חן פרחי

אח של שכן שלי מורה לנהיגה ומלמד נהיגה על MG3. לדבריו, המכונית מפגינה אמינות מצויינת, ולמעט צריכת דלק מעט גבוהה אין לו שום טענות למכונית. במחיר הזה מדובר בעיסקה מצויינת - כמכונית ה MG3 הינה תערובת של טוב ורע, אבל הסך הכל טוב למדי.

הצלחה תמיד היא יחסית. שנה שעברה נמכרו 24,679 מכוניות באירופה, מספר שלא רק שנמוך בהרבה משל מתחרותיה, אלא נמוך גם ביחס למכוניות סאלון שעולות כפול ממנה. אם בשנה הקרובה המכירות לא יתרוממו, בגדול הסיפור של המכונית הזו נגמר. ואני אומר את זה בצער, לא על הג'וליה או על אלפא, אלא על זה שדינאמיות פשוט אינה מוכרת.

מתח של 12.6V בקטבי המצבר בסל"ד סרק נמוך מידי. כשיצרן המכונית מתכנן את מערכת החשמל הוא מוודא שהמתח בקטבי המצבר לא ירד מתחת ל 13.4V. אחרת אחרי שעה עבודה המצבר פשוט יתרוקן, חד וחלק. לא מאמין ? בוא אראה לך בוולוו שלי, עם אלטרנטור בן 45, כשכל המערכות פועלות איך מתח המצבר בקטבים לא יורד מ 13.4V.

אם חום המנוע ירד ל 50 מעלות זה סימן שאין לך טרמוסטט. מד החום עומד בנסיעה רגילה על 80 מעלות +-, ולא אמור לרדת ממנו בשום מצב. התחממות קלה בעליות או בעומס הינה טבעית לחלוטין.

זהו, שלא הכל תקין. אלטרנטור במכונית חדישה אמור לכסות את כל הצרכנים, גם בסל"ד סרק. 12.6V זה מתח נמוך מידי, ולרוב זה מעיד על בעיה באלטרנטור. הטעינה לא אמורה להתגבר משמעותית על עליית הסל"ד - זה אלטרנטור, לא דינמו. גש לחשמלאי רכב שיבדוק לך טעינה בעומס.

בגדול, ארנון אילין צדק. הסוסיתא וניגזרותיה היו מכוניות גרועות גם עבור זמנן, למעט אולי הסוסיתא 12 שיוצרה בשנים 66' -67'. הבעיה שהתכולה המקומית היתה קטנה מידי, וזה הפך את כל העסק ללא כדאי כלכלית בעליל. המכונית היחידה שהיה צידוק מלא להרכבתה בארץ היתה הפורד אסקורט, לפחות בשנותיה הראשונות. האסקורט היתה מכונית מודרנית, איכותית, אמינה וזולה לרכישה ותחזוקה. קו הייצור שלה היה מודרני והמכוניות שהורכבו בארץ הפגינו איכות זהה ואף גבוהה מזו של המכוניות שהורכבו באנגליה וגרמניה. האסקורט הצליחה היטב גם ללא סיבסוד ממשלתי, בעיקר בשל קו ייצור מודרני ויעיל וכח האדם הזול יחסית בארץ באותם השנים.

ומה בדיוק מאפייני העיצוב של מכוניות סיניות ? סביר להניח שה S60 החדשה תחלוק קווי עיצוב בסיסיים עם ה S90, וזה הגיוני למדי. אגב סינים ווולוו - למעט עיניינים כספיים, הסינים לא מתערבים כלל בפעילות וולוו.

לא מדוייק. הן הפיג'ו 407 והן הסיטרואן C5 נמכרו היטב, לפחות ב 4 שנים הראשונות שבהן שווקו - סביב ה 100,000 מכוניות בשנה כל אחת. את עיקר הפגיעה מצד הקרוס אוברים ספג פלח השוק של מה שמכונה כאן "מכונית מנהלים", ולא רק בארץ. דינאמית לפחות, ה 508 היתה ברמה אחרת לגמרי מכל הקרוס אוברים שתומחרו כמוה.

זה ברור, אבל לפחות מהתרשמות די ארוכה מקיאה ספורטאז' ויונדאי טוסון, לא הרגשתי הבדל כלשהוא, גם לא בנהיגה נמרצת, אם כי אני מוכן לקבל את העובדה שבמצבי קיצון יש מצב שיהיו פחות יציבים.

