roee

חישבת מע"מ בסיפור הזה? בשביל 10% הפרש במחיר, הייתי קונה בארץ עם אחריות.

הרד דיסק חיצוני זה לא באמת גיבוי. אני מגבה לשרת ביתי (עם RAID), ממנו יש סנכרון אוטומטי לדרופבוקס ובנוסף התחלתי לקנות כרטיסי זכרון בכל פעם שאני ממלא במקום למחזר, ואת הישנים לשמור איפשהו. אבל לגמרי אפשר פשוט לגבות לדרופבוקס וזה יספיק ל99% מהמקרים.

על פניו נשמע לי שאחת מהסוני - A6000, A6300 או A6500. אבל הרשת מלאה במבחנים והשוואות. באמת, מצלמות זה הדבר הכי מסוקר פחות או יותר שיש בעולם כבר שנים. בכל מקרה אין לי נסיון טוב עם העברת תמונות לטלפון באף מצלמה - זה תמיד איטי ומסורבל - תחבר קורא SD וזהו. תעשה קצת סקר שוק (מציע לך לפתוח את הקטיגוריה הרלוונטית בB&H) וברגע שתמצא כמה דברים שנראים לך טוב, תחזור לשרשור הזה ונדון יותר לעומק.

בואו נדבר קצת על "איך לבחור מצלמה". קודם כל, פחות משנה לנו איזו מצלמה אנחנו קונים ויותר איזה System - עדשות, מצלמות, אביזרים - אנחנו מאמצים: יש בעולם כיום חמש "מערכות" כאלו במצלמה עדשה מתחלפת, וצריך להחליט מה מתאים לנו. כולם מצויינים, הבחירה היא פונקציה של צרכים. ההבדלים העיקריים הם בעדשות ובגדלי הסנסור. 1. ניקון: ממוקדים במצלמות DSLR (עם מראה). אין להם Mirrorless. זה אומר שהמצלמות שלהם מעט יותר גדולות משל אחרים. בקרוב יהיו דגמי מירורלס, אבל הם כנראה הולכים לא להיות תואמים למערכת הישנה (סוג עדשות חדש), ולכן זו תהיה למעשה מערכת שישית ברשימה שלנו. גדלי סנסור APS-C וFULL FRAME 2. קנון: ממוקדי DSLR בדיוק כמו ניקון, אבל יש כיום גם דגמי מירורלס. גם כאן אין תאימות של העדשות בין הDSLR למירורלס, אבל יש מתאמים של קנון שעונים על זה. גם כאן מדובר בAPS-C וFULL FRAME. 3. MFT (פנסוניק\אולימפוס): שתי היצרניות מובילות פורמט בשם Micro Four Thirds שהוא בעל סנסור קטן יותר. מירורלס בלבד. 4. סוני: מירורלס בלבד, בגדלי סנסור של APS-C (נגיד הA6x00) וFULL FRAME (האלפא 7\9). 5. פוג'י: APS-C, מירורלס בלבד. כאן אפשר לראות את גדלי הסנסורים השונים: וכאן יש הסבר על למה זה משנה. כל אחד מאלו מביא פורמטים אופטיים אחרים קצת, חוזק אחר, עדשות אחרות ומימדים אחרים. גם המחירים מעט אחרים, למרות שההבדלים (לדעתי) לא מאוד משמעותיים אם אתה לוקח סטאפ דומה מיצרנים שונים. לכל יצרן יש את הפורטה שלו, והבחירה תלויה בצרכים. כדאי לבחור את המערכת הנכונה מוקדם מתוך ראיה לעתיד - אתה רוצה כמה שיותר ציוד תואם ולא למכור הכל ולהתחיל שוב מתישהו באמצע, אבל זה לא קריטי. בגדול-בגדול, אפשר לחלק את השוק בצורה הבאה (ואפשר להתווכח על כל מה שאני אכתוב כאן): 1. MFT היא המערכת והקלה הקומפקטית ביותר (בגלל הסנסורים הקטנים יותר, שבתורם גוררים אופטיקה קטנה יותר). החסרון של סנסור קטן הוא קצת באפקט הdepth of field (לא מפריע