pooh-bear

זה לא באמת המקרה. טסלה היא (כבר) לא סטארט-אפ, ואין שום סיכוי שהיא תייצר יותר רווח מטויוטה בכל טווח זמן סביר, אלא אם האמריקאים יפציצו מפעלים של טויוטה בנשק גרעיני. זה סתם הייפ פשוט במקרה הזה, חברה עם פרופיל תקשורתי גבוה, מנכ"ל כוכב ומוצר שמרגיש עתידני. וזה לא שהרכבים של טסלה גרועים, די להיפך, פשוט הנתונים הכספיים שלה לא קרובים להצדיק את השווי המפלצתי הזה.

לדעתי, הסיבה העיקרית למקרים כאלו היא שהמוכר לא מצליח להסתכל מעבר לעלויות שלו. קצת יותר בפירוט, הרבה אנשים מתמחרים מה שהם לא מנסים למכור לפי "כמה עלה לי". נגיד, קנית רכב, נסעת בו חודש - חודשיים - שלושה (לכאורה, מבחינת המוכר, שימוש נמוך עד לא משמעותי), שמת תוספות של כך וכך (עשרות) אלפי שקלים (מערכת, חלונות מושחרים, מצלמה, אגזוז, לא יודע מה), אז הערך של הרכב הוא מחיר הרכב פחות קצת (בגלל השימוש) + העלות של התוספות. האנשים האלו פשוט לא מצליחים לצאת מנקודת המבט הזו, ולא מצליחים להבין שמבחינת הקונה מדובר ביד נוספת, סיכון שהרכב עבר משהו לא טוב, צורך להשיג מימון באופן עצמאי ולמכור את הרכב הקודם שלו, ובכלל, חוויה הרבה פחות נעימה מלקנות רכב חדש. מה גם שמבחינת הקונה הערך של התוספות האלו יכול להיות שלילי. בסוף, זה אותו רכב, אבל כל אחד הצדדים לא מצליח להבין את נקודת המבט של הצד השני ומכאן את התמחור שלו. רק שבסיטואציה כזו, לקונה יש הרבה יותר כח - הוא פשוט ניגש ליבואן ומזמין רכב חדש בהפרש מאוד נמוך. והמוכר נתקע עם הרכב. בחומרה זה בכלל הזוי - בן אדם קנה משהו (כרטיס מסך, מעבד, לא משנה מה) ב-X כסף, והוא לא מצליח להבין שהיום אפשר לקנות את אותם ביצועים, חדש מהחנות, בהרבה פחות כסף ממה שהוא שילם + הרבה פחותת צריכת חשמל + צורך בפחות קירור, בגלל שהטכנולוגיה מתקדמת מאוד מאוד מהר. אז הוא מתמחר לפי כמה שעלה לו, ונתקע עם מה שזה לא יהיה שהוא מנסה למכור. זה היגיון נורא פשוט, אבל לך תסביר אותו לישראלים שבטוחים שאם הם ימכרו לא לפי כמה שהם שילמו הם יצאו "פראייר העשור". כל פעם שאני מנסה למכור רכב, אני דבר ראשון שואל את עצמי "מי הקונה שלי", ואח"כ "מה הוא מחפש ברכב" ו"מה האלטרנטיבות שלו" ומנסה לתמחר בצורה שתהיה כדאית לקונה (אבל לא יותר מדי), כמה שיותר במנותק ממה שאני שילמתי והשקעתי על הרכב. בינתיים זה עובד לא רע.

שואל ברצינות: המפרט הבסיסי עולה 295, אליבא ד'@פבל. בייחוד בתקופה כזו, אין סיכוי להתקרב ל-250? המחיר כל כך קשיח?

היה פה אתמול דיון בנושא, יש עכשו אופל איסיגניה בגרסה הכי חזקה ומאובזרת שלה (2 ל' טורבו, 250 כ"ס, 8 הילוכים, 4X4) ב-160K ש"ח יד ראשונה אפס ק"מ (מ-2019). אם אתה מתכוון להחזיק ברכב הרבה זמן, ולא מפחד מהתחזוקה, זה רכב לא רע בלא המון כסף (יחסית). מה שכן, ירידת הערך תהיה גבוהה, די בוודאות. ממש היום התפרסם כאן מבחן ל-330E החדשה, יכול להיות שהדגם הבסיסי יתקרב לתקציב שלך אחרי מו"מ. יכול גם להיות שלא, לא ניסיתי.

