BoazB11

הרכב הונמך מהמתלים, כך שמרווח הגחון הצטמצם? לא נשמע סביר...

חחח... אצלי בסובארו זה ככה, אבל יש לי חשמלאי עם 2 או 3 מרפקים ביד ימין אז הוא מצליח בלי לפרק... יש מקום. יטופל. באמת לא חשבתי על זה קודם, אז זה בא בזמן. במודל לא עשיתי, אבל בפועל תהיה מעין שילדת סולם מתחת לפלטה 40X40 מ"מ עובי, שאליו יתחברו הרגליים. בכל מקרה - הפלטה (שהגיעה אלי היום) היא עץ מלא בעובי 4 ס"מ, שוקלת בהערכה 25 ק"ג, ומספיק חזקה בפני עצמה בכדי לא לקבל בטן, אז יחד עם השלד התחתון זה אוברקיל. בהחלט אחד הלקחים מהשולחן הנוכחי. הפלטה שהיא המשקל העיקרי, תהיה מחוברת עם ברגים, וקלה לפירוק והרכבה. בנוכחי הכל מודבק חזק, כנראה גם עם למלות בפנים בנגרות של פעם, ולא ניתן לפירוק. אשמח לראות תמונה אם אפשרי.

מצטרף למגיבים מעלי כאן. נתק קשר ממנו. קניתי פעם מזמן אופנוע תקול. התפתיתי למחיר הזול וחשבתי שאתגבר על התקלה. הסתבר שהתקלה אקוטית והח@א הזה לעולם לא יסע כמו שצריך. בלעתי את הצפרדע כי יכולתי להאשים רק את עצמי. לא העליתי על דעתי לפנות למוכר. שכר לימוד מה שנקרא.

אופניים כאלה לא נועלים או קושרים. שמים בבית או במחסן פרטי סגור.

עם התולעים האלה יש לי רומן ארוך. אני יודע בדיוק באיזה חלק של השולחן הן נמצאות. זה לא דבר חדש. כבר שנים אני רואה את הפירורים שלהן בכמה מוקדים מסוימים. הן אוכלות עץ מלא רך. במגירות הן לא נגעו כי הן מעץ קשה, ואין חורים בכיוון הזה, אז אני לוקח את הסיכון, ולא מעוניין להכניס הביתה עץ שספג חומר רעיל. כמובן בכפוף לזה שכשאנסר את המגירות ואתאים אותן לגודל החדש, אבדוק בשבע עיניים שהעץ נקי ולא נגוע. הדירה החדשה בנוייה, ויש מספיק מקום. השולחן הזה הוא ה'קוקפיט' שלי בבית, והוא יהיה אחד העוגנים של העיצוב/סידור של שאר הריהוט וכו'. המדפסת אכן תהיה על שידת מגירות נפרדת, וזה יתן לי גמישות להפריד בין ה-'ח' העליון שכיום פשוט מונח על השולחן, ובין השולחן עצמו והמדפסת.

יש גם מפצל USB X8 שפשוט מונח כרגע על השולחן, והרעיון להטמיע אותו ואת הרב-שקעים בדפנות או ב-'ח' העליון (יישאר בעינו עם התאמות קלות) הוא רעיון מעולה שאקח אותו בחשבון. תודה! רוחב פנימי של ארונית שמאלית יהיה 21.8 ס"מ (25 רוחב חיצוני מינוס 2X1.6 שזה עובי הדפנות). גבולי אבל אני רוצה להשאיר כמה שיותר מקום לרגליים באמצע (כ-55 ס"מ לפי התכנית הנוכחית). חשבתי לוותר עליו לגמרי, אבל זה פוגם בעיצוב לטעמי. עומק יש לי מספיק (כ-50 ס"מ).