זה ברור. כל רכבי השטח ה "אמיתיים", כלומר אלו עם שלדת סולם נפרדת נחותים משמעותית מכל מכונית פרטית, ולאבד שליטה על ג'מוס ששוקל 2 טון זה תענוג קטן מאד. וזה מה שקרה לטנדרים היפניים - מירוץ החימוש גרם ליצרנים להביא אותם להספקי מנוע וביצועים שגדולים ב 8 מידות על יכול השלדה שלהם, וזה יכול להגמר רע במהירויות שכל משפחתית ממוצעת רחוקה מאד מלהתרגש מהן.

וכאן נכנסות לתמונה הבקרות האלקטרוניות, ומתקנות את הטעון תיקון. בשום מצב לא הרגשתי בספורטאז' 1.6 משהו שקרוב לסיכון, וסביר להניח שגם הנהג הממוצע לא ירגיש, וזה היה בנהיגה מהירה בהרבה ממה שהלקוח הממוצע שלה ינהג, אם בכלל. הג'ימני הוא רכב שטח קלאסי, עם זוג סרנים חיים, שלדה נפרדת ותיבת העברה, כך שאפשר להוציא אותו מהדיון. ברור שאי אפשר להתווכח עם חוקי הפיזיקה, אבל רוב הקרוס אוברים החדשים לא נחותים ממכונית קומפקטית ממוצעת. וסתם נקודה מעניינת - לסובארו ליאונה היה מרכז כובד נמוך מאד, בשל השימוש במנוע בוקסר, ולמרות זאת אחיזת הכביש שלה לא היתה גבוהה, בלשון המעטה.

לספורטאז" ולטוסון יש התנהגות כביש טובה בהחלט. ברור שהן לא מהנות לנהיגה, אבל מרכז הכובד הגבוה יותר שלהן לא ממש מורגש, ובטח לא ברמה שמסכנת את הנוהג בה.

יחסית למשקלו, אוטובוס נחשב ליציב יחסית ולבעל אחיזת כביש טובה למדי. ברוב הקרוס אוברים החדשים מרכז הכובד אינו גבוה משמעותית, אם בכלל משל מכונית פרטית, ולכן התנהגות הכביש שלהם זהה לזו או כמעט זהה לזו של מכונית פרטית. החריגים היחידים הם הטנדרים כפולי ההנעה ורכבי שטח אמיתיים שמצויידים בשלדת סולם. שם הפגיעה באמת משמעותית יותר.

הלנצ'יה דלתא IE הגיעה לארץ רק בשנת הדגם 88'. היה לה מנוע 1.6 בעל גל זיזים עליון כפול והזרקת דלק. ההספק עמד על 105 כ"ס והביצועים היו טובים למדי. אמנם לא מדובר על מכונית בעלת ערך אספני גבוה, אולם היא היתה זריזה למדי ומאובזרת היטב. בדוק שלא חסרים חלקים קוסמטיים, הם קשים להשגה ויקרים למדי. את אתה "מתחבר" למכונית כזו, זה יכול להיות פרוייקט מעניין למדי. בהצלחה !

זו גם בערך ההוצאות של המשפחה שלנו על מזון + חומרי ניקוי. היום אני לא במצב של לחשב כל שקל, אבל מצד שני לא קונה 10 קילו סטייקים פילה בשבוע. ההוצאות שלכם הגיוניות בהחלט.

אני התנסתי. אגיד בעדינות שמנוע הזה לא ממש מכבד את הסמל שבחזית המכונית, וב.מ.וו היא בראש ובראשונה יצרנית מנועים. הביצועים סבירים ואפילו למעלה מזה, אופי הפעולה והצליל ממש לא.

במקרה של קאיה זה לא היה קשור ליבואן אלא להיצע הדגמים, שרובם היו מיושנים ולא אטרקטיביים בשום היבט. סביר להנחי שגם תחת סמל"ת הפיקנטו והספורטאז' היו זוכים להצלחה גדולה.

הרישיון האוטומטי לטרקטור בוטל ב 75.