כרכב, ה-cx-30 עדיפה לדעתי. אבל היא יקרה יותר, ופחות חסכונית ממהיברידיות / ספורטאג' דיזל. ה-3008 הקודמת היתה קטסטרופה מבחינת אמינות (כמו כל הרכבים שצוידו באותו מנוע), הנוכחית בינתיים בסדר מהבחינה הזו. לא הייתי פוסל אותה, לפחות הייתי עושה נסיעת מבחן לראות מה אני (בעצם, אתה) מפסיד.

אם אתה מחפש רכב היברידי (לחיסכון כנראה), הספורטאג' פחות בתמונה. לדעתי, לצרכים שהגדרת, זה איפשהו בין קורולה לנירו. שים לב שלקורולה יש איזה טריליון דגמים שמגיעים ביבוא מקביל, אני לא יודע אם כולם כולל כולם כוללים את כל מערכות הבטיחות. שווה לוודא. כמו שכבר הציעו לך, אם המטרה של היברידי היא חיסכון בדלק, הייתי מסתכל גם על ה-3008 דיזל, שאולי יהיה קצת פחות חסכוני אבל עדיין לא רע, ומבחינת "יופי", משאיר אבק לכל השאר (לפחות לפי הדעה הרווחת, בסוף זה מאוד אינדיווידואלי). יש ממש כרגע מבצע בלובינסקי, גם על ה-3008 (לא זוכר בדיוק על איזה תתי-דגמים).

אתה מפספס קצת, אבל לא בענק. א. זה רכב שיהיה (כנראה) מאוד בעייתי במכירה, כי זה דגם מת של מותג מת בקטגוריה מתה. ב. זה רכב שיש ממש מעט ממנו בארץ, ועוד די מעט רכבים אחרים שחולקים איתו מכלולים. יכול להיות שהוא יפגין אמינות מרשימה, אבל אם לא אני לא בטוח שיהיה לך הרבה למי לפנות (כלומר, יהיה למי, לא באטוח שהוא יהיה מקצועי מספיק) ג. אתה יכול לקנות סופרב 2020 בפחות מ-160. אני לא אומר שהסופרב טובה יותר, אבל היא בוודאות נפוצה יותר, יהיה מאוד קל למצוא מישהו שיטפל בה כמו שצריך, והיא גם לא עמדה שנה וחצי (לפחות). "ההנחה המפליגה" הזו בעיקר מצביעה על המחיר המופרך לחלוטין שבו תומחרה האינסיגניה מלכתחילה, ופחות על כמה מדובר כרגע בעסקה מעולה. כמובן שאם תמיד רצית אינסיגניה, אתה לא מתכוון למכור את הרכב בעשר השנים הבאות ואתה מכיר מוסכניק מעולה שמטפל במכלולים של GM, זו יכולה להיות קניה מעולה. לפחות לפי פבל, הפער של ה-20,000 ש"ח בין הגרסאות יותר ממוצדק. תתחדש!

זה לא עניין של חוצפה, כשרוצים להשתלב בתנועה (בין אם זה נתיב האצה לכביש מהיר או מעבר נתיב) צריך לנסוע במהירות התנועה. למי שנוסע לאט יותר מהתנועה יהיה מאוד קשה להשתלב, והוא גם מסכן את כל הנהגים. כשאתה נוסע באותה מהירות אתה לא מהווה מטרד כשאתה משתלב - הנהג שנותן לך להשתלב כמעט לא צריך להאט. אם אתה איטי יותר משמעותית, הרבה נהגים לא יאטו באופן משמעותי רק לכבודך. המון אנשים לא מבינים את העובדה הפשוטה הזו, בין אם כי הם פוחדים לנסוע מהר, חושבים שזה לא בטוח או כי הם שומרים על החוק בדווקנות, וככה מסכנים את עצמם ואת הסביבה.

