Be roo

ישה, אין פה ענין של עלבון, אבל צר לי, צורת ההתדיינות שלך לא נעימה לי. מבחינתי לתת למישהו ״רמזים״ זה זלזול. תסביר מה הנקודה שלך, אל ״תשלח״ אותי ״ללמוד את החומר, נראה אם תצליחי להבין למה התכוונתי״. כנ״ל ביטויים ״ולכי להתווכח בבית משפט עם התיאוריה שלך נכונה״. אותו סגנון של ״אני יודע משהו שאחרים לא, בהצלחה לבורים עם בורותם״. שלא לדבר על ה״נכון יקירתי״. אישתך אולי מוכנה לקבל את זה, זכותה. אתה יכול לקבל את הערות או שלא, אלי השלישיה הזו הספיקה לי, כרגע מיציתי.

טוב, לי נשבר מההודעות המזלזלות שלך. גם אם אתה מתנצל אחרי זה, כנראה שזה בא לך בקלות מידי ואתה אפילו לא מודע לזה.

אז יש תמרור שמתיר לכולם לעצור בסימון צהוב-אדום, למרות ששני התמרורים תחת הקטגוריה של תחבורה ציבורית. זה סותר את הטענה שלך שהקטגוריה יוצרת אבחנה.

זה לא הופך אותה לחוק. יש שלל ספרי משפטים שנכתבו ע"י משפטנים גדולים, הם עדיין לא ספרי חוק. איך זה משנה את הנקודה? רוב התמרורים לא שונו, וזה שהם תחת קטגוריה חדשה לא משנה את הוראתם. "רק כשהוא נמצא בנוסף"? מי קבע? ההגבלה הזו לא כתובה בשום מקום. לא חסרים תמרורים וסימונים שמגדירים בפירוש איזה תמרורים אחרים באים בצירוף אליהם. אם היו רוצים, יכלו לקבוע שסימון 511 מוגדר לכלי רכב רק על פי תמרורים 506-510. לא עשו זאת, לפיכך אין חובה להציב רק אותם וניתן להתמש בתמרור 439 לבדו לכל הגדרה של כל רכב. ואם כבר מדברים על ההיתר לחנות בשבת, הוא תוצאה של תהליך משפטי שסותר את טענתך. הוא החל בדוח של נהג שחנה בתחנת אוטובוס בשבת. הוא ביקש להשפט והורשע. ערער למחוזי וזכה בטענה ש: "מבחן לקיומה של "תחנת אוטובוסים" צריך להיות פונקציונלי ולא טריטוריאלי. רוצה לומר, בשעות בהן אין פעילות אוטובוסים במקום, חדלה התחנה להיות "תחנת אוטובוסים" כמובנה בחוק, ושבה להיות "פיסת כביש" רגילה, המותרת לחניה." העליון הפך את ההחלטה, לא בגלל טענת הפונקציונליות, אלא בטענה שלנהג אין שיקול דעת לקבוע מתי התחנה פעילה. ואז הועבר החוק שמייתר את שיקול הדעת ומגדיר את שעות הפעילות, מה שמאשש את טיעון הפנקציונאליות. במקרה שלנו אין שיקול דעת, ברור שפונציונאלית לא מדובר בתחנת אוטובוס, או תחנת מוניות או בתחנת הסעה, ולכן מותר לכל רכב לעצור בו (חניה זו סוגיה אחרת). ומה תאמר אם מוצב תמרור 510? למי מותר לעצור?