ולאאא.... אל תשלחו אותי לאורולוג או פרוקטולוג. אני מדבר על שולחן הכתיבה המיתולוגי שלי. קניתי אותו בחמישים שקל לפני כמעט 20 שנה, במצב של גרוטאה מתפוררת. שיפצתי את הפלטה העליונה וציפיתי בפורניר בהיר (כהה במקור), והחלפתי את חזית המגירות בהתאמה. את צידי הפלטה העליונה חיפיתי בלייסטים הכי פשוטים (שלבניות), בכוונה עץ רך שיקבל עם הזמן מכות ודפיקות ויקבל אופי. והוספתי 'ח' עליון, שכמו חזיתות המגירות עשוי מ"בירץ" (ליבנה) - סנדביץ' בהיר ואיכותי. הבעיות כאמור - הוא גדול מדי 180X90 ס"מ, לא עובר בשום דלת, ובכל מקרה ענק. גודל של מיטה כמעט, ותולעי עץ שאוכלות אותו לאט לאט אבל בהתמדה. לקראת מעבר דירה בעוד מספר חודשים, החלטתי שמספיק ודי. השולחן לא יעבור איתנו. עכשיו הזמן לשולחן חדש. אני מאוד אוהב את הצורה המיוחדת שלו, עם הפלטה ש'מרחפת' מעל גושי המגירות, והרגליים החיצוניות שקושרות את שני החלקים, אז החלטתי שאת השולחן החדש אבנה בהשראתו. שירטטתי מלא סקיצות, ובסוף בניתי מודל מקרטון, כדי לראות בעין בתלת מימד את הפרופורציות. את הפלטה עליונה כבר הזמנתי. נסעתי לירכא ל"עץ מרקט" ובחרתי פלטה של אלון בוצ'ר בגודל 130X65, כולל שיוף ולכה. את ארונית המגירות אבנה מליבנה שיקבל לזור כהה, ואת המגירות אקח מהשולחן הנוכחי ואתאים לגודל החדש, והחזית שלהן תהיה בגוון בהיר כמו השולחן הנוכחי, ואת הרגליים (טוויסט בעלילה...) החלטתי לעשות מאיפאה כהה 70X20 מ"מ. במודל השתמשתי בשיפודי עץ בחתך עגול, אבל בפועל הן יהיו מלבניות וכהות יותר מגוש המגירות. המגירות בצד שמאל הן בעצם לא מגירות, אלא ארונית ודלת שמדמה מגירות. ארונית מגירות ימנית ברוחב 40 ס"מ, והשמאלית 25 ס"מ ורוחב פנימי שמתאים ל-A4 (לא האאודי - דפי מדפסת...) האמת שאני די סגור על עצמי, וכבר הוצאתי את רוב המידות כדי להזמין את הליבנה חתוך לפי מידה, ואת השיוף, צביעה והרכבה אעשה בבית כמיטב יכולתי. את החיבורים אעשה כנראה עם ברגים שרובם יהיו סמויים מהעין, ויש מצב שאתפתה לרכוש קרג ג'יג ולעשות ברגי כיס, אבל רוב הסיכויים שלא. אז למה בעצם אני מעלה את הפוסט הזה? א. ככה אני עושה לעצמי סדר בראש. ב. משרשורים טכניים שקראתי כאן בפורום לא מעט, ראיתי שיש כאן לא מעט גולשים תותחים (ע"ע האמבטיה של עמנואל) עם המון ידע טכני, ניסיון, ראש פתוח ורצון כנה לשתף מכשרונם ולהביע את דעתם. אז אשמח לשמוע דעות, עצות, טיפים וכל מה שעולה על דעתכם בהקשר הזה🙂

בגלל הממיר (2002). הוואנדורה (1993) הייתה ללא ממיר. כשקונים ל"ברזל" מאוד מעניין אותם הממיר. יש בו מתכות יקרות. הוא לא היה במצב בכלל. עמד כ-5 שנים והגג נרקב בגלל הגגון, ובפנים הכל היה מעופש בגלל המים שחדרו. טוטאל דיזסטר...

גם שם כבר לא. משתמשים במסכי לד שמצמידים אחד לשני ויוצרים מסך ענק בכל גודל נדרש.

פעם ראשונה שאני רואה אוטו עם גרביים. כנראה שהוא מרגיש בבית...