יש נהגים (לא אומר שזה המקרה, רק שיש כאלו) שמגיעים לנתיב השתלבות לכביש שהמהירות הממוצעת בו היא, נניח, 100 קמ"ש, ובמקום להאיץ ל-100 קמ"ש ( או יותר, אם צריך) ולמצוא את המקום הנכון להשתלב, הם נתקעים ב-70 קמ"ש ומחכים שמישהו יאט ל-70 קמ"ש ויפנה להם את הדרך. זה לא עובד - כדי להשתלב בכביש אתה צריך לנסוע במהירות הממוצעת בו. זה הרבה פחות קשור לאיתות, והרבה יותר להפרש מהירויות.

כנראה שהמורה שלי בתיכון להבעה צדקה, ושום דבר טוב לא יצא מלתת לי מקלדת . זה לא מה שאמרתי. מה שאמרתי הוא שיש שני אלמנטים טובים (וחצי) שלא הייתי מוציא מהמבחנים: היכולת שלך (או של אחרים) לחוות את הרכב לעומק (הן מתוך ניסיון והן בגלל שאתה מקבל אותו ללא מעט זמן, יחסית) ולדווח על דברים שרוכש ממוצע לא יוכל לחוות, בייחוד כאלו ששמים לב אליהם כשנוהגים היכולת להפיק מבחן שכתוב ומוגש בצורה כיפית וחוויתית לקריאה, מעבר לפן האינפורמטיבי שלו ועוד חצי אלמנט: הניסיון הנרחב יחסית של הכותבים שיכול למקם את הרכב פחות או יותר ביחס למתחרות שזה לא אומר שאי אפשר לשנות פורמט, להוסיף, להוריד או ווטאבר. רק שלדעתי, כדאי להשאיר את הנ"ל. ובואתו נושא, ראה (שוב) את ההצעה לערוך את המבחן בכמה עמודים בדומה לסקירות חומרה, ככה אפשר בקלות להרחיב כמה שרוצים (כולל עמוד Q&A למשל) ועדיין לאפשר לכל אחד לקרוא רק את מה שמעניין אותו. הרעיון הנוכחי, של צמצום התוכן הקיים בתמורה לשורה של שאלות ותשובות נשמע לי פחות נכון. כי זה נותן יותר עצים (שלא לומר, עלים וענפים) מאשר יער. ואני באופן אישי חושב שמבחן טוב יראה לקורא את היער, ולא את העצים. מבחן שחלק גדול ממנו נראה ככה: יהיה לדעתי לא קריא, ולא ייתן את האינפורמציה הרלוונטית על הרכב (ושאף אחד לא יעלב לי פה ח"ח, זו אינפורמציה רלוונטית, פשוט לא המהות של מבחן, לדעתי). העלת עוד המון נושאים אחרים שאני לא מבין בהם כלום, אולי אפילו פחות מבאופנה טיבטית במאה ה-17 (שהיא כנראה == אופנה טיבטית במאה ה-21, שהיא == גלימות של נזירים. יצאתי מזה איכשהו). דאם, אין לי אפילו פייסבוק! אז אני לא יודע מה להגיד בנושאים האלה, למה אין לכם יותר משהו ממה שאמרת. אני רק מנסה (לא בהצלחה גדולה, לצערי) לחוות את דעתי הצנועה על מה אני מחפש במבחני רכב, ואולי (וזה נכון בהרבה תחומים) כדאי לך לעשות הפוך ממה שאני מציע. לא יודע. ד"א, אולי אני חדש פה, אבל ממתי איכות == כמות? כאילו, בוא, יונדאי אקסנט מול 308 דור שני. סתם דוגמה.

בדלוריאן זה נועד לפזר את השטף (או איך שלא מתרגמים flux). ופה מה?