לי בשום צורה - עם F2.8 אני מקבל את כל הDOF שאני צריך, ואם זה לא מספיק אז אני גם מסתובב עם 25mm F1.4); אבל החסרון הגדול ביותר של סנסור קטן הוא הרגישות הפחותה לאור. העדשות זולות יחסית ואפשר לצבור קיט יפה, לשים הכל בתיק מסוגנן ויש לך אחלה ציוד לכל מאורע, ובמיוחד אם אתה מצלם הרבה בחוץ. בכל פעם שטסתי לקחתי את המצלמה (Olympus PEN-F) עם עדשת פנקייק 14mm בתיק לפטופ שלי; קטנטן ולא מורגש בכלל. אגב, נושא ייצוב התמונה מאוד מפותח בפנסוניק ואולימפוס. הרבה מהמצלמות שלהם באות כבר עם ייצוב סנסור מובנה, והרבה מהעדשות מכילות ייצוב משל עצמן. ייצוב סנסור מובנה + עדשה פריים קטנטונת ולא מיוצבת עושה פלאים. מבחר העדשות גדול למדי, מאחר ושני היצרנים תורמים את חלקם. התחלתי מניקון (D5200) ורק אח"כ עברתי לMFT בשביל שיהיה סטאפ קטן יותר, ועדשות זולות יותר (יותר עדשות בשביל אותו כסף, יאי). 2. פוג'י: הכי מוגבל מבחינת מצלמות ועדשות; אבל יש למצלמות שלהם cult following בגלל תפעול נוח וכיפי. הX100T זו מצלמת היפסטרים נהדרת, עם מראה רטרו ותפעול אנלוגי. 3. ניקון\קנון: שתיהן מצלמות מעולות ומבחר אינסופי של עדשות, חדשות וישנות. אם אתה רוצה צילום כצילום ולא כמשהו לעשות על הדרך בטיול או באירוע, כנראה שלכאן אתה שייך. 4. סוני: טכנולוגיות מתקדמות מאוד - הA9 שלהן מאיימת בצורה ישירה וברורה על ספינות הדגל של קנון וניקון. מבחר אופטיקה שמוגבל בעיקר לסוני עצמם ולZeiss (יקר טילים), אבל מצויין. דבר אחרון הוא אופי הצילום. אני מצלם המון את הילדים, ופעם ב- איזה אובייקט דומם או נוף. לצילום כזה אתה רוצה מצלמה רגישה לאור (כי מצלמים הרבה בבית ואתה רוצה חשיפה קצרה), הרזולוציה פחות מעניינת, ייצוב תמונה פחות מעניין (כי הילד זז הרבה) ומערכת הפוקוס חשובה מאוד. באופן אירוני זה בדיוק מה שהMFT לא טובות בו, אבל יוצא לי בסדר. כנראה שכאן הA6500 תהיה מצויינת, או אולי פוג'י כלשהי. אם אתה מצלם בתנאי אור טובים, או מצלם חפצים שלא זזים הרבה - או מבוגרים פחות תזיזתיים - אז MFT זו מערכת נהדרת. אם אתה מצלם נופים, MFT (בגלל הסנסור הצנוע) תתן לך אפשרות לזום אימתני במעט כסף, מקום ומשקל. אם אתה רוצה לצלם אקשן, תפזול לכיוון קנון וניקון. אין מצלמות גרועות ולכן אין בחירות גרועות. בסוף חשוב שזו תהיה מצלמה שכיף להחזיק ביד ולתפעל - זה תורם המון.

מסכים לגבי כבל ההתנעה, אבל הקיט הזה הגיע עם שני מנועים שונים - היה ה11GX או משהו כזה של קיושו עצמה שהיה בעייתי (מה שהיה לי בקיט המקורי), והיה את הOS 10FP (מה שיש בקיט שקניתי עכשיו). לא יודע מה הגיע קודם אגב.. לימים היו לי מספר דגמי ניטרו (מכוניות ומסוקים) והתחלתי להבין אותם יותר. מקווה שהפעם אפשר יהיה לשמור על הכל בחתיכה אחת לאורך שנים. מעבר לזה, אבל? קיט מעולה ואני לא זוכר בעיות מיוחדות בכלל.