בעשור האחרון מכרתי 3 רכבים לגריטה. 2 מהם עמדו כמה שנים ולא היו במצב נסיעה. על רכב קטן (סוזוקי וואגוןR) קיבלתי 300₪, על GMC ואנדורה קיבלתי 700... על ניסאן אלמרה במצב נסיעה (ללא טסט ורישיון מבוטל) קיבלתי 1500₪. בכל המקרים סגרתי בטלפון (שלקחתי מהמדבקות ברמזורים), בא גרר, שילם העמיס וסלאמאת כל טוב. תמיד ניסו להוריד 100-200 שקל במעמד ההעמסה לגרר, אף פעם לא הסכמתי...

אני קורא על צריכת הדלק של הדיזלים כאן ומתפעל... אפילו בקטנועים קטנים קשה לעשות יותר מ-30 קמ"ל בשגרה. היו לי שני רכבים עם צריכת דלק די קיצונית. רנו טראפיק דיזל ישנה 1.7L ידנית, בתקופה שהסולר היה זול (60 אג' לעומת 2 שקלים ומעלה לבנזין) שאפילו לא טרחתי למדוד לה צריכת דלק (15 קמ"ל בהערכה) כי הייתי מתדלק מצובר של סולר חקלאי, שהיה אפילו יותר זול מזה שבתחנות. ממלא פול-טנק בעלות של כ-30₪... בדיוק אחרי שהמיסוי על הסולר התחיל לעלות, והנסועה שלי התקצרה משמעותית, עברתי ל-GMC ואנדורה. מנוע V6 בנזין 4.3L שהיה צורך באופן קבוע 4 ק"מ/ליטר. הצריכה הטובה ביותר שהגעתי איתו הייתה 8 קמ"ל בנסיעת לילה רגועה לאילת על 80-90 קמ"ש. היה לי חבר עם אותו רכב אבל עם המנוע הגדול - V8 5.7L שהצריכה שלו הייתה 2(!) קמ"ל. בעת הנוכחית אני עם סובארו (2.5L אטמוספרי) שצורכת 10 קמ"ל בממוצע (8-9 בעיר, 11-12 בחוץ), ועם אופנוע 750 שצורך 18-19 קמ"ל עם הרבה נסועה עירונית.

לא לזחול בפקק עם רגל על הברקס כמו באוטומטי רגיל (פלנטרי), אלא לשחרר את הבלם לגמרי ולתת טיפה גז. כשאתה מתקדם עם הרגל על הבלם, הרובוט מחזיק את המצמד במצב של חצי קלאץ', והשחיקה גבוהה. במעבר מברקס לגז, המצמד עובר תוך שנייה להצמדה מלאה, והשחיקה במצב הזה פחותה בהרבה. טיפ נוסף הוא לעבור באופן קבוע למצב S (קליק קטן למטה בידית ממצב D. ככה זה ב-DSG7. את ה-6 אני לא מכיר). מצב D מתוכנת לחסכון מירבי בדלק, ובפועל הגיר 'מדפדף' הילוכים ללא הרף, וצובר ככה בלאי מיותר. זה טוב ליצרן כדי לעמוד בתקנות היורו של זיהום ורעש, אבל אתה כצרכן משלם את מחיר הבלאי המכני. אותו כנ"ל עם סטארט/סטופ. חסכון מזערי בדלק על חשבון בלאי מוגבר לסטרטר ולמצבר. יש לחצן ביטול, שאני לוחץ עליו מיד אחרי ההתנעה באופן קבוע. היה לא מזמן שרשור ענף בנושא, אבל אני לא מוצא אותו כרגע.

יש עדיין כאלה. אמנם "על עקבים", אבל לדעתי זה עושה להם רק טוב... (AI אומר שיש גם קורולה, סיד ופוקוס, חדשות שהן בתצורת סטיישן הקלאסית. אבל לא בדקתי אם אכן יש)

כתבה מעניינת בנושא: https://cars.walla.co.il/item/3789320

מיי ניים איז בונד. ג'יימס בונד... (007) נראית לי מאוד מוכרת הצורה, אבל אני לא זוכר שום פרט על הפיאט הזו. ע"פ משומשת יש בה מנוע 2.0 טורבו. מישהו יכול להרחיב עוד?

