BoazB11

אני גם עשיתי את המעבר מעצמאי לשכיר. אולם אירועים קטן שעבדתי איתו הרבה שנים, נסגר ונבנה מחדש כמקום גדול מפואר ומרשים. הציעו לי להיות ספק העיצוב הראשי וגם לעשות את הגינון, כמו שעשיתי במקום הישן. לכאורה בוננזה. הכל בגדול ויש פוטנציאל להרויח הרבה. מאוד. הבעלים מאוד התפלאו שדחיתי את ההצעה. הצעתי להם הצעה נגדית... אני מוכן להיות מעצב ראשי וגם לתחזק את הגן אחרי ההקמה, אבל בתור שכיר. הנסיון של שנים רבות הביא אותי להבנה שאני רוצה לעבוד איתם, לא מולם. להיות חלק אינטגרלי מהעסק, ולא ספק חיצוני שמשלם עמלות גדולות ומתחרה עם ספקים אחרים כל הזמן. ידעתי כבר כמה אני מרויח באמת בממוצע שנתי, וביקשתי משכורת קצת יותר גבוהה מזה. הסכימו ועוד איך שהסכימו. לא הבינו איך אני מוותר על פוטנציאל להרויח פי 2-3, רווח שיישאר אצלם בכיס, וקפצו על המציאה. מסתבר שזה היה צעד נבון וחכם. סוף סוף הייתה לי הכנסה קבועה, בלי התנודות של העונתיות של הענף שלנו, ובלי להיפגע כלכלית מכל מיני קורונות, מלחמות, פיגועים וכו'. א ב ל. . . הפכתי לשכיר, אבל נשארתי עם ראש של עצמאי. היה לי גב של המקום: מחסנים, מקרר, איזור עבודה ממוזג, וחשבון הוצאות פתוח. סמכו עלי. נכנסתי לאמביציה של להרוויח לעסק כמה שיותר. להצדיק את קיומי שם, וגם להמריא מקצועית כפי שתמיד חלמתי. הדבר היחיד שהיה חסר לי שם זה עזרה קבועה. ציפיתי שכשאעבור רף מסוים של רווח, יאשרו לי עזרה קבועה. ייעלתי את העבודה ופיתחתי שיטות וקיצורי דרך, כך שעשיתי הכל בעצמי עם מעט מאוד עזרה. לא שמתי לב לכך שאני שוחק את עצמי יותר ויותר, ושבגיל 50+ כבר אי אפשר לעבוד כמו בגיל 30. אפשר, אבל יש לזה מחיר. גב, ברכיים, כתפיים, עודף משקל, ובסוף איזה בקע טבורי ששלח אותי לניתוח. 24 שעות אחרי הניתוח כבר ישבתי באולם ותיפעלתי בקול חלש ארבעה אנשים שיעשו את העבודה שלי. התחיל ליפול לי האסימון שמשהו פה לא תקין. הרי הייתי עושה הכל לבד, ועוד הרבה דברים מסביב. מה שהפיל לי את האסימון לגמרי היה כמה חודשים בבדיקות אחרי הניתוח שגילו אצלי לחץ דם גבוה. מאוד. הרופא אמר "אני רושם לך כדור לבוקר ואחד לערב. רוץ לבית מרקחת עכשיו! בעצם אל תרוץ. לך לאט". כן, בטח. ממש. אני וכדורים וללכת לאט... במקום לבית המרקחת הלכתי לעבודה, הודעתי על התפטרות, והמשכתי לקניון הסמוך. קניתי אופניים.

שב רגע... שדי חמד נקרא כך בגלל הדמעות של העולות מחבר העמים שהועלו ארצה ונחתו שמה. אחרי הנחיתה הן התחילו לבכות, הדמעות הרטיבו להן את החולצה, ובעקבות כך קראו למקום שדי חמד.

גם כזה היה לי... אבל מנסיון העבר סיכמתי עם השותף שאני רק על התוכן, והוא על השיווק. כשהסתבר לנו שכדי להרוויח מאתר כזה אנחנו צריכים להיות פיונים של היבואנים, אני איבדתי עניין מייד, השארתי לו את כל הזכויות והלכתי לדרכי. האתר עוד היה באוויר קפוא כמו אנדרטה עד לפני כמה חודשים, ועדיין זכה לכמה אלפי כניסות כל חודש. כעת הוא לא נגיש מסיבות טכניות (השרת משולם) ואולי יעלה שוב בקרוב, אבל לי כבר אין חפץ בו.

