אני למדתי נהיגה על לארק (הזקנים בינינו זוכרים), וההמלצה על מורה היתה "כי הוא שכן". גרנו בקרית חיים, בית הספר היה בחיפה.
השעור הראשון מגיע, גשם סוחף, אוטובוס לחיפה, רטוב כולי נכנס ללארק, והמורה (לא השכן, החליף אותו השותף שלו) נותן לי את המפתח "תניע". מאיפה לי לדעת איך מניעים? מסתכל עלי מוזר ומסביר. "למה אתה לא נוסע"? ועם מבט מוזר עלי הוא מסביר לי איך מחליפים הילוכים. וכן הלאה. בסוף השעור התברר שהיה בטוח שזה שעור שני/שלישי שלי.
למי שזוכר, בבלפור אז למעלה היתה פניה שמאלר בקצה העליה. וזה גם היה כלול בטסט (מאז בוטלה שם בכלל הפניה שמאלה, ואם אני זוכר נכון אסורה כניסה גם ברידה בבלפור לרכבי לימוד נהיגה).
ואז מגיע הטסט. לא זוכר כמה זמן חיכיתי לו, אבל עבר מושלם, כולל ביציאה מחיפה לכיוון תל אביב, מול מוזיאון חיל הים (3 נתיבים) עקפתי בכיף (כביש ריק) משאית שחנתה על הנתיב הימני.
חוזרים למשרד - פסילה. המורה שלי מתעצבן והולך לברר למה - "כשהוא עקף את המשאית היתה משאית מאחרו שהאטה". היתה באמת משאית כזו אבל כמה מאות מטרים מאחורי.
נקבע לי מועד לטסט נוסף קצת לפני הגיוס, ואז ... מקדימים לי את הגיוס. המורה משתדל ומצליח להקדים את הטסט. ומי מגיע? הטסטר מהטסט הראשון (עקרונית - אסור שאותו אחד יבחן שוב, אבל בגלל שינוי המועד זה מה שקרה). אני נלחצתי. מודה - כל שגיאה אפשרית - עשיתי. עד היום אני זוכר איך בחניה ברברס עליתי על המדרכה. כמובן שלא היה סיכוי שאעבור את הטסט.
כמובן שעברתי. המורה טען שזה בגלל שלטסטר לא היה נעים מהפסילה הלא מוצדקת בראשון ומהגיוס הקרב. לך תדע.
היו זמנים בחיפה.
(ובכל מקרה, מכיוון שלא היה לנו אז רכב במשפחה, לא יצא לי לנהוג עד מלחמת יום כיפור והג'יפ שחבר ואני אימצנו - כמה ניסיון נהיגה אפשר לצבור במלחמה אחת...).