Be roo

סתרת את עצמך. נקודת המעבר שלו היא בדיוק הנקודה הקריטית שזכתה ״לעודף ניתוח״ כדבריך. אם הוא מראש היה בנתבי הימני, אף אחד לא היה מעלה שאלה, ופות״ש בכלל לא היה צריך את הפורום. תזמון המעבר הוא הענין: 1. עבר זמן רב לפני שהרכב יצא: אחריות מלאה של הרכב היוצא 2. עבר בדיוק כשהרכב החל לצאת: אשמה תורמת למי שעובר נתיב מאחויר רכב עם אורות רוורס דולקים 3. עבר בתזמון איפשהו בין 1 ל-2, דיון של 10 דפים בפורום.

אומנם פייסבוק לא תמיד מקור מידע אמין, אבל נראה לי שאין סכנה בלנסות את הפתרון הזה שבדיוק קפץ לי. סליחה שאין לי את הקישור, הוא נעלם לי בטעות ולא מצאתי לשחזר, הרעיון הפשוט הוא למצוא גומיה רחבה לראש הבורג שתייצר חיכוך מספיק למברג. מן הסתם זה תלוי כמה הבורג מהודק.

מצלמות גוף הן דבר חדש יחסית. לעומת זאת שוטרים שמסלפים דברי נהגים תמיד היו. אם היה אפשר לקבל את הצילום בקלות, אולי התופעה הזו היתה נעלמת.

זה לא תמיד עוזר, הם לא תמיד יסכימו לשנות. הכי נכון, בכל ארוע בכביש (עצירה ע״י שוטר, תאונה, תקלה...) לשלוף את הטלפון ולהפעיל הקלטת וידאו. לא צריך לדחוף את המכשיר לשוטר בפרצוף, אבל שיהיה תיעוד של הדברים שנאמרו, ואם זה רלוונטי אז מיקום הניידת/שוטר וכו׳.

למיטוב זכרוני זה קשור להתבדרות הקרן והאפשרות שתפגע ברכב סמוך, לא קשור לתאורה.

צריך לבדוק את מרחק הליזרה ולהשוות אותו לנקודת העקיפה של הרכב השני, אם הלזירה בוצעה כשהייתם סמוכים, אפשר לטעון שהמדידה היתה בניגוד למגבלות האמינות שדורשות רכב בודד.

התיאור מתייחס לסיבה שהשוטרים התמקמו שם, לעצור נהגים שנדחפים לתור בפקק. הכינוי ״בריונות״ הוא של המשטרה, כך היא מכנה את סוג העבירות הללו. אתה למעשה לא מואשם בעבירת בריונות, והניסוח שלי מקודם היה לקוי בגלל כתיבה מהירה. בנסיבות המתוארות אתה מואשם רק בנסיעה על אי תנועה (אולי כי עברת מהצד הפקוק לצד הלא פקוק, ולכן אין הדחפות) המושג שול לא הוזכר בכלל.

אם היה פקק, הם היו שם בדיוק כדי לאכוף את העבירה שביצעת, בריונים שנדחפים ומקפחים זכות של אחרים.

אז סעיף האישום לא נכון. אין קו הפרדה רצף במקום, יש אי תנועה. תמוה. כתוב שהיו באכיפה עם ניידת סמויה, האם זה היה לצורך אכיפה של העבירה הזו? האם יש עומס במקום והם שם לעצור נדחפים? או שהכביש היה פנוי, ואז לא ברור למה עמדו דווקא שם. בתיאור חסרים קצת פרטים, כמו האם הניידת היתה בנסיעה או עמדה בשול. ואם עמדה, באיזה מרחק מאי התנועה. אם יש עמודי פלסטיק על אי התנועה,איך זה שלא פגעת בהם? בלי צילום של המקום קשה להבין עד הסוף ולחוות דיעה.

אם המצלמה הוצבה שם במיוחד כדי לאכוף את העבירה הזו, סביר להניח שזה נעשה בצורה שתתעד את יסודות העבירה כנדרש להפקת דוח. אבל תאורטית, במקרה ספציפי תמיד יתכן שבדיוק משהו הסתיר או פגע בצילום. תתחיל בלהעלות את הדוח, ולבקש לראות את הסרטון.

אכן ניסוח תמוה. סעיף הדוח הוא על נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, מצד שני מצויין שהנהג ״חצה ימינה״. ממש לא ברור. פות״ש אולי תוכל להוסיף מידע. להערכתי פות״ש חתך ברגע האחרון לנתיב היציאה של המחלף ונסע על אי תנועהף לפיכך סעיף האישום לא נכון, ואם זה המצב לדעתי הדוח צריך להתבטל, אבל יכול להיות שינסו לשנות את הסעיף שיתאים לנסיבות.

בקשה להשפט סותרת בקשה לאזהרה, אבל לא להפך. בקשת אזהרה מחייבת הודאה באשמה.

