sperial

לה שירתי כרופא? כי זה היה המסלול שבחרתי, בהתאם לצרכי צה״ל. אה… לא 3 שנים אלא חמש. ולזה תוסיף עוד 25 שנים במילואים. יש לי שנתיים נטו בלבנון וכמובן עוד תקופות ארוכות ברמה״ג, הגדה והנגב. למה לי ללכת למסלול הסדר? משתי סיבות: האחת היא כי אני רחוק מאוד מהדת. השניה היא שאני מאמין שאנשים בריאים צריכים לשרת שירות מלא. שירות מקוצר? שייך לחולים ונכים. וכי למה? אין לכן ראש, גו, ידיים ורגליים? יש בכם איזה ייחוד ואתם גיבורי על (דווקא צריך הכאלה, שייתפסו את הרחפנים בשמי לבנון),באו שסתם לא בא לכם במסגרת ההתנשאות?

אתה עוקב אחרי הפורום. לפני שנה - שנתיים היו כאן לפחות שני אירועים דומים, עם טוויסט: היה מדובר בבעלי תווי נכה.

@yd b-4 כבר נמאס לי לתת לך thumbs down. אז אוותר הפעם שאלה לי אליך: למה שירות אזרחי ולא צבאי? כמה זמן? באיזה ארגון? לגבי הצבא כגוף מחנך - זה היה נכון לפני 70 שנה, כשהעולים החדשים היו צריכים ללמוד עברית וישראליות. נגמר מזמן. וחבל - נראה לי שהחרדים זקוקים להרבה חינוך. ולא בצבא, אלא הרבה קודם. והדבר הראשון שהם צריכים ללמוד הוא ערבות הדדית מהי.

לגבי תזמון רכישת הרכב - 9 חודשים זו המתנה משמעותית, אני מבין את הדחיפות מבחינתך. עברת את גיל 24 - מה שפותר את בעיית הליווי, אני מקווה שצברת כבר מספיק ניסיון כדי לנהוג בבטחה בכבישי הגבול הרעועים. אם לא - תתאמן. מבחינת הביטוח עברת את המשוכה של גיל 24, מאוד לטובתך. לגבי בחחירה בין ביטוח צד ג׳ למקיף - תחשוב פסימי. האם תהיה מסוגל לעמוד, כלכלית, באובדן הרכב או בתיקון נזק גדול? האם עדיף לך לשלם 3,000 ש״ח כדי לצמצם את הסיכון? מכל מקום, עליך להביא בחשבון שהחזקת רכב תעלה לך לפחות 2,000 ש״ח בחודש: ירידת ערך (הסכום שיהיה עליך לחסוך כדי להחליף את הרכב בעוד כמה שנים), ביטוח, רישוי, תיקונים וטיפולים, דלק, אפילו אגרות חניה וכבישים.

הנוסחאות האקטואריות הן סוד כמוס של חברות הביטוח, ואף לקוח אינו יודע כיצד נקבעת הפרמיה. לא מזמן נתקלנו כאן בדיווחים על הוזלת פרמיה על ידי הוספת נהג נקוב שני. תאמין לי שאני עושה סקר שוק פעמיים בשנה - לקראת חידוש הביטוח של כל רכב. כך גם הבנים שלי. דווקא פחות מקפיד לקראת חידוש ביטוח הדירה, אבל השנה דווקא ניסיתי והחברות הישירות הודו שאינן מסוגלות להתחרות בהצעה של ״מנורה״.

אתה מבוטח במקיף או צד ג׳? אני שואל כי אני שילמתי לפני 4 חודשים לחובה פלוס מקיף לסוזוקי קרוסאובר 2016, לכל נהג מעל גיל 30, ותביעה אחרונה לפני 13 שנה, קרוב ל-4,500 ש״ח. וכאן מדובר בנהג צעיר, חדש, ללא ותק ביטוחי, ומאזדה נחשבת בדרך כלל לרכב יקר לביטוח. אאל״ט הבן שלי, יש כבר ותק ביטוחי שלם שילם לביטוח לקורולה 2019 לשני נהגים נקובים (בני 33 ו-35, ותק נהיגה מעל 15 שנה ועבר נקי) בסביבות 7,000 ש״ח, אולי קצת פחות. אז אני לא רוצה לפתח אצל פות״ש שום ציפיות, הוא יצטרך לבצע סקר שוק מעמיק בהתאם לתנאים האישיים שלו. אני רק מנסה לכוון אותו למה לשים לב ולשקול תזמון יותר נוח של רכישת הרכב, אם לא מדובר בדחיה מוגזמת.

לזה קראתי יקום מקביל. יש גבול לכמה כסף אתה ואני יכולים לשרוף על לימודי תיאוריה מלפני 2,000 שנה. אנחנו צריכים מהנדסים, אנחנו צריכים רופאים, אנחנו צריכים ארכיאולוגים. רבנים יש לנו מספיק בשביל לפזר אפילו באי פיטקיירן.

