sperial

אלפי שקלים ללימוד נהיגה יש לך וכמה עשרות לבדיקת עיניים ומאות לזוג משקפיים אין? אל תהיה מגוחך. אם אכן אינך מסוגל לקרוא את השלטים גם לא תהיה מוסוגל להבחין במתרחש על הכביש - הולך רגל קצת יותר מרוחק או מכשול כלשהו, ותהיה סכנה גדולה שתגרום תאונה. הבריאות שלך חשובה מרשיון הנהיגה - לך לבדיקה אצל רופא עיניים, אח"כ התאם משקפיים על ידי אופטומטריסט מוממך, ורק אז צא ללימודי הנהיגה. וכמה הערות נוספות: 1. לאחר שתתחיל להרכיב משקפיים לא תרצה להפרד מהם - פתאום תגלה את העולם, הטלויזיה תהיה יותר ברורה, במגרש תראה את הכדור, בכתה תראה את המורה והלוח. 2. התשבורת היא עניין משתנה, ולכן יהיה עליך להתאים משקפיים חדשים בכל תקופה (שנה-שנתיים) - אל תחסוך בעניין זה. 3. אם מה שמפריע לך הוא החשש שחבריך ילעגו לך - והם לא יעשו זאת - התאם עדשות מגע. בעניין זה הוועץ באופטומטריסט כיון שיש לעדשות יתרונות וחסרונות במצבים שונים. גילוי נאות: אני הרכבתי משקפיים כל ילדותי וכעת נזקק למשקי קריאה, ושניים משלושת בני נזקקים למשקפי ראיה - והם לא יעזו לנהוג ללא משקפיים למרות שהצורך בהם אינו מצויין ברשיון.

מוכר מזה מספר שנים כ"רולטת כביש" - וכבר צבר קורבנות בנפש.

הייתי מוסיף שני דגמים אחרים: 1. קורולה - מרווחת מאוד. הבעיה היא תיבת ההילוכים הרובוטית שהיתה נהוגה בשנים האמורות, מומלץ לבדוק איך אתה מסתדר אתה. 2. סוזוקי SX4 - מרווחת מאוד למרות גודלה החיצוני הקטן, תא מטען גדול מאוד, למעלה מ-500 ליטר בדגם ה-4 דלותות. העניין הוא שעד 2010 המנוע הוא 107 כ"ס והמכונית מגיבה קצת באיטיות, אם כי לא חסר כוח בעליות (זה נסיוני עם הליאנה, שיש לה אותו מנוע). מדגם 2010 המנוע בעל 120 כ"ס והמכונית מגיבה היטב.

נראה כי התמרור השמאלי הוכן על ידי צייר שלטים רשלן, וכי אכן היית צריך לקרוא "2 מקומות חניה" ולא 2 מטר. יש גם סתירה בין שני התמרורים - באחד יש הגבלת שעות, באחר אין. הסימון על הכביש הוא תמרור לכל דבר ועניין. עם זאת - יש לך קייס בגלל הגדרת השעות בשלט. כתוב מכתב (רשום) לעירייה וצרף את התמונה. ביטול הדו"ח אינו מובטח, אבל אין לך מה להפסיד. בחיפה הצלחתי לבטל לפחות פעם אחת דו"ח על חניה באדום-לבן בהתבסס על שילוט סותר ולא חד משמעי.

אם מדובר ב"מוביל איי" הרי שמדובר במוצר המפורסם בדרך דומה ברדיו כבר מספר שנים - למשל נהג המקיש כתובת ב-GPS ואז נשמע רעש ההתנגשות. יש אפילו ח"כ שרוצה לחוקק חוק המחייב התקנת מכשיר זה (משל אותו יצרן - ולא משל מתחרה) בכל רכב כבד.

האופנוען אולי רואה קדימה, אבל אינו רואה מה שלידו. הוא מצפה מאותה בת 80 - שסביר מאוד שהיא נהגת מנוסה ושקולה - לנבא את הזגזוגים שלו. כנהג עם נסיון קטן של 34 שנים לא יודע לנחש מה יעשה אותו אופנוען - ואם הוא מהיר מאוד, ואני מניח שהוא נוסע לפחות 60-80 קמ"ש יותר ממני - גם לא יהיה לי זמן מספק לזהות את המצאו בקרבתי, ובודאי לא לחזות את המסלול שלו. לכן הרוכב אולי מפוקס, אבל טיפש - יש לו סיכוי טוב למצוא את עצמו תקוע באחוריו של איזה ואן שחוזר מעקיפה ושנהגו לא היה יכול להבחין באופנוען המגיח מאחורי רכב אחר לעקיפה מימין.

