ProMeR

תתחדש ותהנה, רכב מעולה!

רון דמרי "מוסך יונתן" במילואות, ליד לימן

הבנתי, הלוואי על כולנו טעויות כאלה.. בהצלחה

זה השמן שנכנס ברכב? איך זה עובד בחום של ישראל?

מה? אני לא יורד לסוף דעתך. באחת התגובות כתבת: "מעדכן אתכם רבותיי, שאם בעל התו הוא בעלים משני ברכב - פעולת תשלום ההפרש אינה אפשרית באופן מקוון", ועכשיו אתה כותב ש: "יש שני בעלים וגם בעל התו אינו אחד מהם (זה הבן שלהם)". האם בעל התו נכה הוא בעלים של הרכב או לא...? קודם כל ובלי קשר אם בעל התו אינו בעלים של הרכב - אי אפשר לקבל הנחה בטסט. דבר שני אם על הרכב תו נכה בלי הנחה באגרה, אין מניעה לבצע העברת בעלות גם בלי הסרת התו (בוצע על ידי לא פעם ולא פעמיים).

הפעולה עדיין אפשרית. את הרכב שלי הנוכחי רכשתי כאשר היה בו בעלים משני (אביו של הבחור שקניתי ממנו), כאשר הבחור היה בעלים ראשי. צריך להיכנס לאזור האישי הממשלתי של הבעלים המשנים ומשם "לשחרר" את הרכב למכירה. ואז בחשבון של הבעלים הראשי לבצע העברת בעלות. לפחות כך אני זוכר את זה, אבל חד משמעי שאפשר כי ככה זה בוצע אצלי. בהצלחה!

תתחדש ותהנה, ה- BRZ החדשה (דור 2) מדהימה ביכולות הדינאמיות שלה וגם מהווה שדרוג מהותי ברצועת הכח שלה בניגוד לקודמת ואפילו די חזקה יש לציין גם בהשוואה לרכבים אחרים בקטגוריות דומות. יש לחבר כזו ואני נדהם מהרכב כל פעם מחדש, גם כשהוא מקורי לחלוטין.

אז כפי שצוין בכותרת, הגולף GTI החדשה תגיע בגרסתה הפשוטה כהרגלה (לא דגם קלאבספורט או R) לארץ, עם 265 כ"ס וכמה שדרוגים מהדגם הקודם לה, ותעלה בארץ לא פחות מכמעט 300,000 ש"ח. התמונה לקוחה מאתר צ'מפיון VW. ואותי מעניין מה הקהל שלנו כאן בפורום חושב על זה, כי אני חושב שהמדינה הזו פשוט איבדה את הצפון (2 מובנים למשפט ולשתיהם התכוונתי). ומה זה בעצם אומר על מכוניות ספורט יד 2? האם ערכן יעלה בעקבות התמחורים הללו?

להרבה נאמר עלות תיקון בין 7,000 ל- 10,000 ש"ח. תיקח בחשבון שיש לך מוסכי הסדר ומוסכי לא הסדר והשאלה היא בעיקר מה הביטוח שלך מאפשר. יש את Detailing Group בכרמיאל קיבלתי המון המלצות עליו והתכנון גם היה לבחור בו לתיקון, אבל מבירור עם אחד ממוסכי ההסדר הם לא מתקנים את זה בעצמם אלא משתמשים במישהו חיצוני לרוב, והם משתמשים באנשי PDR מקצועיים ומוכרים בתחום. תחשוב שאם תלך למישהו לא בהסדר, תשלם השתתפות עצמית גבוהה כנראה, ואם תלך למוסך הסדר תשלם השתתפות עצמית נמוכה או לא תשלם כלל, ובסופו של דבר ככל הנראה גם ככה מביאים מישהו מוכר מבחוץ.

ממה שהבנתי מדובר בנזקי טבע, משהו שאף אחד לא באמת אשם בו וחברות ביטוח לא מייקרות פרמיה בשנים הבאות למרות שמדובר בתביעת ביטוח לכל דבר. אין לי שמץ של מושג אם אכן זה הסיפור.

תבדוק קודם כמה גיגה המצלמה שלך יכולה לקבל. אישית לא חושב שהייתי קונה מעל 128. למה צריך 512? זה המון.

