימי בתוך סילברסטון, שנקרא stowe. לפי ההסברים שקיבלתי בהרשמה חשבתי שאצטרך לנהוג לשם מהמלון. אבל מסתבר שהמלון מחובר בגשר לחלק הפנימי של המסלול, ואני פשוט הולך למתחם. והבחירה לישון שם מתגלה כהחלטה מאוד טובה. קצת לפני מקצה הנהיגה יש תהליך צ'ק אין מהיר, שבו בודקים שיש לי רישיון בתוקף ודי זהו, ואני מחכה שיקראו לנו להדרכה. בזמן הזה, מקצה נהיגה במקלארן יוצא שם לדרך, וכשאני רואה את המכוניות טסות להן בישורת מתחת לחלון, אני מתחיל קצת להתחרט שנרשמתי לסינגל סיטר ולא לזה. והנה, מגיע גם הזמן שלנו. אנחנו שישה נהגים. כולם בביקור ראשון במסלול ונהיגה ראשונה ברכב הספציפי הזה. קהל די מגוון, שזה נחמד. מתחילים בהדרכה תיאורטית בכיתה. מדריך, שעובד בערך 30 שנה במסלול, נותן לנו הסבר קצר על הרכב, דגלים, הילוכים, הפניות במסלול, איפה מותר ואיפה אסור לעקוף ועוד. אחרי שהוא מוודא 100 פעם שאנחנו מבינים שזה לא מכוניות מתנגשות, ואפשר לסיים את היום בבית החולים המקומי (וזה אכן קורה לפעמים), אנחנו עוברים סוף סוף למסלול עצמו. התאמה של קסדה, כפפות, והנה, נכנסים למכונית. הישיבה כצפוי היא כמעט בשכיבה, והרתמות הדוקות ברמה כזו שאי אפשר באמת לזוז לצדדים. ידית הילוכים קשה עד כמעט בלתי אפשרית לתפעול. ואישית לא הצלחתי לשלב לראשון בפעמיים שהייתי צריך. ההמלצה של המדריך היא לנהוג רק בשלישי ורביעי. לא בטוח שזה אופטימלי מבחינת ביצועים. אבל מספיק טוב בשבילי, עם התפעול הקשוח (וגם עם זה, בנהיגה עצמה, בחלק מהפניות, לא הצלחתי להוריד להילוך שלישי בניסיון הראשון). חוץ מזה, המושב דווקא פחות מפרק את הגב ממה שחשבתי. ולא כזה נורא. מניעים את המכונית, כצפוי, אצל רובינו הרכב נכבה בגלל הקלאץ'. עוד ניסיון, עם עוד קצת עזרה מהמדריכים (כולל כאמור ההילוך הראשון), ואנחנו יוצאים למקצה ראשון של עשר דקות היכרות עם המסלול. הנסיעה היא אחרי pace car שנוסע די לאט. הרכב לפניי גם כמעט ולא זז ואני מנסה לחבר את הקווים והפניות תוך כדי. אחרי כמה דקות מתחילים להעלות טיפ טיפה את הקצב, אבל הנסיעה עדיין מאוד איטית. ואני נהנה בעיקר מהרעש של המנוע והתחושה.עוד כמה הקפות, ומסמנים לנו שחמט, ואנחנו נכנסים בחזרה לחניה. ומתכוננים לצאת למקצה נהיגה של 20 דקות בקצב שלנו. אני יוצא חמישי, במרווח מה מהרכב לפניי. מתחיל לפתח מהירות יחסית, כשאחרי הקפה וחצי אני כבר די סגור על הפניות והקווים (אבל מפחד לעוף ולכן גם לא מותח את הגבולות יותר מדי). אין לי מושג אם אני מהיר או לא, עד שאני מוצא את עצמי עוקף את החברים שלי למקצה. לקראת אמצע המקצה אני מרגיש כבר שהכל יותר מתחבר לי. הרכב לא מהיר בצורה קיצונית ומאיימת (4.5 שניות מ0 ל-100), ההגה קצר, התגובות מאוד מיידיות, והנהיגה קלה ואינטואיטיבית כמו בקארטינג - הכל משודר לך דרך השלדה וההגה. בחלק מהפניות הרכב מוציא זנב כשאני חוזר לגז קצת אגרסיבי ומוקדם מדי, או עולה על קרבים פחות שטוחים. אבל נורא קל לתקן את זה, בזכות הפידבק המיידי מהרכב. וכשזה קורה, אני עם חיוך דבילי על הפנים מתחת לקסדה, נזכר למה אני אוהב לנהוג, ולמה רציתי סינג סיטר דמוי קארטינג, ולא שום דבר אחר. דווקא כשאני מתחיל להרגיש שאני ממש On it, אחד מהמרשלים מוציא דגל צהוב. לא בטוח למה, אבל אנחנו עושים שתי הקפות איטיות, כשבאחת מהן, לצערי, מישהו עוקף אותי - גם מסוכן וגם לא חכם בלי קשר, כי הייתי יותר מהיר בפער עצום. אבל, בכל מקרה, הדגל יורד, אנחנו חוזרים לנהוג, ואני עוקף את שני הנהגים שלפניי, כולל הנדחף, שוב. אני מתחיל להיות כבר ממש אגרסיבי בנהיגה (וכפועל יוצא כנראה גם פחות מדויק ופחות מהיר). הרכב מחליק לי פה ושם, אבל לא משהו בלתי נשלט. אבל הנה, אני רואה את דגל השחמט, ואני מסיים את ההקפה האחרונה וחוזר לחניה, שם אני מגלה שהייתי הכי מהיר במקצה שלי (אבל לא מהיר מדי במונחים אבסולוטים), ומקבל אישור מהמדריך לנהוג בפלאט אאוט בחזרה ללונדון. ובזמן שעשיתי את זה, המארגנים העלו כבר את הצילומים מהמצלמה על הרכב לאתר, ויכלתי לשבת ולראות את עצמי עוקף בלופ בכל הזמן הפנוי שעוד היה לי בלונדון (וגם להבין איפה בזבזתי זמן ועל מה). בסופו של דבר, מדובר בחוויה לא מאוד זולה, אך מאוד מומלצת למי שכבר מגיע לאנגליה מסיבה כלשהי, ומחפש לנסות משהו שונה בנהיגה. מבחינת עלויות, חווית הנהיגה עצמה עולה כ-1000 שח, כולל וידאו (באיכות לא מאוד גבוהה יש לציין). זה כולל 20 דקות נהיגה חופשית, 10 דקות עם פייס קאר והדרכה. לזה צריך להוסיף את עלויות ההגעה והלינה שם, שמכפילות בערך את העלות הכוללת (אם כי אפשר בכל זאת להמר על תחבורה ציבורית בשני הכיוונים ולחסוך כמה שקלים). כמובן, אני לא יודע להגיד אם זה נותן פייט מבחינת החוויה לחצי יום המפורסם של פלמר, או אפילו נהיגה במקלארן או פרארי בסילברסטון עצמו. אבל את זה אולי נגלה בביקור הבא.

