gbguy

אני יכול להבין את אותו בחור בן 29 שהבין שזו לא העבודה שהוא מאחל לעצמו לתקופה הקרובה, כי הוא לא רואה התקדמות בעבודה כזאת. נצא מנקודה הנחה שאתה מבטיח לו קידום. איזה קידום תתן לו? לעבוד על מכונות? מבקר איכות באריזות? ונניח אתה נותן קידום במפעל והוא פועל "שחור" מן המניין. אתה שוב חוזר ללופ של חיפוש עובד זוטר שיעשה את העבודה של המנקה. אני היום מבין שאני חייב להיות זיקית עם אופי השוק. כל הזמן אני חייב להשתנות בשביל להמשיך לעבוד. כלומר, אני מבין שאם אשאר באותו מקום הרבה מאוד זמן, יום בהיר אחד אני יכול למצוא את עצמי בלי התחתונים. תראה למשל את עובדים בפריפריות, שהמפעלים החזיקו את העובדים בביצים. תראה את ענף החקלאות שקורס בגלל יבוא מחו"ל. אם אני רוצה בגיל פרישה לחיות בשלום, אני חייב ליצור לעצמי הזדמנויות לעתיד. המשרה הזאת לא תתן לי "ניסיון" תעסוקתי. אז למה אני צריך להשקיע את זמני בניקיון?

אני לא כ"כ מסכים איתך. נכון ש: א. גודל אפשרויות לקניות גדל: אם לפני 50 שנה היית צריך להשקיע חצי משכורת על חתיכת בד בשביל לעשות חולצה, היום אתה קונה חולצה פשוטה ב-30 ש"ח. לכן יש לך יותר אפשרויות לקנות מוצרים עם הכסף שלך. ב. יש אנשים בגירים שסיימו צבא, ובטלנים ולא עושים כלום. אבל זה קרה בכל דור. אני רואה אנשים מבוגרים בטלנים, כל היום מסתובבים ולא כלום עם עצמם. בנוסף, כשהייתה המחאה החברתית ב-2011 הייתי מתנדב במשטרה. לא הבנתי מה זה המושג יוקר מחיה, לא הבנתי על מה הצעירים כ"כ בוכים שאין להם. הבטחתי למתנדב שאיתי שאני אחסוך שקל לשקל ואקנה דירה. קיימתי, חסכתי שקל לשקל וקניתי רכב בכמה גרושים בשביל שישאר לי לדירה. ולא, לא התחלתי לעבוד ולחסוך בגיל 18, אלא בגיל 14. לא הרשתי לעצמי לקנות מוצרים יוקרתיים או דברים שאני לא צריך (גם היום לא). אבל לפני שנה (בגיל 24) סיימתי צבא, קניתי רכב והתחלתי ללמוד בב"ש, בהנחה שאוכל לחסוך כמה גרושים בשביל העתיד. אני עובד קרוב למשרה מלאה בשביל לממן את עצמי, והשכר הוא מינימום. רמת החסכון החודשית היא זעירה מאוד (כמה עשרות שקלים). היום אני עדין אופטימי, כי אני מאמין שאחרי הלימודים, החיים שלי יראו אחרת: גם מבחינה תעסוקתית וגם כלכלית. אבל אני שואל: מה קורה לאדם שלא יכול ללמוד ולהתקדם בחיים וכל חייו הם מינימום? האם הוא מוכה גורל?

כמה אנשים שיש להם מנוע סולר יורו 6, הם קנו משפך קטן. כשנדלקת להם המנורה הם מגיעים לתחנה דלק וקונים גלון של 5 ליטרים. היום אוריאה הוא מאוד זול.

אגיד את דעתי מדוע אנחנו לא מצליחים לייצר ולייצא תעשיה מתכות: א. שכר המינימום בישראל הוא כ-1000 אירו. שכר המינימום בטורקיה הוא 424 אירו. חצי מישראל. על כל פועל טורקי, אפשר להעביד 2 פועלים טורקים. כמובן שיתכן שתנאים סוצאלים הם לטובת העובד הישראלי לעומת הטורקי. ב. כל אחד עם קצת ראש על הכתפים הולך ללמוד לאקדמיה. מבורך, אבל בסוף מישהו צריך ליצר את המוצר עם משכורת עלובה לאזרח מן השורה במדינה. ג. למדינה אין איטרס להתחרות מול המזרח על יצור. יש אינטרס למדינה לתכנן/ליצור טכנולוגיות יצור חדשות, דוגמה שלקחתי שלמדתי בקורס בשנקר: לתנובה יש את המכונה הגדולה באירופה ליצור תבניות קוטג'. אנחנו הישראלים אוהבים ללמד את העולם, ולא אוהבים שהעולם ילמד אותנו. ד. לצערי הרב, הדבר היחידי שבו אנחנו תמיד נהיה במקום הראשון הוא תעשיה הביטחונית. כי לנו יש את הניסיון עם המוצרים, לעומת למתחרים לא תמיד יש.

