חן פרחי

היתה כוונה לייקר בצורה משמעותית מאד את ביטוח החובה לרוכבי אופנועים, בייחוד ה"כבדים". במוקם להשחית מילים בפורומים, קמו ועשו מעשה. התפקדו בהמונייהם לליכוד, וכך סחטו הבטחה לא לליקר את מחירי הביטוח. וזה עבד. ורק כף יכולים לעבוד דברים כאן, בלחץ פוליטי.

האלפטא GT והאלפא GTV יסקרו בנפרד. מגיע למכונית הזו כבוד רב ולא איזכור כדגם הקופה של האלפטא.

ביוני 62' הוצגה באיטליה האלפא ג'וליה, שהיתה הסנונית הראשונה במשפחת דגמי ה 105. הג'וליה היתה פורצת דרך של ממש, ולמרות שלא נהנתה ממראה מדהים היא כן נהנתה מתיכנון מתקדם להפליא שהקנה לה תכונות דינאמיות חסרות תחרות ממש, ובטח במונחי אותם שנים. אבל הג'וליה לא שיחקה במגרש הזה לבד; לנצ'יה, יריבתה מבית הציגה את הפלאביה והפולביה שהיו מכוניות מתקדמות אף הן, ולמרות השימוש בהנעה קדמית, הן נהנו מהתנהגות כביש מעולה ומהנה. פיאט לא ממש שיחקה במגרש הזה, והעדיפה לייצר מכוניות עממיות וקטנות, בהן התמחתה. אולם בסוף שנות ה 60' ותחילת שנות ה 70' החלו יצרנים רבים ללטוש עיניים אל עבר פלח השוק של הג'וליה וניגזרותיה - הג'וניור, הספיידר והברלינה. ב.מ.וו הציגה את הב.מ.וו 2000 ואת גירסאות ה TI של ה 1800, כמיתחרות ישירות לג'וליה ולברלינה, והיה צפוי שגם יצרנים אחרים ינסו לנגוס בעוגה. לנצ'יה נרכשה ע"י פיאט ב 69' וצפוי היה שפיאט ימקסמו את רכישתה ע"י פיתוח דגמים חדשים שיחליפו את דגמי ה V4, מה שאכן קרה. גם פיאט החליטה להצטרף למשחק, והחליטה על פיתוח מחליפה ל 125 שלה זכתה להצלחה ממשית, למרות שהציעה מנוע מתקדם (TC) וביצועים טובים. באלפא החלו להבין שעם כל הכבוד לאיכויות הג'וליה, לא יהיה מנוס מפיתוח יורשת ראוייה, ולאור תצלומי הריגול והמידע שהגיע לראשי החברה, הם הבינו שזה יקרה בקרוב. מרצ'לו גאנדיני, המעצב המוכשר של סדנת ברטונה, עבד במקביל על שני פרוייקטים די חשובים - עיצוב מחליפה ל ב.מ.וו 1800-2000 והמישפחתית החדשה של פיאט, שניהן אמורות היו להוות תחרות ישירה לג'וליה\ברלינה, מה שאישר סופית את ההחלטה על פיתוח יורשת לג'וליה. פיתוח המכונית החדשה היה הפרוייקט האחרון של המהנדס המוכשר אורציו סאטה פוליגה, הוא אכן הפגין בתהליך הפיתוח מחשבה יצירתית להפליא. עיצוב המכונית נעשה בידי אלפא עצמם, והיה פשוט למדי ורבוע, ללא יצירתיות מיוחדת, וללא סממנים אוירודינאמיים בולטים. גם עיצוב הפנים היה פשוט למדי והמשיך את הקו הקלאסי של אלפא, עם לוח מחוונים אופייני. הצד המכאני לעומת זאת היה מעניין בהרבה. הוחלט על שימוש במנועים הקיימים של סדרת 105, מאחר והם נחשבו למנועים מעולים, חזקים ואמינים, שבנוסף התאימו למכונית שתוכננה להיות בעלת הנעה אחורית. המנועים היו בנפחים 1.6 עם 109 כ"ס ו 1750 עם 122 כ"ס, וכמובן זוג מאיידים כפולים. כל השאר היה חדש לחלוטין ופותח מהיסוד. באלפא החליטו לנטוש את מבנה הסרן האחורי ה "חי" של סדרה 105 ופיתחו מערכת הינע חדשה לחלוטין. המיתלה האחורי במכונית החדשה שכונתה אלפטא, שם קלאסי של אלפא, היה מסוג דה-דיון, עם זרועות אורך ארוכות ומיפרקים כפולים. מיתלה מסוג זה נחשב ליעיל מאד, אך הוא יקר לייצור וגוזל מקום רב. על מנת להגיע לחלוקת משקל מושלמת, הוחלט על העברת תיבת ההילוכים והמצמד בסמוך לסרן האחורי, ביחד עם מיכלול הבלימה