שום דבר לא ברור אם לא הוגדר בחוק. והועבדה שהחלוקה השתנתה מוכיחה זאת. לא רק זה, יש תמרורים שיכולים להשתייך לשתי קטגוריות, זה אומר שסימון אדום-צהוב הוא לא "סימון על פני הדרך" כמו אדום-לבן כי הוא נמצא בחלק אחר? פעם הוא היה בחלק הזה, לא היה חלק נפרד לתחבורה ציבורית, החלוקה היתה לפי סוגי תמרורים (הוריה, אזהרה, סימון...), החליטו לשנות את החלוקה לנוחות התמצאות, זה לא משפיע על הוראת התמרורים בשום צורה. לא נכון. אם היו רוצים להגביל את הסימון לתחב"צ בלבד, היו מגדירים ספציפית בלוח כי התמרורים שקובעים למי מותר לחנות הם 506-510, ואל עשו זאת, ומאפשרים גם שימוש בתמרור 439 שיכול להגדיר חניה לכל רכב, כמו שלמשל מתירים בסופ"ש לכל רכב לחנות במקום, מה שמעקר את הטיעון שהסימון שמור לתחב"צ בלבד, והכל תלוי רק בתמרורים שמפרטים למי מותר לעצור במקום. עוד משפט מזלזל? אנחנו מתדיינים על החוק התאורטי כי לא לי ולא לך תהיה הזדמנות לבחון את הטענות שלנו בבית משפט (ובמקרה זה הסיכוי למצוא פסק דין במקרה מקביל הוא קלוש). ושוטרים פועלים גם על פי הנחיות בעל פה שניתנות להן, זה לא הופך את זה לחוק. הנחיות יכולות להשתנות ממחר. אפילו בשרשור הזה יש גרסאות חנ"א שונות שבהן משפט רלוונטי מופיע באחת ולא בשניה. איזה הליך חוקי אישר את השינוי? איזו ועדת כנסת? איפה הרשומות והפרוטוקול? מדובר במדריך פנימי של המשטרה, לא חוק מחייב, אין תיעוד של מי אישר אותו, ולכן הוא לא מהווה מקור מוסמך לדיון משפטי.

כבר טענתי זאת בעבר, אין שום תוקף לחלוקת לוח התמרורים לנושאים. בער היתה חלוקה שונה, האם משמעות התמרורים השתנתה? החלוקה היא לנוחות עיון בלבד, המשמעות שלה לא הוגדרה בשום מקום. מה שקובע את משמעותו של תמרור זו הוראתו כמו שהיא מופיע בספר התמרורים. מעבר לכך, לאור העובדה שהשלט הנוסף יכול להתיר לכל סוג רכב לעצור במקום (כולל רכבים פרטיים, אופנועים וסמיטריילרים, הטיעון הזה נסתר לגמרי. וטענה נוספת שהעלתי בעבר, גם לחנ"א אין משמעות חוקית, היא כלי עבודה של המשטרה, לא מוגדרת בחוק או בתקנות ולתוספות והבהרות שכתובות אין משמעות חוקית, הם לא נקבעו ע"י גוף מחוקק כלשהו. הן לא שונות מנהלים פנימיים שיכולים להשתנות מהיום למחר. וכמו שכתבתי, במקרה הזה, השורה הזו היא פרשנות שגויה לדעתי, היא יוצר סתירה משפטית חסרת הגיון של מקום עצירה שבו אסור לאיש לעצור.

זה מופיע אצלך בחנ"א? אצלי לא. לאחר עיון נוסף אני אחזור בי שוב, לדעתי בהעדר תמרור מפרט, לכולם מותר לעצור במקום. כי תמרור 511 לא "אוסר עצירה לאורך אבני שפה צבועות אדום צהוב", שזה מעין נסיון של מי שכתב את החנ"א לפרש לשפה אנושית את הוראת התמרור אבל נעשה בצורה חלקית. כי הגדרת תמרור 511 היא "מקום עצירה לסוג מסויים של רכב ליד אבני שפה צבועות אדום-צהוב". בציבור רווחת הטעות שאדום-צהוב = תחנת אוטובוס. אבל כאמור, הוראת התמרור הרבה יותר כללית והסימון כאמור יכול לשמש למקום עצירה של סוגים שונים של כלי רכב, שצריכים להיות מפורטים בשלט נוסף. כלומר זהו מקום שמיועד לעצירה, ניסוח חיובי. עכשיו נשאר להגדיר למי. הניסוח השלילי של איסור העצירה תקף רק ביחס לפירוט "אסורה עצירה, למעט...". לפיכך לא נכון לטעון שאם לא הוגדר למי מותר לעצור, אז אסור לכולם. התמרור מתחיל בהיתר. לשונית אולי ניתן לטעון שאם כתוב "אסור למעט" אבל אין פירוט, זה אומר שאסור לכולם, אבל משפטית אין שום הגיון בלהגדיר מקום עצירה ואז לומר שלכולם אסור לעצור בו. לפיכך השורה הזו, גם אם מופיעה, לדעתי אינה נכונה.