כשהייתי ילד, אי שם בשנות ה90 העליזות, אבא שלי הפתיע אותי יום אחד עם משהו שממש רציתי: מכונית על שלט עם מנוע בנזין (נו, ניטרו): Kyosho 405 T16. הרכבתי אותה, הסעתי אותה ואחרי שנים היא הפכה לערימת חלקים איפשהו בבית שבתורה הלכה מתישהו לפח באחד הנקיונות של המחסן. לימים הצטערתי שלא שמרתי עליה יותר, גם בגלל שהיא מגניבה לאללה וגם בגלל הקטע הסנטימנטלי. היום אני אבא בעצמי, ואמרתי שאני חייב לתקן את העוול ההיסטורי הזה. איביי וקצת מזל, ותראו מה מצאתי. כמובן שקניתי באותה שניה, ועוד מעט הקיט יגיע לארץ... אז יש לי מכונית אספנות על שלט! מגניב, לא?

אם ליסינג (מניח שדרך מקום העבודה?), לא עדיף להתמקד בהיברדי משיקולי הטבת שווי שימוש?

ה16-50 בטוח מספיק טובה בשביל ללמוד את הטכניקה. PRIME תקנה כצעד שני, כשתרצה תמונות חדות יותר ועם DEPTH OF FIELD צר יותר. לא הייתי מתעסק עם מתאמים - זה סתם עוד משהו לסחוב, ולפעמים יהיו בעיות עם התקשורת בין המצלמה לעדשה (אוטופוקוס וכו'). גם העדשות של סוני לא כאלו יקרות - הנה דוגמא לפריים זולה עם ביקורות מעולות: https://www.bhphotovideo.com/c/product/1001008-REG/sony_sel50f18_b_50mm_f_1_8_lens_black.html העניין הוא שיש כמה דרכים לצלם אנשים. יש צילומי פורטרט, שכמעט תמיד נעשים עם עדשות ארוכות יחסית (במצלמה שלך זה יהיה 35 מ"מ ומעלה, ועדיף 50 מ"מ או יותר). יש צילומי סיטואציות שיכולים להיות עם כל עדשה - מעדשה רחבה בשביל זוויות מעניינות, דרך עדשות בינוניות לפורטרטים כאמור ועד עדשות טלהפוטו שמאפשרות לך לצלם בלי להכנס לתודעה של המצולם. אין סוג אחד של צילום אנשים. העדשה הספציפית שלך מאפשרת טווח טוב ושימושי של אורכי מוקד. כרגע אני מציע לך להשאר עם הציוד הנוכחי ופשוט לצלם כמה שיותר, ולקרוא כמה שיותר מדריכים וטיפים. תוך כמה חודשים תבין מה אתה אוהב, תפתח את הסגנון שלך ותבחר ציוד מתאים. אני דווקא מאוד מכיר בחשיבות של ציוד הצילום - פשוט אתה עוד לא יודע מה נכון בשבילך, אז קח את הזמן.

בואו ננסה לעלות את רמת הדיון. למעשה, this is why we can't have nice things: כל פעם שיבוא מישהו שירצה לשים על דפי הפורום הזה אוטו של חצי מיליון שקל, הוא יזכר בשרשורים האלו ויבין למה הוא לא רוצה לבוא במגע עם האספסוף. לגופה של מרצדס, אני מאוד מתחבר לשורה התחתונה. למי שאוהב מכוניות ונהיגה קשה להתחבר לספינות הספא האלו. בסוף שים על זה סמל של מרצדס, לקסוס או אודי - הכל אותו דבר: חלק, לינארי ומשעמם. זה לא מה שגורם לך להתאהב באוטו. מאחר ומהנהיגה עצמה הסרת את עצמך, כל מה שנותר לך לשלוט בו הוא התדמית.