זה מעולם לא שמר לך קטעים ארוכים של שעות. הסיבה שמצלמות דרך שומרות קטעים קצרים היא לא אחרת מאשר זיכרון, קטעים ארוכים יגררו קבצים באורך של המון ג'יגה אם לא עשרות ומאות ג'יגה של זיכרון מה שיקשה להעביר קבצים למחשב, לפתוח אותם, או להעבירם לטלפון וכיו"ב. בנוסף, ברגע שיגמר הזיכרון, המצלמה תצטרך למחוק קובץ אחד ענק כדי להשתמש בזיכרון פנוי ולצלם קובץ חדש, מה שאומר שאם קרתה חלילה תאונה, וזה קרה בדיוק כשנגמר הזכרון, המצלמה תיאלץ למחוק את כל הכמה שעות האלה. מאז ומתמיד מצלמות שמרו קבצים בארוך של 1-5 דק' לקובץ לכל היותר וככה צריך להיות. במצב כזה יותר קל להעביר מידע לטלפון דרך האפליקציה, יותר קל להעביר קבצים למחשב, יותר קל לפתוח אותם, ואם צריך למחוק קבצים זה מתבצע בתצורת "לולאה" ומוחק את הקבצים הראשונים שבטח לא רלוונטים אם לא גיבית אותם כבר וככה דברים אחרונים נשמרים לך לאורך זמן ובהתאם לגודל כרטיס הזיכרון שלך.

כמה רצו ביטוח על הרכב? ובאיזה גיל אתה? האם יש עבר ביטוחי נקי 3 שנים? מסקרן.

תבדוק אם סרטונים קיימים על הכרטיס זיכרון. אם לא, יכול להיות שהבעיה נובעת מהכרטיס, אולי נדפק. באיזה כרטיס זיכרון אתה משתמש? צרף תמונה.

לא יודע אם עדיין רלוונטי. זה יכול לקרות אם יש תקלה כמובן, אבל, יכול גם לקרות אם המצלמה בהתחממות יתר ואז היא לא מפסיקה לאתחל את עצמה עד שהיא מתקררת לטמפ' עבודה תקינה כדי להידלק...

מניסיון עם מנוע 1.4 גיר אוטומט, רכב מצוין. שים לב שהרכב כבר ישן יחסית (2011 זה רכב בן 13) ויש תלות איך טיפלו באוטו וגם אם טיפלו טוב לא תמיד יש מזל. יש 'מחיר' לאחזקת מכוניות ישנות. הרכב אבל מאוד אמין וזה הוכח במהלך השנים.

תתחדש על ה- BRZ ובהצלחה במכירה! כבר לא מעט זמן שוקל לחזור לרכבי ספורט וה- 308GTI קורצת לי, אם כי אני לא משוכנע למה דורשים עליהן כל כך הרבה מעל המחירון. כל חיי מכרתי מכוניות במצב מושלם שלא רק שלא דורשות טיפול, אלא גם שמתי בהם דקה קודם לכן את החלקים הכי טובים (לדוגמה הקליאו טרופי הייתה אחרי טיפול ענק כולל צלחות DBA T3 ורפידות DS2500 חדשות לחלוטין), מיותר לציין שמעבר לטיפולים ברמה חולנית, כל הרכבים שלי שמכרתי היו מושקעים בהמון תוספות אקסטרה (מנאנו עד קיט בלמים גדול ומולטימדיות יקרות, לא סיניות). על כל זה נתנו לי תמיד "רק" כמה אלפים בודדים מעל המחירון, כל הרכבים היו דאז עם נתונים טובים ובמצב חדש.

גם אם נסתכל על סרטונים בנורברגרינג של קביעת זמנים לרכב חדש בשוק לדוגמה, מפרסמים את ההקפה המהירה ביותר שיצאה לנהג מאוד מנוסה, ואפשר לראות שההקפה לא מושלמת. יש פניות שאתה מסתכל ואומר "הוא יכל לעשות את זה הרבה יותר טוב", או "הקו הזה לא טוב הוא בלם מאוחר מידי". אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאף פעם לא יהיה הקפה מושלמת, פשוט כן תהיה הקפה מהירה יותר ומהירה פחות.

מדהים! לא יודע אם זה עוזר, אבל נראה לי שבשנייה 0:20 יכלת להוריד הילוך לפני כניסה לסיבוב, להחזיק אותו עד היציאה ולעלות הילוך, יש מצב שזה היה מקצץ לך זמנים יפה.

גורע מאוד מהמצבר. מומלץ להגביל למתח 12.4V דרך האפליקציה כדי שהמצלמה לא תאכל יותר מזה. שוחט מצברים.

מסיפורים ששמעתי לפני 30 שנה היית מגיע עם הרכב הפרטי של ההורים לשיעור נהיגה, וחוזר איתו גם לבד הביתה. חוץ מזה נראה לי זה אותו דבר היום, ההבדל הוא שניתן להוציא בגיל 16.9.