האחורי, על מנת להפחית משקל שאינו נתמך מיתלה. למעשה, בתא המנוע הקדמי שכן רק המנוע, ואת כוחו הישיר מסר לגל הינע ארוך שהגיע עד לסרן האחורי. גל ההינע כלל קופלונג (דיסקה גדולה שאליה מיתחברים גל ההינע מצד אחד והמצמד מצד שני, בהצלבה) גדול מגומי, ובעצם העביר את כל תפוקת המנוע למכללי ההנעה. תיבת הילוכים חדשה לחלוטין פותחה, מאחר והגיר של סדרת 105 לא התאים למבנה החדש. המיתלה הקדמי בכלל עצמות עצה כפולות ומוט טורסן, ולראשונה באלפא נעשה שימוש במסרק הגה שהחליף את מערכת ההגוי המורכבת יחסית של ה 105. להגה היו 3.7 סיבובים מנעילה לנעילה ברדיוס סיבוב קצר יחסית. מערכת הבלימה כללה 4 בלמי דיסק, כמסורת אלפא, כשהדיסקים האחוריים מוקמו בסמוך לדיפרניציאל האחורי. השקת המכונית תוכננה להיות בתערוכת טורינו 72', ואז הסתבר לאלפא שביחד עם המכונית החדשה יוצגו גם הפיאט 132 שהאלפטא תוכננה להתחרות בה והלנצ'יה בטא שבדגמים הבסיסיים תנסה לנגוס באלפא סוד וביקרים יותר באלפטא. בתערוכת טורינו הוצגו באותה שנה מספר שיא של דגמים חדשים מתוצרת איטליה, כך שבניגוד לציפיות אנשי אלפא, אור הזרקורים לא הופנה רק אליה. למרות שהאלפטא תוכננה בשלב מסויים לרשת את הג'וליה, מכירות הג'וליה נימשכו ושני המכוניות זכו להצלחה ניכרת, ובכל זאת, מהרגע שבו הוצגה האלפטא, נפגעו מאד מכירות הברלינה, וברור היה לאלפא שהמכונית החדשה תירש את מקומה. בתחילה שווקה האלפטא עם מנועי 1.6 ו 1.8 שסימן ההיכר של דגם ה 1.8 היה זוג פנסי חזית, בעוד שלדגם ה 1.6 היה פנס בודד בכל צד. בשנת 75' הוחלט על יצוא המכונית לארה"ב, ןלדעת אנשי אלפא משבר האנרגיה היווה הזדמנות מצויינת להשיג דריסת רגל בשוק הענק . המכונית נקראה בארה"ב אלפטא ספורט ונמכרה בשם זה עד 77', אז שונה שמה לאלפא ספורט סדאן. ההצלחה לא היתה גדולה, בעיקר עקב פריסת סוכניות לא טובה. בשנת 77' נוסף דגם חדש שהציע מנוע 2.0 ו 130 כ"ס, עם פנסי חזית מלבניים ופנים משודרג. באותה שנה הוצעה לראשונה גירסת דיזל מכונית, עם מנוע מתוצרת VM האיטלקית, שאמורה היתה להחליף את הג'וליה דיזל. המכונית נמכרה היטב ללא שינויים מהותיים עד 82', אז בוצעה בדגם ה 1.8 וה 2.0 מתיחת פנים שכללה עידון המראה חיצוני ועיצוב פנים מחודש. לוח המחוונים הקלאסי הוחלף בלוח בלתי קריא, כך שכל מתיחת הפנים היתה מיותרת בעליל. בסוף 82' הוצגה גירסה שנקראה עלה תלתן זהוב למנוע ה 2.0, וכללה איבזור חשמלי מקיף ומזגן אוויר מקורי. גירסה מעניינת הוצגה ב 83' ונקראה CEM ולמעשה כללה מערכת בקרת ניהול מנוע אלקטרונית ששולבה בהזרקת דלק. במערכת זו נעשה שימוש מאוחר יותר באלפא 90. האלפטא יוצרה עד סוף ואז הוחלפה באלפא 90, שלא היתה אלא מתיחת פנים מקיפה לאלפטא. ללא ספק, עבור זמנה היתה האלפטא מכונית נהדרת - ביצועים מצוייינים ששולבו בהתנהגות כביש מעולה ומהנה, וכל זה לא חשבון הנחות והפרקטיקה. במיבחני דרכים שנערכו לה היא ניצחה בקביעות את כל מיתחרותיה, וליכולתיה הדינאמיות פשוט לא היה מיתחרה. אבל לא הכל היה משולם, כמובן. עקב מיקום תיבת ההילוכים מאחור, החלפת ההילוכים היתה לא נעימה ומסורבלת, ולא הזכירה במאום את התיבה הנפלאה של ה 105. איכות הגימור היתה ברמה איטלקית טיפוסית, שלא לדבר על נגע החלודה ששלח אותן לעולם שכול טוב בעודן צעירות.