היות וזה דוח משטרה, אכן נראה שדינו להתבטל, כי הוא לא עומד בדרישות החנ"א לסעיף 6599: "אי ציות לתמרור 511 (אוסר עצירה לאורך אבני שפה צבועות אדום צהוב) לא צייתת לתמרור ,511 בכך שעצרת את הרכב הנ"ל לאורך קטע של אבני שפה הצבועות אדום צהוב, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה. * חובה לציין בנסיבות הדו"ח מהו סוג הרכב שעצירתו הותרה בתמרור המוצב במקום" ההמלצה שלי למקבלי הדוח הוא לפנות למשטרה בדרישה לביטול היות ואין פירוט של סוג הרכב שעצירתו מותרת, לאור העובדה שאין תמרור שמפרט זאת. (לא יזיק גם לפרט את ענין העובדה שאכן לא מדובר בתחנת אוטובוס פעילה והיסטורית ההתנגדות, ושמדובר במפרץ שחנהי בו לא מפריעה לתנועה).

למה זה משנה? כרגע לא מוצב במקום תמרור שמגדיר את המקום בתחתנ אוטובוס. אין שום כלי רכב שעושה בו שימוש. לא מדובר על חסימת נתיב, אלא מפרץ. אז אין שום הפרעה תאורטית או מעשית בחניה במקום. מחר יחליטו שקו 666 עוצר שם ויציבו תמרור? אז ממחר אסור לחנות או לעצור שם אלא אם אתה מסיע את השטן.

תכלס, אם מדובר במפרץ, זה מגעיל לתת דוחות גם למי שחנה שם, גם אם ההתפלפלות החוקית מפרשת שזה תקין. הרי החניה לא מפריעה לאף אחד. בנו מפרץ והחליטו לא להשתמש בו ליעוד שלשמו נוצר, למי מפריע אם מישהו חונה שם? אם מישהו רוצה להלחם, יתכן שתיעוד השתלשלות העניינים (תיעוד של ביטול התחנה בגלל התנגדויות, העדר תמרור וכ'ו) ישכנע שופט שמדובר בדו"ח שלא היה צריך להכתב. אבל לך תדע מה יחליט שופט...

כי תשלום דוח הוא הודאה באשמה, יש הרשעה והתיק סגור.

לאחר עיון נוסף, התמרורים לא מוגדרים בדיוק אותו דבר: אדום צהוב: ״מקום עצירה לסוג מסויים של רכב ליד אבני שפה צבועות אדום-צהוב: אסורה עצירה, למעט סוג הרכב שעצירתו הותרה על ידי תמרור לשם העלאה והורדת נוסעים בלבד.״ יש איסור מפורש של עצירה למי שלא פורט בתמרור הנוסף. כלומר ברירת המחדל היא איסור. כחול לבן: ״אבני שפה צבועות לסירוגין בצבע כחול: החנייה מותרת בתשלום על הכביש שליד אבני השפה או על המדרכה על פי הוראות תמרור 439 בצמוד ומתחת לתמרורים 626 או .627 ״ ברירת המחדל היא היתר.

למה? הרי אם יש אבני שפה בכחול לבן ללא תמרור שמגדיר מתי צריך לשלם או לאיזה תו מותר לחנות, זה אומר שמותר לכולם, ובחינם. כלומר, כחול לבן זה היתר חניה, התמרור מפרט למי. אם אין פירוט, אז מותר לכולם. אם ממשיכים עם ההקבלה, צהוב לבן מתיר עצירה לנוסעים. אם אין תמרור, מותר לכולם. זה לא אומר שמותר לחנות שם. כי הסימון לבד מגדיר מקום עצירה, לא מקום חניה.