200-220 זה התקציב? זה לא מעט. אתה יכול לקנות ג'ייפוני פרימיום בתקציב (נניח, DS3 קרוסבק, אאודי Q2) או משהו קצת גדול יותר ממותג עממי ברמת אבזור גבוהה (נניח, 3008 GT). ב-260 (לכאורה, אלפא לא מפרסמים מחיר) אפשר כבר לקבל סטלוויו, אני מניח שיש עליו הנחות (אבל לא יודע, זה תלוי במשא ומתן). אני חושב שגם וולוו XC40 בסיסי כבר מתקרב לרמת המחיר הזו, וגם DS7 קרוסבק. האקליפס רכב די בינוני, היה פה מבחן ארוך טווח עליו, אתה מוזמן לחפש. הקודיאק והראב4 הם משאיות משפחתיות, לא יודע מה כל כך מרשים בהן. לרווק שנוסע בעיר, לא הייתי קונה רכב גדול במיוחד.

לא יודע לגבי מדרכות, פרט לזה סובארו B4 יכולה להתאים. אני לא חושב שמשקל הרכב משחק תפקיד מהותי פה - הבולמים אמורים להיות מותאמים למשקל.

זה איום או הבטחה?🤔

אני חושב (מוזמנים להיכנס בי בעוד 3... 2... 1...) שאתה לוקח את זה לכיוון פחות מוצלח. מבחני דרכים (כאילו, כאלו טובים) מביאים added value בשני תחומים עיקריים: התנסות דינמית ארוכת טווח מספיק של מישהו שמבין דבר או שניים (ויכול להשוות, גם אם במעורפל, למתחרות) וכתיבה חוויתית. מה אני מנסה להגיד? שאם אני (או כל מי שהוא לא כתב רכב) ארצה לקנות פוקוס מחר בבוקר, אז אני כנראה אקבל נסיעת מבחן של חצי שעה +- שחלקה הגדול יהיה בפקק. זה לא ייתן לי כמעט כלום ושום דבר מבחינת היכולות הדינמיות של הרכב, וכדי להשוות למתחרות אני אצטרך לכתת את רגלי לכל אולמות התצוגה ולבזבז המון זמן. אתה, לעומת זאת, גם מקבל את הרכב להמון זמן (בהשוואה) ויכול לחוות איתו המון דברים שאני לא אוכל, וגם מגיע עם המון ניסיון בהמון רכבים שלי אין. אז לדעתי, רוב המבחן צריך להתרכז בדברים שאפשר ללמוד על רכב כשנוהגים בו, וזה לא רק כח והיגוי, גם בידוד רעשים, נוחות לזמן ארוך, הנדסת אנוש (מצבים שנתקלים בהם בנהיגה ולא חושבים עליהם כשיושבים באולם), צריכת דלק וכו', ופחות בנתונים סטטיים שכל אחד יוכל לבדוק בעצמו באולם התצוגה. מעבר לזה, למרות שזה לא מבחן השוואתי, יהיה נחמד לדעת איפה בערך הרכב ממוקם בסגמנט, מול מתחרות רלוונטיות. אולי לא הייתי רץ להשוואות רחוקות יותר (יד שניה מקטגוריות אחרות, למשל), אבל איזושהי השוואה למשהו קרוב (כמו ה-308GT אולי?) שתמקם את הרכב מול התחרות, גם אם באופן כללי. ולגבי האספקט השני, כשאתה אומר " מה שאנחנו בכל מקרה מקיאים לתוך קובץ וורד", אני קורא לזה כתיבה חוויתית. זה אולי האספקט הכיפי יותר של הקריאה, עם תמונות טובות, קצת רקע, כתיבה מעניינת, או מצחיקה, או ווטאבר. לדעתי זה חלק מהותי, והוא מאוד חזק פה עד עכשיו. יהיה חבל (ממש חבל) לוותר עליו בשביל רשימת פיצ'רים. לגבי כמות הטקסט - מעבר לאקסטרה עבודה שזה מצריך (אבל זו לא בעיה שלי ), אם אתה חושב שיש חלקים במבחן שלא יעניינו את כולם, לא נראה לי בעייתי במיוחד לחלק את המבחן לעמודים שונים בנושאים שונים עם תוכן עניינים שמאפשר לכל אחד לקרוא רק את מה שמעניין אותו. זה מאוד מקובל בביקורות חומרה (ולזכרוני, גם בביקורות רכב בשפות אחרות, אבל אל תתפסו אותי במילה) ועובד מעולה. כמובן שזה מצריך יותר השקעה, אבל זה לא הופך את האורך הכללי לתירוץ מוצלח ללמה לא לפרט יותר בתחומים מסויימים. ובלי קשר למה יצא בסוף, סחטיין על הפתיחות!

