malcishua

mazinya, המצב שאתה מתאר (מול בעל הבית שלך) הוא די קיצוני. מניסיוני (שוכר דירה מאז ומעולם) ומנסיונם של כל חברי (גם מתוך אלה שנשואים ועם ילדים, כמעט כולם שוכרים דירה) - רוב בעלי הבית הרבה יותר הגיוניים ממה שאתה מתאר, וברגע שהם נופלים על דייר טוב (שלא מטריד אותם הרבה וידוע לטפל בבעיות בדירה בעצמו) הם עוזבים אותו בשקט ולא עושים שום דבר שיעודד אותו לעזוב. לי אישית לא העלו את שכר הדירה כבר 5 שנים, והוא היה נמוך מלכתחילה. אני אפילו כבר לא חותם על חוזה מול בעלי הבית שלי. שנינו סומכים זה על זה ומכירים זה את זה. הם גם יודעים די טוב שהעלאה לא סבירה תבריח אותי מיד, והם לא מעוניינים בזה. ואתה יודע מה? גם אם אצטרך לעזוב, לא רואה בזה כזה ביג דיל. כפי שנכתב כבר, זו הזדמנות לזרוק את רוב הדברים שלי (למרות שאני גם כך עושה את זה כל שנה), ויותר מזה - הזדמנות לנסות לגור באיזור אחר ולרענן קצת את סגנון החיים. האמת שבשנה האחרונה היו לי אפילו מחשבות על לעזוב מיוזמתי כדי לנסות איזור אחר (ספציפי), כך שאם במקרה אצטרך להתפנות זה יהיה אפילו עם קצת שמחה. לא אומר שזה אורח חיים שמתאים לכולם. ברור לי שיש אנשים (אם לא הרוב) שמעדיפים את היציבות שבדירה משלהם. אני לא. לא מתחבר לרכוש; אין לי בעיה לזרוק 95% מהדברים שלי בכל רגע נתון, מעדיף לחיות כמה שיותר ״קל״. לא רוצה להתבאס בכל פעם שיש בעיה בצנרת או רטיבות או שצריך לשפץ את האמבטיה או שועד הבית החליט שצריך לעשות שיפוץ בעשרות אלפים בבנין - בכל אלה בעלי הבית שלי יטפלו, לא אני. ובעיקר אוהב מאוד את הגמישות שבאפשרות לעזוב תוך שבוע, סתם ככה. קשה לי לדמיין את עצמי כבול לדירה אחת, באיזור ספציפי, עם כל הבעיות שלה והשכנים שאין לי אפשרות לברוח מהם, ועוד משלם עליה כל החיים שלי לאיזה בנק. ושוב מדגיש - לא אומר שזו הדרך ה״נכונה״ לחיות, ממש לא מעביר ביקורת על אף אחד אחר - זה רק אני.

ראיתי אתמול ג׳ק ריצ׳ר 2, נשמע אותו דבר בדיוק, חוץ מה-CGI.

^ אני אישית הייתי מעדיף לקנות את האייפד החדש ב-1600 באיידיגיטל או 1500 בחנויות אחרות, כמו אייבורי (שים לב, כולה 200-300 ש״ח יותר ממה שאתה הוצאת). אמנם לא מגיע עם כל התוספות (שחלקן נשמעות לי מיותרות למשתמש הממוצע) אבל שוב, מהניסיון שלי - יחזיק הרבה, הרבה זמן אחרי שהאחרים ימותו.

הניסיון שלי דומה לזה של רוב המגיבים כאן. כל האייפדים במשפחה (ביניהם אחד מדור שני) עדיין פועלים ומתפקדים כמו ביום הראשון, השאר - ומדובר בטאבלטים לא זולים מאוד (חלקם עלו כ-$200) - מזמן נזרקו לפח. לדעתי, מבחינת עמידות ושרידות לטווח הרחוק (אם מדובר בטבלט ילד קטן, למשל) - עדיף להשקיע עוד קצת ולקנות אייפד. זה לפני שאני נכנס לשיקולים אחרים בעד אייפד (כמו מבחר האפליקציות, נוחות השימוש, איכול המסך וכו׳).