הנת"צים במסגר הם הזיה, לשני הכיוונים. נתיבים מתחילים ונגמרים בצמתים, כלומר אתה יכול להיות בנתיב אמצעי שהוא לבן במשך 50 מטר ובצומת הבאה, בלי שום סימון מוקדם, הוא יתחלף לנת"צ - וזה השמאלי יהפך ללבן. וכך שוב ושוב לכל האורך. לסוע שם מרגיש כמו מירוץ POD RACERS. תוסיפו לזה אוטובוסים ומוניות שלא מעניין אותם לסוע בנת"צ, ושעות עם תנועה כבדה שמונעת מעבר בין הנתיבים ותקבלו חגיגה רצינית. אני באמת תוהה מה יקרה כשמישהו יתפס שם ויגיע לבית משפט.

מיטבר לדעתי הוא ההמבורגר הכי טוב בארץ - יש את שתי המסעדות שלהם (הרצליה פיתוח ושדרות חן בתל אביב) ואת הסניף בשרונה.

את האמת? קשה לי מאוד מאוד לראות את הרציונל בלקנות מכונית נוסעים סטנדרטית יותר. הג'יפונים למיניהם פשוט שימושיים יותר - בטח לעומת מרכב סדאן שנהוג בארה"ב.

יש לי סורנטו דיזל כבר קצת יותר משנתיים. בקצרה - האוטו מעולה. אני לא יודע מי לעזאזל לוקח בנזין כשהדיזל כלכך טוב, טונות של מומנט בכל סל"ד. קצת יותר מטרטר מהבנזין בעיר (הילדים דווקא אוהבים את זה, מרדים אותם) אבל מעל 50 קמ"ש כבר לא מורגש והאוטו הזה זריז בכל קנה מידה. זו פשוט מכונית טובה. יש מכוניות כאלו, חלקן מתנהגות יותר טוב, חלקן פחות, כמה מהן חזקות יותר ואחרות פחות - המשותף הוא שאתה יודע שזו מכונית טובה. והסורנטו היא כזו. ממוצע צריכת דלק הוא 1:9.8, עם רוב הנסיעות בפקקי גוש דן ופעם בשבוע 300 ק"מ להורים (שם אני מקבל 1:11.5 עם שיוט בין 110 ל150). בשביל הקטע לקחתי פורד אקספלורר (מהדור העדכני) באחת הנסיעות שלי לארה"ב, עשיתי איתה כמה מאות ק"מ והייתי מעדיף את הסורנטו בכל מצב. תנוחת נהיגה עדיפה, זמינות כוח בליגה אחרת, מרגישה יותר מרווחת מקדימה, הגה וגיר טובים יותר. אחד הדברים שמאוד עצבנו אותי באקספלורר ההיא זה שהגיר מיד מחפש את ההילוך הכי גבוה שבנמצא, ובשילוב מנוע מת בסל"ד נמוך (אטמוספרי), כל תאוצה טריוויאלית גורמת להורדת הילוך או שניים ולוקחת נצח. הייתי מהמר שזה אותו הדבר בסורנטו 3.6 (שלא לדבר על ה2.4, רק שזו האחרונה גם לא כלכך מאיצה בסוף). הסורנטו דיזל? פשוט תיסע, אין מה להוריד הילוכים כי למנוע יש תמיד כוח. תוסיף לזה שמירת ערך גבוהה ותבין למה הסורנטו זו בחירה מצויינת. מבחינת אמינות אגב, לא נפלתי מהכיסא - האוטו שלי עבר שני ריקולים ותיקון אחד באחריות (שסתום במדחס המזגן הפסיק לעבוד), אבל תן לי את קיה בכל יום על פני סקודה. מה פחות טוב בסורנטו? המולטימדיה ואיכות הסאונד (מקווה שזה נפתר אחרי מתיחת הפנים), האבזור קצת דל (שוב, אולי תוקן בחדשה) - צורם שאין למשל כיוון גובה למושב הנוסע או פתיחה חשמלית לתא המטען. המזגן הנפרד מאחורה מפצה על חלק מאלו, לעומת המתחרות. הייתי גם שמח אם השורה האמצעית הייתה יכולה לזוז קצת יותר אחורה (מרחב הברכיים שם סביר בלבד, אבל הבגאז' עצום). אני רואה את עצמי מחזיק את הסורנטו עוד הרבה זמן, ואני בררן גדול ברכבים. לא כי זה האוטו הכי מתוחכם, או הכי מהיר אבל יש לו איכויות בסיסיות טובות מאוד - כאמור, מכונית מוצלחת. קשה לי מאוד להצדיק להחליף למשהו אחר.