גם זה לא בדיוק זה. כל פעם שאני עובר שם עולה לי חיוך מטופש...

אולי שווה להתאמץ קצת בהוצאת רשיון רגיל (לא מוגבל לאוטומט) וכשההיצע יגדל בעתיד תוכל לבחור מתוכו. לפי מה שראיתי ברשת, מבחר הכלים האוטומטיים של ימאהה די מצומצם כרגע.

היה לי מאוד קל... אני מתחרפן מבירוקרטיה שרירותית, אז אשתי טיפלה בכל זה. עם תינוק ביד ובטן הריונית גדולה, עיניים מהפנטות וחיוך גדול - לא היה פקיד או פקידה שעמדו בפניה😍 בתחום האירועים כמו שהזכרתי קודם. סידורי פרחים בכל גודל וצורה, וגם עיצוב סביבתי. פרוייקטים לפעמים די גדולים בכמויות והיקף עבודה, שקמים ומתפרקים בשטח תוך כמה שעות, עם הכנה מוקדמת מדוקדקת כדי לעמוד בזמנים וברמת הביצוע. לא דומה בכלל לחנות פרחים.

אפשר לשאול... את חנות הפרחים הקמתי בשביל אשתי. זה היה אמור להיות העסק שלה, אבל אז היא הייתה שוב בהריון... מצאתי את עצמי פותח ומתפעל את החנות, זמנית לכמה חודשים עד שהתינוק יגדל קצת. הזמנית הזה נמשך 30 שנה בערך, אבל החנות נסגרה אחרי שנתיים. הפסידה לי את המכנסיים. עשיתי את כל הטעויות האפשריות. אני חושב שלא דילגתי על אף אחת... באתי עם מעט כסף מהבית והרבה מהבנק. בהמשך עוד הלוואות של "כיבוי שריפות" בתנאים די גרועים. בזבזתי הרבה זמן על ההקמה הפיזית. בניתי הכל לבד. מידוף, חלון ראווה, עמדת עבודה וכו'. פיספתי חג (פדיון של חודשיים ביומיים ואחלה פרומו להתחיל בו). התעקשתי שהכל יהיה מוכן פיקס. 80% לא מספיק טוב. החזקתי מלאי חי בלבד. לא הכנסתי מלאכותיים שתופסים הרבה נפח. אז זרקתי המון סחורה (שאח"כ אנשים הוציאו מהפח, בעיני ראיתי). אני יכול להמשיך עוד הרבה, אבל זה הכיוון. התכנית העסקית שלי הצליחה לשכנע את הבנק לתת עוד ועוד כסף, אבל בפועל לא הצליחה בכלל, ועיקר האשמה היא עלי. הייתי צעיר ויהיר עם אפס נסיון בניהול, ועם כישרון מיוחד לקנות יקר ולמכור בזול... ההיפך. היה מפסיד עוד יותר. גם התנאים מסביב השתנו לרעה. החלטתי לסגור את החנות אחרי החג הקרוב. למשוך עוד חודשיים עם הוצאות קבועות גדולות וחוב גדול לבנק ולספקים. עשיתי חשבון שאם אני מוכן טוב לחג, אני יכול לעשות פדיון שימחק חצי מהחוב. ואז בא לי רעיון מבריק - לשכור חנות נוספת לשבוע שלפני החג ולהכפיל את הפדיון. למחוק את החוב ולצאת נקי. בחלומות הלילה... תיכננתי חג פיצוץ, ובאמת היה פיצוץ. פיגוע גדול שביאס לכולם את החג, ולאף אחד לא היה חשק לפרחים. התקשר להם עם הלוויות. בשעה 4 אחה"צ של אותו ערב חג הגיעו שני ספקים לקחת את המעט שהיה בקופות, ועזרו לי למלא את המסחריות שלהם בכל הזרים וסידורי הפרחים ולהוביל לפח. זה היה אקורד הסיום שלקח לי איזה חמש שנים להתאושש ממנו. אני חושב שהמודל היה נכון, אפילו הבנק השתכנע, אבל לעסק כזה פשוט לא היה סיכוי. העסקים היחידים בתחום הזה ששרדו והרוויחו, היו למעשה מסלקה לשאריות של סוחרים גדולים. לפני ואחרי היו ברחוב הזה (הראשי המשני) יותר מ-10 חנויות פרחים שנפתחו ונסגרו די מהר. לא הייתי פותח. חד משמעית. היום וכבר מזמן אני יודע שאני בכלל לא טיפוס של סוחר. גם לא של מנהל. הכי טוב אני יודע להיות איש מקצוע טכני, ולתקתק עבודה. אחרי החנות המשכתי עם הפרחים, אבל בתחום האירועים שזה עולם אחר בפני עצמו. אם יש לי עצה אחת למי שמעוניין לפתוח עסק קטן, היא ללכת לעבוד חצי שנה -שנה בעסק כזה קיים. אפילו במשכורת נמוכה מרוויחים מזה שכר לימוד יקר מאוד.

