BoazB11

אני מעריך שיש בבטון הזה הרבה תוסף אקרילי כמו ביג'י בונד. נראה טוב. תעשה כמה ניסיונות, זה יכול להצליח.

תחליף כשמתחילים התיקתוקים בפניות, ולא תגיע למצב של שבירה. אלא אם אתה עושה שטח קשוח, אבל בזה אין לי ניסיון.

בטון הוא חומר קשיח ומחוספס, לכן בבנייה שמים בתוכו ברזל ומצפים בטיח, אז אולי טיח יוכל יותר להתאים לך, או גבס ומוצריו המתוספים כמו שפכטל אמריקאי וכדו'. בטון כדי להיות חזק הוא צריך להיות עבה. אחרת הוא שביר ומתפורר. כשעשיתי את המזרקות הנ"ל הגעתי לעובי דופן של 1.5 ס"מ במינימום, עם הרבה ביג'י בונד בתערובת, מה שגרם להן להיות די כבדות. שיווקתי כמה מאות כאלה למשתלות וחנויות, וזה הלך לא רע בכלל, אבל מהר מאוד התחילו להביא מוצרים דומים שיוצרו בסין בצורה תעשייתית, והן היו דקות, קלות וזולות. ממה הן היו עשויות קשה לי להגיד. נראה משהו בין קרמיקה לאפוקסי... ניסיתי גם לייצר מפיברגלס, אבל היריעות של סיבי הזכוכית גרמו לי לאלרגיה של פריחה וגירודים אז ירדתי מזה. עוד כיוון אפשרי - כמו שעושים גיבוס לשבר ביד או ברגל... טובלים בד במי גבס ועוטפים משהו בצורה שאפשר אח"כ להוציא או להמיס אותו.

בסובארו שלי החלפתי 3 ציריות ב-4 שנים. הפער במחיר בין מקורי לחלופי הוא אכן כמו שציינת - פי 4 (750 לעומת 3000). המוסך המליץ על החלפה בשני הצדדים למקורי. אני העדפתי חלופי ולהחליף רק את הצירייה התקולה. חלופית מחזיקה בערך חצי ממקורית, אז כלכלית עדיף חלופית. השימוש שלי מתון ושגרתי. לא מאתגר את הרכב בשטח ולא 'מרביץ' חזק בכביש.

בסובארו שלי הייתה תקלה דומה. נובעת מקריאה חריגה של חיישני חמצן, ומעידה על תקלת ממיר. החלפתי ממיר ונפתרה הבעייה.

משלמים כסף כדי למזער סיכון. כמו בביטוח... כמה עולה לשכור רכב למספר ימים? אלף ₪ - 1500? תשקללו את זה במחיר הסופי, ונגמר הסיפור.

תוודא שהרכב קיבל טיפולים שנתיים, ותחטוף לפני שיקדימו אותך.

...

בטון לא מתייבש. הוא מתקשה. יש תגובה כימית בין המלט למים, אז בהחלט - צריך 'להשקות' בטון פעם פעמיים ביום במשך כמה ימים אחרי פירוק התבנית. זה עוזר לו להתקשח באופן מיטבי.

תנחומאייי. מה עם סוף כל סוף? זה סופי? ואם יש לי כבל עם סופית ואני חותך אותה, עכשיו הוא אינסופי?

יש אינסוף? פלוס ומינוס זה מינוס. אז אינסוף. אז יש או אין? לא ברור מה נסגר בסוף. יש או אין? סוף.

אם תהיה יותר ספציפי, אפשר אולי למצוא כיוון מדוייק יותר לצרכים שלך, ללכת למשל לכיוון של טיח בטון שאפשר למרוח על קלקר נניח, ואח"כ להמיס אותו. מעין תבנית פנימית, ואת השכבה החיצונית לעבד בגילוף או החלקה לצורה הרצויה.

היה זמין בתשלום למיטב זכרוני. במחיר מופקע... כשנזקקתי הייתי קופץ למוסך קרוב ומדפדף. היה להם מנוי או שקיבלו חינם, אבל תמיד היה להם.

