Derish

זה תרגיל יפה, חזרתי עליו עכשיו מהאפליקציה של אוויס בספרד ואני רואה בדיוק את אותן תוצאות כמוך. מעניין שלפני פחות משנה עוד קיבלתי בנמה"ת של בוקרשט דאצ'יה דאסטר ידנית ועכשיו היא מוצעת רק עם אוטומט. בדיעבד, זה מזכיר לי איזו הערה שהפקיד זרק אז לגבי הדאסטר החדש שהם הולכים לקבל ויהיה אוטומטי בלבד משם ואילך. כנראה שרומניה מתפתחת לכיוון הזה, או שחברות ההשכרה קיבלו החלטות אסטרטגיות ברמת הריג'ן לרכוש רק מכוניות כאלה משום שקל יותר למכור אותן בהמשך. סה"כ אני רואה זאת כמגמה חיובית שאני מקווה שתגיע בהקדם גם לשאר חלקי היבשת.

זה הזכיר לי עוד משהו מאותה חברה שעליה דיברתי קודם: לפני כשנתיים נכנס איסור על חיבור דיסק-און-קי או כל מדיה חיצונית, ובהמשך גם חסמו העלאת קבצים שנוצרו על המחשב (אפילו שלט 'יום הולדת שמח' שעשית בוורד לילד) לשירותי ענן פרטיים כמו גוגל דרייב. מי שהצליח להוכיח שזה נחוץ לו (למשל כי הוא משתף קבצים עם לקוחות) היה חייב לחדש את הפריבילגיה הזאת פעם בשלושה חודשים, עם חתימות של כל שרשרת ההנהלה מעליו עד פחות או יותר סמנכ"ל החברה בקליפורניה. איזה כיף לעבוד בסביבה כזאת, אה? מה ש-saay22 מספר זה דוגמה טובה למעסיק שאין לו שום אמון בעובדים מלכתחילה, ודי מזעזע לקרוא לאיזו רזולוציה הריגול נכנס שם. ברוב חברות ה-IT לפחות כאן באירופה אין צורך בזה (גם אם היכולת קיימת) ובמקרה הגרוע אם תלך לאתר לא מורשה אז תקבל התראה מקומית וזהו. אבל היות ורוב החברות הבינלאומיות האלה נסחרות בבורסה, זה מכניס אותן לסרטים של מה יקרה אם תהיה התקפת סייבר וכו', ושם כבר היעדר הכישורים של מחלקות ה-IT שלהן מוביל לאמצעי ענישה קולקטיבית. במקביל, עסקאות שנסגרות מתחת לשולחן בארה"ב עם חברות אבטחה בעלות עניין (למשל כאלה שחולקות כמה חברי דירקטוריון או משקיעים כבדים עם הלקוח) פשוט פוסחות על מחלקות ה-IT בשלמותן ולא משאירות להן הרבה בחירה גם כשהכישורים לטפל באיומים באופן יותר אינטליגנטי וממוקד קיימים בתיאוריה.

'אצלנו' באירופה די נפוץ היסטורית להשתמש במחשב ובטלפון של החברה לצרכים פרטיים, לפחות במקומות עבודה מבוססי אמון שלא ינסו לנצל נגדך את מה שמצאו שם. הבעיה שהתחלנו להיתקל בה בשנים האחרונות זה כל מיני חסמים תאגידיים נגד וירוסים ואיומי סייבר-סקיוריטי דמיוניים שהובילו לחוויית שימוש אומללה ביותר. הגדילה לעשות אחת מחברות ה-IT הגדולות שפשוט חסמה באופן גורף כל תוכן ברוסית, מה שפגע משמעותית בפרודוקטיביות של המחלקות הטכניות אצלנו שבמקרים רבים הסתמכו על מידע שאפשר למצוא רק בשפה הזאת. עכשיו לך תסביר לאמריקאי הדביל שאישר את זה איפשהו בפאלו אלטו מדוע זה לא רעיון טוב, ולמה להעמיס שמונה תוכנות אבטחה שרוצות במקביל מאט גם את המחשב הכי יקר למהירות של 486 בלי כפתור טורבו. בגדול, עד לפני כמה שנים הייתי אומר לך על זה ואין לך מה לדאוג כל עוד אתה לא מריץ שם פורנו גמדים או כורה קריפטו על חשבון המעסיק. אבל נכון להיום, כשרק בשביל להיכנס למכשיר המזדיין הזה צריך להקיש שלוש סיסמאות ולתת דגימת DNA, ואז אתה מגיע למחשב מסורס ואיטי שעשו לו כריתת אונה וירטואלית - אני חושב שעדיף להימנע, אלא אם כן יש לך אפשרות לנסות מראש ולבדוק עד כמה חמורות (או לא) המגבלות שהמעסיק שלך בחר להתקין שם. יתכן שמבקבוק זה יהיה פחות טראומטי, כי מוצרי אפל יותר בטוחים אינהרנטית ואולי לא יצריכו התערבות כה גסה מצד אבירי ההגנה על בטחון שדה.