זו בדיוק הסיבה לשרשור נפרד...

בעקבות השרשור הארוך והייצרי על אוטומקס והרווחיות לכאורה, העלה @Derish את הרעיון לפתוח שרשור נפרד לתובנות של בעלי עסקים קטנים, בתגובה לכך שסיפרתי בקצרה על עסק שהיה לי בעבר. אז אני מרים את הכפפה, ומאוחר יותר אפרט על הנסיון שלי כעצמאי בעל עסק קטן לאורך שנים רבות.

עוד מעט המדבר ייכנס לגוגל וישאל איפה @farkash7? תקנה כבר אופניים וצא לטייל!

אם קנית חדש מחנות, אז אצלם הפתרון לכוון ולאזן. יש אחריות. בחנויות רוזן מינץ שאני מכיר תמיד יש מכנופן, אם לא קבוע אז כמה ימים בשבוע. עם הזוג הראשון שקניתי אצלם (גם אבלאנש) חזרתי לא מעט פעמים לכיוונים, איזונים והסברים. המכנופן שם היה בחור חמוד וסופר-מקצועי, ותמיד שמח גם להסביר וללמד איך לסדר לבד מה שאפשר. התלבטתי גם אם ללכת להתאמה מקצועית, כי התחלה היו לי כאבים במפרקים ושפשפות, אבל הסתדרתי בסוף לבד. הייתי יוצא עם כמה אלנים וכלים שימושיים ומכוון במהלך הרכיבה, עד שהגעתי להתאמה מושלמת עבורי, והיום אני יוצא לשעתיים, 3 פעמים בשבוע ואין כאבים בכלל. אוזן זה סיפור... התעקמה לי בנפילה עם הביג9 הקודמים, ולא היה ניתן להשיג חליפית עד שמצאתי מישהו בחיפה שמייצר ומוכר. 160 שקל לחתיכת אלומיניום קטנה, וזה עוד זול לעומת אוזן מקורית שלא הייתה אצל היבואן. אין סטנדרטיזציה ולכל שילדה ומעביר יש אוזן ספציפית.

לא מכיר ולא חושב שיש דבר כזה, מסיבה מאוד פשוטה... האופנוע האוטומטי היחיד שמשווק (גם) בגירסת A1 הוא הונדה NC750X ואפשר לרכב עליו עם רשיון A1 אחרי שיעורים וטסט על קטנוע אוטומטי (או על אופנוע ידני), אז אין שום סיבה למורה רכיבה לרכוש דווקא NC יקר וגדול וללמד עליו. (יש גם XADV עם אותה יחידת הנעה, אבל הוא מוגדר כקטנוע). למה אגב להוציא רשיון מוגבל לאוטומטי אם אתה מכוון לאופנוע, כשהרוב המוחלט של הכלים האלה הם עם גיר 'ידני'?

להחזיר את הצמיג לחישוק זה לא בעייה. באופניים שלי אני אפילו לא נזקק לכפות. הבעייה עם טיובלס שהשפתיים הפנימיות של הצמיג חייבות 'להינעל' על דפנות החישוק, ע"מ שאפשר יהיה להתחיל בניפוח בלי שהאוויר יברח אם הצמיג לא סגור הרמטי על החישוק. אצלי זה קרה יום אחרי שהתקנתי את ערכת הטיובלס (אכן החישוק לא היה ייעודי לכך), ולפי מיטב חוקי מרפי גם לא הייתה עלי פנימית רזרבית, רק ערכת תולעים... בלהחליף פנימית אני מיומן, ועושה את זה די בקלות בעת הצורך, אז ויתרתי על הטיובלס. יש לי פנימית צרה ללא חומר שמתגלגלת לגליל קטן שנכנס לי לתוך בקבוק שתייה יחד עם שאר הכלים. כנראה שאתה צודק. זאת לא אדע... אני לא רוכב טכני, לא עושה סינגלים ודרופים, אלא מה שנקרא "רוכב נפח". היו לי אופני ש"מ עם דרופר וצמיגים רחבים, לא ניצלתי את היכולות והם רק הכבידו עלי. לפיה הודעה הפותחת גם פות"ש לא בקטע טכני, ולמעשה רוצה לרכב עם הילד בשבילים ואולי לעשות גם קצת כושר על הדרך, וההמלצות והתובנות שלי בהתאם.