לא מציאותי בעליל. לרובם המכריע של 3 מיליון הנהגים יש דיעה פוליטית מגובשת, וסביר להניח ש 99% מהם מוטרדים מבעיות מהותיות יותר ממצלמות המהירות החדשות, נניח. הדרך היחידה לשנות היא התפקדות המונית למפלגה גדולה שיש לה סיכוי להשפיע. האופנוענים ביצעו מהלך כזה, והוא הבתרר כמוצלח מאד.

הכל נכון, אבל אפשרי רק שיש גב פוליטי. הנהגים הפכו לפרה חולבת חד כיוונית רק בשל העובדה שהם ציבור חסר הגנה והשפעה פוליטית. אלב זה מה שיש, ועל פניו גם מה שיהיה בעתיד הנראה לעין.

מכירת מכוניות חדשות לא נועדה להיטב עם העם, ובטח לא כמדיניות ממשלתית. לאנשים יש כסף והם רוצים להנות ממנו, ומכונית חדשה היא סוג של הנאה, לא מוצא כאן שום בעיה. ימי ארידור חלפו עברו. אף אחד לא מכריח אף אחד לנסוע בכביש 6; להזכירך, מימון סלילת כביש 6 לא הגיע ממשלת ישראל אלא מיזם פרטי, ואך טיבעי הוא שהוא יהיה מעוניין לכסות את השקעתו. לעומת זאת אני מסכים בהחלט שאחוז ההשקעה בתשתיות נמוך מידי, הרבה יותר מידי, ביחס לכספים שאותם גובה מדינת ישראל מציבור הנהגים.

לא עצוב ולא מצחיק. הסברתי לכם כבר 3,000 פעם שאת חברי הכנסת אנחנו בוחרים ולא אף אחד אחר. אף חבר כנסת לא יושב בכסאו ונהנה מתנאי תעסוקה טובים למדי, כי הוא ירש אותו מאביו. פשוט היו מספיק אזרחים בעלי זכות הצבעה שהחליטו לתת את אמונם באותה מפלגה בה הוא רץ. אם אף מפלגה שרצה בבחירות לא מיתייחסת במצעה לנושאי תחבורה, ובכל זאת מקבלת מספר מכובד של מושבים, אות וסימן שזה פשוט לא מעניין את הציבור.

היה יופי של אירוע. שאפו למארגנים, שבנוסף לתצוגה מרהיבה של דגמי אלפא מכל השנים והכנת כיבוד הולם, דאגו למזג אוויר ראוי. וכמובן תודה ענקית לצמד הנשי שלנו שאחראי על התמונות המרהיבות שמיטבות לתאר של מה שכולנו ראינו.

המאקמה שכתבת לסקורפיו שהיתה לך, מזכירה לי שורת מחץ משירו הבלתי נשכח של מאיר אריאל ז"ל. " לפיכך מוסר השכל, מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה".