קשה לי להאמין שזה היה המצב בשבדיה לפני חמש שנים, אלא אם כן אלו היו שנות השיא במכירות רכב חשמלי שהטו את הסטטיסטיקה גם בדנמרק ובנורבגיה. אני מעריך שנכון להיום אחוז האוטומטיות שם קרוב לזה של אנגליה, משום שכל המכוניות יקרות למדי ולכן ההפרש במחיר פחות מורגש, אבל זה לא 80-90 אלא יותר בכיון של 60 (פחות אם מתמקדים במנועי בעירה פנימית).

זה מה שכתבו פה גם לפני חמש שנים וגם לפני עשר... אני מניח ששכרת בנמלי תעופה או סניפים עירוניים גדולים - שם תמיד יש רכב אוטומטי בהישג יד למקרה של אמריקנים או בעלי נכות אחרת כלשהי. זה לא תמיד יהיה המצב בסניפים מקומיים יותר, בדיוק כמו שלא בכל סניף מקומי בארה"ב יהיה מוסטנג זמין שאפשר לשדרג אליו. ההבדל במחיר בד"כ אינו גדול ובחברות השכרה שעשו דיל גלובלי עם פולקסוואגן למשל תהיה נטיה להחזיק דגמים עם DSG שבהמשך נמכרים יותר בקלות. אבל חברות השכרה שעשו את הדיל הזה עם פורד או סטלנטיס יציעו את האוטומט כברירת מחדל לעיתים רחוקות מאד, גם אם לשדרג לכזה לא יעלה הרבה. אנגליה הולכת בכיוון הזה יותר מהר משאר מדינות אירופה, אבל גם שם אני לא זוכר שאי פעם קיבלתי אוטומט בלי לשדרג, אפילו כשנתנו לי מרצדס CLA. יתכן שה'מזל' שלך בתחום נובע מאלגוריתם של חברות ההשכרה שמזהות שאתה מישראל ומנחשות שזה מה שירגיש לך יותר נוח ומוכר. יתכן שאירופה תגיע למצב שבו הגיר האוטומטי יהיה נפוץ כמו בארה"ב ובישראל, אבל בשביל זה צריכה לקרות הוזלה משמעותית בעלויות הייצור שתוציא את הגורם הפיננסי מהמשוואה. וגם אז יקח להם שנים לזנוח את המסורת, כיאה ליבשת הקלאסית.

זה מדהים איך בכל שרשור ובכל נושא אתה מצליח למצוא את ה-Apple של [תחום כלשהו] ולהמליץ עליו בשיא הנון-שלנט, כאילו כולם פה גרים בסביון ומרימים את הקקי של הכלב שלהם עם שטרות של מאה דולר. תהיה בריא... 🤣