כנראה שלא מלקקים דבש גם במקומות אחרים. יכול להעיד שאני לומד הנדסת תוכנה בבראודה והיחס מזעזע. כל סמסטר מתבצעות מלחמות הרשמה לקורסים, כאשר יש מכסת מקום קטנה ביחס לכמות סטודנטים והם מבצעים תיעדוף סטודנטים וקבוצות מסויימות על פני אחרים למרות שכולם משלמים אותו דבר וכולם צריכים להיות שווים. קיים פער בין ממוצעי ציונים בין סמסטרים ללא נרמול או פקטורים כאלה ואחרים, כמו שאתה מתאר. לדוגמה סמסטר קודם בקורס מסויים היה ממוצע 80 והסמסטר 60. בצל המלחמה, קיצרו את הסמסטר מכ- 14 שבועות ל- 11 ובמרבית הקורסים שביצעתי, לא ירד החומר, לא ירדו כמות תרגילי הבית, המבחנים לא קוצרו, והרמה סה"כ די עלתה. כל מקרה רע שסטודנטים מעזים לעלות על השולחן, יודעים לצעוק חזרה "חופש אקדמי". בקורס פיזיקה להנדסת תוכנה הסמסטר, המרצה החליט בשבוע 10 שמה שכתוב בסילבוס וחתום על ידי ראש המחלקה לא מתאים לו והוא משנה את הסילבוס, ואמר שאם משהו לא כתוב שם אז ש"נדמיין" זאת. בסוף זה נפתר לטובתנו אחרי מלחמה שניהלנו באופן עצמאי ועדיין זה פשוט יכל לא לקרות מהתחלה. ישנם עוד דברים שאת מרביתם אני כבר באמת לא זוכר כי אני שנה אחרונה כבר. ועוד אומרים שבראודה מוערכת בארץ, אני לא מרגיש את זה, קשה למצוא משרה ומורגש שמעדיפים אוניברסיטאות. חבל שחוויית לימודים בארץ לא יכולה להיות נורמלית כמו במקומות אחרים בחו"ל, כמו לדוגמה בשרשור האחרון שלי שסיפרתי על הטיול רכבים שעשינו באירופה, ובאחד מביקוריי הגענו לעיר באוסטריה ועברנו באחד הטיולים הערביים ברגל ליד אוניברסיטה בשעה 23:00 בלילה, ולמטה היו כמות סטודנטים עצומה. חלק מהם היו בספריה שהקירות החיצוניים שלה היו למעשה זכוכיות ויכולנו לראות הכל בפנים, חלק היו מחוץ לקמפוס וניהלו בינהם שיחות, וחלק התלבשו יפה והלכו בקבוצות לבלות בעיר. יש למדינת ישראל עוד דרך ארוכה לעבור.

אילן פייביש ז״ל היה חבר טוב, הכרנו אישית. אדם עם שמחת חיים תמידית, נתינה, תמיד פירגן, ופשוט היה אדם טוב ומדהים עם לב רחב וענק… תאונה הזויה יחד עם חברו צחי מנשרי ז״ל, חובבי רכב אמיתיים ומושבעים. תהיי מנוחתם עדן ויהי זכרם ברוך. לעניין הפרארי - צר לי, מדובר עובדתית בזבל של מכוניות כמו גם הדורות הקודמים שהיה להם מעל הבית גלגל דבק כלשהו מאוד דליק, שדי בנסיעה חזקה כדי שחום הצמיגים יהיה מספיק כדי להקרין לאותו דבק ובכך להצית את הרכב ומיד. ועכשיו, המקרה הזה, בו הרכב עלה באש מיד אחרי התאונה והנוסעים נשרפו בו (כנראה בעודם בחיים), ואני לא בטוח שיש תירוץ שיכול להתקבל פה. אם פרארי לא יכולים לספק רכב לא דליק, שלא יספקו אותו. אם אי אפשר לייצר רכב עם סוללה שלא מתלקחת בשום מקרה, אז לא מייצרים כזה. לפרארי היסטוריה ארוכת שנים של רכבים שעולים באש, והם אחראים למותם של אנשים שיכלו להיחלץ מהצרה הזו.