לפני שיפצור קורות החיים, הייתי בודק שזה לא באיזור שמותר לחנות בו רק עם תו תושב מאמין בך שפיצית את עצמך והענשת את העיר בכך ששתית קפה רק מהפקל המפורסם שלך.

גם חדר כושר. ואז, בלי הטרלות, חוזרים לנושא התכנון העירוני. וסגרנו מעגל.

אם משובץ לך ללכת לעבודה, אתה תלך לעבודה הרבה יותר ממה שתעשה עם שיבוץ לחדר כושר.

זה כי אתה גר בחיפה. סתם נו. סתם. אני מטריל. לא להתעצבן. ... מחקרים מראים באופן די גורף שבממוצע בני אדם יעדיפו לא ללכת יותר מחצי קילומטר, וקילומטר - קילומטר וחצי זה כבר סטרץ' רציני, שדורש הצדקה. ככה זה. לא רק בגלל חום או קור. אנחנו עצלנים.

אני לא בטוח שהבנתי את כל מה שבא לפני, אבל גם לא בטוח שמצאתי שם סתירה למשהו שאמרתי. אני אוותר על מעגליות, ורק אציין מה שציטטתי כאן לא נכון. ועוד יש "מה נכון".

היו סוסים, רכבות, ערים היו יותר קטנות, רוב בני האדם בכלל לא עזבו את הכפר שנולדו וחיו בה. מה זה שייך? אני שואל: איזו בעיה קורקינט חשמלי פותר, חוץ מעצלנות וחוסר רצון לנסוע באוטובוס? אני מבין. לגמרי. יותר כיף לטוס ב-50 קמש על מדרכות, לברוח משוטרים, לא להיות תלוי בשום דבר ואף אחד. לצפור להורים מבועתים עם עגלה עם תינוקת (קרה לי יותר מפעם אחת). לקלל כל הולך הרגל שלא עף מהמדרכה גם אם יש שביל ליד (קרה לי בערך 30 פעם). אפשר גם להוציא את הכלב בלי להתאמץ ולצווח על מי שמעיר לך שיש שביל "איך אתה רוצה שארכב על השביל עם כלב?!" (קרה לי גם). עזוב. הבנת. אני יכול לכתוב ספר על זה. זה לא כל כך משנה. אין כאן שום פתרון לשום בעיה אמיתית שחורגת מעצלנות וחוסר רצון לקחת אוטובוס. זה לא "אין ברירה", או "חייבים". זה "בא לי". מה זה "המציאות"? אתה עושה מה שבא לך, ושימותו כל השאר. איך זה הוכחה לזה שאי אפשר אחרת? אני אפילו לא מדבר כבר על זה ש"הרבה עושים את זה אז זה קדמה וטוב" זה טעון סופר חלש. מוזמן לגגל על ערים במערב עכשיו שמוחקות שטחי כביש עצומים שנבנו לפני 50 שנה, כשכולם נהגו לכל מקום וחשבו שזה טוב.

