חן פרחי

שתיהן לא מבריקות בגירסאותיהן האוטומטיות, ואטרקטיביות דווקא בגירסאות הידניות. אם אתה רוצה איכות חיים סבירה משולבת בבטיחות, כדאי לחשוב על סופר מיני משומשת בת שנה-שנתיים כמו מאזדה 2 או יונדאי I20.

אני רואה אותה מידי יום בהליכה היומית שלי. פשוט חבל על מכונית "ישראלית" מקורית שהולכת ומדרדרת, על אחת כמה וכמה שיש לה פוטנציאל מצויין.

לא להאמין, אבל הדאף הזו ביקרה בארץ בשנת 89'. לפני הביקור ניתקו ההולנדים את יחידת ההנעה הקדמית, כך שהמשאית הונעה בגלגליה האחוריים בלבד.

מניסיון עם 3 מכוניות יונדאי שונות, מחשב הדרך מדייק מאד, ובכל הפרמטרים. ברור שזו לא צריכה ריאלית.

תיבה אוטומטית בת 5 הילוכים הוצגה לראשונה ע"י מרצדס באמצע שנות ה 90', ומשם זלגה למכוניות זולות יותר.

אמת ויציב. כבר שנים רבות אין בתי ספר מיקצועיים בארץ, מאחר ומערכת החינוך החלה להמדד לפי מספר התלמידים שניגשים לבחינת בגרות, מה שלא קיים בחינוך הטכנולוגי. מערכת החינוך מעדיפה לפלוט אותם כליל ממסגרת חינוכית, רק שלא יופיעו כתלמידים שלא ניגשים לבחינת בגרות. בכלל, עבודת כפיים בארץ הפכה לאם כל הבושות, וגם אנחנו כהורים תורמים לזה בכך שאנו מטפטפים ללא סוף לילדינו כמה טוב יהיה להם כשהיו עורכי דין\רופא\רואה לשבון וכולי.

המנוע כמובן. לויזה 1000 האגמים היה מנוע 1.4 עם זוג מאיידים כפולים, ואילו ל GTI היה מנוע זהה לזה של ה 205 עם 115 כ"ס.

התקלות מאפיינות רק מכוניות יוצאות ציי רכב, ובמיוחד גטסים ששירתו בצה"ל וננאסו בברוטליות. גטס מטופלת היטב ובזמן מפגינה אמינות מופתית.

האסקורט MK3 שהוצגה בשנת 80' וכונתה כאן אריקה יועדה מלכתחילה להרכבה אוטומטית ע"י רובוטים, והרכבה ידנית היתה בלתי כלכלית בכל מקרה. האריקה יובאה מגרמניה בין השנים 81' ל 84', ולאחר שעלה שערו של המארק הגרמני, הוחלט על יבוא המכונית ממפעלי פורד בברזיל. האסוקרט בהרזילאית נקראה אסקורט LX והיתה ברמת גימור גבוהה מזו של הגרמנייה. ההבדל העיקרי והמאד משמעותי בינהן היה המנוע. לאסקורט הברזילאית היה מנוע רנו מיושן בעל שסתומים עיליים במקום מנוע ה CVH הגרמני, ובנוסף היה חלש ב 13 כ"ס. כמיטב מסורת פורד, גם האסקורטים הבריזלאיות שירתו בצה"ל ובמשטרת ישראל, ולאחר שהתבררה רמת אמינותן הירודה, ויתרו על שירותיהן במהרה.

אם באסקורט עסקינן, מסקרן לדעת כמה אסקורטים MK1 אוטומטיות נימכרו בארץ, כמו גם דגמי ה XL שהיו בעלי פנסי חזית מלבניים.

פחות אהבתי את לוח המחוונים המצועצע מידי לטעמי, אבל לפחות אפשר להתנחם בעובדה שלמרות מסך המגע פתחי האיוורור ממוקמים גבוה (ונכון) והם מכוונים לפניהם של הנהג והנוסע ולא לכפות ידיו (ע"ע קרוז ו I30) או למבושיו..( I35). תאי נוסעים עגמומיים איפיינו תמיד את כל מכוניות פורד לאורך שנים ארוכות, ורק בשנים האחרונות הפכו תאי בנוסעים במכוניות החברה למקום שנעים לשהות בו.