יש תוכניות לפתוח לציבור הרחב גישה למכוניות והמסלול לצורך אירועי נהיגה מתקדמת\TRACKDAY\תשלום לפי הקפה וכו?

זה היה ההיילייט שלי מהפרק הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=Jp3zQiFCFkY זה, למי שלא מכיר, היה היו"ר של קבוצת פולקסווגן, וקשור משפחתית לשושלת פורשה, בעלת מניות משמעותית בפולקסווגן. נחשב לגאון הנדסה ומהגורמים העיקריים לשגשוג של הקונצרן - ותראו איזה פסיכופט הבנאדם. אולי זה הולך ביחד.

רוני, לא לגמרי התעמקתי בשינויים האחרונים אבל לדעתי: 1. הדרך צפונית לסאן פרנסיסקו, לתוך מארין ולכיוון אורגון על Highway 1 היא מעולה. הRedwoods נמצאים שם קרוב לסן פרנסיסקו, וככל שמרחקים התנועה נהיית דלילה והכביש נהיה מגניב. 2. איזור צפון-מזרח קליפורניה, סביב יוסמיטי ולכיוון נבאדה מלאים בכבישים נהיגה טובים. זה היה הטיול האישי שלי לשם. זה נותן פייט לטובים שבכבישי אירופה לדעתי. 3. אל תוותר על יוסמיטי - אני חושב שהוא גולת הכותרת של כל הפארקים בארה״ב. 4. מאוד שווה לבקר במונטריי (במיוחד באקוואריום) ולמרות שלא הגעתי עד שם - שמעתי רק דברים טובים על Big Sur שנמצאת על כביש 1 קצת לדרום ממונטריי. 5. כל איזור הBay Area הוא פקק אחד גדול. יש שם כמה כבישי נהיגה נחמדים (Skyline Blvd למשל) אבל עמוס, בניגוד לאיזורים היותר כפריים של קליפורניה.

תעדיף קאמארו על מוסטנג. מעולם לא ביקשו ממני רשיון בינלאומי (ב20+ השכרות בארה"ב).

תודה. אכן ניסיתי, פעמיים. ופה סיפור המסע השני. הקורבט יותר חדה, יותר פרימיום ויותר ספורטיבית. אבל הקאמארו לא פרייארית. הV6 מרגישה מאוד קלה על הרגליים ומושחזת, הV8 (כמו השלוש האלו) היא חתיכת bruiser. בדור הנוכחי הקאמארו נחשבת למלכת הקטיגוריה ובצדק (אין מה להשוות למוסטנג הכמעט-אנמית בהשוואה).