גם וגם. יש דגמים שלא מאפשרים התנעה אלא במצב זה.

כאשר אתה בודק ציוני NCAP עליך לבדוק איה דגם נבדק במבחן - הרבה פעמים הדגם שונה מהדגם שנמכר בארץ - לטוב ולרע. ב-EuroNCAP נבדקים הדגמים באבזור הבטיחות המינימלי הנמכר באירופה, בד"כ בארץ האבזור עדיף (יותר כריות אויר, ESP כחובה וכו', אם כי יש גם מקרים הפוכים) וגם מבנה הרכב שונה במקרים רבים (באירופה בד"כ מקובלים דגמי האצ'בק ובארץ סדאן) - מה שעשוי להשפיע על עמידות הרכב בהתנגשות. דברים נוספים שעליך להביא בחשבון: 1. ה-NCAP בוחן רק בטיחות פאסיבית, לא אקטיבית. 2. לעתים תמצא מבחנים של דגמים משנים קודמות, אשר בינתיים נערכו בהם שינויים שלא תמיד נראים לעין. 3. עליך לבדוק על מה ירדו נקודות - למשל, יש הורדה של נקודות על דברים שאינם משמעותיים לגביך, כגון בטיחות ילדים, ואפילו דברים די שוליים כגון מיקום מדבקות אזהרה. לאור זאת לא הייתי מסתמך על כוכבי הבטיחות של מבחני ה-NCAP אלא בוחן את הדוחות יותר לעומק ומתרכז במרכיבים החשובים לי.

גיל, ה-i30CW אינה רכב סטיישן, למרות שמנסים לצייר אותה ככזו. ה-i30 לוקה בתא מטיען קטן מאוד. ציונה - מתוך היכרותי את המאזדה 3 תא המטען שלה (בדגם ה-4 דלתות) קטן והפתח שלו לא נוח, ובדגם הליסינג גם הישיבה לא נוחה. לא הייתי בוחר בדגם זה למשפחה.

שודדת, היא היתה מגיבה בצפירה נוספת או שתיים. אין לי ספק שמדובר ב"אני ואפסי עוד" וחוסר התחשבות מוחלט באחר.

אפשר ליפול חזק מאוד עם בית, ונפילה כזו יכולה להגיע לערכן של כמה מכוניות. עניין פעוט כמו הזקקות לתיקון צנרת שנה אחרי רכישת הדירה יכול להגיע בקלות לכמה עשרות אלפי ש"ח. משום מה אנשים נוטים להתרכז בבכל מיני פרטים קטנים כמו חשבון סלולרי או כמה אלפי ש"ח ברכישת רכב, אבל את הפעולות הכלכליות הגדולות באמת - כגון רכישת דירה, נטילת משכנתא או חסכון פנסיוני עושים לאחר מחקר יחסית שטחי ובלי התמקחות מספקת. כמובן שהתמקחות שמביאה הוזלת ריבית המשכנתא ב-0.5% תאפשר כמה וכמה החלפות רכב בחיים, אבל אנשים לא מבינים זאת, ויש גם בסיס פסיכולוגי שאינו ברור לי. ולמנוע היפאני - איני יודע מה נסיונך, אבל גם אחזקת דירה מצריכה הוצאות גדולות. יש תקופות בהן ערך הדירה עולה ואז יש תחושה של רווח (אם כי כאשר מדובר בדירת מגורים יחידה התחושה מוטעית, כיוון שגם הפרש המחיר לצורך שדרוג הולך וגדל), ויש תקופות שפל בהן ערך הדירה יורד.

לא מפתיע. כמעט הייתי מהמר על כך שהיא נוהגת ב-SUV. רק דבר אחד - כדי להגן על עצמך דאג להבלטה שלך (אולי מנורה או מחזיר אור בדלת) ופנה לעיריה על מנת שתבחן התקנת פסי האטה ברחוב. לך יש קושי מיוחד, אבל אני בטוח שגם שכניך סובלים מאותה תופעה.