לאחר התלבטות דומה בפרוייקט שאני מעורב בו כרגע, הוחלט על שלושה מזגנים עיליים - אחד חזק יחסית שמכסה את אזור הסלון והמטבח הפתוח, ועוד שניים חלשים יותר לחדרי השינה. לגדול יש מנוע משלו שפועל במהלך היום, ובערב כשהולכים לישון יש מנוע נוסף שמחזיק במידת הצורך את השניים האחרים. ככה יש גיבוי חלקי למקרה תקלה (פותחים דלתות ומדליקים מזגן במיקום אלטרנטיבי) ושליטה טובה יותר באזורי אקלים שונים בין ההורים לילדים או בין בעלי הבית לאורחים. חלוקת העומס בין שני המנועים אמורה גם להאריך את חייהם ולשפר את האמינות, לפחות בתיאוריה. אני רואה שיש לך תכנון שונה ויותר חדרים, אבל קח את זה בתור כיוון מחשבה כללי. אין לי מושג לגבי העלויות בישראל, אבל כאן בספרד אנחנו מתמודדים עם מחסור בבעלי מקצוע איכותיים כך שלהתקנה ותחזוקה פשוטות יותר היה גם כן משקל משמעותי בהחלטה.

זה היה בתקופה שהסוואנות עוד היו עם רשיון B או כשהן כבר נהיו כבדות מספיק כדי לדרוש C1? ממישהו שלמד נהיגה על משאית הייתי מצפה לכושר התמצאות יותר טוב במרחב והבנה טובה יותר של גבולות הרכב.

לברוס וויליס באמת היו הרבה סרטים מגוחכים (במיוחד בעשור האחרון של הקריירה) אבל זה לא אחד מהם. בכלל - לקרוא למשהו עם ג'ון מלקוביץ', הלן מירן ובריאן קוקס בשם כזה מראה על הבנה מוגבלת בתחום הקולנוע ואמנויות הבמה. אני משתמש לעתים קרובות בצ'אט, אבל פה הוא מחרטט על סטרואידים. נראה לך שב'אירופה' (מעניין מה נכלל בהגדרה הזאת) אחוז המכוניות הידניות עומד על 20-30? אפילו בגרמניה המפותחת זה עדיין לא המצב, קל וחומר בספרד/איטליה או מזרח היבשת. ממה שאני רואה בשנים האחרונות, מכוניות אוטומטיות זה אפילו לא חצי מהשוק נכון להיום, ואני מסתובב לא מעט גם מחוץ למדינה הנחשלת שלי. גיר ידני הוא עדיין הנורמה ואנשים שלא יודעים להשתמש בו עדיין נחשבים פה לבעלי מוגבלות. גם כשמנסים לשכור רכב, צריך לבקש במיוחד אם רוצים שיהיה אוטומטי.

שים לב שהוא ביקש כפכפים שלא מזיעים בהם, כלומר האנטיתזה לסוג שאתה מציע. המראה, המחיר, וגם מבנה הסוליה ה'אורטופדית' לא נוח לכולם. זה משהו שלא מומלץ לקנות בלי לנסות. @GTאי - אתה מחפש משהו לשימוש ביתי/הליכה ברחוב/נהיגה? קשה להמליץ בלי להבין מה הצרכים שלך.

אני בן ארבעים סה"כ, בדעה צלולה ובריאות תקינה, ולאחרונה יצאתי לנסיעה ארוכה ללא פקקים במזג אוויר נוח, עם פסקול מצויין ברדיו ושאר תנאים אופטימליים. באיזשהו שלב הייתי צריך להטעין את הבוסטר באוטו דרך כבל USB ישן יחסית שהטלפון שלי כבר לא תומך בו. במשך רבע שעה הפכתי את כל המזוודה כדי למצוא כבל מתאים ובסוף הגעתי למסקנה שאין לי כזה, לכן לקחתי את הסיכון המחושב לנסוע עם בוסטר גמור ולהטעין אותו רק כשאחזור הביתה. שבוע אחרי שחזרתי, יצא לי לחפור במקרה בתא הכפפות ושם מצאתי כבל טעינה תלת-ראשי שהשארתי באוטו זה מכבר בדיוק למקרים כאלה - אם צריך להטעין טלפון של מישהו שמצטרף אליי לנסיעה, או מכשיר כלשהו (כמו בוסטר) שאני בד"כ לא משתמש בו. בתור נוסע מתמיד הייתי מוכן, יסודי ומקצועי - אבל ברגע האמת, מי זוכר את כל הפק"ל שיש לו באוטו, בין תא הכפפות לתא המטען והכיסים בדלתות? עכשיו תחשוב שנקלעת לתאונה, אתה נעול ברכב, והפניקה מתחילה להשתלט... נראה לך שתזכור איפה שמת את הפטיש הזה או שבכלל יש לך אחד כזה באוטו? בתנאים כאלה, יהיה טוב אם תזכור איך קוראים לך והיכן אתה נמצא. מה גם שקצת קשה לבדוק מראש עד כמה טוב הוא עובד, כי לך תמצא עכשיו מטרת אימונים שאפשר לשבור בה חלון או לחתוך חגורה.