כי הקרוסאובר לא מגיע עם זיהוי ו/או תיקון סטיה מנתיב שמחויבת היום בחוק (לפחות זיהוי). לרוב (אבל זה לא הכרחי) גיר פלנטרי יהיה אמין יותר מרובוטי (דו או חד מצמדי). גיר רציף לרוב גם אמין, אם כי יש (אולי היו) דגמים פחות אמינים. גם בהינתן אפס תקלות בגיר רובוטי, יש לו תחזוקה מסויימת (החלפת מצמדים, שמן אם המצמדים רטובים) שעלולה להיות לא זולה (לא קטסטרופה, אבל לא זולה).

הפוקוס קודמת (לעניות דעתי) הצטיינה בלהיות בסדר בהכל (אלו מהן שזכו למנוע וגיר סביר, כמובן, לא כל הטרנד-אלף-שש-מאות-גיר-רובוטי). היא לא באמת הצטיינה בכלום, אבל היא הצליחה להיות משפחתית סבירה, קרוזרית סבירה וגם חמימה (החצי השני של משפחתית חמימה) סבירה. וזה היה, לדעתי, הקסם העיקרי שלה (זה, והמחיר המאוד סביר שלה, לפחות כמשומשת). אז אחרי כל ההקדמה המייגעת הזו, מעניין לדעת אם לדעתך עדיין מדובר בשילוב של הרבה תכונות טובות (או לפחות סבירות) בלי להצטיין בשום דבר, או שהפעם זה משהו שונה לגמרי. ואם צריך רפרנס לקודמת, אתה יודע איפה אפשר למצוא אחת...

תראה, בסןף זה הכל עניין של רצון. כל אחד לומד את מה שמעניין אותו, ולא לומד את מה שלא מעניין אותו. אני עד היום לא יודע להתאים צבעים. וזו לא תאוריה כל כך מסובכת, כן? זה פשוט לא מעניין אותי בצורה קיצונית. מי שנהיגה עבורו היא הדרך הכי פחות מטרידה להגיע מ-א' ל-ב', לא ילמד על ידני אם הוא יכול. כמו שמי שלא אוהב לנקות יקנה איי-רובוט, ומי שלא אוהב לבשל יאכל בחוץ (או יזמין הביתה). לכולם יש אלטנרטיבות זולות יותר, אבל הם מוכנים לשלם כדי לקבל נוחות. מה גם שבמקרה של אוטומט, זה תשלום זניח יחסית (ביחס לעלות אחזקת רכב באופן כללי, לא ביחס לעלות של איי-רובוט).

זה יעלם, ודי בקרוב. מעט מאוד רכבים מגיעים לפה עם גיר ידני, וממש מעט מהם נמכרים (פרט אולי לרכבי עבודה, וגם שם יש אלטרנטיבות אוטומטיות בכל סגמנט). אני יודע שזה מוזר, אבל כל כמה ימים אני בודק אם בטעות יצאה אחת משתי הוולוו V40 הידניות שיש בארץ למכירה, או אולי איזו טיפו האצ'בק. אין. יבש לגמרי. אתה יכול ללמוד לנווט בקלות - סע בלי וייז. בפעמים הראשונות תטעה, לאט לאט תלמד להכיר את הכבישים. אבל אתה לא עושה את זה, ואין לך שום סיבה לעשות את זה, כי הטכנולוגיה עושה את זה יותר טוב ממך, ובמחיר אפסי. כשמנטרלים את הצד הרגשי של כולנו, בסה"כ מדובר פה על פעולה שפעם כולם היו נאלצים לעשות, והיום הטכנולוגיה עושה טוב יותר מאיתנו, ובעלות נמוכה יחסית. אז נשארים מעט אנשים שעדיין צריכים את זה, או שממש רוצים מטעמים כאלו ואחרים. אבל כל השאר מתייחסים לזה בדיוק כמו שהם מתייחסים לחישוב חילוק ארוך בלי מחשבון - כמו משהו מיותר וקשה.