גולדן, אתה בן 35 עם וותק נהייגה מספק. כאן מדובר בבחור צעיר (לא סיפר לנו, אבל כנראה בשנות ה-20 המוקדמות לחייו), נהג חדש, ואנחנו לא יודעים איזה רכב הוא מתכןן לרכוש, והאם בכוונתו לרכוש, בנוסף לחובה, ביטוח מקיף, או להסתפק בביטוח צד ג׳. אם יקנה מיני בת 15 ויבטח בצד ג׳ זה סיפור שונה לגמרי מביטוח קורולה בת 5 במקיף. ובכל מקרה, לא הייתי מנסה לנקוב במליר לפני שיקבל הצעות ראשונות.

״להציץ באתרים״ זה לא מספיק. אתה צריך לבקש הצעות מחיר, עם הנתונים האישיים שלך. חלק מהחברות יבקשו מספר רישוי של רכב, מה שמהווה בעיה, אבל חלק יסתפקו בדגם. תכניס את הנתונים לאתרים של חברות ביטוח ושל סוכנויות (כגון וובי) ותקבל הצעות ראשוניות, כאלה שיהוו בסיס למשא ומתן (טלפוני) כשיגיע המועד. תחזיק לך איזה רישום של ההצעות. שים לב שהמחירים משתנים כל העת ובמיוחד במעבר בין חודשים, ושהצעה ״אמיתית״ תוכל לקבל כשיהיה רכב ספציפי, כולל מספר רישוי, על הכוונת. אגב - כמה זמן עד שימלאו לרישיון שלך שנה? אם תוכל להתאפק עד אז תוכל לחסוך לא מעט כסף. אגב, בן כמה אתה? כתובתך במשרד הפנים עם ההורים? אם כן, ותק הרישיון יגיע לשנה וטרם מלאו לך 32 שנה, יש לך יתרון מבחינת מחיר הביטוח.

תשמע, אתה, וכנראה מרבית חבריך, חיים באיזה יקום מקביל. תסתכל סביב. מדינת ישראל במלחמה. לא פחות מזה. ובמלחמה צריך שני דברים בכמות גדולה: 1. כוח אדם. 2. כסף. החרדים, כקבוצה (מינוס קצת פרטים שמתנהלים אחרת), מסרבים לתרום את חלקם בשני הדברים האלה. זו משקולת שצווארה של מדינת ישראל לא יכול לשאת. לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. החרדים יהיו חייבים להתגייס ויהיו חייבים ללמוד לימודים מועילים ולעבוד. בלי זה לא החרדים ולא החילוניים יוכלו להתקיים. ואם לא יעשו את הסוויץ׳ בעצמם זה יצטרך ללכת בכוח.

@גולדן191 מונטיפיורי חד סטרי בכיוון ההפוך מאז שאני זוכר אותו, כנראה מעל 50 שנה.

בעיה. בדרך כלל התחנה לא פנויה, וגם שם מפריעים לתנועה. אגב, זה עוד זהב לעומת ״כרמל״ שבו האפשרות היחידה לעצירה היא באמצע הכביש, ליד המחסום. או בצומת המוזר של מאפו/תל מאנה/מיכ״ל ומשם הליכה של מאות מטרים. וגם רמב״ם לא מציאה גדולה, במיוחד בתקופות שחוסמים את הכניסה למיון, אז נותרת אפשרות יחידה, לעצור במעגל התנועה של הכניסה לנמל ולחוף השקט.

אני מודה ומתוודה - בשנה האחרונה עשיתי משהו דומה פעמיים - שלוש. אני מניח שברווז מכיר את מעגל התנועה בצומת וינגייט-מונטיפיורי-גולומב, ליד בית החולים בני ציון. מקום בעייתי, למרות שמדובר בבית חולים אין מקום עצירה להורדת והעלאת נוסעים. אבל עצרתי שם בצורה שונה: איתות ימינה, הצמדות למדרכה ועצירה יותר רחוקה מהכניסה למעגל, כך שמי שנמצא מאחורי יוכל לעקוף אותי. לא הייתי היחיד, בדרך כלל הייתי צריך להמתין למישהו שעשה מעשה דומה.

אבל חלק נכבד מהמסחר הזה מתנהל בלא תשלום מיסים, ויש הרבה בניה בלתי חוקית שהשטח שלה אינו מחושב לצורכי מס. ולמרות שהארנונה שלך הפסדית העיריה עדיין תרצה אותך כתושב, כי אתה תורם לה כלכלית, גם אם בדרכים עקיפות. וגם הצריכה שלך יותר מאוזנת - אתה צרכת חינוך עבור 2 בנות, ואפילו אם אתה תובעני (דורש חינוך איכותי יקר) אתה עדיין צורך פחות מאותה משפחה בת 7 נפשות. ולעיריה,, ובוודאי למדינה, סיכוי טוב להנות מהאזרחיות המשכילות במעגל הבא של ההכנסות וההוצאות.