זה למתקדמים שרוכבים חזק בשטח ורוצים/צריכים מרחב תנועה חופשי בעמידה בלי שהמושב יאלץ להתרומם מעליו כל פעם. אישית מעולם לא הרגשתי צורך בזה. טיובלס היה לי בזוג הקודם. הפנצ'ר הראשון גרם לצמיג להתנתק מהג'אנט, ואז לחץ של משאבה או בלון לא מספיק כדי להצמיד אותו בחזרה, ואז למרות ששמתי תולעת הייתי חייב לשים גם פנימית... לכן ויתרתי על הטיובלס וחזרתי לפנימיות.

AI יודע. בזה הוא טוב...

PSA עברו מפלנטרי 6 הילוכים לפלנטרי 8 הילוכים, ואז לכפול מצמדים. אני מסיק מכך שפלנטרי מרובה הילוכים כבר לא יכול לעמוד בתקנות, ואילץ אותם לחפש פתרון חסכוני יותר. עדיין לא ראיתי יצרן שעבר מגיר רציף לדו-מצמדי, אז המסקנה העקיפה שלי לשאלתך היא שכן, רציף כנראה חסכוני יותר... *עריכה: נדמה לי שרנו כן עשו מעבר כזה מרציף לדו-מצמדי, או ההיפך. לא זוכר בדיוק...

כתבה נהדרת. שווה קידום ופרומו... הבחור ביקש מאיזה מאה אנשים לצייר אופניים. מהזיכרון, עכשיו ומיד. הוא אסף את הציורים, ואת המעניינים שבהם הוא "בנה" במחשב. זה שפותח את הכתבה הוא גם חידה. מה לא בסדר באופניים האלה? זה הפייבוריט שלי...

לפי האיור הזה הכוח מועבר בין הגלגלות ע"י הכדור המתכתי, ולא בעזרת רצועה, ויחסי ההעברה משתנים בהתאם לזווית המשתנה של צמד הכדורים... או שאני מפספס כאן משהו מהותי? ועדיין... ב-CVT שאני מכיר, שני צמדי הגלגלות נמצאים אחד מול השני, והרצועה מגשרת ביניהם. כאן שני הצמדים נמצאים אחד ליד השני, ונראה כאילו כל אחד הוא גיר בפני עצמו...

הכוונה הייתה לתחושת איבוד כוח בעת העלאת הילוך, כשהמנוע מתאמץ לחזור שוב לסל"ד האפקטיבי יותר. זה מורגש מוחשית בתיבה ידנית, קצת פחות בפלנטרית וממש מזערי בדו-מצמדית. ברציף זה לא קיים. לגבי החלקת רצועה על הפולים... בעבר במבחני קטנועים היה ויכוח גדול בין הבוחנים והעורך הטכני על הסוגייה הזו. שם זה אמנם CVT מכני עם רצועה דומה לרצועת אביזרים ברכב (לא מתכתית), אבל העקרון זהה. כבוחן טענתי שכמעט ואין החלקה, והעורך הטכני טען שיש. בדקנו את זה עם שני קטנועים זהים, בטיפוס של כאלף מטר לגבוה, מהבקעה להר קידה. המסקנה הייתה שאם ישנה החלקה היא מזערית וזניחה. ב-ECVT שברכב הרצועה היא מתכתית ונעה בין גלגלות מתכתיות. אם הייתה החלקה דרך קבע, הבלאי שם היה גדול יותר מאשר בפועל. לדעתי המחשב מגן על המערכת עם שחרור הנעילה של ממיר המומנט בעת הצורך, אבל אסייג שלא באמת התעמקתי ובדקתי את הסוג הזה של התיבות.