לא נראה לי שיש מקום לדאגה. חלק מהמחיר ששילמת הוא על רישוי. תראה בחשבונית. למיטב ידיעתי אי אפשר לרשום את האופנוע על שמך מבלי לשלם את האגרות האלה. תתקשר להונדה, לא למשרד הרישוי. אם יש בעייה, באחריותם לטפל בה. אני מעריך ש gov.il עדיין לא התעדכן.

אני יכולה להגיד לך שזה לא שם... ובהקשר הזה - במכירות הייתה לי בעייה כשהייתי יושב עם לקוחות, שהן בעיקר כלות ואמהות של הזוג. אני לא נראה מעצב ושוזר פרחים. יותר גנן או נגר... התייעצתי עם אחת הבנות במשרד שהייתה אשת מכירות תותחית. אמרתי לה שלנשים ולגייז הרבה יותר קל להיות אסרטיבי עם הלקוחות, ולהעמיד אותן במקום כשצריך. אם אני גוער בלקוחה זה קצת מפחיד בגלל הלוק הקשוח (עאלק...). אמרה לי "אז מה הבעייה?! אני אגיד ללקוחות שאתה גיי, תתנהג בהתאם ותפתח עליהם את הפה בלי חשבון..." אמרה ועשתה. הצחיק אותי הקטע אבל זרמתי🙃 . יש לי קולגות וחברים מהקהילה, ואני מכיר את השפה המדוברת. כשפגישה הייתה מתחילה להימרח וצריך להחזיר (לפעמים משפחה שלמה) לתלם הענייני של העיצוב, היה פתאום יוצא ממני הגיי, והייתי אומר להם בקול של מורה: "בנות אני מבקשת שקט והקשבה!" (גם כשיש גברים בפגישה) או "אבאל'ה, לך תשתה קפה ותראה טלוויזיה בחדר ההמתנה. נקרא לך כשנגיע לשלב של הכסף" וואלה עבד! קיבלו את זה בחיוך והבנה, בלי להיעלב או להתנגד. עזר לי מאוד בניהול הפגישות ובקיצור הזמן. תכלס, אחת העצות היעילות שקיבלתי, וכשאני חושב על זה עכשיו זה ברוח של "ברומא תתנהג כרומאי..."

דאיון היא גם יצרן אופנועים גדול. אופנועים קטנים, פשוטים וזולים שמיועדים לעולם השלישי, בתצורה שפעם קראו לה UJM כשכל האופנועים היפנים נראו בערך אותו הדבר... כנראה שגם ההנדסה הפשוטה והאמינה מועתקת מהונדה ושות'. יצא לי לראות הרבה כאלה בסיני, וגם בתמונות וסרטונים מעזה ומה- 7/10. מסתבר שיש להם מפעל ייצור גדול בסואץ מצרים, שמשווק לשוק המקומי בעיקר.

כ"כ הרבה פעמים אמרו לי את זה, והיו לי עובדים מדי פעם, אבל יש לי אופי של סוליסט. לא סומך על אחרים שיעשו כמוני, שיהיו מחוייבים ויעמדו בזמנים. בעצמי אני נכנס למתח כשאני צריך לפרנס מישהו אחר. עניין של אופי שכבר למדתי להכיר ולהשלים עם זה. את אותם הדברים אבל לאט. נותן שירות לקולגות לפי דרישה ולפי שעה. בלי לקוחות, בלי הזמנות, בלי הוצאות קבועות או בכלל.