הוא נסע לאחור לתוך נתיב תנועה, רוב האחריות עליו. יתכן שבימ״ש יפסוק לך רשלנות תורמת כי גם אתה עברת נתיב.

תאורטית זה נכון, אבל יש פה נסיבות מיוחדות, לא מזיק לבקש שוב, עכשיו שאין לו הרשעה קודמת. ואם יסרבו שוב, אולי אם יבקש להשפט ויפגש עם התובע לפני הדיון, יצליח בכל זאת. אין לי מושג אם יש לתובע נוהל שמאפשר זאת, אולי יוכל רק לסגור על עונש מופחת, וכמובן יש בזה סיכון שהכל יתפוצץ בפנים.

תודה על העדכון. חבל שלא חסכו לך ולמערכת טרטור מיותר וביטלו עוד בבקשה הראשונה. דוח הזוי כזה לא היה מחזיק מים בבית משפט, לא ברור למה התעקשו להמשיך סתם.

מקרה קלאסי של נהגים מטומטמים ישראלים טיפוסים, האחד לא מחובר למציאות, לא מכיר את החוק, לא יודע איפה הוא ואיך לתכנן מסלול נסיעה, והשני בריון שמעדיף עימותים על פני זהירות ורוצה לחנך את כולם.

ודאי שיש. היא הולכת ופוחתת, בעולם המערבי, אבל קיימת. אוכל לספר לך שהמחזור שלי ביסודי היה הראשון שבו שיעורי מלאכה היו מעורבים, והפסיקו לשלוח את הבנים לנגרות ואת הבנות למלאכת יד. ואנחנו לא מדברים על שנות ה-50, אלא אמצע שנות השמונים. והיו כאלה שמחו על כך. גם בחטיבה, כשהבנים הצטרפו לשיעורי כלכלת בית. ונכון, שיעורי ההתעמלות היו מעורבים גם, אבל למה התלבושת האחידה של הבנים היתה גופיה ושל הבנות חולצה? זו אומנם לא הסללה, סתם הפרדה מטופשת חסרת בסיס. ואתה חושב שבנות שרצו לשחק בהפסקות במשחקי כדור ״עם הבנים״ במקום לקפוץ בחבל זכו לקבלה מוחלטת? לא מצד הממסד, אלא הבנים עצמם. חלקם לעגו, גם חלק מהבנות. אז כן, היום זה פחות מורגש. אבל המושג ״טום בוי״ עדיין קיים לתאר ילדה שמעדיפה לקלוע לסל מאשר לשחק עם בובות.

את הדברים הבסיסיים אפשר גם למצוא בחנויות הום סנטר ואייס. פחות מבחר מצד אחד, אבל אם פתאום תזכרו שאתם צריכים גם מקדחה מקצועית, אז יש להם גם דברים שאין באיקאה.

זו טענה לא רלוונטית. האחריות לא חלה רק על מכלולים שמונעים מהרכב לנסוע.

פנצ׳רים זה קצת וודו. יש לי זוג חשמלי להתניידות יומיומית. צמיגים בגודל מלא, לא סיני מצ׳וקמק, פנימיות עם גי׳פה. נסעו חודשים בלי בעיה ואז תפס אותי פנצ׳ר אחוק מהבית. דידתי לחנות קרובה והחליפו. ואז החלה סאגה של 4 פנצ׳רים נוספים בטווח של חודשיים-שלושה. מה לא בדקו?, פרקו את הגלגל, ניקו את החישוק, רחצו את הגלגל מבפנים, החליפו סרטים, שמו סרט נוסף, כיווננו ספייקים, איזנו. יוק. ואז יום אחד בבית, פיצוץ חזק. הפנימית התפוצצה, קרעה את הצמיג (מזל שהם מאוחסנים בחדרון קטן בלי חפצים, אין כמו לנקות גי׳פה מקירות). הרכיבו צמיג חדש, ונעלמו הפנצ׳רים. לא ברור.

ורק מכתבים רשומים ממשיכים לא להגיע כמו שקרה תמיד. העיקר שחזרנו לשגרע שאנחנו מכירים.

זו נקודה חשובה לזכותו, שהוא תיקשר להם את זה. זו יכולה להיות נקודה לרעתו או לזכותו. האם יומיים הם מספיק זמן? כנראה תלוי את מי שואלים. הנקודה הבעייתית היא שהוא הודיע להם על פרישה אחרי שהוא מצא דירה אחרת, לא לפני. מצד שני הכל קרה מהר, והוא הודיע להם באותו יום. כמו בכל מקרה משפטי, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. להערכתי הלא מקצועית, לא היה סיכום על הפרטיים הכספיים של העסקה, לכן לא היו קרובים לחתימה. אבל למנוע מהם לתבוע אי אפשר.

מדובר על מקרה קצה. העובדה שכאן הצדדים היו ממש לפני חתימה אחרי הסכמות מלאות, לא אומרת שאלה המקרים היחידים בהן נפסק פיצוי.

