roee

כן, זה בדיוק מה שאתה אמור לעשות. שים את כולם על אותו SSID.

נראה מדהים. לפיז'ו יש היסטוריה לא פחות מפוארת מאף יצרנית אחרת - הגיע הזמן שהם ישלפו אותה, בדיוק כמו שהם עושים כאן. אני אישית מת על האינטרפרטציות המודרניות האלו לקווים הקלאסיים - הפרונט משוגע. כן ירבו.

הייתי פוסל את ברזיל וג'מייקה על הסף בגלל האלימות בשני המקומות (במיוחד ברזיל). ג'מייקה היא מקום 5 וברזיל היא מקום 12 בעולם במקרי רצח ל100 אלף איש. כן, זה כולל את אפריקה. כן, גם אנגולה. תמצא משהו יותר נורמלי בחייאת. סעו לניו זילנד.

אין לי מקום אחד קבוע - לפעמים wine market (עכשיו נקרא paneco), לפעמים דרך היין. הייתי בשר המשקאות בדרום תל אביב לא מזמן - צוות נחמד אבל מבחר יינות לא גדול. חנות מרשימה הייתה לדרך היין בסוקולוב ברמת השרון, לרבות מרתף עם המון יינות היי אנד (אבל גם המון יינות נורמליים). לא הייתי כמה שנים - מקווה שהיא עדיין שם. לפעמים בחו״ל. לברונלו הגעתי דרך המלצה של איטלקים, ונשארתי שם. זה כמובן לא היין האיטלקי הטוב היחיד - ברולו כמו שציינת מעניין מאוד וגם אמארונה יכול להיות יוצא דופן. באיטליה וצרפת יש פחות הבלטה של הזנים - הרבה יותר משמעותי האיזור וסוג היין (כלומר, לא כל יין יכול להקרא ברולו - זה שילוב של איזור וסוג הבלנד). כלומר, יש פחות ״קברנה סובניון״ או ״מרלו״. אני מעדיף יינות עמוקים וכבדים יחסית. לקיאנטי נגיד אני לא מתחבר בכלל, וכנ״ל לרוב היינות הצרפתיים שניסיתי. בגלל זה הברונלו נופל לי ממש טוב. טיב הבקבוק כמובן ישתנה עם היקב והשנה - יש כאלו רק קצת טובים יותר מיינות של 100 שקל ויש כאלו שגם אנשים שאדישים ליין טרחו להתייחס. וכאן הולפוליצ׳לה שהזכרתי קודם. וסיפור על היין הזה ממש - לפני חמש שנים, אולי קצת יותר, הייתי בדרך היין ברמת השרון. בדרך כלל אני הולך פעם בכמה חודשים לאחת החנויות וקונה 10-12 בקבוקים. רציתי לקנות כמה בקבוקים של הולפוליצ׳לה האמור, והמחיר אצלהם היה בערך 30 ש״ח לבקבוק יותר ממה שמצאתי באינטרנט. הם אמרו שלא יכול להיות ושהם יבדקו. בחור נחמד שעמד לידי אמר להם ״זה בסדר, תעשו לו במחיר שהוא מצא״. מסתבר שזה היה המנכ״ל של היבואנית (שקד? לא זוכר). לקחתי שישה... חמש שנים קודם לזה, אני וחבר יושבים בהרצליה במסעדה אחה״צ ונושא היין עולה לשיחה - ושוב במקרה, שולחן לידנו ישב המנכ״ל של רקאנטי שהביא כמה בקבוקים מהריזרב שלהם איתו. חלק איתנו בשמחה. רקאנטי אגב זה יקב שעושה כמה יינות נוראיים בlow end אבל בריזרב שלהם היו כמה דברים מוצלחים מאוד.

היינו ב Le Flacon. אני צריך להסתובב יותר בשוויץ...

נטפליקס קצת שונה בפורמט מהטלוויזיה הישנה. הכל פחות מיינסטרימי - לוקחים את הז'אנרים יותר רחוק ועושים דברים מעניינים. כמה מומלצות: 1. Narcos 2. Breaking Bad (ואח"כ אתה יכול גם Better Call Saul) 3. מלא סטנד אפים ודברים דוקומנטריים מעניינים 4. אוכל - Chefs Table! יש שם כמה סדרות כאלו וזה מעולה 5. Rick and Morty 6. Stranger Things 7. The Expanse (למרות שיש רק שתי עונות ראשונות בנטפליקס - את השלישית תצטרך להוריד) 8. House of Cards תלוי בבנאדם והטעם כמובן. אבל זו טלוויזיה הרבה יותר מעניינת.