הסקורפיו MK2 סימלה את כל מה שהיה רע במכוניות פורד של שנות ה 90', שנים שפורד אירופה תרצה למחוק בשמחה מההיסטוריה שלה. למעט הפורד KA שהתבססה אמנם על הפיאסטה, אבל לפחות הפגינה יצירתיות, כל יתר מכוניות פורד היו אפורות, משעממות ואפילו את מוניטין האמינות של פורד הן הצליחו לחסל. האסקורט העלובה הובילה את מצעד המכוניות הכושלות, לאחר שעברה אין ספור מתיחות פנים, אחריה המונדיאו המשמימה ולבסוף הפיאסטה האפרורית. הסקורפיו MK2 עוצבה בהתאם לרוח האובליות שנחה על פורד, אי שם באמצע שנות ה 90'. האמת שפורד די השתעשעו עם המכונית הזו שחשיבותה היתה אפסית למדי, ולכן הרשו לעצמם "להתפרע" עיצובית. למזלה של פורד, בפיתוח הפוקוס שהוצגה ב 99' הם לא חזרו על טעויות העבר, והתחילו את הפיתוח מדף ריק.

בראשית שנות ה 50' החלה תעשיית הרכב האירפאית להתאושש אט אט מנזקי המלחמה הנוראה ההיא, ושוק המכוניות הגיב בהתאם. לצד מכוניות הבועה שנוצרו מטעמי חסכון ועלויות נמוכות, צצו מכוניות סאלון מהודרות יחסית שנועדו לפלחי שוק גבוהים יותר, מה שהעיד על התאוששות כלכלית. גם פורד האירופאית הצטרפה לפלח שוק זה, והציגה באנגליה את הפורד זפיר, שהיתה מכונית הדגל שלה באותה העת. החטיבה הגרמנית של פורד, שמקום מושבה בעיר קלן, הציגה באותה העת את הטאונוס שהיתה המכונית היקרה ביותר בהיצע של פורד גרמניה. במהלך השנים הלכו וגדלו המכוניות, וכל דור חדש שלהן הציג גדילה, הן במימדים הפיזיים והן בנפחי המנוע. בתחילת שנות ה 70' נראו מכוניות הסאלון של פורד אנגליה ארכאיות למדי, וגם רמת המכירות היתה בהתאם, וכך גם בחטיבה הגרמנית של פורד. בשנת 72' קיבלה הנהלת פורד החלטה אמיצה למדי על ביטול עצמאות החטיבות האירפאיות והאחדת דגמים. בסוף 72' הופסק באנגליה ייצור הזפיר\זודיאק ומעט מאוחר יותר הופסק ייצור דגמי הטאונוס, ושם זה שימש את ה TC 3 שלא היתה אלא קורטינה MK3 בשינויי עיצוב קלים. במקומם הוצגה הפורד קונסול\גרנדה החדשה, שנראתה כמו קורטינה MK3, רק גדולה יותר. הגרנדה החדשה יוצרה הן בגרמניה והן באנגליה, ונמכרה היטב. בסוף 76' הוצג הדגם החדש של הגרנדה, שכמו קודמו נראה די דומה לקורטינה, ובמקרה זה ה MK4. הגרנדה היתה המכונית היקרה ביותר בהיצע של פורד, ויועדה להתחרות באופל רקורד\סנאטור\קומודור בשוק הבריטי והגרמני, שהיו השווקים העיקריים שלה. תחילת שנות ה 80' מצאו את פורד בתנופת פיתוח גדולה; בזה אחר זה הוחפו הדגמים המיושנים במכוניות מודרניות ונאות - האסקורט החדשה הוצגה בסוף 80', הסיירה, מליפת הקורטינה הוצגה בסוף 82' ובפיאסטה בוצעה מתיחת פנים ב 84'. המכוניות הוותיקות היחידות בהיצע של פורד היו הגרנדה והטרנזיט המיסחרית, והיה ברור שגם זמנן הגיע. זרז נוסף לפיתוח מכונית סאלון חדשה שתחליף את הגרנדה, היו תצלומי ריגול של מחליפת האופל רקורד שאמורה היתה להיות מוצגת ב 87'. על כן הוחלט על פיתוח מחליפה לגרנדה הוותיקה, בהנחת יסוד שעל המכונית החדשה לשמור על פלח השוק של הגרנדה ולנסות אף לפנות לפלח השוק שנשלט ע"י ב.מ.