אם אנחנו כ"כ זולים מול מדינות שונות: למה עדין מיצרים דברים בטורקיה? למה לא מקימים כאן מפעלים ליצור מכוניות? הרי זה עיבוד שבבי מאוד מתוחכם...

ברגע שהלקוחות שלך ירצו להוזיל עלויות ולא יהיה אכפת מזמן עבודה, הם יברחו לתוצרת חוץ. התוצר כאן מאוד יקר לעומת חו"ל והאיכות לפעמים יותר טובה.

בכל ארגון אפשר להתפתח. השאלה אם יש רצון של 2 הצדדים. לצערי תעשיות הברזל הולכות ונסגרות. זו אחת הסיבות שלא רציתי ללמוד מכונות (ברשותי תעודה הנדסאי)

פלואנס דיזל עם קילומטר גבוה נמכרת פחות, לעומת מכוניות יפניות או קוריאניות בסגמנט דומה.

רכב נכנס ומוציא עשן. העדן נכנס בחלל החדר כי סוגרים את המתחם. זה לא בריא לעובדים.

סלחו לי, יש נקודה מאוד חשובה שאני רוצה לעלות: תקשורת בין עובדים. העובד הצעיר שמחפשים כנראה יעבוד עם אנשים מבוגרים ממנו בכמה שנים טובות. לצעירים אין תקשורת טובה עם מבוגרים, קשה להם. אני יכול להעיד שהייתי בסיטואציה הזאת. זה לא נחמד שאתה מרגיש כמו עבד שממלא פקודות. בנוסף לא היו לי קשרים מיוחדים עם העובדים, כי העובדים האחרים נמצאים במקום אחר בחיים (משפחה, ילדים, משכנתא) ומה לי יש? את הבעיות הקטנות שלי: איך לפתח את החיים שלי. הייתי יושב בהפסקות/ארוחות צהריים או לבד או עם אנשים ומרגיש מנותק חברתית כי לא היה לי על מה לדבר עם שאר העובדים. לעומת זאת, בעבודות שאני נמצא בה (מתדלק בתחנה דלק) שכולם צעירים, יש לי על מה לדבר איתם. אנחנו נמצאים באותה סיטואציה בחיים עם קצת שוני. לכן הטענה "הצעירים מחפשים מזגן ותנאים טובים", זו אמירה הזויה. אנשים צעירים מחפשים חברויות מעבר לרשתות החברתיות.

שלום, הנדסאי מכונות (עם תעודה) סטודנט לחשמל (שנה ב') שלומד בלימודי ערב (משעה 16:00, ויום שישי בבוקר) מחפש כל עבודה לבוקר באופן קבוע לימים בין א'-ה'. ניסיון בתחום הבטחת ובקרת איכות מהצבא. ניסיון עם לקוחות כמתדלק. תודה לעונים.

ממליץ לך לראות את התוכנית של אמנון לוי על הפועלים המודרנים. תראה איך אמנון מיצג אותם (מבחינתי הייצוג של אמנון הוא הדעה הישראלית הממוצעת): עבדים מודרנים. אף צעיר לא ירצה להיות עבד, כי מבחינתו זה הסתיים בצבא. כל ישראלי צעיר רוצה להרגיש שהוא מנכ"ל היי-טק, ויש לו דעה ויחליט מה שבא לו. שמישהו יגיד לו מה לעשות? זו כבר התחלה של בדיחה טובה. אמנם אני בן 25, עובד בתחנה דלק קרוב לשנה. עברתי מתחנה דלק שאסרה להשתמש בטלפונים בזמן העבודה, לתחנה שמחייבת להשתמש בטלפון בזמן העבודה (לתקשר עם המנהל במקרים חריגים). אני יכול להעיד שיש הבדל משמעותי חברתי בין צעיר שיש לו טלפון לבין צעיר בלי טלפון. לפיכך לדעתי אתה צריך לדרוש שבזמן העבודה הוא יהיה נטול מטכנולוגיה, כך הוא יפיק את העבודה כמו שצריך. כי אחד הגורמים שיגרמו לתוצר טוב, הוא תקשורת בין העובד לבוס. לפי דבריך (פות"ש) כאן הבעיה.