יש לך טעם טוב - היין האהוב עלי, שממנו אני אוסף בקבוקים כשיוצא, זה ברונלו די מונטלצ'ינו (סנג'ובזה איטלקי). הבעיה היא המחיר - עוד לא מצאתי בפחות מ200-250 לבקבוק, אז אני אוסף בעיקר בנסיעות או כשבאים קרובים מאיטליה לבקר. עוד מהאיטלקים, בחצי עד שליש מחיר, יש את הולפוליצ'לה שהוא אמנם יין קל יותר אבל גם מהנה מאוד. ליינות צרפתים לא התחברתי, למעט שאטונוף דו פאפ אבל אין לי כסף לשטויות האלו. מהישראליים, כפי שהומלץ כאן, יראון ופטי קסטל הם הgo to, אבל יש עוד המון מעניינים. גם ירדן של רמת הגולן מעולה. יראון במיוחד זה בקבוק שתפתח ויקבל תגובות מצויינות מכולם ולא כואב הלב סתם לזרוק אותו על ארוחת יום שישי. אני מאוד אוהב גם את היינות של שאטו גולן, למרות ששמעתי הרבה אנשים שאומרים שהם לא שווים את הכסף. הקברנה שלהם מצויין. אין לי בבית אבל שתיתי לא מזמן במסעדה (היה חצי בקבוק במחיר טוב, סביב 120 או משהו כזה - למסעדה זה בסדר גמור) והיה נהדר. הVALUE הכי טוב הוא באיזור 80-100 שקל לבקבוק. זה מספיק בשביל לקבל דברים קצת יותר מיוחדים ומוצלחים. חוויה מכוננת הייתה כשנסענו מהעבודה (שמונה אמריקאים ושלושה ישראלים) לביקור של כמה ימים בחברה גדולה שנמצאת באירופה - עשיתי חשבון מהיר בראש שבשלושה ימים הם הוציאו עלינו כמה אלפי יורו רק על יין. זה התחיל מארוחה במסעדה בז'נבה (כוכב מישלן כמובן) שזרמו בה יינות מקומיים איזוטריים ועד בקבוקים של שאטונוף דו פאפ משנות ה90 (היו שם לפחות שמונה בקבוקים וכנראה יותר), המשיך דרך עוד כמה אפיזודות קולינריות אחרות ונגמר כלאחר כבוד יומיים אחר כך במסעדה באיטליה עם בקבוקים של ברונלו די מונטלצ'ינו (שאלו אותי איזה יין אני אוהב, נו) משנת 1980 (היה לזה טעם שלא דומה לשום דבר אחר - צבע בהיר יחסית, המון טבק בטעם). שלושה בקבוקים כאלו נשתו באותה ארוחה... אז אני לא לגמרי מאמין בלקנות יין לפי מחיר - אבל יש יינות ויש יינות...

כנראה שspeed.io זה בעצם speedtest.com ויש להם שרתים hosted בישראל לצורך הבדיקה. fast.com כנראה בודק מול שרתים בחו"ל. שניהם רלוונטיים, רק לדברים שונים (בשביל להבין אם התקשורת שלך בבית טובה, speed.io; בשביל להבין כמה גרוע הספק שלך בגלישה רגילה, fast.com).

ממליץ לבדוק מול fast.com - אתר שהקימו נטפליקס למטרה הזו (בלי פרסומות ושטויות).

מאוד ממליץ לנהל משא ומתן על הרכב בcounter. הרבה פעמים ישדרגו אותכם אם תבקשו, ללא תוספת מחיר (תלוי מאוד בחברה, במדינה ובהיצע כמובן).

כמו שאמר יאיר, האלקטרוניקה ברכב מתוכננת בצורה מעט שונה ממה שאתם מכירים ממוצרים ביתיים - הרבה יותר דגש על אמינות לאורך זמן ועבודה בתנאים קשים. לגבי עלות הייצור של המסכים, לא הייתי אומר עדיין שזה זול יותר מלוח שעונים רגיל; קודם כל, הם דורשים יכולות עיבוד חזקות יחסית בשביל להפעילם; דבר שני, אלו לא בדיוק מסכי טאבלט מאחר והם בעלי עוצמת תאורה מאוד גבוהה בשביל ניראות באור יום. עדיין זה פרימיום, אבל ברור שזה העתיד.