למה אסור לעצור? הרי כתוב שצריך להיות תמרור שמגדיר למי מותר, ואם אין תמרור, אז ניתן לפרש כאילו מותר לכולם לעמוד שם לצורך הורדת/העלאת נוסעים. אפשר להתווכח אם מותר לחנות שם לאורך זמן. זו התפלפלות חוקית ששואלת, אם הוראת תמרור א׳ מתבטלת לגמרי ,בהעדר תמרור ב׳ שאמור לפרט על מי היא חלה.

לא כדאי להסתמך על זה, ניגשתי למקורות שצורפו לטענה הזו, אף אחד מהם לא מציין את האפשרות הזו. אז לא ברור על מה הוא הסתמך.

דוחות מצלמה צריכים להשלח תוך 4 חודשים, הסיכוי שלא נשלחו קטן. לרוב מדובר בבעית דואר ואין דרך להלחם בה. מכעיס אבל זה המצב. אפשר לנסות לפנות לעו״ד ולבדוק אופציה של איחוד תיקים, אבל זה יעלה כסף וזמן, ולא בטוח שיצליח, בעיקר לאור העובדה ששני הדוחות הראשונים כבר חלוטים, ויהיה צורך להלחם ולהוכיח שלא הגיעו לידך מסיבה שלא תלוי בך.

הפוך גוטה. אתה מתעלם לגמרי ממה שתואר ומחוקי תעבורה בסיסיים. פות"ש כתב בעצמו שיש שני נתיבים לפניה שמאלה, האוטובוס פנה מהימני ביותר והוא מהשמאלי. לפיכך האוטובוס לא נלחם ולא נדחף, הוא היה בנתיב הימני ביותר ונצמד לימני ביותר. מי שעובר מנתיב שמאלי לימני הוא פות"ש, ולכן הוא זה שסוטה לנתיב לא פנוי ולכן נושא ברוב האחריות לתאונה.

אתה מערבב מושגים. כמו שהוסבר בשרשור המקורי, כאשר שולחים דו"ח בדואר רשום אין שום צורך לתעד מסירה, עצם העובדה שנשלח מספיקה מבחינת סדר הדין הפלילי. זה אומר שאם נשלח ולא הגיע, זבש"ך, אלא אם תוכיח שלא הגיע אליך מסיבה שאינה בשליטתך, למשל, נשלח לכתובת הלא נכונה. אבל אם הדוור החליט לזרוק את המכתב לפח, לך תוכיח שאין לך אחות. וגם זה צויין בשרשור המקורי. מה שכן מוזר, זה שאם מבחינתם הדו"ח נמסר וכבר הועבר לגביה, הרי שהוא חלוט, ואכן הנקודות היו צריכות להרשם לחובת אישתך. אבל לאור העובדה שהדוח כבר בהליכי גביה, אומר שמבחינת הרשויות, הם הודיעו לך, לא שילמת ולכן הקנס כרגע צובר ריביות. כמו שנכתב, אתה חייב לברר את זה, לחכות ולהתמם לא יעזור, בטח לא אחרי שהודיעו לך על הליך הגביה. תיצור קשר עם רשות האכיפה, בקש פרטים, דרוש הוכחת שליחה של הדוח המקורי, צור קשר עם הדואר לבדיקת מעקב אחר דבר דואר ותדע איך להמשיך משם.

אין לי מושג לגבי אישור. אבל לענין אמינות, המצלמות הללו לא מודדות כלום, הן רק מתעדות את העבירה וזהות המבצע, ולמיטב ידעתי הדוח מופק ע"י שוטר שבוחן את הצילום. אז אין פה ענין של אמינות מדידה, מקסימום אפשר להתווכח אם הצילום מספיק ברור כדי להוכיח את העבירה ולזהות את המבצע ללא ספק. והיות והצילומים נגישים לבעל הרכב, הרי שניתן לבחון ולהחליט אם יש מקום לערער על דוח ספציפי.

