Derish

לא שווים לתחת, אבל מעסיקים נוטים להתנהל בצורה חובבנית ופרובינציאלית, כאילו אנחנו עדיין בשנות השבעים של המאה הקודמת. מתישהו תצטרכו להפנים שאתם לא עושים טובה לאף אחד, ושתעסוקה היא בבסיסה עסקה דו-כיוונית של שירותים תמורת כסף. את מערכת היחסים האישית תפתחו (או שלא) אח"כ, אבל כשמועמד בא להציע לכם שירות השיקול העיקרי צריך להיות הרזומה שלו ולא איך הוא בא לכם בעין. שוב, אין לי בעיה שתמשיכו עם המתודה הנוכחית, אבל אז אל תתלוננו שהכ"א היחיד שנשאר בשוק הוא זה שלמד לעבור את המבחנים הילדותיים שלכם ולא באמת יודע או מעוניין לתת עבודה כשצריך. קודם כל, המצב לא ישתנה אם המועמדים ימשיכו לאפשר למעסיקים להתנהג בצורה כזאת. שנית, בכ"ז עבדתי בכמה תפקידים נחמדים מאד כשעוד גרתי בארץ, פשוט לקח זמן למצוא אותם.

מבחינתי לשאול מועמד מדוע הוא עזב את המעסיק הקודם ואז להחשיב את זה כ'פאק באמינות' אם לא בא לו לענות, גרוע באותה מידה כמו לשאול אישה אם היא מתכננת להביא ילדים בעתיד הקרוב - שאלה חובבנית ומכשילה שאינה מנבאת כלום ומעידה בעיקר על חולשתם המקצועית של המעסיק ושל מחלקת משאבי האנוש שלו. דיון בנושא ההריון כבר הפך להיות לא חוקי ברוב העולם המפותח, מתישהו גם שאלת המעסיקים הקודמים תיכנס לאותו סטטוס. בינתיים לא ברור מי נפגע יותר מהמדיניות הזאת של אשם עד שהוכחה חפותו - המעסיק או המועמד, אבל אני יודע שלא הייתי רוצה להתחיל מערכת יחסים של כמה שנים על בסיס כזה. כנראה שבגלל זה (בין היתר) אני גר בחו"ל לאחר שלא הצלחתי באופן עקבי לעמוד בסטנדרטים של מיטב מעסיקי ישראל, בעוד שהם לא מצליחים לגייס ובוכים שאף אחד לא מוכן לעבוד יותר. מעניין כמה אלפי מועמדים איכותיים אחרים הכלכלה הישראלית הפסידה על שטויות דומות, וכמה רווח ותועלת הם הביאו במחוזות זרים כתוצאה מכך.

נכון, אבל יש הבדל בין לדבר עם מישהו שעבד איתו ויתן חו"ד כללית לבין 'תביא לי את המנהל הישיר שלך ואני אוודא איתו כל מילה שאמרת לי'. כל מועמד צריך להניח שתהיה איזושהי בדיקת רקע דיסקרטית מאחורי הגב שלו (לא רק בישראל), לכן מועמד חכם יתן מראש רשימת ממליצים ע"מ לשלוט במה שהמעסיק החדש ישמע עליו. אבל אם הוא בוחר שלא לעשות זאת וסיבותיו עמו, זכותו לא להיכנס לתהליך השמה חדש בהנחת אשם ושקרן עד שיוכח אחרת.

כמו שאמרתי, יש מעסיקים שלא כדאי לעבוד איתם - למשל כאלה שלא מכבדים את זכותו של המועמד לפרטיות ומצפים שיתן להם דין וחשבון על כל החלטה שקיבל בחייו המקצועיים. אמנם בישראל להיכנס לרקטום של המועמד נחשב להליך סטנדרטי (יחד עם עוד כמה הרגלי השמה מגונים שלא מבטיחים כלום ושום דבר), אבל עדיין פה ושם יש כמה מעסיקים ששומרים על גבולות גזרה ומתייחסים למועמדים בכבוד, ובהם רצוי להתמקד.

'המנהל הישיר שלי עזב את החברה זמן קצר אחריי ולא שמרנו על קשר, כך שאין לי את מספר הטלפון האישי שלו'. כל מי שעוסק בגיוס עובדים ויש לו קצת שכל יבין את הרמז ויעצור בנקודה הזאת. מי שימשיך ללחוץ - כנראה שעדיף לפות"ש לא לעבוד איתו.

שפוטרת מחברת המזון ומאז אתה מחפש. לא מעניינם מדוע עזבת שם, ואם ישאלו פשוט תגיד שהיו צמצומים.