גיל 19 ומכוניות חזקות יהיה קשה מאוד. אולי (בספק גדול מאוד) תוכל להוסיף את הבן שלך כנהג נוסף אליך - בטוח שאם הוא ינסה לשכור בעצמו, יהיה לו בלתי אפשרי. על כל מכונית מעניינת הגיל המינימלי הוא 25 ועל חלקן גם 30. לגבי הכבישים, נראה לי שאיזור הטיול יוכתב יותר מאפשרויות ההשכרה מאשר מהכבישים. גרמניה, מנסיוני, היא המקום שבו פשוט ביותר לשכור מכוניות מעניינות. על איטליה אין מה לדבר בכלל (לא תמצא כלום), צרפת בקושי. אין לך מה לחפש על הרינג עם מכונית שכורה, רוב הסיכויים שתהיה ללא כיסוי ביטוחי במצב כזה (אבל המידע שלי בן כמה שנים. מומלץ לבדוק שוב). אני ממליץ לכם לעשות משהו אחר - קחו קורס של נהיגה ספורטיבית באחד המסלולים באירופה, ותשלבו עם זה טיול בעיר קרובה מעניינת (אוכל, בירה וכו'). זה יפתור לכם את כל הבעיות, ישחרר אדרנלין וילמד אותכם המון.

תתחדש על הנינג'ה. הבעיות שלי עם אמריקה ואופנועים הן נהגים שיכורים, כבישים רחבים שמקשים מאוד על מיקוד (קשה למוח לקלוט מה קורה בכביש עירונים עם שלושה נתיבים לכל כיוון) ומעבר ליברלי מאוד באור אדום - כולן בעיות נדירות בארץ. כמובן שיש הרבה יתרונות אחרים. שמור על עצמך...

בZ של אותו קרוב משפחה לדעתי יש מצלמת רוורס, אבל בטח התקנה מקומית.

בקרת אקלים אומרת שמכוונים טמפרטורה והמזגן דואג להגיע אליה לבד. לא צריך לבחור אוויר חם או קר, כמו פעם, אלא בוחרים טמפרטורה וזהו, המזגן עושה את היתר. הלכתי עם קרוב משפחה לקנות את הZ שלו לפני שנתיים בערך. לפי מה שאני זוכר, ההבדלים הם באבזור, ואינם מאוד גדולים לעומת הX. בסך הכל קניה טובה. תבקש מפרט אבזור של שניהם ותשווה.

הפעלה רצופה בטמפרטורה משתנה באינוורטר, במקום הפעלה משתנה בטמפרטורה קבועה במזגן ON\OFF. האינוורטר מסוגל לשלוט בתפוקת המדחס מחוץ לבית ולהגיע לטמפרטורה אופטימלית במעבה בתוך הבית. זה אומר שיוצא זרם אוויר רציף ואחיד, במקום מכות של קור, וזה אומר שמהירות המאוורר ביחידה הפנימית נשארת רצופה כי המזגן הרבה יותר קרוב לנקודת האופטימום מאשר מזגן ON OFF שיצטרך להגביר ולהנמיך מהירות מאוורר לסירוגין בשביל לשמור את אותה טמפרטורה. פינת העבודה שלי ממקמת תדיראן A300 במרחק בערך של מטר וחצי מהראש שלי, זה לא מורגש בכלל, לא מבחינת רעש ולא מבחינת אוויר קר ולא נעים. וכאן נכנסת ההמלצה לקחת מזגן אינוורטר גדול ככל האפשר, שיעבוד על מהירות נמוכה. מתקבל משב רוח מאוד מרגיע ונעים. הלכתי לשקוע במחשבות נעימות על המזגן שלי, ביי

מניח ששני מזגנים קטנים יותר יהיו עדיפים מאחד גדול בחלל כזה. במידה ואתה הולך על מזגן אחד, קח את המזגן הכי גדול שאתה יכול. מזגן גדול שעובד על מהירות מאוורר נמוכה יותר, ירעיש פחות ממזגן קטן על מהירות גבוהה יותר. לגבי השאלה אם לקחת אינוורטר או לא - נראה לי הזוי לקנות מזגן ON OFF כיום, בטח בכזה גודל. האינוורטר יהיה שקט ונעים הרבה יותר ובלי להקפיא את מי שיושב בתוך זרם האוויר ובלי להעמיס על תשתית החשמל בכל כניסה לפעולה. לגבי עלויות התיקון - לא יודע, אבל משיחה עם טכנאי של תדיראן (בלי אינטרס מיוחד לשקר לי) הוא אמר שתקלות במזגנים האלו נדירות מאוד והם עמידים יותר מהON\OFF. כנראה זו אותה סיבה שמכונית שנת 2018 תהיה אמינה יותר ממכונית חדשה בשנת 1988 למרות שהראשונה מסובכת הרבה, הרבה יותר. בקיצור, ממליץ לך על תדיראן A370 אינוורטר או שני מזגנים כמו הA240 אינוורטר.

וואו, לא הכרתי את הGIGA CRUSHER. איזה כלי פסיכי! אני אנסה לצלם משהו מהMAD CRUSHER בפעם הבאה שאני אוציא אותה לחולות

לא לא. הקיטים הישנים-חדשים של קיושו בנתיים בארון. הMAD CRUSHER נסעה כמה פעמים ואני מרוצה עד הגג - זה כלי מטורף!! בנסיעה האחרונה התשחרר בורג מאחד המתלים ופעמיים כבר נפתח האום של הגלגל הקדמי ימני - פעם אחת חיפשתי אותו על הרצפה במשך חצי שעה, בפעם השניה תפסתי את זה איך שהנעתי אותה. כיף לא נורמלי.