שים לב למודגש: כלומר גם איחוד תיקים לא גורר אוטומטית עונש רק על אחת מהעבירות. השופט דן בעבירה אחת אבל נותן פסק דין נפרד לכל עבירה או פסק דין הכולל את כולן, לפי שיקול דעתו. לדעתי במקרה הזה פות״ש יצטרך לעבוד קשה מול השופט כדי להענש רק פעם אחת. אבל מקווה שאני טועה.

התנאים אכן תלויים בתואר האקדמי שמחזיק המורה. אני מכיר מישהי שעבדה שם עד לא מזמן והיתה די מרוצה מהתנאים (יחסית), אבל היא מחזיקה בתואר שני. התנאים למחזיק תואר ראשון פחות טובים מן הסתם, ואני מניח שללא תואר אקדמי עוד פחות טובים. אבל לפי דבריה הניסיון הקודם כן משחק תפקיד, יכול להיות ששלך יחפה על החוסר בתואר אקדמי. לגבי התוכנית עצמה, הבנתי ממנה שהעבודה די עמוסה, יותר מהוראה בתיכון למשל - יש גם בחנים מדי פעם, ויום הורים (ובאופן כללי לא מעט אינטראקציה עם ההורים).

מה הרקע שלך? התנאים שתקבל שם תלויים (מאוד) בכך.

הנושא הזה די פרוץ בישראל ומתנהל בעיקר לפי תקדימים ופחות לפי החוק. מצד אחד, יש תקדימים שאומרים שמותר לנכות (בהסכמה מראש) משכרו של העובד השתתפות עצמית על נזק לרכב עבודה למשל, או עלות הכשרה (זה עלה גם בשרשור אחר). מצד שני, עניין קיזוז ההפסדים לעסק ממשכורתו של העובד הוא עניין שנדון בהרחבה, גם בבית המשפט. נכון שעושים את זה בהרבה עסקים (תחנות דלק וכו׳), אבל לדעתי אין סיכוי שזה יחזיק מול שופט, אפילו אם העובד חתם על הסכמה בנושא לפני תחילת העסקתו.

לדעתי, הטעו אותו (לגבי החובה לתת חודש). מצד שני, הוא אכן לא נתן לך את ההתראה הנדרשת לפי החוק, שהיא במקרה שלו 18.5 ימים (נעגל למעלה - 19) ולא 14. אולי לזה התכוונו בהסתדרות.

לגבי האתר הנ״ל, אני לא כ״כ מבין - הרי לא יתכן שהוא מכיל את כל העסקאות שנעשו בארץ (פשוט לפי הכמות). אילו עסקאות נכנסות למאגר ואילו לא?

אני מסכים אתך לגמרי (על השורה התחתונה), רק חושב שזה בלתי אפשרי לבדוק האם הקונה גר או לא גר בדירה. מה שכן אפשר לעשות, הוא פשוט לאסור מכירה וגם השכרה של הדירה ב-5 שנים הראשונות. אבל אני לא רואה איך אתה יכול (לוגיסטית) להכריח אנשים להתגורר בדירה שקנו. או לוודא שהם אכן עושים זאת.

אתה ברצינות מציע לחייב רוכשי דירה למשתכן לגור בדירה במשך 5 שנים, כשמנגנון האכיפה מבוסס על שכנים מלשינים?

איך אתה בודק אם מישהו אכן גר בדירה? עושה ביקורי פתע?

הניסיון שלי דומה. סה״כ מדובר בלוטו, אתה יכול ליפול על מחשב שהוחזר אחרי יומיים כי הצבע לא מצא חן בעיני הילדה או לימון שהוחזר אחרי שהבעלים נואש מלשלוח אותו למעבדה. אני אישית מעדיף לקנות מיד2 - שם לפחות אתה יכול לדבר עם הבעלים הקודם ולשאול אותו על העבר של המכשיר.

נשמע לי בלתי אפשרי לאכיפה.