וו ומרצדס. בסוף 82' הוצגה הסיירה, מחליפת הקורטינה השמרנית, ועיצובה האוונגרדי למדי לא התקבל באהדה ע"י קהל הרוכשים השמרן של הקורטינה, אולם ע"י תכנון נכון, פנתה הסיירה לקהלים חדשים והצלחתה המיסחרית היתה טובה מאד. בפורד החליטו להמשיך את הקו העיצובי של הסיירה, ופיתחו מכונית במבנה האצ'בק בעל 5 דלתות, בניגוד למקובל בקרב מיתחרותיה. עיצובה של המכונית החדשה, שכונתה סקורפיו(בבריטניה המשיכה המכונית להקרא גרנדה) דמה לזה של הסיירה, רק בעל מימדים גדולים יותר. הצד המכאני לא טמן בחובו הפתעות גדולות; המנועים נלקחו מהסיירה וכך גם תיבות ההילוכים, הן האוטומטית והן הידנית, וגם מערך המיתלים היה דומה מאד. המנוע הבסיסי היה פינטו 1.8 עם מאייד ו 90 כ"ס, גיר ידני בלבד, הבא אחריו היה מנוע פינטו 2.0 עם מאייד ו 105 כ"ס, ידני או אוטומטי, מעלי מנוע 2.0 מוזרק עם 115 כ"ס ותיבה ידנית או אוטומטית, דגם דיזל עם 69 כ"ס והדגם הבכיר שצוייד במנוע קלן V6 עם 150 כ"ס. כמו הסיירה, גם לסקורפיו היתה הנעה אחורית, שדגם בעל הנעה כפולה, שנועדה לשיפור התנהגות הכביש הוצג במקביל. השינוי העיקרי היה במערכת ההגה, שבניגוד להגה הארוך של הסיירה (מוגבר הכוח) בעל 3.9 סיבובים מנעילה לנעילה, למכונית החדשה היה הגה קצר בהרבה עם 2.9 סיבובים מנעילה לנעילה. חידוש נוסף היה מערכת הבלמים שלה; הסקורפיו היתה המכונית הראשונה בעולם בה מערכת ABS אלקטרונית היתה ציוד תקני בכל הדגמים. תא הנוסעים היה פורדי טיפוסי, ולראשנה הוצגו במכונית מוטות תפעול קטומים מסביב להגה, שליוו את מכוניות פורד שנים רבות אחר כך. רמות הגימור היו כמקובל בפורד - CL, GL ורמת הגימור הגבוהה ביותר כונתה גיהה. בניגוד לעבר, הסקורפיו צויידה היטב, ודגמי הגיהה הציעו רמת גימור גבוהה וציוד כולל מקיף שכלל איבזור חשמלי מלא, מושב אחורי מתכוונן חשמלי, מיזוג אוויר מקורי ומחשב דרך. המכונית הוצגה בפברואר 85' והתקבלה בביקורות די צונננות; עיקר הביקורת נגעה לשימוש במנועים המיושנים שלא הלמו את המכונית החדשה, הן בביצועים והן ברמת הרעש והתנהגותם, וסתמיותה של המכונית. הסקורפיו נבחרה למכונית השנה 86', בעיקר בשל העובדה שצויידה במערכת ABS כציוד תקני. הצלחתה המיסחרית היתה בינונית למדי, והצגתה של האופל אומגה החדשה ב 87' פגעה בה מאד. בפורד לקחו את הביקורות ברצינות, והחליטו לפתח יחידת כוח חדשה למכונית. בשנת 89' הוצגה מתיחת הפנים הקלה של המכונית, שכללה החלפת מנוע ה 2.0 העתיק במנוע מודרני בעל גל זיזים עליון כפול ו 125 כ"ס ומנוע ה 1.8 הבסיסי בוטל. בנוסף, תיבת ההילוכים הוחלפה בחדשה, עמידה יותר שכונתה MT75. השיפור היה גדול, אבל את המכירות הרדומות זה לא ממש עורר. בנוסף, הוחלט הפורד להוסיף תצורת מרכב שמרנית יותר בת 4 דלתות, ובאותה הזדמנות נוספה גירסת 4 דלתות בעיצוב סתמי לחלוטין. ב 92' נוספה גירסת קוזוורט ספורטיבית למכונית, אולם גם זה לא ממש הועיל. למרות ההצלחה הבינונית, נמשך ייצור הסקורפיו עד 94' אז בוצעה בה מתיחת פנים מקיפה למדי, במסגרתה הוחלפה החזית בחזית רדיקאלית ומזעזעת למדי, ובשנת 98' ירדה מהבמה ונעלמה ללא מחליפה ישירה. לארץ יובאה הסקורפיו החל מ 86', ובשל מחיר גבוה ולא אטרקטיבי כמעט ולא נמכרה. דווקא בשנת 90' זכתה הסקורפיו לעדנה מחודשת, וכמות נכבדה למדי של מכוניות נמכרו כאן. סה"כ הסקקורפיו לא היתה מכונית גרוע כלל ועיקר, וסביר להניח שאם פורד היו מפתחים יחידות כוח ראוייות כבר מלכתחילה ועיצובה היה קצת יותר יצרתי, היא בהחלט יכלה להצליח.