^ מה שהכי מפתיע אותי בכל הויכוחים עם רוכבי קורקינטים, זה ה-"אין לי ברירה" הנלווה. לא היו קורקינטים בארץ לפני אפילו 7 שנים. אז מה עשו אז? לא יצאו מהבית?

1. נכון, אבל התייחסתי למה שכתבת. ואגב אין כמעט יום שאני לא מתווכח עם רוכבים שבטוחים שרכיבה צמצמה פקקים או הפכה את תא לבטוחה יותר. אין לי מושג למה. 2. בוודאי שזה אשמתו. נניח אני פותח סטארטאפ. החזון שלי זה שלום עולמי. גייסתי הון. נכשלתי. אני הולך הביתה? כן. מישהו יגן עלי ויתן לי להמשיך לנהל כי מסתבר שיש אנשים בעולם שלא רוצים שלום? בוודאי שלא. וזו הפואנטה היחידה של מנהיגים. הבטחה ליישם משהו. ואם הם נכשלים, הם נכשלים. ככה זה. אף אחד לא מכריח אף אחד להמציא חזון. ואם מי שממציא, מבקש את אמון הציבור לממש ומקבל, לא מצליח בסןף - הוא אשם. 3. במקרה של חולדאי הוא לא נכשל בגלל המדינה. זה תרוץ. הוא נכשל כי הוא הציב יעדים כמעט סותרים ללא כלים ליישם אותם. למדינה אין באמת מה לעשות, מהסיבה הפשוטה שאכיפה היא אמצעי מאוד מוגבל (אפשר לדבר על חינוך אבל זה לא בדיחה מצחעקה נכון?). והוא נכשל כי מסתבר שלא מספר שבילי אופניים זה מה שהופך עיר ל"כמו אמסטרדם" (בה אגב 90% מהתושבים סולדים מהתנהלות הרוכבים, כולל רוכבים אחרים). והוא נכשל כי בניגוד לתחושה שלך, כאילן זה הוא מול המדינה, במציאות רק רוכביפ עניינו אותו. איך אני יודע? כי דוח מבקרת העיריה מלפני שנתיים קבע שלעיר יש תוכנית ברורה לרוכבים אבל לא הולכים או משתמשי תחבצ. וכמובן שמי שאשם יחד איתו, זו להבי, הדמות הכי דוחה בעיר לדעתי. ויועציה. שבמקרה או לא הם רוכבים. ואני יודע מעדויות ממקור ראשון שבמפגשים בעיריה, כשכבר היה ברור שאין מדרכות בעיר והמצב יצא משליטה, הם נבחו על הולכי רגל שהתלוננו, ונזפו בהם שהם צבועים ולא מתלוננים על מכוניות. 4. לגבי נתונים: כל סקר תחבורה מהעשור האחרון, סקר קורקינטים שיתופיים (עוד רעה חולה שצריך לזרוק לפח), שמראה שרק 14% מהרוכבים עברו לזה מנהיגה. מעל הכל, סקר התחבורה האחרון הראה ש20% הולכים פחות. שזה אולי הסממן הכי קיצוני לכישלון של חולדאי, שהחליט, בלי שאף אחד הכריח אותו, לפרסם שהוא מאמין שהולכי הרגל צריכים להיןת בראש הפירמידה. ויש הסברים מלומדים למה הולכי רגל הם הבסיס לעירוניות. ואם חולדאי אקטיבית צמצם את אחוזם בעיר - הוא נכשל לחלוטין. 5. יש לזה נתונים תןמכים מהעולם. יש לפחות חוקר בריטי אחד שמסביר שקל יותר להעביר אדם מאוטובוס לאופנייפ מאשר להוציא אותו מהמכונית. יש מחקרים מחול שמראים שקהל היעד הראשוני של מיקרןמוביליטע זה משתמשי תחבצ והולכי רגל. הכל שם.

לא ירדו מכוניות מהכביש, אלא רק נוספו. וכן, רוב הרוכבים זה אנשיפ שלפני זה הלכו או לקחו אוטובוס. כמובן זה לא 100%.