אין סיכוי שדבר כזה עובר בשקט אם אתה פונה לשירות הלקוחות הראשי של אוויס בארה"ב. תדווח להם על פרטי המקרה ותן להם לטפל בזה.

הTrueEye היו הכי טובות, עכשיו אלו הOasys 1 Day שהחליפו אותן בטופ.

המשכורות בהיי טק בארץ הרבה יותר קרובות למה שקורה בארה"ב מאשר למה שקורה באירופה, במיוחד אם הולכים לאחת החברות האמריקאיות (אפל\גוגל\פייסבוק וכו'). בישראל, מתכנת חזק עם 10 שנות נסיון יכול לראות משכורות של 35K לחודש (אני לא מדבר כרגע על ספציפיים שיכולים גם להרוויח פי 2 ופי 3 מזה - בואו נתייחס לממוצע), שזה סביב 120 אלף דולר לשנה. בסניפים הישראלים של החברות האמריקאיות, ברגע שמחשבים גם בונוסים ומניות, אותו מתכנת יגיע ל50K-60K בחודש. בעמק הסיליקון הוא יכול להרוויח יותר, אבל עלויות המחיה מטורפות. ביתר חלקי ארה"ב, הוא ירוויח אותו דבר או פחות (אבל המיסוי ועלויות המחיה יהיו נמוכים יותר). באירופה הוא ירוויח, כנראה, חצי.

בIvy League המצב שונה - הזכאות למלגות\סיוע כזה או אחר גבוהה מאוד. בהרווארד, 70% מהסטודנטים מקבלים מלגה כלשהי; 20% מהסטודנטים לא משלמים כלל על התואר. הזכאות לאמריקאים ולזרים זהה. בYale הזכאות למלגה היא 60% והמלגה הממוצעת היא 37 אלף דולר לשנה. אין ספק שתהיה הוצאה למי שמתקבל לאחת מהאוניברסיטאות האלו, אבל כנראה שזה לא יהיה 200 אלף דולר לתואר אלא הרבה, הרבה פחות. אתה צודק כמובן בכך שמנגנון הStudent Loans לא עומד לרשות זרים (מאחר והוא מבוטח פדרלית).

באופן כללי, בערך חצי מהתלמידים במוסדות האלו נמצאים על מלגה כזו או אחרת (במקרה של MBA, כנראה שלפחות חצי מהנותרים מסובסדים על ידי מקומות עבודה סטייל מקינזי, BCG, בנקים וכו'). אם הוא מספיק טוב להתקבל לאחד מאלו, סביר להניח שהוא יוכל לקבל מלגה שתכסה חלק גדול מהתואר.

אל תהיה מצחיק. MBA מוורטון זה לא אמצעי לרילוקיישן, אולי רילוקיישן יהיה אמצעי לMBA מוורטון. הכוונה היא, שאם התברגת לאחת הקליקות האלו (Ivy League למיניהן - ייל, הרווארד, קולומביה וכו') אתה הולך להחשף לאנשים, קשרים והזדמנויות שרחוקים ממך היום שנות אור (בהנחה שאתה ישראלי סביר). אם תשכיל לנצל אותן אתה תמצא את עצמך במקומות מעניינים עוד 5-10 שנים מעכשיו. אגב, גם הMBA לא מבטיח לך אף רילוקיישן, אלא הזדמנות אח"כ להתחיל תהליך בעזרת ויזה מתאימה. יש אנשים שלומדים תארים מתקדמים בארה"ב ואז חוזרים כלאחר כבוד למולדתם כי הם לא הצליחו למצוא ויזה. אבל כאמור, עם MBA מוורטון אתה כנראה כבר תמצא את המקום שלך בחיים, או ליתר דיוק - יפתחו לך הרבה דלתות. אפשרות הרבה יותר דטרמינסטית, זולה וקלה לרילוקיישן היא לעבוד עבור חברה אמריקאית (נניח איזו GE Medical או משהו מאלו) ולקוות או לכוון להזדמנות רילוקיישן. מבחינת קנדה, הסף נמוך הרבה יותר ויתכן ואתה עומד בקריטריונים להגירה ממילא. לסיכום, אם זה סתם MBA מאוניברסיטה\מכללה עלומה, אז זה לא מעניין. אם אתה מתברג לtop ten, אז זה יתן לך המון. אם זה בשביל רילוקיישן, אז לדעתי אתה לא בכיוון.