אבל אתה מכיר אותה. וזה שלא בא לך לעמוד בתור כמו מי שכן נוהג כחוק ומחכה לתורו זה לא ממש תירוץ שתופס בבית משפט. ברור שיש לך, לעמוד מראש בנתיב המתאים ולא להדחף תוך קיפוח זכות של מי שכן המתין לתורו. אם מה שאתה מתאר נכון, האוטובוס לא נדחף, הוא מראש פנה מהנתיב הימני ביותר כדי להיות מוכן לפנות ימינה בצומת הבא. לא, אבל הוא יטען שלא ראה שיש עגלה. תצטרך להוכיח שלא, והיות ואתה זה שעבר על החוק וקיפחת את זכותו, גם אם תוכיח, רוב האשמה עליך כי מראש יצרת מצב בעייתי שיכולת למנוע אם רק היית פונה מהנתיב הנכון וממתין לתורך.

המקום לא מוכר לי, אבל פות"ש די הודה בעצמו שהוא היה בשמאלי בגלל שזה התקדם מהר יותר. אם זה מצב של אין ברירה, אז חוזרים לטענתי המקורית, של מצב גו'נגל שבו כולם מנסים להשתלב וצריך סבלנות של כל הצדדים, והאשמה מבחינתי במקרה הזה אמורה להתחלק בין הצדדים.

לא הבנת. התקנה לא מבחינה בין מצלמות שונות. עבירות שמתועדות במצלמה, והנהג לא מקבל את הקנס במקום, דינן התיישנות 4 חודשים. המטרה היתה למנוע מצב שבו נהג מקבל קנס על ארוע שאין לו סיכוי לזכור. לכן אין זה משנה באיזו מצלמה תיעדו את הארוע. אם מדובר בתיעוד מצולם שהוגדר כקביל לפי הנהלים, לא משנה באיזו מצלמה מדובר.

התקנה לא מבחינה בין מצלמות, דוח של עבירה מצולמת של ניתן במקום לנהג, דינו אחד.

אוקיי, זה משנה את התמונה ומטיל את האשמה ברובה עליך. אם ידעת שאתה צריך לפנות ימינה, היה עליך להתמקם בנתיב הימני ביותר מראש. לקחת את השמאלי כי הוא מתקדם מהר יותר ואז נדחפת ועיכבת את התנועה. יש לי צומת דומה בדרך לעבודה. פחות פקוק, אבל 3 נתיבים לפניה שמאלה, ואז פניה ימינה, ועשרות נהגים שלא נאה להם להמתין ונדחפים ימינה, יוצרים עיכובים בתנועה, חסימה של הצומת הקודם והפרעה כללית באיזור כולו. אפשר לטעון שחלק מהאשמה על נהג האוטובוס, שהתעקש להתקדם, אבל אתה ביצעת מספר עבירות.

אנחנו כנראה לא רואים את אותו סרטון. פות"ש, יחד עם עוד כמה רכיבם, בשני טורים, כשהאוטובוס בימני ופות"ש במשאלי, מפלסים דרך לנתיב הימני באלכסון דרך הנתיבים שממשיכים ישר. הוא לא מתיישר, אין לו סיבה להתיישר, ועם העגלה אין לו מקום להתיישר, מה גם שהוא נעלם מהתמונה ובלא ניתן לראות אותו מתיישר, אבל ניתן להניח שאם ברצונו להגיע לנתיב הימני, הוא "זורם" יחד עם הנהגים שמפלסים את דרכם. רק לאחר הפגיעה. כשאין ספק שהוא ראה את הטנדר צמוד לחלון שלו, כאשר לאורך כל התמרון שלו יש לידו טור רכבים שעושה בדיוק את מה שהוא עשה. אין לי ספק שנהג האוטובוס החליט להלחם ולא לתת לפות"ש להכנס לפניו. כאשר ההגינות אומרת שבמצב בלאגן כזה עובדים בשיטת הריצ'רצ', והיות והרכב שלפני האוטובוס עבר, היה עליו לתת לפות"ש מהנתיב השני להכנס. מה יפסקו בית משפט? אין לי מושג, לדעתי בגו'נגל כזה יש לחלק את הנזק 50-50