בשנה הבאה יש בחירות בישראל, שהיא כידוע דמוקרטיה, ואז נוכל להצביע למפלגה שתכלול היתייחסות לנושא. לא תהייה מפלגה כזו ? סימן שזה לא מעניין את אף אחד, ואין לנו למי לבוא בטענות זולת לעצמנו.

להפוך את המראה הפנימית לחנות צעצועים\עצי ריח\אביזרים סלולאריים.

לא נראה שמשטרת ישראל תאכוף עבירת מהירות ממוצעת, אלא עבירות מהירות נקודתיות. צילום דיגיטאלי קביל לחלוטין בימינו, ובדיוק כפי שניתן להרשיע אדם בביצוע עבירה פלילית ע"י צילום דיגיטאלי כך גם ניתן להרשיע בעבירות מהירות או מעבר רמזור אדום.

השחתת (משחיתים ולא משחיטים) רכוש היא עברה חמורה פחות משוד בנק או רצח, ולכן העונש שמוטל עליה נמוך בהתאם. אף אחד לא יוצא לרחובות מהסיבה הפשוטה שלא כל כך רע כאן, בסיכומו של עיניין. האופנוענים ביצעו מהלך חכם; הם התפקדו בהמוניהם לליכוד, כי רק כך אפשר להשפיע. זכות ההפגנה הינה זכות יסוד בדמוקרטיה, ולראייה, ההפגנות שקויימו בתל אביב, שהצריכו כוחות שיטור רבים, וכל יתר ההפגנות שהיו ברחבי הארץ.

אני לא סומך על אף אחד, אבל ללא ספק דמוקרטיה היא שיטת השלטון הכי פחות גרועה. בכל מדינה בעולם ישנה פשיעה, וישראל לא חריגה בעיניין הזה, כנ"ל לגבי השחיתות. ולגבי חברי הכנסת וטיבם - תזכרו היטב את המשפט "פני הדור כפני הכלב". כמו שאנחנו נראים, כך נראים נבחרי הציבור שלנו.

לקרייזלר וויאג'ר הראשון שהוצג ב 87' היו מנועים מתוצרת מיצובישי - 2.5 4 בוכנות או V6 3.0 ששימש גם את הקרייזלר סרטוגה והמיצובישי פאג'רו. גם תיבת ההילוכים היתה מקורית של קרייזלר או מתוצרת מיצובישי. אגב, המיניוואן הראשון בעולם בעל הנעה קדמית היה הרנו אספאס שהוצג ב 84'.