אין ״רשימת מכולת״ להתנהלות. תום לב זו מהות של כוונה ותקשורת. אם הוא ניסה פעמיים להציע להם פריסת תשלומים שהם דחו, יתכן שזה יספק שופט לפסוק שניתנה להם הזדמנות הוגנת להענות לבקשה, ויתכן שלא. הכל נמצא בפרטים הקטנים של איך הדברים הוצגו. האם זה היה משא ומתן של הצעה-פסילה-הצעת נגד-פסילה, והתקרבו לאט לאט לתנאים דומים, או שאולי המרחק בין ההצעות היה רחוק מאוד עם סיכוי קטן להסכמה. שאר הנקודות להערכתי יהיו פחות רלוונטיות, כי הוא גילה אותן והמשיך במשא ומתן. אבל יתכן שיתנו הקשר לתמונה הכוללת. בקיצור, זה נשמע כמו מקרה לא חד משמעי, בטח להדיוטות. והיות וכל הדיון הוא בדיעבד, נשאר רק להמתין ולקוות.

לא הבנתי. איש מקצוע, שהוא משלם לו כסף, מזהיר אותו מפני תביעה, והוא מעדיף את דעתם של אנשים שהוא לא מכיר, רובם חסרי השכלה משפטית, וכולם לא בקיאים בפרטי המקרה? או שהשאלה היא עקרונית? להבין למה יש לזה סיכוי? כי גם על זה עדיף שיענה איש מקצוע, אבל OFF THE TOP OF MY HEAD, משא ומתן על דירה פרטית לא דומה למקרים אחרים שניסו לתת פה כדוגמה. לרוב האנשים, קנית דירה זו העסקה הכי גדולה שיבצעו, בסדרי גודל על פני כל רכישה אחרת, עם מחוייבות לעשרות שנים קדימה, וצורך בתזמון של קניה ורכישה עדינים כדי לא להשאר ללא מגורים בין לבין. לפיכך זו עסקה עם מאפיינים מיוחדים ולהשוות אותו לעסקאות אחרות זה לא רלוונטי. חוסר תום לב יכול לגרום לאדם (לקונה ולמוכר) להשאר קירח מכאן ומכאן אחרי שדחה אופציות אחרות, מה שעלול לגרום לו להפסדים כבדים בשל הצורך לקחת עסקה אחרת בלחץ זמן, ובעיות לוגיסטיות לשגרת החיים שלו ושל משפחתו. לכן, אם אחד הצדדים מתנהל בחוסר תום לב, בהחלט יתכן שהוא יאלץ לפצות את הצד השני. השאלה היא מה יכול להחשב כחוסר תום לב. מן הסתם יש מקרים שיהיו ברורים, כמו הסתרת פגם ידוע, או אם מישהו מראש נכנס למשא ומתן בלי כוונה להגיע להסכמה. אבל כפי שניתן לראות מהפסיקות, רוב המקרים מדברים על פרישה "ללא סיבה מוצדקת". מהי סיבה מוצדקת? תלוי בנסיבות. פה למשל יש פסק דין נגד מוכרים שפוצצו עסקה כי קיבלו הצעה טובה יותר, בלי שנתנו לרוכשים הזדמנות להשוות אותה. כלומר, מותר לאדם לחפש עסקה טובה יותר, אבל תום לב שימנע הוצאות ועוגמת נפש מהצד השני הוא חיוני: https://www.psakdin.co.il/Document/ביטלו-מכירת-בית-“על-סף-החתימה”-ויפצו-בענק בקישור הבא אין פרטים אבל מוזכרת שם פרשיה ממשא ומתן "ללא הצדקה". וגם יש פה דוגמה של פסק דין שחייב מוכרים למכור את דירתם למרות שלא נחתם חוזה בפועל. https://yancu-law.co.il/חוסר-תום-לב-במשא-ומתן-פסיקה-תקדימית-עו/. כאן יש מקרה נוסף, גם הוא ללא חוזה חתום, עם פיצוי על ההוצאות שנגרמו למוכרים: https://www.din.co.il/articles/1203/B-4427/ אין לי מושג האם המקרה של פות"ש נחשב לסיבה מוצדקת, האם העובדה שלא קיבל הסכמה לפריסת התשלומים מהווה סיבה מוצדקת. יתכן שאין לו ממש דרך להגן על עצמו ב-100% והוא יצטרך להחליט האם לוותר על הדירה השניה או לקחת סיכון בתביעה. לנסות לגרום לצד השני לפוצץ את המשא ומתן זו ההגדרה של חוסר תום לב. הוא יכול להציב אולטימטום לפריסה שביקש ולקוות שיסרבו, אבל הוא לוקח סיכון שיסכימו. לסיכום, פות"ש, אמור למכר שלך לסמוך על איש המקצוע שלו ולבקש ממנו ייעוץ כיצד לפעול. יכול להיות שאין דרך להגן על עצמו מתביעה באופן מוחלט.