אז זהו שאתה טועה.. לויזה GT יש מנוע XY מהסדרה הישנה של מנועי פיג'ו, שהופיע גם ב 205 עד שנת 88', בטלבו סמבה וכמובן בויזה. המנוע זהה לזה של ה 205 GT, בעל הספק של 80 כ"ס וביצועים נחמדים. לא קל להשיג חלפים למנועים האלו, ולמרות הנפחים הזהים לאלו של מנועי ה TU מדובר במנועים שונים בתכלית. מנועי TU לא הופיעו כלל בויזה, והם פותחו למחליפתה, ה AX. אגב ויזה, זו לא הגירסה הספורטיבית הראשונה של הויזה; קדמו לה הכרונו וה X שלמעשה היו זהות לויזה המדוברת, רק הקוסמטיקה היתה שונה. הגרסה החמה באמת של הויזה היתה ה GTI שהשתמשה במיכללי ה 205 GTI, ונהנתה ממרכב שימושי יותר.

יכולת שימור ותחזוקה מעולם לא העסיקה את יצרני הרכב, וגם לא תעסיק בעתיד. יצרני רכב חיים מלמכור מכוניות חדשות, לא מדאגה לאספנים עתידיים. נראה לי שאנחנו פשוט מפחדים מידי מטכנולוגיות חדשות, וזה מלווה אותנו דורות רבים. כילד, אני זוכר מצויין איך פחדו ממנועים בעלי גל זיזים עליון כפול, תיבות הילוכים אוטומטיות (!) והס מלהזכיר הזרקת דלק. כמו שלמדו להתמודד עימם, כך ידאגו להתמודד עם האלקטרוניקה ברכב, וברגע שתקלות אלקטרוניקה יהפכו לנפוצות, כך יגדל מספר העוסקים בענף מצד אחד, ועלויות התיקון מצד שני.

לפיאט יש ניסיון עבר לא רע בכלל בארה"ב. הפיאט 131 שנקראה בראבו והריטמו נימכרו בכמויות די מכובדות. החל מאמצע שנות ה 80' נעלמה פיאט מהשוק האמריקאי, ומאוחר ותר פשוט לא היה לה מה למכור.. טריוויה מעניינת מהווה השקת הפיאט אונו ב 83'. עשרות מכוניות הוטסו מאיטליה לפלורידה, ואחר ההשקה הוחזרו לאיטליה. אפילו מכונית בודדת לא נותרה בארה"ב.

למיטב ידיעתי המצלמה הזו פעילה, והיא "עושה קופה" לא רעה כלל ועיקר. ראו הוזהרתם !

אני אימצתי מזמן את השיטה, ולא רק שאימצתי אותה אלא אפילו שידרגתי אותה. 1. אני לא מתעצבן מאף אחד, בשום מצב. 2. כשאני ממהר אני יוצא 5 דקות קודם, ואם אני ממש ממהר אז אני יוצא 10 דקות קודם. 3. נהנה במיוחד לצפות בנהגים, במיוחד בבוקר, שחותכים מהשוליים ונוסעים על איי תנועה, והכל בשביל להגיע יחד איתי לרמזור אדום.. 4. יש לי טראומה קשה מנהיגה מונעת (עשיתי לפני שנים רבות, ולא בשל עבירות תנועה), ולא שווה לי להגיע 5 דקות קודם ולשמוע את התיאוריות המטופשות שלהם. 5 לעולם לא מנהל שיחות בסלולארי בנהיגה; אני עדיין לא אישיות כה חשובה שאני יכול לא לפספס שיחה. כל זה, עושה את החיים קלים ואת הנהיגה לנעימה ונינוחה.

לב.מ.וו 1502 היה מנוע 1.6 ולא 1.5. ההבדל העיקרי היה יחס דחיסה נמוך יותר וגל זיזים "קר" יותר, מה שהפחית 10 כ"ס מהספק ה 1602. ה 1502 נועדה להיות גירסה זולה יותר של ה 1602, תוך ויתור על מספר פריטי אבזור - משולשי חלונות קדמיים קבועים, פסי קישוט ועוד. פנסים אחוריים מלבניים היו לכל סדרת 02' החל משנת 83'. ובקשר ל 315 - הצגתה היתה בשנת 80' וכמו ה 1502 היא נועדה להיות הזולה והפשוטה בהיצע ב.מ.וו וייצורה אכן נמשך עוד מספר חודשים במקביל לסדרה החדשה, E30.