שמן גיר אוטומטי צבעו אדום

המשפט הזה מיתר את שאר התגובה שלך, כי אתה לא באמת יודע מי האדם ומה עיסוקיו ותחומי העניין שלו. לצאת מהנחה שהוא סתם עושה רונדלים, ולהמליץ להניח אותו מול הטלוויזיה עד שתגיע ההסעה של חברה קדישא, יש בזה משהו מתנשא ואפילו מעליב. אני מכיר כמה פנסיונרים עם סדר יום מלא ומעניין, עם עיסוקים חברתיים ולימודיים שהרכב משמש אותם לתנועה ביניהם, והם לא משתעממים לרגע. החיים לא נגמרים בפנסיה, ולמי שהתמזל ומגיע לשם בריא וסקרן - שם מתחיל פרק חדש, מהנה ומעניין.

בטון לבניין 3 קומות זה קל. אתה מזמין מיקסר של בטון בחוזק המתאים. גם בטון בכמויות קטנות לדברים דקורטיביים זה קל (מתכון בהמשך). החלק האתגרי והחשוב יותר הוא התבנית. בטון הוא נוזלי וצריך ליצוק אותו לתוך משהו. בעבר הרחוק עשיתי כל מיני אביזרים מבטון לצורך העבודה שלי בעיצוב אירועים בעיקר. את ההשראה קיבלתי כשעברתי ליד אתר בנייה והפכתי איזה שארית בטון שנשפכה על החול והתקשתה. ראיתי שבצד התחתון הבטון העתיק את הצורה של הבור הקטן שאליו נשפך, אז הלכתי בכיוון. חפרתי בורות בכל מיני צורות באדמת חמרה, יצקתי את הבטון ובצד העליון נתתי מרקם כורכרי בעזרת גושי חול שאח"כ שטפתי. עשיתי ככה מזרקות בגדלים של 30-40 ס"מ ומעלה, וקערות גדולות ודקות עד קוטר של קרוב למטר. לרוב ללא חיזוקי ברזל, ואם כן - ממש מעט. הגעתי למתכון של בטון חזק, וגם אטימה מלאה ושקופה למים. המתכון די פשוט: 1 מלט (אני השתמשתי רק במלט לבן, וגיוונתי אותו עם חול של אדמת חמרה) 3 חול ("זיפזיף" שמוכרים בחומרי בניין) 1 "סומסום" (חצץ עגלגל בקוטר קטן). מים "כמה שלוקח"... BG בונד והרבה ממנו. פי כמה מהמקובל והמומלץ לשימושים שגרתיים יותר של בטון. (אולי יש היום חומרים מקבילים טובים יותר, לא מכיר כי זה היה מזמן) מתחילים עם החול, מוסיפים מלט, מים וביג'י בונד, ומערבבים עד למרקם וסמיכות של גבינה 5%. בסוף מוסיפים את הסומסום שעוזר לאחד את הגושים הנותרים, חומר מגוון, ומאזנים סמיכות עם מים או חול לפי הצורך. אני הייתי מערבב ידנית עם טורייה ומסטרינה בתוך מריצה, אבל היום יש מערבלים חשמליים שיכולים להקל ולחסוך יבלות... לבסוף יציקה של החומר לתבנית. אם היא סגורה אז להרטיט ולהוציא אוויר כלוא, ואם היא פתוחה כמו שאני עשיתי, לעצב ידנית את הצורה, המרקם והצבע, ואז מכסה הכל בחול לח. אחרי יומיים מוציאים מהתבנית, או מהבור בחול, שוטפים ומשקים במשך שבוע עד להתקשות מלאה. את האטימה הסופית למים הייתי עושה אחרי התקשות מלאה, עם חומר חלבי, מימי ושקוף שנועד לאטימת קירות מבנים. לא זוכר את השם.

לא מדויק. זו תחושה של אין בלמים כי תגבור כוח הבלימה מהמנוע נעלם אבל הדוושה עדיין מקושרת ישירות לבלמים, וניתן לבלום עם הפעלת כוח רב מאוד. לגבי ההגה אותו סיפור, רק שבמקרה של הגה חשמלי אני לא יודע איך זה עובד בדיוק, אבל אני יכול לשער שאין מצב בו ההגה מנותק לגמרי מהגלגלים בהיעדר תגבור חשמלי. בהידראולי מנסיון בעבר, אפשר לנתב את הרכב בהפעלת כוח רב מאוד גם כשהמנוע כבוי.