יום כיפור יצא ואיתו הגיעו הקבוצה מאזור מפעל לואקר. נכנסות 3 מכוניות כאשר 2 מהן זרות. מסתבר שבמהלך הצום החבר עם ה- M4 והבלמים התקולים ניגש לסיקסט לקבל רכב חלופי, ויצא משם עם X4M Competition חדשה לגמרי, עם כמה אלפי ק"מ על השעון. החברה עם ה- Z4 M30i מאוד התבאסו בטיול שהרכב "רק" עם 258 כ"ס, והחליפו אותו ל- M440i גג קשיח ומערכת X-DRIVE שגם היא הייתה עם כמה אלפי ק"מ בודדים. אבא ואני עם אנרגיות, הרי כל היום היינו במנוחה, והחלטנו לצאת לטייל בעיר, החברה הצטרפו אלינו. הלכנו המון ברגל, והעיר הזו פשוט מהממת. כסטודנט שנה רביעית במכללה כאן בארץ, אני זוכר שעברנו ליד אוניברסיטה בעיר, השעה הייתה מאוחרת לקראת 23:00, וקינאתי בהם ממש. האווירה שם כל כך שונה מפה, השעה מאוחרת אבל הסטודנטים בחוץ, הוואי חברתי, וחיי החברה שלהם מדהימים. חלק מהם היו בתוך הספרייה ולמדו, חלק היו בחוץ ודיברו, וחלק היו לבושים יפה והלכו העירה לבלות. DAY 6: את היום בילינו ברובו באינסברוק גם בגלל צורך בטיפול רפואי כלשהו ולכן התכנון לאותו יום נדחה, מה גם שהעדפנו להסתובב קצת בעיר, ומשם נסענו ישירות ליעד הבא. מעדיף לחסוך מהתמונות למרות שהן מהממות, כי די חלאס באנו לדבר על בנזין DAY 7: אחד הימים היותר מעניינים של הטיול התחילו הרגע. היום בתפריט - Grossglockner Hochalpenstrasse. מדובר באחד מכבשי הנהיגה האהובים עלי (מסתבר, כך גיליתי). הכביש הוא בתשלום (ולא זול במיוחד, עלה כ- 40 יורו אם זכרוני לא מטעה אותי), כאשר התשלום תקף לאותו יום (ניתן לנסוע בו כמה שרוצים לאותו יום). עלות לא זולה במיוחד אבל הכביש? וואו, וואו, וואו. הדבר הראשון שתופס את העין הוא האבחנה ששם בוחנות יצרניות רכב גרמניות את המכוניות החדשות שהן מוציאות לשוק עם נהגים מנוסים, כאשר מבצעים כמה מבחנים, כמו עומס, יציבות, כושר גרירה עם עגלה וכו'. המכוניות עוד לא בשוק וכדי שלא ידלפו צורתם הן מכוסות בציורים כאלה שמאוד מקשים לראות את הקווים של הרכב. דגם בבדיקה לאחר שעבר מתיחת פנים. מרצדס ג'יפ עם מבחן כושר גרירה ומרצדס סדאן צורה חדשה בבדיקה. תהרגו אותי, לא יודע מי היצרן, אבל מגניב. לעניינינו - מתחילים לטפס את העליה. עליה לא קלה במיוחד, אבל המנוע גיבור ועושה זאת ללא בעיה גם כאשר לקראת הסוף הורגש Heat Soak קטן (שם קצר לעובדה שהמנוע התאמץ ועכשיו יש אוויר יחסית חם במערכת היניקה, משמע פחות ריכוז חמצן, משמע קצת פחות כח). הכביש מאפשר תאוצות גבוהות, הסיבובים חביבים, וכל היירפין הב.מ.