נשמח לקבל קצת פרטים על הרכב: נסע בשטח? כמה קילומטר עבר? כמו שמאור אמר: יש דברים שלא הגיוני להחליף. אולי כדאי לבדוק בעוד מקומות.

מעניין שדווקא בדורות החדשים יותר (מ-2010) המחלות נהפכו להיות חשמליות, לעומת בעיות בוצה במנוע שידועיים ברכבים הקודמים.

אני קבלתי את I10 ליום שלם בהשכרה. אחרי התקופה שבה נסעתי רק על גטס, אין ספק שב-I10 המושבים הרבה יותר נוחים. לאחר מספר חודשים, מכר קנה פיקנטו והמושבים הרגישו מוזנחים לעומת I10. לכן הייתי בוחר ב-I10.

הבעיה במערכת הזאת שהנהג סומך על המערכת ולא שומע למערכת. אתן דוגמה מקבילה: חיישן רוורס. אנשים רואים בלוח שהם קרובים מאוד ואז משלבים להילוך קדימה. לא פעם ראיתי אנשים שנכנסים במכונית מאחורה כי הם סמכו עליה ולא הקשיבו לה.

בהחלט יש אתגר למציאת רכב ישן. לא בגלל אמינות, אלא משום שהישראלי הממוצע לא יודע איך לטפל ברכב. לכן בזמן המכירה, המוכר מוצא תירוצים למצב הרכב. הדבר המוזר, שבעל הרכב מגיע למוסך ואומר "תעשה לי טיפול" וכאן מסתיימת לה התקשורת בין הלקוח לבין המוסכניק. אף אחד מהגורמים לא יודע על היסטוריה הטיפולים של הרכב, והטיפול הוא לקוי.

אני דווקא ממליץ קודם להרים את הרכב על ליפט. בגטס שלי גם היה איבוד מאחד הצינורות שהמכונאי זיהה. החליף את הצינור ומאז הכל נהדר. קודם מנסים למצוא פתרונות זולים.

אנחנו בשמחה נעזור לך להבין, אבל נשמח לקבל צילום טיפולים שהיבואן הגדיר בספר הרכב.

המערכת הזאת הייתה גם בפסאט וגם בפלואנס אצל הורי. לא התעסקתי עם המערכת מלבד עוצמת הקול. אין לי אפילו ספק אחד שהיא הצילה אותי במספר פעמים, בגלל היותי צעיר ועייף. כמובן התראה בלימה חירום עזרה מאוד. מלבד הצפצופים הללו, כמעט ולא שמעתי. הבעיה היא בשלב מסוים ניסיתי לעבוד על המערכת ובגלל זה עשיתי עבורות תנועה (לא לאותת).

אני דווקא חושב אחרת: קניתי בזמנו בחנות TP-LINK N600 ראוטר ומודם בחנות פרטית. המכשיר הזה נותן עבודה מאוד טובה. אשמח לדעת מה הסיבה שאתה מתנגד לה. כי אם זה מדובר על תקינות המוצר: לפני הקניה אפשר לשאול היכן אפשר לטפל בזמן תקלה, אם זה דרך יבואן - אז המכשיר עבר את מכון התקנים.

זו חיכת גומי עם פלסטיק פשוט. מאמין שתוכל למצוא גם בפרוקיות במחיר זול מאוד.

אפשר להסכים או לא להסכים עם דעותיו הפולטיות של שמעון פרס. אין אדם שלא טעה, אחרת הוא לא בן אדם. אחד הדברים הבולטים שאפשר ללמוד משעמון פרס הוא התקשורת בין אנשים. בלי התקשורת הזאת, אני בספק היינו במצב כמו שהיינו היום, מכל הבחינות. היום, אנחנו בלעדיו. ביום כזה, צריכים להודות לו על כל חייו שהקדיש למען המדינה.

להורי הייתה פסאט סולר שנת 2005. הגיר החזיק קרוב ל-300. לאחר השיפוץ האוטו נסע עד 450 אלף ונמכר. אם רוצים להנדס גיר טוב, הכל אפשרי.

תלוי מה החליפו. אנחנו נשמח לקבל את הצעת מחיר שלך מלאה, בשביל לבחון את עלויות הטיפול.