ההבדל העיקרי בין גיר ה CVT הרגיל שהיה באונו סלקטה לזה של הפונטו הוא ממיר המומנט (טורק קונברטור) שיש בתיבה הרציפה של הפונטו, מה שמקנה תחושה של תיבה אוטומטית "רגילה" בניגוד לתחושת "המצמד המחליק" שאיפיין את התיבות הרציפות בעבר. פוג'י שיפרה את התיבה הרציפה בכך שהוסיפה מצמד אלקטרומגנטי שהפך את תחילת הנסיעה לנעימה יותר, ובנוסף מנע קיפוצים מעצבנים בהאטה. התיבה המשופרת הופיעה בג'אסטי, רק חבל שתחזוקתה היתה יקרה יחסית.

די ברור שבעוד 30 שנה גם מאזדה 3 או יונדאי I30 יהפכו למכוניות אספנות, ולא מעט ירכשו אותן הן מטעמי נוסטלגיה והן מטעמי קלות אחזקה (יחסית). כמו בטבע, גם בעולם הרכב תקף הכלל - רק החזקים שורדים. הראשונות להעלם מהכבישים הן מכוניות הפאר; שילוב של ירידת ערך גבוהה ועלות תיקונים ותחזוקה שוטפת גבוהה מכריעה אותן במהרה - הסיטרואן XM והלנצ'יה תמא הן דוגמאות מצויינות. הבאות בתור הן המכוניות הקטנות, שערך שוק זול הופך תיקון בסדר גודל בינוני ומעלה ללא כלכלי, וכך נחרץ דינן. ברור שככל שהמכונית היתה פופולארית יותר כחדשה כך סיכויה לשרוד שנים רבות עולה, והסובארו לאונה היא דוגמא מצויינת, למרות שהסיטרואן BX היא דוגמא לא פחות טובה בכיוון ההפוך.

הגיר הרציף עבר תהפוכות רבות בחייו מאז שהוצג בדאף 55 ההולנדית. בעיקרון, הגיר הרציף הוא גיר אידיאלי מאחר ויש לו אין סוף יחסי העברה, שכההתחלתי נמוך למדי והוספי גבוה, לטובת שיוט חסכוני. הבקרות האלקטרוניות הביאו את הגיר הרציף לבשלות מלאה, וכיום הוא נחשב לאמין ונעים לשימוש. הוא בהחלט עדיף על הרובוטי חד מצמדי בכל ההיבטים.

מכונית בת 7 שעברה נסועה כזו חבל לקחת לבדיקה, פשוטו כמשמעו. קח אותה למוסך שאתה סומך עליו, ולפחח שיבדוק אם המכונית לא עברה תאונה משמעותית, וזה מספיק. לכתוב שהכל לא תקין על מנת למנוע תביעות עתידיות זה הכי קל.

כצפוי, הבחור שפרסם את ההודעה בנושא הרנו המיסחרית שתשמש כתורמת איברים, "חטף אש" מכל הכיוונים, על כך שהרוכש עומד לשחוט מכונית ישראלית מקורית, ועוד כזו שהורכבה בארץ הקודש. אני מניח מן הסתם שאף אחד מאיתנו לא ראה את המכונית, למעט תמונות כמובן, שכמו תמיד נראות הרבה יותר מהמציאות, מה שמביא אותי למסקנה שלעיתים עדיף "לשחוט" מכונית במצב רעוע על מנת לסייע בשיפוץ מכונית אחרת. ובקשר ליבוא אישי - היתרון הגדול הוא בכך שאפשר להנות מהשושנים בלי קוצים, ולא לכל אחד יש את היכולת או הידע לשפץ לבד.

חד משמעית, כן. לצורך כך תאלץ להכין הצהרה מעו"ד שהרכב הורד מהכביש בתום לב או בטעות, ולהגיש את הבקשה לרשות הרישוי. אני מכיר כמה מקרים שבהם אושרה הבקשה.

דגם הגיאה הפרטי הגיע עם מערכת מקורית של סוני, שלפי מיטב זיכרוני זהה בגודלה לזו של פורד.

המסרשמידט, ביחד עם הגוגומוביל ושות' כונו BUBBELS CAR, הופיעו לאחר מלחמת העולם השנייה, והפכו לרבות מכר. אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה היתה "רעבה" למכוניות זולות ופשוטות, שלרוב כלל לא יועדו לנסיעה מחוץ לעיר. גם היפנים, שתעשיית הרכב שלהם נפגעה קשות במלחמה, הציגו מכוניות מיקרו רבות, ומהם זכורה לנו הסובארו 360. לקראת סוף שנות ה 50', עם ההתאוששות הכלכלית, ירד פלח השוק של מכוניות הבועה הללו, והצגת המיני ב 59' שכבר היתה מכונית "אמיתית" חיסלה כליל את מרבית היצרנים שלהן, חוץ מיצרן האיזטה כמובן.