זה נקרא ראייה לטווח קצר מאד.
כשאין תקציב, נעצרים תהליכים. הנזק תמיד יהיה לטווח ארוך. הציבור יתחיל לזעוק ביום שבו בהעדר תקציב לא ישולמו משכורות לעובדים.
כשמתחילה מצוקה תזרימית בכל גוף, נערמים חובות ובדרך כלל נעצרים תשלומים לספקים, אחרי כן הפרשות לקרנות (השתלמות בשלב ראשון ואחר כך לפנסיה), עובר לחובות ביטוח לאומי ומס הכנסה ולבסוף עצירת משכורות ופשיטת רגל. כל זה בארגון מסחרי. בארגון ציבורי די דומה, עצירה של תשלומי ספקים ועצירה של כל פעילות שאינה חיונית. בבתי חולים למשל זה עשוי להגיע לסגירה מלאה באין מקורות לתשלום עבור תרופות. בשלב הראשון שקורה כבר היום לא יכולים לפתוח מחלקות, כל הבינוי נעצר. לא ניתן לרכוש מיטות, לא ציוד, ולא לתקן ציוד תקול. בשלב הבא קיצוץ משרות תומכות (ניקיון ותחזוקה) והדרך למטה מתקצרת מידי יום.
אבל עזובף לא כאן המקום לדיון בכלכלה ומדיניות ציבורית.
מחירי מכוניות עולים כי יש מי שמשלם. יש ביקוש ער שמישום מה גדל בלי כל רציונל, רק כי "חייבים להחליף את הרכב" . והיבואנים וסוחרי הרכב מנצלים את זה.