וו יוצאת לריקוד צד כאילו מדובר ברקדנית בטן הדבר היחיד שמפריד בינך לבין הצוק למטה הוא מוטות אבן לא גדולות במיוחד שאני באמת מקווה שיעשו עבודה אם חס וחלילה קורה משהו (תסתכלו על התמונה למעלה עם הג'יפ מרצדס האדום ותראו למה אני מתכוון, וזה ככה כל העליה). מגיעים לפסגה: יושבים בבית קפה למעלה עם נוף להרים מושלגים, שותים משהו חם ונהנים מנוף מוטורי שלא פחות יפה מהטבע עצמו. מתחילים לרדת את הירידה, כבר קצת לפני גילינו איזה 2 מצלמות מהירות שמוצבות בכביש אז נזהרנו כשעברנו אותם. ה- M440i הלבנה וה- X4M שראיתם לפני, ירדו את הירידה וברחו לי אחרי 2 סיבובים. לא בא להוכיח את עצמי, אבל אוכיח את עצמי: 1. לנוסעים ברכב אצלי זה היה פחות נחמד. 2. הבלמים היו עייפים כפי שציינתי תגובה אחת קודם, וזה היה מורגש. 3. מרכב הקבריו בגרסת ה- M440i לא משרה ביטחון בכלל, זה לא רק בפאן היציבותי, אלא אם חלילה קורה משהו והרכב מתהפך..... בעיה גדולה מאוד. באחד המקטעים החברה שירדו מהר חששו שצילמה אותם מצלמת מהירות בכמה עשרות קמ"ש מעל המותר. "צחוק הגורל", אבל בהחלט מקרה ממש לא נעים. בסוף לשמחתנו לא היה כלום. מסיימים: סיימנו את הכביש, ומשם נסענו ישירות ל- Salzburg, אוסטריה, שם נצטרך להעביר יומיים. הגענו למלון, הנוהל השגרתי: Check In, מזוודות, מקלחת, ויאללה לצאת. נוסעים להאנגר 7, סה"כ נחמד, לא עפתי. מסיימים שם, ומחפשים אוכל. מוצא מסעדה עם ביקורות ממש טובות, הולכים אליה. ואיך שלא - עוד אכזבה. בבית אני מכין הרבה הרבה יותר טוב ואני לא איזה בשלן. כבר הבנתי שבאירופה, חוץ מאיטליה וחוץ מרשתות מזון כמו מקדונלדס, ברגר קינג (ליגה של אוכל, באמת!), ו- L'Osteria - כמעט הכל לא היה לי טעים ואני ממש לא בעייתי באוכל, ההפך המוחלט הוא הנכון. יום 8 (ואחרון): יום אחרון שלנו, חוזרים למינכן, גרמניה. אבל שניה לפני החזרת הרכבים, הולכים ל- BMW Welt. כבר שאתה נכנס לחניון אתה מבין איפה אתה נמצא כאשר בכל פינה מונחת M אחרת, פורשה, ושאר הירקות, כמו שבארץ רואים סוזוקי וטויוטה. לשמחתנו באותו יום היה ממש אירוע, מניח שזה היה אירוע 50 שנה לחטיבת M, כולל אירוע דריפטים עם ב.מ.וו M4 Competition. בנוסף, יש שם מתחם בקומה למעלה עם רכבים שהם שומרים מפעם. הם במצב סביר אם כי לא נראים כמו רכבי 0 ק"מ שנשמרו. אירוע דריפטים היה נחמד. היה אפשרות להצטרף כנוסע אם אתה זוכה במירוץ סימולטור שהיה מונח בחוץ. התור היה ארוך, לי לא היה כח אבל לאחד החברה כן, והוא לקח מקום מכובד ולכן ניכנס לרכב. הנהג, דריפטר תותח, ישב איתו תוך האקט לשיחת חולין מלאה כאילו הם נוסעים בכביש מהיר עם קרוז קונטרול וכוס קפה ביד, וסיפר לו כמה הוא רב עם BMW כדי שיסכימו לו להוסיף בלם יד הידראולי לרכב. משם, המשכנו ל- Motorworld, כיעד אחרון בהחלט לטיול. יש שם המון מכוניות אז אעלה, איך שלא, את האקזוטיות מבינהן. וכמו שהספקתם להכיר אותי - אקזוטי אצלי זה לא פרארי וחבריו. הרכב המקורי שהשתתף בסרט, ככל שהבנתי נכון. יש עוד המון תמונות אבל אי אפשר הכל. עד כאן בהמשך יעלה הטיול של 2023, שהיה ממש אבל ממש לא שגרתי, בכל פן שתוכלו לחשוב עליו.