אסי - גם כאשר אני מפוקס לגמרי - וזה למעלה מ-99.9% מהזמן על הכביש - אני ממקד את תשומת הלב שלי במקום שבו אני מצפה לצרות, כלומר אם אני עוקף רכב אני מתרכז בו כדי לחזור לנתיב הימני, ולא מצפה לאופנוען שיעקוף אותו במהירות גבוהה ויפתיע אותי מימין. ברמזור אני מתרכז ברמזור עצמו ובהולכי הרגל ובכלי הרכב החוצים, ולא במרווח ביני לבין אי התנועה, המקום ממנו יגיח השליח התורן, כאשר אני יוצא לעקיפת רכב חונה הבולט לנתיב שלי תוך איתות ולאחר בדיקה במראה איני צריך להתרכז גם בתנועה מולי ולא לצפות לקטנוע שיצא לעקיפה בלי לשים לב לאיתות ולסטיה שלי, וכאשר אני נוסע בכביש צר הדבר האחרון שלו אני מצפה הוא אופנוען שיגיח מולי לצורך עקיפה מעבר לקו ההפרדה הרצוף. נכון שיש הרבה מאוד נהגי מכוניות ורכב כבד שמתנהגים בגסות על הכביש, אבל יש עבירות אפייניות לנהגי דו"ג. לאור הנראות הנמוכה שלהם מחד ופגיעותם הרבה מאידך אני מצפה מהם להיות יותר זהירים, והמצב בשטח הוא בדיוק הפוך.

עופר, הכל טוב ויפה, אבל בהרבה רמזוים הגלאים סמוכים לקו העצירה, כך שאם תעמוד 3 מ' לפניו לא תקבל את הירוק. וממילא הקטנוענים עוצרים על מעבר החציה או אחריו. לגבי התנהגות נהגים - הכל נכון, אבל נהגי הדו"ג אמורים להיות הרבה יותר רגישים לעניין בגלל בעיות הבטיחות של כלים אלה - אבל ההתרשמות שלי היא שהמצב בדיוק הפוך, מדובר באנשים שמזלזלים בחיהם ובבריאותם.

zuzut5 - יש מספיק קטנוענים שמסכנים את כל סביבתם - במיוחד השליחים למיניהם, שמתוגמלים לפי זמן המשלוח, ובשביל עוד שקל מוכנים לסכן את כל מי שברדיוס פגיעה שלהם, כולל את עצמם. מדובר בהרבה אלפי נהגים וכלים. אייל - נתקלתי בהרבה מאוד אופנוענים הנוסעים בצורה מטורפת על כלים כבדים. אמנם הם לא נוסעים על מדרכות, אבל חציית קו הפרדה כדי לחתוך עיקול חסר שדה ראיה או סתם עקיפות מטורפות מימין או על קו הפרדה הם לחם חוקם. שלא לדבר על מהירויות תלת ספרתיות בדרכים עירוניות.

אתה מבקש שחברי הפורום יחשבו במקומך כיצד לנמהל את עניניך הכספיים. זה רעיון שאנשים לא אוהבים. אציג את השאלה אחרת: האם אתה מעדיף לרכוש ביטוח תמורת 2000 ש"ח ולהבטיח שלא תפסיד את ערך הרכב במקרה תאונה (למעשה - הרכב ירד מהכביש כבר בנזק בין 7500-9000 ש"ח), או להמר על כל ערך הרכב (15,000 ש"ח) במקרה של תאונה.

במרבית מכירות הרכב שלי בעשור האחרון - העברה בנקאית. במכירה האחרונה - מזומן (אולם היה מדובר בסכום קטן יחסית של כ-25-30K). בהעברה בנקאית רגילה יש סיכון קטן של ביטול על ידי הקונה, אפשר להשתמש בשיטת ה"זה"ב" (IBAN) שהיא בלתי הפיכה, אבל העמלה יותר יקרה. צ'ק אישי אינו אופציה סבירה אלא אם מדובר באדם שאתה מכיר ויש ביניכם אמון מלא. צ'ק בנקאי - מצויין. בכל מקרה - יש עדיפות לביצוע העברת הכסף בבנק (העברה בנקאית או הפקדה מיידית של הכסף לחשבון) כך שאתה מסתובב כמה שפחות זמן עם מזומן ביד.

אם יש מספרי שלדה ורכב זה אומר שהרכב נרשם נבחן ונרשם במשרד הרישוי. הרשיון צמוד לרכב ויגיע יחד אתו. מכן מקום - ברגכע שיש לך הנתונים אתה יכול לבטח את הרכב.

מבחינת היצרן יש שנת מודל. היא אינה מצויינת בפירוש ברשיון - אלא רק כחלק ממספר השלדה. מבחינת משרד התחבורה מצויין רק חודש העליה לכביש.

התחשיב מאוד אישי, תלוי בנסועה הצפויה שלך, בחיובים שיהיו לך (הן ההפחתה מהשכר והן הגדלת המיסוי), בהתאמת הרכב לצרכיך האישיים מול צרכיך בעבודה, במצמום ההוצאות עקב מכירת הרכב הפרטי ובכמה שאתה מוכן לשלם תמורת הנוחות של רכב עבודה. לדעתי עליך לפנות למדור השכר במקום העבודה או לרואה חשבון\יועץ מס אשר יוכלו לבצע את החישוב לפי הנתונים האישיים שלך.