האגו שלו בבירור דורש לפחות שני מקומות חניה, וגם אליהם הוא בקושי נכנס. הזכרת לי את ארוע ההשקה המושקע של הדגם במועדון ה-TLV שנכחתי בו כנער (או אולי כחייל, לפני עשרים ומשהו שנה). הרבה פרסום היה לרודיאו כשהגיע לארץ, ואפילו שמועה מפוברקת שצביקה הדר קנה אחת בו במקום. אז האינטרנט עוד לא היה מפותח כמו היום ולכן לא ידענו שבעצם מדובר היה באחת המכוניות הגרועות ever בכל היבט אפשרי - בטיחות, צריכת דלק, אמינות ועוד... שלא לדבר על כך שזה היה בעצם אופל פרונטרה קשיש שמוחזר ברשיון ע"י איסוזו. כמה קלה הייתה אז עבודתם של אנשי המכירות, וכמה קש הם האכילו את הציבור.

יש מדינות שלמות שחיות עם פאזה אחת והכל בסדר, ספרד למשל. לא יודע אם בפאזה האחת הזאת יש יותר אמפרים או משהו, אבל זה מחזיק בלי בעיה גם דירות גדולות עם שלושה מזגנים וגם בתים פרטיים עם שני מטבחים. בתור טכנאי אני תמיד בעד חשמל תלת-פאזי משיקולי יציבות ופיזור העומס, אבל מעשית מדובר במותרות שפשוט הפכו לסטנדרט בחלקים מסויימים של העולם. אני מניח שבוש, סימנס ושות' מייצרים לכל העולם ולא רק למדינות שהתלת-פאזי נהוג בהן, כך שבסבירות גבוהה תוכל למצוא בקטלוג שלהם כמה דגמים שיצליחו 'לסחוב בעליות של הקסטל'.

זה יעשה את העבודה (אפילו עם סנדלים), אבל רק בתנאי שהוא יצעק ראשי תיבות של סוכנות ממשלתית כלשהי רגע לפני. זה מכניס את הדלת לכוננות ומאפשר לה להיפתח הרבה יותר מהר.

ראית פעם איך בנוי בית אמריקאי? רמז: אם הדלת לא נפתחת, אפשר גם לבעוט בקיר ולהיכנס משם, או לפרוץ די בקלות את התירוץ המגוחך שלהם לחלון. הפלדלת הישראלית היא מסורת מקומית חריגה למדי שבשאר העולם נחשבת לטכנולוגיה של כספות וחדרים נקיים. לא רק החומר ממנו עשויה הדלת, אלא גם כל הבריחים שיוצאים בכיוונים שונים ונועלים אותה למשקוף. מה שכן, בסרטים אותה דלת שנבעטת בקלות החוצה הופכת למשוריינת ברגע שהיא באה במגע עם גיבור הסצנה:

לא חסר היצע בתחום, אבל אני יכול להמליץ מהיכרות אישית על רנן בלומנרייך - בחור צעיר שגדל בצפון ת"א במשפחה ישראלית/יפנית מעורבת, והפך את המסורת הקולינרית לתחביב באופן די יחודי שקנה לו מוניטין בסצינה. לא התנסיתי איתו כשף, אבל אני מכיר את המשפחה ואת אמו ז"ל וכל אחד מהם טיפוס יוצא דופן. סוג האנשים שעוסקים כל אחד במקצועו מתוך אהבה ומסירות לתחום ולא רק משיקול כספי. אם בעקבות השרשור תחליט שהקונספט מעניין אותך ושמטבח אסייתי זה הכיוון - שווה ליצור איתו קשר: https://www.instagram.com/komata.privatechef/

אוקראיני, מייד אין אודסה. פשוט לא זכרתי איך אומרים טוש באנגלית, אז חיפשתי תמונה של 'מרקר'. גם במקומות בהם גרתי בארץ הדק היה טוש והעבה היה לורד (או מרקר בגרסתו השקופה). תודה על החידוד. 🙂

זו מהירות שלא מתחשבת בקיומם של אנשים אחרים ברחוב, בתוך כלי רכב כבדים וגדולים משלך, עם כישורי נהיגה לא ברורים וחלוקת קשב מוגבלת. לא הכל רציונלי בחיים, יש גם משוואות עם נעלמים - במיוחד כשזה נוגע לגורם האנושי. אל תתווכח איתנו ואל תתעקש ש'כן, אבל החוק אומר...' - אנחנו בצד שלך ורוצים לראות אותך חי ונושם ובריא פה איתנו בפורום, ולא מתאושש חצי שנה בבי"ח בגלל שאיזה דביל דרס אותך. למרבה הצער, הסביבה בה אתה מתנייד היא ג'ונגל שבו רק החזק/גדול/כבד שורד, ואתה בתור רוכב אופניים נמצא בעמדת נחיתות משמעותית.

אופן (גלגל) אחד. שני אופנים. אופניים. אופניים אנלוגיים. אופניים רגילים. לא רגילות ולא אנלוגיות. רוצה התחשבות ורכיבה בטוחה? יש בשביל זה מקומות בעולם ואפילו בישראל, אבל כנראה שלא בסביבה העירונית שבה אתה רוכב כרגע. לגבי לשון החוק מומלץ לשאול את הבינה המלאכותית החביבה עליך. על פניו, נשמע שאתה רוכב במהירות שאינה תואמת את תנאי הכביש.

דוש: טוש: אלא אם כן המילון התעדכן בשנים האחרונות ואני לא בעניינים.

אין יותר מדי חוכמות בתחום הזה ואפילו הסינים הכי זולים שורדים שנים ארוכות בשימוש סביר. האנסגרוה מייצרים בעיקר בגרמניה וגם בעוד כמה מקומות באירופה ולכן נחשבים יוקרתיים יותר, אבל בפועל עיקר ההפרש במחיר הולך על העיצוב והמיתוג. לסתם-גרוה יש מוצרים שלא נופלים באיכות אבל מיוצרים בתאילנד ובמקסיקו, לכן עולים שליש וחצי מחיר. לשניהם יש אחריות לחמש שנים ובשניהם קשה לצפות כמה ישרדו בפועל מבלי להכיר את פרופיל השימוש שלכם. באותה מידה אפשר גם לקנות סיני מוכר כלשהו או את אחד המותגים הישראליים (לא יודע היכן חמת/מדגל מיוצרים כיום) וגם הם יהיו בסדר גמור. הפואנטה היא שמדובר בטכנולוגיה בשלה מספיק כדי שאפשר יהיה לבחור את המוצר לפי שיקול עיצוב-מחיר ולא לדאוג יותר מדי לגבי האיכות (כל עוד האחריות סבירה).