@Night Driver אבל התמונה יותר רחבה - אתה מייצר לעירך ערך בדרכים אחרות. למשל ארנונה לתעשיה, או שימוש בשירותי עסקים אחרים שמשלמים מיסים. אותו אדם חסר השכלה שימושית מייצר ערך קטן מאוד גם כאשר הוא עובד. וכשהוא מגדל דור חדש של בורים העסק גדל באופן מעריכי.

מתי קיבלת את הרישיון בארה״ב? כל-זכות לשירותך (אמנם לא אתר רשמי, אבל נתמך על ידי הממשלה ואמין מאוד)

הידע המדובר הוא, למשל, ידיעת שפות - שאיפשרה ליהודי לסחור בין אזורים שונים. או מקצוע ששימושי בכל מקום. לחייט או נגר תהיה תמיד עבודה (טוב, לא בעידן שבו הכל מגיע מוויאטנאם או אינדונזיה, אבל עד לפני זמן לא רב היה צורך בבעלי מקצוע בכל עיירה).

אמונה אינה עניין רציונלי, לכן לא ניתן לשכנע בקיומם או העדר נשוא האמונה. יש מעטים הבודקים אותה באופן רציונלי, איתם אפשר להתווכח. ואתה מתעסק כאן עם אנשים שרואים את עצמם נעלים על פניך, אז למה שירצו בכלל להקשיב לך?

ההדגשה שלך את המילה ״ציבוריים״ חשובה. ההבחנה בין תחבורה פרטית לציבורית בעייתית. בנתיב המטרונית בדרך ההגנה בחיפה יש היתר שימוש לאוטובוסים ציבוריים ולמוניות. אבל אם צופים במשתמשים חלק נכבד מהם הם רכבי הסעות - ואנים ואוטובוסים פרטיים. ואין אוכף. קוריוז מלוח התמרורים - בתחנת אוטובוסים איסור חניה לפי הסימון על פני הדרך או שפת המדרכה. בהנחיות להצבת תמרורים (עמ׳262) לגבי סימונים 511-513 הן ל-12 מ׳ לאוטובוס רגיל ו-21 מ-לאוטובוס מפרקי. בתחנות הסעה לחיילים (טרמפיאדות, תמרור 510) - 5 מ׳ בלבד. אולי ניתן להשליך מכך על תחנות הסעה אחרות.

יש טענה שיש אנשים שהמוח שלהם מחווט לאמונה בכוחות עליונים. החברה החרדית נתונה לשליטה של מנהיגים שדואגים למנוע מצאן מרעיתם השכלה, שעלולה לגרום להם לסטות משליטתם - הגבלה על ספרים, על אמצעי תקשורת, על האינטרנט. אגב, בהיסטוריה זה ממש לא ייחודי ליהודים. גם האפיפיורים הוציאו ספרים מחוץ לחוק. בסופו של דבר הדת משתמשת בבורות ובפחדים לצורך שליטה. מה שהזוי הוא שבמסורת היהודית היהודי התגאה בכך שהסחורה שלו היא הידע שאצור במוחו, ושאיתו הוא יכול לעבור ממקום למקום כשהוא בצרה. מנהיגי החרדים היום דואגים בדיוק להפך - מטפחים בורות.

אבל הם לא רוצים ללמוד כמו כל סטודנט אחר. סטודנט אחר לומד לתעודה, לתואר ראשון, לתואר שני, המתמידים גם לתואר שלישי. אבל אז הם יוצאים לשוק העבודה (בדרך כלל כבר במהלך לימודי התואר השני), ומתחילים לתרום את חלקם לכלכלה. וכמובן משרתים בכוחות הביטחון או בשירות לאומי.

ה״איום״ הזה אינו איום אמיתי. ברוב היישובים החרדיים פטורים נרחבים מתשלום ארנונה, והם מקבלים ״מענקי איזון״ על חשבון המיסים שאתה ואני משלמים.

@ויקטור הוגו - צילומים של התחנה ושל הסימון יועילו. @Be roo בחיפה רוב, אם לא כל, הסעות התלמידים פועלות כקווים רגילים עם מספרי קו ותשלום, מספרי הקו מצויינים על תחנות האוטובוס - ולמעשה ייחודם כקווי הסעה הוא התאמת המסלולים ושעות הפעילות לצורכי התלמידים.

@yd b-4 למען הדיוק - לא היה חוק שפטר בני ישיבות מגעוס - היה הסדר שפטר מספר מוגבל (400, ובהמשל 800) שקיימו תנאים נוקשים. ההשתוללות החלה כאשר בגין התיר את הרסן אחרי ה״מהפך״.

77, אבל לזה רק לאחר המעבר לשיטת הסיומות החצי אקראיות ב-1990.