בערך פעם בחודש בשנה האחרונה אני על קו תל אביב-מיאמי, ואני מנסה לפצות על האסון המוטורי שהיא פלורידה (הכל שטוח, ישר, רמזורים, כולם פסיכים) עם השכרת מכוניות מעניינות. בארבע הפעמים האחרונות יצאה לי סרייה של קאמארו SS (מנוע LS1 של קורבט, 6.2 V8 עם 455 כ"ס בריאים). מכונית פנטסטית ומהנה לחלוטין בלי שום תירוצים. למעשה זו הפכה להיות המכונית השניה שלי... כמה נוח. אני לוקח איתי את המצלמה לנסיעות האלו ומשתדל לתעד. עכשיו חזרתי והשלמתי את הצבעים - היו לי אדומה (פעמיים), צהובה ועכשיו שחורה (עם לוחית של לואיזיאנה, ככה שזה היה לגמרי במקרה). את הצהובה צילמתי בחניה של המשרד. שלוש בבוקר ביום שבת, אין נפש חיה בסביבה ויש תאורה מהממת. את האדומה צילמתי בדרך לשדה התעופה. היה לי שבוע מטורף בלי זמן ללכת לצלם. את הנסיעה לשדה עשיתי עם גג פתוח ומתישהו על הI95 הבנתי שזה רעיון די גרוע בעצם וצריך לעצור לסגור את הגג. נכנסתי לכיוון האיצטדיון של המיאמי דולפינס, ואז ראיתי את המבנה המשונה הזה ואמרתי שהנה יש הזדמנות. רק אח"כ ראיתי שבעצם זה האוהל של קרקס השמש. את השחורה צילמתי בWynwood במיאמי גם בדרך לשדה. זה איזור שידוע בstreet art שלו. לצערי הייתה לי רק רבע שעה אז עשיתי מה שאפשר וקיוויתי שיצא בסדר. כל התמונות ישר מהמצלמה בלי לגעת בכלום עם תוכנה חיצונית (בעיקר כי אני לא יודע איך לעשות משהו מועיל בלי להרוס עדיין). המצלמה היא אולימפוס PEN-F. הצהובה והשחורה צולמו עם עדשת 12mm של פנסוניק (ולכן גם העיוותים סביב הגלגלים האחוריים שנמצאים בשולי הפריים). האדומה צולמה עם אותה אולימפוס אבל עדשת פנסוניק 35-100.

אני ממזמן לא מומחה לינוקס, ואני לא יודע במה אני כן מומחה, אבל לnetworking יש if-up.d וif-down.d. אם אתה רוצה שמשהו יקרה בהסרה, אתה אמור לשים אותו בif-down.d. לא?

אין דבר כזה רגל שלא מונחת על הגז או על הברקס. העקב שלך צריך להיות על הרצפה וכרית כף הרגל על אחת משתי הדוושות. כמובן שאם אתה לא מאיץ, הרגל צריכה להיות מעל הברקס. תחשוב שבבלימת חירום מ100 קמ"ש, מיקום הרגל שווה לך 10 מטר של מרחק עצירה, בערך - שזה בקלות ההבדל בין תאונה לעצירה ללא פגע.

הגולף 7 הייתה מופת של איזון. שלדה סופר מכויילת שנותנת לך להכנס לסיבוב איך שאתה רוצה, בלמים נהדרים, הגה טוב (מדוייק ועם משקל נכון - על תחושה כבר ויתרנו). כל מה שצריך בסעיף הנהיגה היא עושה, פשוט בלי רוח וצלצולים. הכל נמצא במקום הנכון, בתחושה הנכונה ומתחבר ביחד. להגיד על זה "מהנה לנהיגה" זה מאוד סובייקטיבי - יש כאלו שיסעו במשהו שמשדר עצבנות ויחשבו שזה יותר ספורטיבי. הגולף העניקה הנאה יותר עמוקה ויותר מתגמלת - ובאופן אירוני, דווקא למי שלוקח מכוניות לקצוות ולא למי שמקיש על יכולות ספורטיביות מנהיגה מנהלתית. זה לא אומר שהגולף במיטבה ב10\10 יכולת - היסטורית, זה לא התחום שלה - אבל ב8\10 הבלתי-סוציאלי לעילא, שאתה יכול לסחוט בדרך לעבודה, היא מככבת.