DAY 2 - המשך: כאמור, את הלילה העברנו ב- St. Moritz שבשוויץ. הגענו באזור השעה 16:00, יחסית עוד מוקדם, אחרי יום נהיגה פורה ומעניין. שמנו את הרכבים בחניון מקורה קרוב (למלון לא היה חניה משלו) וניגשנו לעשות Check In. Disclaimer: בפוסטים הבאים אתייחס למלונות רק אם הייתה חוויה טובה מאוד או אם קיבלנו חוויה לא טובה בכלל, כלומר לרוב לא ארשום יותר מידי עליהם כי הטיול פחות מתמקד בזה. עלינו לחדרים, שמנו את המזוודות בפנים, מקלחת קלה, מתלבשים שוב ויוצאים לקרוע את העיר. סתם... איזה עיר ואיזה לקרוע... ----- סן מוריץ (St. Moritz) היא עיירת נופש יוקרתית בשוויץ, הממוקמת בקנטון גראובינדן בהרי האלפים. היא ידועה בזכות אתרי הסקי המצוינים שלה, הפכה למוקד תיירות חורפי פופולרי ולמארחת של משחקי החורף האולימפיים פעמיים (ב-1928 וב-1948). בנוסף לסקי, האזור מציע פעילויות רבות נוספות כמו גלישת רוח, קרוס קאנטרי, החלקה על קרח, ורכיבה על סוסים בשלג. סן מוריץ ידועה גם במעיינות המינרלים שלה, המושכים מבקרים עוד מתקופת הברונזה. עיירה זו מתאפיינת באווירה יוקרתית עם מלונות פאר, חנויות מעצבים, ומסעדות יוקרה. ----- כל זה לא באמת מעניין בכלל, ובכנות השתמשתי ב- Chat GPT כדי לתת הקדמה על סן מוריץ אז מקווה שאהבתם את החלק הלא חשוב הזה שלא אני כתבתי בכלל. Anyway, התאספנו כל החברה בלובי של המלון והחלטנו לצאת לטיול רגלי. לאן שנגיע - נגיע. בסמוך למלון היה אגם מהמם שמאפיין את העיר, ביחד עם חיות מסוגים שונים. תוך כדי הליכה אני מפשפש בגוגל ומחפש המלצות למסעדה קרובה באזור, ומוצא אחת עם ביקורות טובות. נכנסים למסעדה, מזמינים כל אחד מרק עגבניות ומשהו נוסף לעיקרית. המרק מגיע, והוא אכן טעים. למען האמת מצאתי שקשה מאוד להתאכזב ממרק עגבניות באירופה. כשהמנות העיקריות הגיעו, הרי האכזבה. אני תמיד טוען שכישראלים מאוד קשה לקלוע לרמה שאנחנו רגילים אליה, אני חושב באופן אישי וכדעה אישית שלי שהאוכל בישראל הוא מבין הטובים בעולם, ורק במקומות כמו טורקיה (פויה!), אולי יוון, וגיאורגיה - אפשר למצוא אוכל איכותי בהרבה מקומות, מה שבאירופה צריך מאוד להתאמץ כדי למצוא. מסיימים את הארוחה, העייפות נופלת, וחוזרים למלון. מעבירים קצת זמן חברתי יחד, מתקפלים לחדרים, פיפי ולישון. DAY 3: השכמה בשעה 06:00. "וואי מה עכשיו לקום בשש בבוקר איזה עייפות", ממלמל לעצמי תוך כדי שאני מתחיל להתעורר. אחרי כמה שניות שאני מתאפס על עצמי נזכרתי שאני בכלל בטיול מכוניות ופתאום התעוררתי בלי בעיה. מתארגנים, אורזים יפה חזרה את המזוודה, ויורדים למטה ללובי לפגוש את החברה. כולם ללא יוצא מן הכלל נראים ערניים במיוחד, מה שלא מפתיע אותי כל כך משום מה. נכנסים לחדר האוכל כדי לאכול ארוחת בוקר קלילה, קפה וקצת מיץ תפוזים - ויוצאים לדרך. עושים Check Out, מעמיסים את המזוודות על המכוניות ומניעים. סימפוניה נהדרת על הבוקר! באותו יום התכנון היה להגיע ל- Bolzano שבאיטליה (יש! סוף סוף אולי יהיה אוכל נורמלי שם...), אבל אותנו לא מעניין היעד, אלא אותנו מעניינת הדרך, ועוברים דרך ה- Stelvio Pass המפורסם בעולם. המעבר בין מדינות הפתיע אותי בתור תייר שחווה את היבשת לראשונה בדרכים. אין מחסומים, אלא רק שלט שמציין את המדינה אליה אתה נכנס, אותו אפשר לפספס בקלות. לפני שהגענו לסטלביו, עלינו דרך פאס