כן, זו בדיוק קורדינציה, בהגדרה: (מתוך ויקיפדיה) בגיר ידני אתה צריך להיות מסוגל לשלב את החלפת ההילוכים ביחד עם שאר פעולות הנהיגה. זו עוד פעולה שצריך ללמוד לבצע נכון בנפרד, ואז ביחד עם שאר הפעולות הנדרשות בנהיגה. זה לא שרוב הילדים בני ה-17 לא מסוגלים לנהוג על ידני, זו הטכנולוגיה שמאפשרת להם לא לעשות את זה. ואז, נשאר רק מי שבאמת רוצה, או צריך. אישה בת 70 גם כנראה יודעת להפעיל מכונת תפירה, למה את זה ילד בן 17 לא יכול ללמוד? כי הוא לא צריך, ולא רוצה.

עוד דוגמה קלאסית לאנשים שחושבים שכולם בדיוק כמוהם. זה שלמישהו פה יש קורדינציה טובה ואין לו בעיה להעביר הילוכים, לא בהכרח אומר שלכולם זה קל. כנראה שהרוב המכריע של האנשים יוכלו להתמודד עם גיר ידני, אבל לא בטוח שיהיה להם כל כך קל, והם ממש לא רוצים להתאמץ בשביל משהו שהם כנראה לעולם לא ישתמשו בו. אנשים בגילי יודעים לרוב לנווט (בכביש) לפי מפה / זיכרון. צעירים יותר כבר הרבה פחות מוצלחים בזה כי יש וייז. זו פשוט תכונה שלא נזקקים לה יותר, והיא מתנוונת. אבא שלי ידע לחשב פעולות חשבון במהירות מדהימה, בעוד שאני, שגדלתי עם מחשבון, הרבה פחות זורם עם חישובים ידניים. סבתא שלי ז"ל היתה תופרת לעצמה בגדים (הסבתא השניה היתה סורגת סוודרים), כי קונפקציה היה יקר. היום זה נשמע כמו היסטוריה של ימה"ב, ואף אחד לא באמת יודע להפעיל מכונת תפירה, בטח לא משתמש באחת באופן יום יומי. זה בסה"כ מאוד טבעי, אנחנו לא מפתחים יכולות שהטכנולוגיה מחליפה. זו לא עצלנות, זו פשוט נוסטלגיה.

אין פה חוקיות. אתה לא יודע מה יהיה כשתמכור. אולי יתקשרו מיד חמישה קונים שרוצים דוקא כתום, אולי אף אחד לא יתקשר. בסוף, אתה קונה רכב כדי להנות ממנו, לא כדי למכור. קנה מה שעושה לך טוב.

לדעתי הצנועה - אל. כל תקלה שתצטרך מישהו שמבין ברכבים האלו וחלקים מקוריים תהפוך את כל העניין הזה ללא כדאי. התקציב שלך הוא קצת גבולי לרכב נורמלי, בטח לרכב פרימיום אמיתי. אם אתה ממש חייב רכב קצת יותר מפנק - חפש משפחתית גדולה מיצרן עממי. מאזדה 6, סובארו B4, כאלו. זה ממש לא מרצדס, אבל אלו רכבים אמינים עם חלקים נפוצים ועלויות תחזוקה סבירות.

הקרוסאובר, עם כל הכבוד הראוי, מכיל רק בלימה אוטונומית (ובקרת שיוט אדפטיבית, אבל זו לא מערכת בטיחות). לטעמי זה לא מספיק ברכב מודרני במחיר כזה, ומעבר לזה זה מחייב התקנה מקומית של מובילאיי, שלא מוסיפה בריאות לאף אחד. מעבר לזה, אם לפחות פעם עמדה לו הילת ה"מכלולים של כבר עשרים שנה על הכביש, שום דבר לא יתקלקל", היום גם הוא מוגדש. בקיצור, כבר לא פה ועדיין לא שם.

בגלל זה סייגתי, ניסיון אנקדוטלי לחלוטין שלי (גם אם לאורך תקופה).