לא לא... זה כשאתה מתענג על לוף עם חלווה בתוך מצה רטובה. בעצם זה כבר טוטאל לוס

תודה. לא הכרתי את הסוג הזה, אבל מהשוואות ברשת מול "הולכת עצם" הבנתי שהעדיפות בסאונד באה במקביל להפחתת הקשב לסביבה, אז אשאר עם הכיוון הראשון. מקובלת עלי הפשרה הזו. בסה"כ אני מחפש שיפור לעומת המצב הנוכחי בו אני שם רמקול קטן על הכידון, ואיתו אין סיכוי לשמוע פודקאסט למשל, או להבין מילים של שיר לא מוכר.

ההיפך. הן רק משתבחות ככה. כמו סמאש-בורגר... בכל זאת הן דרגה אחת או שתיים מעל ערגליות

תודה על התגובות. פה אחד לשוקז . יפה! מסתבר שגם לגיסי יש כאלה והוא די מרוצה במסגרת המגבלות שציינתם, אז בהזדמנות אנסה אצלו ואחליט. @Igalz , תודה על ההצעה, אבל דברים שאני שם על הגוף אני מעדיף שיהיו עם 00 בעלים קודמים...

השימוש יהיה בעיקר ברכיבת אופניים, במטרה לא להיות מנותק מהסביבה מבחינת רעשים וקולות. כיום רוכב עם רמקול בלוטות' קטן (Jbl Go3) שמותקן על הכידון. אני לא אוהב ווליום חזק מדי, וכשהסביבה רועשת ליד כביש למשל, כמעט ולא שומעים. בנוסף אני מעדיף לשמור את המוזיקה לעצמי ולא לשדר לסביבה. מאזין בעיקר למוזיקת רוק די רעשנית, ולעתים רחוקות איזה פודקסט. אשמח לשמוע חוות דעת ממי שמשתמש או השתמש בכאלה אוזניות-הולכת-עצם. האם זה באמת מאפשר להיות קשוב לסביבה? מסתדר עם משקפיים? יש הבדלים משמעותיים בין הזולים ליקרים? וכל תובנה או חוות דעת שיש לכם, אם יש.

זכרתי שהיא באלבום תמונות של הטיול מתחת לתמונה של האופל הזו. הרבה חוויות היו לי שם בסוף עידן התמימות (טרום hiv...) אבל אשתף באחת מוזרה. בשעה 11 בבוקר באחד הימים באמסטרדם, אני מוצא את עצמי פתאום בעיצומו של התקף חרדה מטורף. אני בתוך טראם, בלי שמץ של מושג מה אני עושה שם, איך הגעתי לשם, ולאן אני הולך. דופק על איזה 150, מזיע בטירוף, מבולבל לגמרי, ולא יודע מה לעשות. איכשהו התעשתתי קצת וירדתי באיזה תחנה ליד כיכר גדולה, והתיישבתי להבין מה קורה. לאט לאט שיחזרתי את היום אחורה, עד שהגעתי לקפה של הבוקר, ולאחת הבנות מהקמפינג שהציעה לי עוגת שוקולד. היה טעים, ובלי לדעת חיסלתי חתיכה יפה ככה על הבוקר של פאקינג ספייס-קייק.... ואז כשהבנתי מה קרה, אני מוצא את עצמי בהתקף מטורף של צחוק מעורב עם בכי משחרר. לבד על ספסל בכיכר הומה אדם. ילדים, היזהרו מנערות (לא)תמימות שמציעות לכם עוגות שוקולד (לא)תמימות...

גם אני רכשתי בזמנו - (הרבה זמנו עבר כבר...) ואז לא הייתה שום מגבלה או בעייה לחצות בין מדינות אירופה המערבית (טרום EU). בכבישים משניים לרוב בכלל לא היה ציון או סימן לגבול.