BoazB11

אם לא חייב חדש, תוכל למצוא את מבוקשך. לדוגמה: https://www.yad2.co.il/vehicles/item/sr58vr40

אפשר קישור? לא ראיתי כזה באתר שלהם.

סאנגיונג Ssangyong סאן יאנג (SYM)הוא יצרן קטנועים טייוואני.

יש לזה סיבה אחת טובה, אולי שתיים... 1. תקנות זיהום האוויר והרעש מאלצות אותם להמציא כל מיני פטנטים (בלי מרכאות) כדי לעמוד בתקנות האלה. לא הייתי מזלזל באיכות האוויר שאנחנו נושמים, וזה המחיר שאנחנו משלמים על כך. מוצדק/אמיתי או לא, זה כבר נושא אחר. 2. כדי לפתח מנוע חדש צריך תקציבים של מיליארדים רבים. בדולרים. אנשי השיווק חונקים את מחלקות הפיתוח עם תקציבים מוגבלים, כי ממילא עוד כמה שנים תקנות הזיהום והרעש כבר לא יאפשרו כמעט בכלל מנועי בעירה, וכל ההשקעה תרד לטמיון.

אם זו הייתה מילה בצרפתית היו כותבים אותה KEUAULCOISLT לא היה מקום על האוטו בשביל זה...

סורנטו וסנטה-פה הן מכוניות אחיות עם מכניקה כמעט זהה, אז האמירה מתייחסת לשני הדגמים.

לקסטם אופניים עולה הרבה כסף ודורש הרבה ידע בתחום, ובעיקר לדעת בדיוק מה אתה רוצה וצריך, ונראה שאתה עדיין לא שם... בזוג שבקישור אתה משלם הרבה על שילדת קרבון ועל המותג אורביאה, מקבל מכלולי תמסורת סבירים בלבד (שזה כנראה מה שמוזיל את המחיר) וצמיגים שלטעמי רחבים מדי להתחלה ויכבידו עליך את הדיווש. זנב קשיח מעביר אליך הרבה תחושות ששיכוך מלא מטשטש ומעלים, ולפחות מזוג אחד עם ש"מ שניסיתי, גם עם בולם נעול יש "בובינג" (קפיצות בדיווש) יותר מאשר עם ז"ק.

נראה שעקף מימין על השול, אבל לא זה העניין. העניין הוא המבט (בהנחה שבאמת הביט קדימה ולא בטלפון). אחד הכללים הבסיסיים ברכיבה (שלא מלמדים בשיעורי הרכיבה) הוא מבט מוביל, ונעילת מבט על המכשול היא טעות קלאסית ומוכרת שגורמת להרבה תאונות כאלה. מבט נכון קדימה היה מוציא אותו מזה בקלות, כי כל הנתיב הימני פנוי לו והיה לו מספיק זמן ומרחק לחמוק מפגיעה. זה ממחיש את הצורך החיוני בקורס רכיבה מתקדמת אחרי הוצאת רשיון, אבל אין לכך מודעות רחבה, וחבל.

מחזק ומוסיף... חיפושית 63' שקניתי אחרי השחרור, עם מערכת חשמל 6V שלהתניע את המנוע היה גדול עליה. התמחיתי ככה להוציא אותה בדחיפה מהחנייה ברחוב, לרוץ איתה 2-3 מטר, לקפוץ פנימה, הילוך - קלאץ' - מניע. הרכב היחיד שנגנב לי, אבל אני חושב שהיה היחיד בארץ שהגנבים החזירו אותו אחרי כמה שעות לרחוב הסמוך...🙃 בילדות עוד יצא לי לראות את השכן מניע את הוויליס שלו עם מנואלה. לא היה שם סטרטר בכלל...