רק לחדד את מה שנכתב מעלי: החבר שלך צריך להחליט קודם על רמת הסיכון שהוא מוכן לקחת. כלומר האם הוא בכלל מוכן לאפשרות שיהיה הפסד ואם כן עד איזה גובה זה לא יכאב לו. ככל שרמת הסיכון גבוהה כך גם הרווח הפוטנציאלי, מן הסתם. עוד דבר שהוא צריך להחליט הוא על עניין הזמן - האם הוא במוד של ״שגר ושכח״ או שהוא מוכן להשקיע בזה זמן, וכמה. כשאני הייתי בסיטואציה דומה (סכום גדול, להשקיע ולא בדירה) החלטתי לקחת זמן וללמוד את הנושא, והגעתי למסקנה שעם השקעה של כמה שעות בשבוע או אפילו בחודש ניתן למקסם את הרווחים ולמזער את הסיכון ברמות שלא הכרתי קודם. בדיעבד, זה היה צעד חכם, ואני מתחרט שלא עשיתי כך גם כשהיה לי סכום קטן בהרבה.

תשמע, האחרון לא פחות ממטורף.

כלומר מחקת את הנ״ל מסעיף 4.1?

אני לא בטוח בלל. כל סיטואציה לגופה כמובן, אבל באופן כללי אין סיבה שבית המשפט לא יתן לבעל את חלקו לפי ההסכם במידה וידרוש אותו. מה שכן יתכן, הוא שבית המשפט יתקע אותו עם וואחד דמי מזונות כדי לפצות על זה. אלא אם גם זה הוסדר במדויק בהסכם הממון. משהו מעניין שעו״ד לענייני אישות אמר לי לאחרונה (בדיון בדיוק על אותו הנושא): לפעמים, עצם קיום הסכם הממון מצביע בפני בית המשפט על כוונה מקורית של בני הזוג לחלק את הרכוש באופן הוגן (שמתחשב במה כל אחד הביא לקשר), ולכן אפילו אם הוא לא מסדיר את הדברים באופן מלא בימ״ש כן לוקח את קיום ההסכם בחשבון כשהוא מגיע להחלטה. רוצה לומר, עדיף הסכם שלא באמת מגן על ללא הסכם בכלל - עצם קיום ההסכם משפיע על דעת בית המשפט בבוא הזמן מכיוון שהוא מצביע על כוונה.

^ בכל מקרה שבו אחד הצדדים מגיע לקשר עם משמעותית יותר נכסים מהצד השני, יכולה להווצר בעיה. עד שהזוג ״שורף״ או צובר נכסים משותפים בשווי של דירה או שתיים, למשל, יכול לעבור הרבה מאוד זמן. ולכן במקרה כזה הסכם ממון יכול להשאר רלוונטי לתקופה ארוכה.

לבקש ממנה גם הסכם ממון וגם לוותר על טבעת אירוסין - קצת יותר מדי... לדעתי זה לא עניין של ״כמה שנים כדי להכיר את הכלה״. שתי חברות טובות שלי שהתגרשו לאחרונה, עשו זאת אחרי הרבה שנים (אחת מהן יותר מ-10), שבמהלכן ההורים של החתן התאהבו בהן יותר מבבן שלהם והן היו ממש בנות בית אצלם. לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה בקשר ולאן החיים יקחו אותך. ודווקא בסיטואציה שבה מתגרשים בגיל מבוגר יותר הצד הכלכלי יותר משמעותי, מכיוון שלאחר זמן ארוך בקשר זוגי הרבה יותר קשה פתאום להסתדר לבד (במיוחד לצד שקיבל חזקה על הילדים, אבל גם לצד שצריך לשלם מזונות). ממה שאני ראיתי (וגם קצת חוויתי), אני ממליץ מאוד תמיד לדאוג לעצמך בקטע הזה, ולא משנה באותו הרגע מה אתה חושב ומה נראה לך שיקרה. וד״א אני מבין את זה לגמרי ומוכן לקבל על עצמי ולחתום על כל מה שזוגתי תבקש ממני לחתום עליו לפני שמתחייבים סופית זה לזו.

כלומר הנהג הוא עצמאי, לא שכיר של אובר. צריך בין השאר למלא כל שנה דוח, לדאוג לתשלום מיסים והפרשות לפנסיה, וכו׳.

במקרה כזה כנראה שתקבל מזונות, ודי מכובדים.