אני גם עשיתי את המעבר מעצמאי לשכיר. אולם אירועים קטן שעבדתי איתו הרבה שנים, נסגר ונבנה מחדש כמקום גדול מפואר ומרשים. הציעו לי להיות ספק העיצוב הראשי וגם לעשות את הגינון, כמו שעשיתי במקום הישן. לכאורה בוננזה. הכל בגדול ויש פוטנציאל להרויח הרבה. מאוד. הבעלים מאוד התפלאו שדחיתי את ההצעה. הצעתי להם הצעה נגדית... אני מוכן להיות מעצב ראשי וגם לתחזק את הגן אחרי ההקמה, אבל בתור שכיר. הנסיון של שנים רבות הביא אותי להבנה שאני רוצה לעבוד איתם, לא מולם. להיות חלק אינטגרלי מהעסק, ולא ספק חיצוני שמשלם עמלות גדולות ומתחרה עם ספקים אחרים כל הזמן. ידעתי כבר כמה אני מרויח באמת בממוצע שנתי, וביקשתי משכורת קצת יותר גבוהה מזה. הסכימו ועוד איך שהסכימו. לא הבינו איך אני מוותר על פוטנציאל להרויח פי 2-3, רווח שיישאר אצלם בכיס, וקפצו על המציאה. מסתבר שזה היה צעד נבון וחכם. סוף סוף הייתה לי הכנסה קבועה, בלי התנודות של העונתיות של הענף שלנו, ובלי להיפגע כלכלית מכל מיני קורונות, מלחמות, פיגועים וכו'. א ב ל. . . הפכתי לשכיר, אבל נשארתי עם ראש של עצמאי. היה לי גב של המקום: מחסנים, מקרר, איזור עבודה ממוזג, וחשבון הוצאות פתוח. סמכו עלי. נכנסתי לאמביציה של להרוויח לעסק כמה שיותר. להצדיק את קיומי שם, וגם להמריא מקצועית כפי שתמיד חלמתי. הדבר היחיד שהיה חסר לי שם זה עזרה קבועה. ציפיתי שכשאעבור רף מסוים של רווח, יאשרו לי עזרה קבועה. ייעלתי את העבודה ופיתחתי שיטות וקיצורי דרך, כך שעשיתי הכל בעצמי עם מעט מאוד עזרה. לא שמתי לב לכך שאני שוחק את עצמי יותר ויותר, ושבגיל 50+ כבר אי אפשר לעבוד כמו בגיל 30. אפשר, אבל יש לזה מחיר. גב, ברכיים, כתפיים, עודף משקל, ובסוף איזה בקע טבורי ששלח אותי לניתוח. 24 שעות אחרי הניתוח כבר ישבתי באולם ותיפעלתי בקול חלש ארבעה אנשים שיעשו את העבודה שלי. התחיל ליפול לי האסימון שמשהו פה לא תקין. הרי הייתי עושה הכל לבד, ועוד הרבה דברים מסביב. מה שהפיל לי את האסימון לגמרי היה כמה חודשים בבדיקות אחרי הניתוח שגילו אצלי לחץ דם גבוה. מאוד. הרופא אמר "אני רושם לך כדור לבוקר ואחד לערב. רוץ לבית מרקחת עכשיו! בעצם אל תרוץ. לך לאט". כן, בטח. ממש. אני וכדורים וללכת לאט... במקום לבית המרקחת הלכתי לעבודה, הודעתי על התפטרות, והמשכתי לקניון הסמוך. קניתי אופניים.

שב רגע... שדי חמד נקרא כך בגלל הדמעות של העולות מחבר העמים שהועלו ארצה ונחתו שמה. אחרי הנחיתה הן התחילו לבכות, הדמעות הרטיבו להן את החולצה, ובעקבות כך קראו למקום שדי חמד.

גם כזה היה לי... אבל מנסיון העבר סיכמתי עם השותף שאני רק על התוכן, והוא על השיווק. כשהסתבר לנו שכדי להרוויח מאתר כזה אנחנו צריכים להיות פיונים של היבואנים, אני איבדתי עניין מייד, השארתי לו את כל הזכויות והלכתי לדרכי. האתר עוד היה באוויר קפוא כמו אנדרטה עד לפני כמה חודשים, ועדיין זכה לכמה אלפי כניסות כל חודש. כעת הוא לא נגיש מסיבות טכניות (השרת משולם) ואולי יעלה שוב בקרוב, אבל לי כבר אין חפץ בו.

גם זה לא בדיוק זה. כל פעם שאני עובר שם עולה לי חיוך מטופש...

אולי שווה להתאמץ קצת בהוצאת רשיון רגיל (לא מוגבל לאוטומט) וכשההיצע יגדל בעתיד תוכל לבחור מתוכו. לפי מה שראיתי ברשת, מבחר הכלים האוטומטיים של ימאהה די מצומצם כרגע.