20+ זה לא כ"כ מזמן... בשנות ה-70 וה-80 פיג'ו 404 ו-504 היו סמל ומופת לאמינות. כמו טויוטה היום. בעזה אגב ה-404 הייתה המוביל הלאומי. נראה היה שכמעט כל המכוניות שם הן 404. כל בוקר וערב היו פקקים ארוכים של פועלים שיצאו וחזרו מהעבודה בארץ, וכמעט כל הפקק היה 404, בעיקר פרייבטים אבל גם טנדרים. לראיסים היה 504... תחילת הירידה במוניטין הייתה לדעתי באמצע ה-90 עם ה-405 שהחליפה את ה-404 המיתולוגית. היא (ואחותה מבית סיטרואן BX) היו להיט מכירות בהתחלה, אבל כמה שנים אח"כ התרבו התקלות, והעדר עבר למיצובישי לנסר וסובארו. בשנים שאחרי היו לפיג'ו כמה דגמים ומנועים מוצלחים אבל גם כמה פחות טובים ששימרו את התדמית הבעייתית.

צריך. צריך. + דרושות...

התאפקתי לא להכניס את ההקשר הזה קודם, אבל זה בדיוק זה... כמו הדייטים של גיל 20+- לפני פרוץ הילדים והמשכנתא לחיים. פעם היינו... מעניין מה תהיה הנוסטלגיה המוטורית של הדור הנוכחי. טסלה? BYD ?!? אגב, הרכב הכי קרוב לקרטינג עם מס' רישוי שהיה לי, אינוצ'נטי זערורית עם מנוע של מיני. למרות 40 וקצת סוסים שגם אז לא היו מרשימים, הנהיגה בה הייתה כיפית לאללה. ממש תחושה של קרטינג.

בסוף ה-80' ככה חבר החליט לנסות את מזלו בארה"ב, אבל לא סגר את הבסטה פה. את הדירה השכורה הוא סיבלט לחבר אחר, ואת הרכב השאיר אצלי למשמרת בחנייה תחת הבית. "תניע מדי פעם ותעשה סיבוב שלא יתייבש..." פיג'ו 205GT (בלי i). מודל 84' עם מנוע 1.4 (1360) קרבורטור כפול, 5 הילוכים קצרים, ו-80 כ"ס על משקל נוצה. לא היה עליו את את כל העוואנטה של ה-GTI, ועם 4 דלתות הוא נראה בדיוק כמו ה-205 1.1 של השכנה ממול. אבל זה היה הרכב הכי כיפי שיצא לי לנהוג עליו! הגה כמו שרק פיג'ו ידעו לעשות, אפס אלקטרוניקה ובקרות, ורשימת אבזור הבטיחות כללה פריט אחד: חגורה. הייתי מוציא אותו "למירעה" פעם פעמיים בשבוע, נותן לצמיגים ללחכך קצת אספלט, ולמנוע לנשנש מדי פעם את הקו האדום במד הסל"ד, והיה נשמע שהמנוע נהנה מזה לא פחות ממני... כמה שנים אחרי יצא לי לשנורר מלקוח סיבוב על הבימר 540i שלו. רכב שהוא וואו אחד גדול, אבל לא התחברתי לסוסה האצילה הזו כמו לאותה פיג'ו קטנה, זריזה ומתנהגת. המכוניות של היום, עם כל הביצועים, הנוחות, הבטיחות והאח הגדול האלקטרוני ששומר ומפקח על כל סיבוב גלגל והגה, מרגישות לי יותר כמו מוצר צריכה על גלגלים, מאשר כלי רכב שיכול להסב הנאה מעצם הנהיגה בו. א ב ל . . . למזלי ולשמחתי בעולם הדו-גלגלי אפשר עדיין למצוא את אותה חבילה של תחושות שמצליחה לגרום לחיבור מושלם בין אדם למכונה, ולהנאה צרופה מעצם הרכיבה, ממש כמו פעם ואפילו יותר. האופנוע הנוכחי שלי הוא בעליל הכי טוב שהיה לי אי פעם! מאוד מהנה ובמקביל נוח ושימושי ביום יום כמו אותה פיג'ו קטנה. יש אמנם אלקטרוניקה ובקרות (שניתנות לניתוק), אבל הניהול הממוחשב של המנוע לא מסרס אותו כמו בהרבה מכוניות, אלא משביח אותו עם סחיבה מעולה בסל"ד נמוך, ובמקביל הוא שש אלי סל"ד במשיכת מצערת בריאה, ותמיד שמח לתת ל-92 הסוסים להעיף את 208 הק"ג שלו + ה-75 שלי, יותר מהר ממה שאני רוצה וצריך, וגם מפגין התנהגות כביש משובחת, למרות שהוא מקטגוריית האדוונצ'ר (מקביל ל-SUV ברכב) הלא ספורטיבית בהגדרה. ומה עם החבר ההוא? אם כבר הזכרתי אותו... חזר אחרי 3 חודשים, מכר את הפיג'ו, שחרר את הדירה, והיגר לארה"ב לאיזה עשר שנים. כשחזר (גם בתשובה...) קנה וולבו, ואחריה מרצדס, אבל עד היום זוכר בערגה את הפיג'ו ההיא.