המוביל אליו - Umbrail Pass. הפאס היה מדהים, טכני, וכיפי. באמצע העלייה אני רואה טרנזיט עם לוחית איטלקית יורדת את הירידה במהירות גבוהה. הייתי במהירות איטית, הכביש היה צר, ושתינו היינו צריכים לעצור ולעבור לאט. עכשיו תקשיבו שניה. אני כתבתי לפני-כן, לא דרכתי באיטליה דקה אחת לפני שהגעתי לשם. אז כיאה לנהג ישראלי מנוסה מאוד, סימנתי לנהג האיטלקי שימתין עם סימן ההיכר הישראלי ל- "תמתין" בהם אתה מקרב את כל האצבעות אחת לשנייה ומראה זאת לאדם מולך. הבעיה היא שכרגע עצבנתי מאוד נהג על הכביש ואני לא מבין למה. למזלי, נפלתי על נהג הסעות והוא ידע לדבר אנגלית (רוב האיטלקים לא יודעים אנגלית), והוא שם לב שאני תייר והרצה לי למה לא עושים את הסימן הזה באיטליה. אז מסתבר שעשיתי לו בכלל ז*ן ואמרתי לו בשפתו "Va fan kullo", ובתרגום חופשי לעברית "לך תזד**ן עם עצמך". אני מהצד שלי ביקשתי סליחה כמובן והסברתי לו שלא ידעתי את זה כי בישראל הסימן הזה אומר "תמתין". הוא דווקא התלהב לשמוע שאני ישראלי ופתאום חייך לרווחה, אמרתי לו שיבוא לבקר בישראל וירגיש חופשי לעשות סימנים כאלה ברחוב לכולם - ככה הוא יוכל להוציא את כל העצבים שלו, ואף אחד מאיתנו לא ישנא אותו, אולי רק נחשוב שהוא מוזר. נפרד בחיבה מידידי הטוב שהרגע הכרתי, ממשיכים במעלה ההר, הב.מ.וו עומדת במשימה בכבוד רב (בלשון המעטה...), כאשר הגג היה פתוח, והכח היה די והותר. בעליה גם אין חשש כלל מהבלמים. למרות מערכת ה- X-Drive, הרכב יוצא להוציא זנב בהילוך 1, ולפעמים גם בהילוך 2, נשלט מאוד סה"כ. מגיעים לגבעת הסטלביו המושלגת. קריר בחוץ, אוויר הרים (צלול כיין), ויש במעלה ההר דוכנים וכל מיני חנויות של מזכרות ומכוניות אקזוטיות שהיינו רוצים בארץ. וכשאני אומר אקזוטיות אני לא מתכוון לפורשה או פרארי, אני מתכוון למכוניות מעניינות מפעם. רוכשים כמה דברים במחירים מופקעים לתמורה וכעבור כחצי שעה מתחילים לרדת את הסטלביו. במהלך הירידה הבנתי שהכביש הזה פחות בשבילי. אולי זה בגלל שעדיף לעלות אותו, לא יודע. המון היירפינים חדים, ואז ישורת, ואז היירפין חד, ואז ישורת, ואז היירפין חד וכו' (תמונה להמחשה צורפה פה למעלה). הכביש צר יחסית, וישנם רוכבי אופניים שעולים את העלייה (כל הכבוד להם, הייתי מקבל התקף לב אחרי קילומטר). כבר במהלך הירידה, אותה אנו נוסעים זריז יחסית, אנחנו מגלים כי הבלמים בקבריו לא וואו. הם התחממו ואפילו עצרתי בצד לתת להם להתקרר. עוצר במפרץ חניה ליד, לא יצא עשן מהברקסים, רק קצת מסריחים. מסתכל על הרפידות - הן בדרך החוצה. זה לא שהן גמורות, אבל אחרי שאחזיר את הרכב בוודאי יצטרכו החלפה. הרכב עם 10,000 ק"מ על השעון וכבר הרפידות עייפות, מדהים. אותה בעיה הייתה לחבר שהכרתי (זוכרים? ממנו התחיל השיגעון...) עם הב.מ.וו M4 קומפטישן. הבלמים האחוריים שלו הלכו באמת וגם התחילו להרעיש. או או זה לא טוב... נדלקה לו נורה שדורשת להחליף רפידות בהקדם, והבנו שכנראה יש צורך להחליף את הרכב. החבר קיבל את ה- M4 עם 60,000 ק"מ על השעון. זה המון לרכבי השכרה. אני מניח שבגלל המצב והעומס, שחררו לו את הרכב מיד ללא בדיקה מקיפה, מה שאולי מאשש את העובדה שלא ראו שנדרש לעשות טיפול לרכב (החלפת רפידות מאחורה), וגם שלא היה להם הפעם מכוניות במלאי. כבר בדרך ניכר היה שהגענו לאיטליה, כלומר אם יש ספק - אין ספק. זוכרים