האספאס הראשונה נהגתה ופותחה על ידי מטרא הצרפתית, כמחליפתה של הרנצ'ו, הקרוס אובר הראשון בעולם, שהקדים את זמנו ב 3 עשורים. התפיסה המקורית היתה של קרייזלר, ואת העיצוב השלים המעצב היווני אנטוניס וולאניס היווני, שהיה מעצב הבית של מטרא. לאחר שמטרא חדלה לייצר מכוניות ב 84', נמכר הרעיון ונמכרו השירטוטים לרנו, שהיתה במצב כספי גרוע. אולם רנו ידעו שיש להם קלף מנצח ביד, ועל אף מצבם הכספי הרעוע, שילמו למטרא את עליות הפיתוח. האספאס התבסס על רצפה מוארכת של רנו 18, כשמנוע 2.0 היה הבסיסי ויחיד עימו הוצע גם מנוע טורבו דיזל. הדור הראשון היה למעשה המינוואן מונובוקס הראשון בעולם, וגם היום נראה מודרני ונאה. רק חבל שממשיכי דרכו גדלו עוד ועוד ואיבדו את החן של הקונספט המקורי.

היום זה עוד טוב, בשנות ה70' וה 80' מכוניות וולוו פשוט זכו לחיי נצח.. עיצובה הבסיסי של ה 240 החל דרכו ב 67' ונמכר עד 93', ה 740\940 מ 83' עד 98' ואפילו ה 850 שרדה 9 שנים תמימות. אבל זה עבד, והן נמכרו מצויין.

ב.מ.וו למדו על בשרם, ובדרך הקשה, מה מחיר המינימליזם בסדרה 7 E65 שהיתה הראשונה שהציעה תפעול באמצעות מסך ותפריטי משנה ב i DRIVE שחסכה את הצורך במתגים רבים. זה פשוט סיוט היה לתפעל אותה, גם לצעירים שלא מפחדים מטכנולוגיה. עד היום, טרם ניתקלתי במערכת תפעול שתהיה נוחה כמו מתגים נפרדים, אבל כנראה זה מחיר הקדמה.

אתה רק שוכח שיש לקוחות מבוגרים שנרתעים ממסכי מגע שמכילים עשרות תתי תפריטים, ומעדיפים מתגים פיזיים קלים ופשוטים לאיתור ותפעול. סה"כ הנדסת האנוש בוולוו מצויינת ותוך כמה דקות מרגישים בה בבית.

תודה על הסקירה המפורטת ! קיבלתי את ה T3 ליומיים, וההתרשמות שלי די דומה לשלך. מעניין אם נוחות הנסיעה לא נפגמת עוד בשל הצמיגים הרחבים בהרבה בדגם שלך. למרות שהיא מבוססת על שלדת הפוקוס, היא נופלת ממנה הן בנוחות והן בהתנהגות, למרות שהיא ממש אינה כושלת בשני סעיפים אלו. אהבתי את המושבים המושלמים, כמו בכל וולוו מאז ומתמיד, את הבלמים המעולים ומערכת השמע המעולה. ואני תמיד יעדיף מערכת שמע מצויינת על מולטימדיה מצועצעת. נקודה מעניינת - המכונית הזו מגיעה לטמפרטורת עבודה במהירות מדהימה פשוט - תוך דקה היא בטמפרטורת עבודה.

שאלה נהדרת. מאחר והבית עגול, זה היה קל יחסית. קדחתי דיסקיות בקוטר של הבית, וקדחתי אותן לקוטר של הבוקסה שבמוצר, שגם כך התפרקה עם השנים. ריתכתי 2 דיסקיות קדוחות כדי להשיג גובה, וכך נוצר לי המירכוז. ניקיתי את הבית היטב, מרחתי דבקים, מילאתי חומר - ולמכבש. יצא מעולה.

עברה חלפה לה עוד שנה. לפני הטסט ביצעתי טיפול קטן הכולל החלפת שמן 20\50 של מוטול ומסנן. את הטסט צלחה כמעט בהצלחה - היה חופש בבוקסות של הסרן האחורי. מאחר וכידוע הסנדלר הולך יחף, מעולם לא ייצרתי אותן, וגם לאף אחד מהלקוחות שלי לא היה. פירקנו את הזרועות, הוצאנו את הבוקסות הקרועות, ופשוט יצקתי בתוכן גומי, מה שברמת העיקרון אמור להחזיק לנצח. חזרתי למכון הרישוי, וקיבלתי מדבקה. להתראות שנה הבאה !