אוריס היה מיתוג זמני לדגמי ההאצ'בק והסטיישן של הקורולה. סדאן לא זכור לי שהיה בשם אוריס. בכל מקרה, זו אותה מכונית רק עם שם שונה. פריוס זה כבר דגם אחר. לא מוכר לי למעט המוניטין של אמינות גבוהה לאורך שנים וק"מ. כמו הקורולה...

והקטנוע הוא כמובן הונדה קאב, או אחד מתואמיו שמיוצרים כבר מעל 70 שנה עם מעט מאוד שינויים, והמתקן הזה מחליף את יד שמאל של השליח שלכבודה בוטל הקלאץ' כדי שהשליח יוכל לשאת את מרק הנודלס בלי לשפוך אותו בדרך...

יש לזה גם יתרונות... מכניקה ותיקה, פשוטה ומוכחת, שפע חלפים ומוסכים שיודעים לטפל, בלי טורבו, גיר דו-מצמדי ומינון יתר של אלקטרוניקה, שיגרמו לתחזוקה יקרה במקרה של תקלות.

נשמע שאת על הקשקש מבחינה פיננסית... אם הלאנסר שלך תקינה ויכולה למשוך עוד שנה, הייתי ממליץ להישאר איתה, ובינתיים לשים בצד 2500₪ כל חודש. מעבר לתשלום על הרכב יהיה לך גם ביטוח מקיף שכנראה אין לך ברכב הנוכחי. ככה בעוד שנה יהיו לך 45K₪ ביד, וגם תדעי בוודאות אם המשכורת אכן יציבה ומספיקה לך, ואז תחזרי להתייעץ אם כדאי רכב חדש, או אחד בן 2-3 שכבר ספג את ירידת הערך הגדולה, ותהיי בנקודת התחלה טובה הרבה יותר מאשר כיום. עסקת ליסינג היא שם מכובס להלוואה יקרה. עדיף לחפש מקור זול יותר למימון (בנק, קרן פנסיה), ולקנות במזומן. (אלא אם יש לך איזושהי השתתפות או הטבת מס מהעבודה, אבל בזה אני לא מבין כ"כ)

יש עוד סיבה לליטוף בלמים ללא צורך, לא רק לפני עצירה, ואני נתקל בזה הרבה. התעסקות באחד המסכים והורדת המבט מהכביש...

בגלישה בלי לגעת בגז (במישור) הגיר יישאר בהילוך הגבוה בו היה קודם לכן, ובלימת המנוע תהיה חלשה בהתאם. להערכתי ליטוף קליל של דוושת הבלם יגרום לרובוט להוריד הילוך, וכך יגביר בלימת מנוע בלי להשתמש בשיפטרים או לעבור למצב M. כך או אחרת, מצב של חצי קלאץ' יש רק בזינוק בהילוך 1. שאלתי פעם מכונאי שפירק גיר כזה, למה שעצם הוא מחליף את שני המצמדים, כשלמעשה הבלאי העיקרי הוא למצמד האי-זוגי שאחראי לזינוק. הוא אישר שאכן המצמד הזה נשחק משמעותית יותר מהזה של ההילוכים הזוגיים, אבל הפירוק הוא העבודה העיקרית אז 'על הדרך' מחליפים גם את השני, ויש גם את עניין ה'לימוד' של מחשב הרובוט אל המצמדים החדשים, והנחיית היצרן היא להחליף את שניהם, וכך גם מגיע הסט של ההחלפה.