עד כמה שזכור לי, שקלת הגירה בשלב מסויים אך בסוף החלטת להישאר ועם הזמן גם הפכת לפטריוט גאה. אילו היית מנסה לגור במדינה אחרת, כנראה שהיית מבין ממה ההתנהגות לעיל נובעת. ברוב סיפורי ההגירה ישנם מספר שלבים שאנשים עוברים, ואחד מהם זה התחושה ששרפת שנים מחייך על מה שהותרת מאחור, עכשיו שראית שאפשר לחיות אחרת. עם זה בד"כ מגיע הדחף לבקר מצד אחד ולעודד הגירה אצל אחרים מצד שני, כי אתה כועס (בצדק או שלא) ומתוסכל על המקום הקודם שלא הציע לך את אותן אפשרויות לפני כן ורוצה שיקיריך יזכו להנות גם כן. בשלב זה החסרונות האובייקטיביים של המקום החדש לא תמיד ברורים ומוכרים, לכן קשה לנהל דיאלוג קוהרנטי - כי שני הצדדים לא רואים את התמונה המלאה. אחרי כמה שנים זה עובר וההלהבות יורדת, כמו גם הכעס והתסכול. אצל מי שלא היגר כדי 'לעשות מכה' ולחזור אלא פשוט בחר לצאת ולחפש את מזלו במקום אחר, הזיקה לארץ המקור נחלשת ואיתה יורד גם היקף יחסי הציבור לבחירה שעשה. אבל עם זאת, למי שהיגר והתמיד במשך כמה שנים כבר בד"כ יש הבנה קצת יותר טובה של הפלוסים והמינוסים שמקומות שונים יכולים להציע, בעוד שמי שנשאר בד"כ ממשיך לראות רק את החלק הקטן מהתמונה שמקיף אותו ביומיום + קצת דיווחים מעיתונות מגמתית. אישית, אני מעדיף לשמוע ביקורת ולדעת שלבן אדם עדיין אכפת מאשר לא לשמוע כלום ולדעת שהוא כבר במקום אחר בחיים ואיבדתי אותו סופית. לא רק בענייני הגירה.

בניגוד למה שהיינו רוצים לחשוב פה בפורום, מה שאתה מתאר זה רוב רוכשי היבוא האישי והאקזוטיקה בישראל, למעט קומץ רכבי אספנות מאד ספציפיים. המכוניות האלה הן בעיקר סמל סטטוס, ומי שרוכש אותן (בעצמו או מתוך מלאי של דילר שכבר עשה את העבודה הקשה) ממש לא הולך לטפל בהן בחניית הבית. התחזוקה שמכוניות כאלה מקבלות עם הגעתן לארץ מתחלקת בין מומחים מקומיים (כמו אוטו-איטליה) שעברו הכשרה אצל היצרן לבין מוסכי יבואן (כשיש) והמכונאים הכלליים שאותם רוכשים ודילרים עובדים איתם באופן קבוע (בעיקר במגזר), המתקנים ומשפצים כמיטב יכולתם אך לא תמיד עם תוצאות טובות או בהתאם להוראות היצרן. בגדול, לא קשה לשמור מכונית על הכביש ובמצב נסיעה אם יש לך גישה לחלקים ויכולת כלשהי כמכונאי - עד התקלה הרצינית הראשונה שדורשת דיאגנוסטיקה או ידע של מומחה. לא קשה גם לקבל אישור מוסך שיהיה מי שיטפל בך ע"מ שתוכל לרכוש אותה מלכתחילה. האם היא תשרוד מעבר לחומש הראשון של חייה - פה כבר השאלה מסתבכת, ובעקבות כך רואים הרבה מהאקזוטיקה הזאת מחליפה ידיים מדי כמה חודשים ברגע שהגיעה לגיל או קילומטרז' מסויים. כל פעם דילר אחר רוכש אותה (עם תקלה רצינית או שתיים), מנסה את הקומבינות שלו, וכשזה לא עובד - מוכר אותה הלאה.

קשה מאד להאמין שזה יהיה מכוסה. כל חברות ה'מרקטפלייס' האלה עושות מאמצים כבירים כדי לגדר עצמן מהאנשים שביניהם הן מתווכות, לכן סביר להניח שבעיני חברת הביטוח זה יהיה שווה ערך לתאונה עם אוטו של חבר שביקרת בחו"ל ונתן לך לנהוג.

אני יכול לתת לך את המספר, אבל תהיה מוכן לכתוב את ההודעה בסינית.