חולדאי כישלון פנומנלי. לא בכל דבר, אבל בתחום הזה. זה מאוד חד כיווני. הוא הביא חזון. הוא נכשל בישום שלו ולקח את העיר אחורה. וזה עליו. כמו רוב הרוכבים, אתה מסתכל על זה דרך נק מבט צרה: פעם לא היו שבילי אןפניים. היום יש. טוב לי. אז חולדאי הצליח. מעל זה יש הנחות כאילו הרבה אןפניים זה פחות מכוניות. זה לא נכון פעמיים. פעם אחת כי דוגלגלי הוא חלק מהחזון. סתכל על רעיון היפוך הפירמידה. עיריית תל אביב מסבערה, כמו כל עיר מתקדמת, למה הולכי הרגל צריכים להיות בראשה. הם בראשה? לא. המספריפ ברורים פעם שניה כי אין שום נתונים תומכים להרגשה שלכם שהרבה דוגלגלי שןוה קצת מכוניות. פשוט אין. ואני כותב את זה כמי שעוקב באובססיביות אחרי זה, כי אני הולך 3 4 קמ ביום. ומרגיש נהדר איך חןלדאי, להבי ועוד כמה משמידים את העיר. אני גר ברמת גן היום. אני מכיר מצויין את הבעיןת בה. וההבדל מאוד פשוט: ברמת גן המדרכה היא חניה למכוניות. בתא היא המשך טבעי של הכביש, שמשמש רוכבים. זהו. בשני המקרים אם אתה הולך ברגל, אתה מוזמן למות בשקט ולא להפריע לתנועה.

חולדאי אשם כי הוא ביקש להפוך את ת"א ל"כמו אמסטרדם". ואם הוא לא יכול להשפיע על תרבות הרוכבים, הוא לא צריך לעודד רכיבה. הוא אשם כי כדי לעמוד בחזון שלו הוא נירמל עבריינות (החוק, למשל, דורש מכל רוכב להיות על שביל אונכביש. חולדאי אישר לאופניים מכניים להיות על מדרכות). הוא אשם כי הוא לא נתן לאינספור תלונות לעצור אותו ולהבין שהוא לא בכיוון (אפילו לא כששמע את זה ממני!), התעלמם מהנתונים, סירב לאמץ מגבלות על כלים שיתופיים שיש בחול, תמך בסלילת שבילים גרועים ועוד. ומילא זה היה עובד ומצמצם מכוניןת וכו. אבל זה לא. סתכל על סקרי תחבורה. אחוז הנהגים סטטי עשור. מה יש? מעבר מאוטובוסים והליכה לרכיבה. וצניחה חופשית באחוז ההולכים - 20% מתושבי העיר הולכים פחות היום בגלל הפחד מרוכבים. שזה סותר, כמובן, את הקשקוש שהוא ולהבי מציגים בחזון התחבורה שלהם, שמתיימר לשים את הולכי הרגל בראש. אז לפני 15 שנה תא היתה עיר עם כבישים מסוכנים ומדרכןת סבירות. והיום יש כבישים מסוכנים ומדרכות מסוכנות. כישלון.

אתה צודק במיליון אחוז. אני מאשים את הרשויות בתשתיות גרועות, אבל הרבה יותר מזה, חולדאי ושות אשמים בזה שהם לא מבינים שהרעיון של עיר אןפניים, שאולי עובד באמסטרדם, לא יןדע, לא מתאים לישראל. הרוכבים בסך הכל נהנים מזה שמאפשרים להם לעשות כמעט כל מה שבא להם, תוך שמשכנעים אותם שזה טוב כי זה חוסך להם כמה דק ביום.

מודה שאני רציתי להאשים אותך בתאונה, אבל מחקתי. מי שאשם באמת בתאונה הזו, זו עיריית תל אביב. ההמצאה של תחנות איים היא אומנם לא שלהם, אבל זו גם שיטה גרועה (למען האמת אני לא חושב שיש שיטה טובה לשלב תחנות תחבורה ציבורית ליד שבילים. או לפחות אני לא מכיר). והם גם יישמו אותה בצורה גרועה ברוב העיר. ובכלליות, המצב מאוד קשה לרוכב הנורמטיבי. אין ספק. אינספור פעמים אני רואה נהגים מסכנים אותם. השבילים מתוכננים גרוע ברוב העיר. אין רציפות. כמעט בכל מקום יש אופנוענים על שבילים. אנשים מפגרים רוכבים נגד הכיוון. מלא כלים לא חוקיים. וכל זה, זה רק חלק מהרשימה. מבאס לגמרי. כי כשרואים איך זה עובד כשזה כן עובד - זה נפלא.