זה פשוט לא נכון. אף אחד לא מגיע לכנסת מפרוטקציה, ובניגוד לשנות ה 60' ותחילת ה 70', הממשלות היום משלמות די מהר על מחדליהן. אף אחד לא מכריח אף אחד להצביע למפלגה מסויימת, ונגמרו גם ימי הפנקס האדום וההצבעות המרוכזות. בכוחנו לשנות, אם נפעל נכון. המטרה צריכה להיות דרישה להעלאה עיקבית של מהירות הנסיעה בכבישים המתאימים. היעד הסופי צריך להיות כלדלקמן - כביש 6 130 קמ"ש, כבישים בין עירוניים בעלי 2 נתיבי נסיעה 120 קמ"ש והיכן שניתן, לעלות את המהירות מ 90 קמ"ש ל 100 קמ"ש. ואז מצידי יכולים להציב 4,000 מצלמות. ואת זה ניתן להשיג רק באמצעות לחץ פוליטי, מה גם שבעידן התקשורת של ימנו זה קל לאין ערוך ושיעור ממה שהיה פעם.

אני לא שמח בכלל, והייתי הרבה יותר שמח אם היו תופסים את מי שחיבל במצלמה. בדיוק כמו שאני לא שמח שגונבים או שודדים בנק. חוק זה חוק, ואין חוקים שמתאימים יותר או מתאימים פחות. רוצים לשנות את החוק ? לצורך זה יש את כנסת ישראל ובחירות שמיתקיימות כל 4 שנים, במקרה הטוב.

הפולקסווגן פאסאט היתה מקבילתה של האודי 80 שהוצגה ב 73', כשההבדל העיקרי בינהן היה בתצורת המרכב; האודי הוצעה במרכב 2 או 4 דלתות בלבד, בעוד שהפאסאט הציעה מרכב פאסטבק 2 או 4 דלתות וגירסת סטיישן שהפכה פופולארית מאד. מאוחר יותר קיבלתה הפאסאט דלת חמישית "אמיתית" ערך אספני ? לא גבוה.

הלנצ'יה דלתא החדשה, כמו הג'ולייטה של אלפא, סובלות מעיצוב יתר וגיבוב מיותר של פרטי עיצוב רבים. לגבי הנדיבות של סמל"ת - לולא בוצע הטרייד אין, המכונית הזו היתה הופכת לאספנות עוד בטרם נימכרה.. לא פשוט למכור מכונית בסכום כזה, ועוד לא מוכרת בעליל, וזה המחיר אותו היו צריכים לשלם בעד ביצוע העיסקה.

סוף סוף מישהו מסכים איתי. זו צריכה להיות המלחמה האמיתית שלנו, הנהגים, ולא מלחמה באכיפה, שבין אם נאהב ובין אם לאו, היא לגיטימית לחלוטין.

תתחדש, מכונית קלאסית חמודה וקלה לתחזוקה. הגיר שיש לך במכונית נלקח מוולבו 144 (כנראה) ונקרא M41, עם אוברדרייב חשמלי. את המנוע לא תוכל להחליף למנוע B19 או B23 ששימשו את ה 240\740, מאחר והם מורכבים בהטייה של 30 מעלות. והאמת, שאין ממש צורך; גם כך הביצועים שלה לא רעים, יחסית. ניתן להשיג סעפות יניקה בעלות זוג מאיידי SU, אבל שיפור גדול לא תשיג, מאחר ומנוע ה B20B היה בעל גל זיזים "חם" יותר, מה שהעלה את ההספק המירבי מ 82 כ"ס ל 100 כ"ס, על חשבון המומנט. מנוע ה B20 נחשב לאמין מאד, ובטיפול מינימאלי פשוט חי לנצח. גם זמינות החלפים, לפחות המכאניים, טובה למדי ואפשר להשיג כמעט הכל, מאחר ורוב המיכללים המכאניים זהים לאלו של ה 144.

הדרך היחידה לשנות את המצב הקיים היא אך ורק פוליטית. ולא רק פוליטית, אלא רק דרך המפלגות הגדולות. את כל 120 חברי הכנסת הכנסנו במו ידינו למשכן, וכדאי שיזכרו את זה. אמנם נעשה ניסיון לעלות את מהירות הנסיעה המירבית, אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

שטויות, אין שום סיכוי שזה יעבור שום ערכה מישפטית. גם סעיף השחתת רכוש חמור דיו, ובניגוד לעבר, השחתת המצלמה לא מונעת שיגור דוח לנהג שכבר צולם. היום נסעתי לאיזור תעשייה חולון דרך אזור, וכולם בלי יוצא מן הכלל הקפידו על המהירות - 70 קמ"ש. מה קרה? מקסימום הגיעו לאדום הבא דקה מאוחר יותר..