שנה ושלושה חודשים עברה עם הסורנטו. טיפול 30,000 בוצע היום במרכזי, 2500 ש"ח (הוחלפו ארבע רפידות). צריכה ממוצעת לפי המחשב - 9.8 ק"מ\ליטר ביומית הרצליה-חולון + יציאות מגוש דן פעמיים-שלוש בשבוע. בערך 10.5 ק"מ\ליטר בנהיגה נמרצת לצפון (140-150 על שש, קצת פחות אח"כ). הדיזלים האלו, לא כזה משנה איך נוהגים בהם, הצריכה תמיד די דומה. תקלות - אין. תלונות - אין. טוב, המולטימדיה בהתקנת יבואן היא זבל. עם מולטימדיה מקורית האוטו בטוח מרגיש יותר קלאסה. דברים טובים להגיד: המנוע\גיר מעולים, השלדה קואופרטיבית מאוד (בשביל משהו בגודל והמשקל הזה, MIND. לא רופס, אבל גם לא מכוייל לנוקשות). אין כמעט תת היגוי בהאצה בגלל ההנעה הכפולה, יש זנב שמח מאוד תחת בלימה והעברות משקל. אפשר בפרובוקציות (לא היסטריות) להגיע גם לסחיפות של ארבעה גלגלים תחת כוח בפניות איטיות ושחוקות. כמובן שאני לא מדבר על מכונית ספורט אלא על שעשוע סלקטיבי על אספלט דפוק. בכבישי נהיגה אתה צריך לזרום עם האוטו הזה, לא לחפש בלאגן, והוא יהיה אפילו מהנה, כל אתה לא מהלך על המגבלות כאמור. בתנועה צפופה המאסה מורגשת וצריך לתכנן כל מהלך הרבה מראש. אתה לא מזגזג עם דבר כזה, אלא בוחר נתיב בקפידה. יש מספיק כוח להשתחל לאן שאתה רוצה. יציאה מהמקום עד 30-40 קמ"ש שתבייש מכוניות ספורט (הנעה כפולה ו45 קג"מ מומנט) ומאוד מועילה בתנועה עירונית. אין רמזור שתפסיד בו. כמובן שאח"כ, כשהמהירות עולה, זה נרגע, אבל האוטו עדיין מרגיש מאוד effortless גם במהירות גבוהה בגלל זמינות הכוח הנהדרת שלו. אין הרבה השהיית טורבו, ממש מינימלית. פשוט תלחץ וכל המאסה הזו מאיצה בדרך קסם. איכות החיים מבחינת המשפחה היא ברמת סלון משני (כשגרנו בבית יותר קטן זה היה הסלון הראשי שלנו). כולם מרוצים עד גג השמש. שקט, מרווח, נוח, בטיחותי ולכלב יש מזגן מאחורה. בקיצור, האוטו הזה פשוט פצצה ומאוד מזמין טיולים ונסיעות סרק. כיף לחזור אליו מחו"ל, לא משנה איזו מכונית קיבלתי שם. אני לא יודע אם אני נהיה FANBOY של המכוניות שלי תוך כדי בעלות, או שאני פשוט בוחר אותן ממש-ממש טוב מלכתחילה.

אוי לי ואבוי לי. נהגתי בהנעות אחוריות חזקות, הנעה מבחינתי היא לא שיקול בבחירת רכב כי זה מספק כיף מאוד מוגבל ומאוד אנטי-סוציאלי. אם מה שאתה יודע זה לתת גז, לסובב את ההגה ולקוות לשואו אז הנעה אחורית זה בסדר, אם אתה יודע (ורוצה) לנהוג חזק אז מה שמשנה זה נטו מנוע-שלדה-הגה-בלמים. מאיפה מגיע הכוח זה חשוב אבל לא מהותי, בטח כשאתה מדבר על פחות מ250 כ"ס. בגלל זה אני לא מבין בחירה אוטומטית בנבלה אנמית כמו מיאטה כשGTI דור 7 בנהיגה חזקה תתן משהו הרבה יותר טוב, לדעתי (כאמור מנוע-שלדה-בלמים-הגה). אם אתה לא יודע להעריך הנעה קדמית טובה זה רק בגלל שאתה לא יודע להביא את האוטו למגבלות.

הייתי בודק את הפורסטר Z. היא משהו אחר לחלוטין מהשתיים האחרות, אמנם לא מהוקצעת כמו הקיה אבל: יש לה יכולות שטח לא רעות, התא נוסעים עם שטח חלונות עצום הוא ההפך המוחלט של הקיה הקלסטרופובית. חסכונית, אמינה וחמש שנים אחריות (נדמה לי). יש לה קסם לא מבוטל לדעתי.