בדיוק ככה. לא ברור למה כ"כ הרבה רכבים משולמים לכאורה לא הגיעו לארץ. (אולי לאחד היבואנים הרשמיים יש יד ורגל בזה?) דבר שני - לא חוכמה לקחת נתון גולמי, לנתק אותו משאר הנתונים, ולבנות עליו כתבה. הנתון הנכון לרווחיות של יבואן הוא בשורה התחתונה של סה"כ הכנסות מול סה"כ הוצאות. אני גם יודע שאצל היבואנים הגדולים (וחברות גדולות בכלל) - חלק גדול מהרווחיות נובע מהשקעות, נדל"ן וכדו'. הייתה לי בעבר הרחוק חנות פרחים (אל תשאלו למה ואיך...) והרבה אנשים בסביבה פתחו עלי עין. קונה פרח ב-30 אג' ומוכר ב-2 שקלים. רווח של מאות אחוזים לכאורה. בפועל הפסדתי שם בשנתיים ערך של שליש דירה, ולקח לי מעל 5 שנים להתיישר בכיוון אחר של אותו תחום. מצד שני - אני לא מחסידי היבואנים, ואת החזירות שלהם (סמלת במקרה שלי) הרגשתי על בשרי וכיסי לא מזמן, כשנאלצתי לשלם מחיר מופרז בעליל על מסרק הגה לסובארו, מעל 10,000₪ כולל מעמ ועבודה, רק בגלל שאין חלק חלופי כזה, ולייבא עצמאית זה כאב ראש גדול וזמן רב בו הרכב מושבת כי הוא לא היה עובר טסט ככה.

ברכות. תתחדש ותהנה! ואולי גם ניפגש בקורס. אני מרגיש שהכישורים שלי קצת החלידו בשנים האחרונות, ועכשיו - לקראת החורף ועם זוג צמיגי כביש חדשים, זה זמן מתאים...

כן. בדיוק. אין החלפות הילוכים, לכן אין אובדן כוח ואין תחושה כזו. (למעט תיבות שעושות זאת באופן מלאכותי). בזינוק רגיל אצלי ברכב (סובארו) , עם לחיצה של בערך שליש ממהלך דוושת הגז, מד הסל"ד מתייצב על 2500 מאפס עד סביבות 130 קמ"ש, (במישור) כמובן שלחיצה חזקה יותר תעלה סל"ד ואת קצב צבירת המהירות וההיפך, אבל זה הרעיון. אם נניח אני מזנק חזק ב 3-3.5K סל"ד, וב-60 קמ"ש משחרר את הדוושה קצת, אבל לא לגמרי,* קורה מצב בו המהירות עדיין עולה ובמקביל לכך הסל"ד צונח (המחוגים הולכים בכיוונים הפוכים), מה שלא קורה באוטומט רגיל, וזה באמת נותן תחושה של רוגטקה. כאילו מתחת גומייה ואז שחררת קצת, אבל עדיין יש בה מתח שמושך קדימה. * אם משחררים לגמרי את דוושת הגז, המחשב "מבין" שהכוונה לא להאיץ יותר ואולי גם לבלום, הסל"ד צונח לסרק (כ-700) והרכב לא יאיץ עוד, אלא פשוט 'יגלוש' ביחס העברה גבוה ובלימת מנוע חלשה. בירידה האלגוריתם חש את השיפוע, ועם שחרור הדוושה הסל"ד עולה גבוה, יחס ההעברה יורד, ומתקבלת בלימת מנוע שמשמרת את המהירות הנוכחית עם בלימת מנוע חזקה. במצב כזה מד צריכת הדלק יורד לאפס, למרות שהמנוע בסל"ד גבוה...

ע"פ וויקיפדיה, כך נראית תיבת ה-CVT של ניסאן. לא מכיר את התצורה הזו, ולא ברור לי איך משתנים כאן היחסים. נראה שאין רצועה בכלל... *עריכה: חפרתי קצת ומצאתי את המאמר הזה שמסביר על ה- Extroid CVT אבל לא הבנתי למה צריך 2 זוגות של פולים

אני רק אניח את זה פה, כי יש כאן כ"כ הרבה הרמות להנחתה, שאני לא יודע מאיפה להתחיל...

לא הזכרת את סובארו בין שאר היצרנים. יש סיבה לכך? למיטב ידיעתי גם ה-CVT שנמצא ברוב דגמי סובארו הוא מתוצרת JATCO.