אני מודה שלא הבנתי בדיוק מה הפואנטה ומה המשמעות של הזרמים... מה שאני זוכר מ-DCT של דו"ג שהיו לי, שם הפעולה מוחשית יותר, הוא שאם אני מדומם מנוע במצב D, מצמד 1 נשאר מופרד עד ההתנעה הבאה ללא שום צריכה של חשמל (סוויץ' OFF), וניתן להזיז את האופנוע כמו בניוטרל. (ולכן כל האופנועים עם הגיר הזה מצויידים בבלם חנייה). כשפותחים סוויץ' שוב, ממש שומעים את הגיר עובר ל-N, ואז יש לשלב ל-D כדי להתחיל בנסיעה. מזה אני מסיק (ללא אישוש מקצועי) שהמצמדים בגיר כזה לא פועלים מול קפיץ אלא בתפעול חשמלי מלא. כלומר שלהעביר את המערכת ל-N לא מקל על "רגל שמאל" של הרובוט.

אין בזה צורך למיטב הבנתי. בגיר ידני היה מקובל לעשות זאת כדי לתת לרגל שמאל לנוח. לרובוט אין את הבעייה הזו... מצד שני לפעולה כזו יכולה להיות השלכה אחרת, של לתת גז (בניוטרל) ואז להיזכר לשלב הילוך כשהסל"ד גבוה דבר שלא בריא למערכת ואולי גם ייחסם ע"י המחשב (כך היה לי באופנועים עם ה-DCT) אכן. ולכן אני תמיד מעדיף להיות במצב S בו המחשב מאפשר למשוך מעט את ההילוכים. במידה והמצב גבולי בעלייה איטית מאוד למשל, והמחשב משתגע בין 1 ל-2 נון סטופ אפשר להעביר לשליטה ידנית ו'לנעול' את הגיר בהילוך 1. אז זה אגב הייתי עושה גם עם פלנטרי שבעליות מסויימות היה עולה ל-4 ויורד ל-3 בלי הרף (מוריד מ-D ל-3)

למה שתעשה דבר כזה? הרי ברור שיש מצמדים וברור שהם פועלים ועל כן נשחקים. מה שאני מנסה להסביר מתחילת השרשור זה שאפשר לצמצם משמעותית את השחיקה בכך שמסגלים הרגל נהיגה קטן של במקום להתקדם בפקק על הבלמים - לתת קצת גז. המכניקה והתכנון שלה מסייעים בכך עם הילוך 1 קצרצר וניהול מנוע/מצערת/גיר ממוחשב ומדויק. גם בגיר ידני בעבר היו נהגים שהיו גומרים מצמד מהר בגלל הרגלי נהיגה לקויים, כמו למשל להניח את רגל שמאל על הדוושה ה"מיותרת", או לזנק עם הרבה גז והחלקת מצמד ארוכה.

ב-DSG7 הקסם הזה אמנם נסתר, אבל קורה דרך קבע כי ההילוך הראשון קצרצר ומיועד בדיוק למטרה הזו של תחילת תנועה במינימום החלקת מצמד. בנוסף מנועי הטורבו עתירי מומנט בסל"ד נמוך, גם ה-1.0L ובעת הצורך המחשב מוסיף קצת גז (מצערת חשמלית) כדי לשמור על קצב זחילה בלי לדומם מנוע ובלי להוסיף מהירות.

רכב לא מיוחד, אבל המספר והצבע תואמים...

ויש אומרים שלא רק נהגים, אלא בכלל. אפילו כתבו על זה שיר...