את הטרנזיט שירד מהר את הירידה, ידידי הטוב? אז בדרך פגשתי טרנזיט נוספת תוצרת המקום, עם לוחית רישוי איטלקית, שפחות התאים לה שאנחנו נוסעים במהירות החוקית. אז הטרנזיט ירד לנתיב הנגדי, עקף אי תנועה בנוי מהצד השני כאשר ממול הגיע רכב שהבהב עם האורות הגבוהים שלו לכיוון הטרנזיט כדי שלא יכנס בו. אז הטרזיט ירד לשול השמאלי, עקף את הרכב שהגיע ממול, וחזר לנתיב נסיעה רגיל ונעלם אל האופק. איזה יופי, לפחות עכשיו אני יודע שהישראלים לא עד כדי כך ברברים ושגם באירופה יש דברים. בהמשך הדרך מגיעים לכביש עירוני מעניין ומולי אופל קורסה חדשה עם מנוע פשוט, גם היא עם לוחית איטלקית (כמובן), והוא נסע. אבל ממש נסע... אני עם רכב שיש לו בערך פי 3 כוחות סוס אם לא יותר ממנו, וקשה לי לשבת עליו. מכיר או לא מכיר את המקום, מגיע לו את מלוא הפרגון. אז ישבתי עליו כל הדרך (היה ברור לי שהוא מקומי ומכיר את הכביש, ונסעתי אחריו בכיף :)) עד שהתפצלו דרכינו. מגיעים ל- Bolzano, איטליה: עיר יפהפיה, אין מה להגיד. מגיעים למלון והפעם החניה אמנם לא מקורה, אך צמודה, ובשפע ללא תשלום. עושים Check In, הפקידה בקבלה הייתה יפהפיה בקטע אחר וקיבלה את פנינו בשמחה רבה. מקבלים כרטיס לחדר, מעלים את המזוודות, ומתארגנים ליציאה לטיול. הפעם אי אפשר ללכת ברגל, חייב להניע את הרכב. אז נסענו עם הרכב שלי ועם רכב נוסף, והלכנו למסעדה שקראתי עליה בגוגל שהיא מאוד מומלצת עם כוכב מישלן. מזמינים ראשונה (איך שלא, מרק עגבניות), ועיקרית כל אחד. ציפיתי להרבה פחות, האוכל פשוט היה מצוין, יתרה מכך בין הפסטות הטובות שאכלתי. נו שויין, אוי ואבוי אם באיטליה הפסטה לא תהיה טובה. אין תמונה הפעם, היה טעים ושכחנו לצלם. בסיום האוכל לא רצינו לבלות בעיר יותר מזה, שכן הגענו אליה יחסית מאוחר, והאוכל השבית אותנו. DAY 4-5: ביום הזה התפצלנו משאר הקבוצה. זה היה ערב כיפור וכיאה לאנשים ששומרים מילדות (גם אבא שלי וגם אני), נסענו ל- Innsbruck, אוסטריה - שבמקור זה היה התכנון ליום למחרת. רצינו להגיע לשם, להעביר את כל יום כיפור ולחכות לקבוצה שתגיע למחרת בערב. יצאנו מבולצנו ועשינו עם הקבוצה דרך מסויימת ביחד, כולל פאס אחד שהרבצנו בו קצת, ואז התפצלנו ונסענו ליעד שלנו. החברה עשו פאסים מעניינים והתכנון למחרת לפני ההגעה שלהם לאינסברוק היה לבקר במפעל לואקר. אני דאגתי שיביאו לי משם מה שצריך. הדרך שלנו ליעד הייתה ארוכה ומתישה והצטערנו קצת שלא נסענו דוך מראש וחסכנו לעצמו כאב ראש, גם ככה אינסברוק עיר יפה ויכולנו ללכת לטייל בה. אבל לא נורא, לא הכל מושלם, ויש גם את מחר שאנחנו לא עושים כלום חוץ מלצום. לצאת ברגל לא תהיה באמת בעיה. הגענו למלון, שמרו לנו חניה מקורה לרכב, Check In, מזווודות בחדר, והולכים לחפש איפה אוכלים ארוחה מפסקת. היינו מאוד רעבים ולחוצים לאכול לפני כניסת הצום ופשוט הלכנו למה שהיה קרוב. נכנסים לאיזה גבול מסעדה גבול בית קפה, האורות סגורים. שואלים בן אדם מתוך החשיכה אם המקום פתוח, והוא אומר שכן ופשוט מדליק את האור. טוב נו לא משנה העיקר לחטוף משהו. מזמינים משהו, הגיע יחסית מהר, והאמת? היה מאוד טעים! נכנס הצום ואיתו העייפות, והולכים לחדר בחוסר מעש. קמים למחרת והיה יום חמים יחסית, לא רצינו לצאת כדי לא להתעלף והעברנו את היום הרביעי והחמישי שלנו בחדר. עד כאן, המשך יבוא