שיטת ה"הוצ" - כלומר תשלום חלק מהמשכורת ה"הוצאות" - רכב, אוכל ושאר ירקות - הן שיטה מקובלת להגדלת המשכורת בלי לשלם תנאים סוציאליים. השיטה כה מקובלת עד כדי כך שבמקומות מסויימים קיים "יום שקר" חודשי שבו מדווחים על נסיעות והוצאות אחרות שלא הוצאו במציאות. עם זאת יש לא מעט מקומות עבודה שבהם מקובל לשלם הוצאות רכב - כולל הוצאות רישוי וביטוח (לפי קבלות, כלומר העתקי רשיון הרכב ומסמכי הביטוח) ואף לגלם אותם (כלומר לחשב תשלום ברוטו כך שהסכום יתקבל נטו) ובנוסף לכך תשלום גלובלי מסויים תמורת קילומטראז' בדומה לתשלום מסויים תמורת הוצאות טלפון. אם הדבר מקובל במקום העבודה שלך תוכל לקבל תשלום כזה במקום הוצאות הנסיעה. אין צורך לפנות למנכ"ל או לסגנו, ברר קודם עם חבריך ובמדור השכר, כמובן בצורה לא מחייבת ולא תובענית, הדבר הגרוע ביותר שיקרה הוא שתקבל תשובה שלילית. כמובן שאין סיבה לשקר למעביד, אבל אם אתה יכול לקבל שיפור בתנאי העסקתך באופן חוקי ובלי להסתכן באבדן העבודה - למה לא?

לגבי התעודה - הסוכן ישמח להעביר אותה בפקס - אם כי איני יודע מה מעמד נייר כזה אם תעצר לבדיקה. יש חברות המאפשרות להדפיס את תעודת ביטוח החובה בכל סניף או סוכנות דואר. המלצה לחברה - אין לי, אבל כדאי לך לבדוק במקום העבודה, ועד העובדים או מועדון צרכנות שבו אתה חבר אם יש להם הסדרים עם סוכנויות או חברות ביטוח, וכן בסוכנות הרכב בה רכשת את המכונית. ליבואנים רבים יש סוכנויות ביטוח אשר מבטחות רכב חדש בתנאים קצת משופרים (בעיקר בעניין ההתחייבות לחדש תמורת ישן), וכן מובטח כי תקבל את מסמכי הביטוח יחד עם הרכב.

yapl - לא הבנת את הבחור. הוא מתלבט אם לבטח את הרכב. מובן שאם הוא מתכוון לנהוג הוא חייב בביטוח חובה, ומומלץ ביותר כי יבטח צד ג' - אחרת כל נזק שיגרום לרכב אחר, וזה לא מריך להיות רכב יוקרה - יעלה לו במקרה הטוב כמה אלפים (אם הנהג יתבע ממנו רק השתתפות עצמית ואבדן הנחת העדר תביעות) ועד עשרות ומאות אלפי ש"ח במקרה שהתביעה תופנה אליו (למשל - אם הוא פוגע במישהו שבעצמו אינו מבוטח במקיף). לגבי תוספת של 2,000 ש"ח למקיף - זה כבר תלוי בערך הרכב שלו, אם מדובר ברכב שאינו גרוטאה סביר שהשקעה זו מוצדקת, במיוחד שכנהג חדש הוא חשוף יותר לטעויות ונזקים.

בודאי שיש שנת מודל - היא מצויינת על ידי ספרה (נדמה לי העשירית) במספר השלדה. חפש VIN בויקיפדיה.

טרם קראתי את המבחן - אבל הערה מתוך נסיון אישי: בקיץ האחרון נהגתי בפיג'ו 5008 (מנוע דיזל) בכבישי גרמניה, אוסטריה ושווייץ כ-3000 ק"מ משך כשבועיים, כולל שני ימים בהם מהגתי למעלה מ-500 ק"מ בכל אחד, בתנאי מזג אויר סוערים. אנחנו משפחה של 5 מבוגרים (הצעיר בן 15) והרכב נשא אותנו על ציודנו (5 מזוודות גדולות+לא מעט ציוד בתפזורת) בכבוד ובנוחיות (חוץ מקצת צורך בתמרוני העמסת המטען). כמובן שבהרכב כזה ובמזג האויר הסוער ששרר באותה תקופה לא בחנתי יכולות נהיגה, אבל צריך להסיר את הכובע בפני המעצבים הצרפתים על יצירת רכב כה מרווח שאורכו קטן מזה של מאזדה 3.