זו כבר פעם שניה שאתה מתחיל לגולל את כל הסאגה במקום לזקק את התשובה/הצהרה שלך לכמה נקודות מרכזיות. רק על סגנון הדיבור הזה כבר הייתי חושב פעמיים אם לשכור אותך, כי בסופו של דבר התפקיד שלך תומך בהנהלה ואלו צריכים לקבל מידע באופן מהיר וממוקד. אז זה כבר נקודה לשיפור. נקודה נוספת היא שכולם אשמים חוץ ממך. סבבה, נשמע שבאמת נפלת על כמה טיפוסים בעיתיים, אבל מה שאתה אמור להסיק מזה הוא שלא מצאת את הדרך הנכונה לתקשר איתם ולא שהעולם מסביבך קשוח וחסר צדק ולא נותן הזדמנויות. אני מעריך שאותו מנהל מגייס עלה גם על זה. כפי שנכתב כאן, הייתי מצניע את החודשיים האלה ומתחיל מדף נקי בראיון הבא. פוטרת מחברת המזון, אתה מחפש את האתגר הבא שלך, ואתה מוכן ללמוד ולהשתפר ולהתאים את עצמך. נסה את הגישה הזאת בפעם הבאה ותראה אם זה יניב תוצאות טובות יותר.

מה הייתה דעתו? על פניו נשמע שניסית לגשת לכל המקורות הנכונים, ללמוד מה כואב להם ולשפר את המצב בהתאם- אבל הם היו עסוקים מדי בהישרדות יומיומית כדי לחשוב באופן אסטרטגי ולשתף פעולה. זו בעיה ידועה בתעשיה, במיוחד בתרבויות פרגמטיות כמו ישראל שאיזון העבודה-בית שלהן נוטה קצת יותר מדי לכיוון העבודה ושלבכירים בהן לא תמיד יש את הרקע האקדמי והכישורים המתאימים כדי לנהל אנשים ותהליכים. אם אתה לא סוג הסחבק שיודע להוציא את המידע הזה מאנשים 'על כוס קפה' אז אין לך הרבה מה לעשות חוץ מרילוקיישן או שינוי מקצוע. אבל זה על פניו. אני סקרן מה אמר אותו מנהל ואיך הוא רואה את המצב. די בטוח שאני יודע את התשובה, אבל ספר לנו בכ"ז.

לאבד 36k נומינליים מערכו של אוטו שעלה מלכתחילה 100k בשלוש שנים נשמע מטריד כשלעצמו. אבל האם זה מחיר השוק בו נסחר כיום הדגם, או מחירון לוי יצחק, כאשר בפועל הוא נמכר הרבה יותר בזול (או ביוקר)? מעניין גם מה מצב בריאות הסוללה לאחר שלוש שנים, ובאיזה שלב תידרש להחליפה. עד כמה שזכור לי מהדגמים ששווקו בספרד, הקיבולת של הסוללות האלה לא הייתה גדולה במיוחד מלכתחילה - במיוחד בדגם הזול וה'עירוני' יותר.

זה לא עניין של להיות צודק או טועה, אלא פשוט חוסר הבנה בסיסי של מכניזם ההגירה והמכשולים הבלתי-נמנעים בהם הוא כרוך. התקשורת הישראלית יצרה איזשהי אשליה תדמיתית כאילו כל מי שסבתא הורישה לו דרכון אירופאי פשוט ינחת בחו"ל ויתחיל לתפקד מהיום למחר כאחד המקומיים. בפועל זה רחוק מלהיות המצב, אבל אלו שהאמינו ליח"צ בד"כ לא מספרים על הכאפה שקיבלו עם הגעתם ואולי ממשיכים לקבל גם שנתיים אחרי. לא כ"כ הבנתי גם את שאר הטיעון שבא עם ההודעה המקורית שלך - נו, נגיד שאלפיים איש עזבו את ישראל - אז מה? קודם כל, סטטיסטית רובם יחזרו תוך פחות מחמש שנים, ומעבר לכך מדובר בדינמיקה בריאה של חברה דמוקרטית - אלפיים עוזבים, אלפיים מגיעים (מצרפת ומאוקראינה למשל)... היכן בדיוק הבעיה?

כל הדיון הזה מזכיר קצת את הסיפור הטיפוסי על ההוא שהגיע לארה"ב כנוסע נסתר על ספינת צי סוחר עם 40 דולר ביד וכעת יש לו אחוזה במיאמי, אבל במקום לגור שם הוא עובד כנהג מונית בפתח תקווה כי 'אין כמו בארץ' . מישהו שלמיטב זכרוני מעולם לא גר בחו"ל או עבר תהליך הגירה בא וזורק פה איזה משפט מנותק מהמציאות, ואז עשרים חברי פורום ברילוקיישן מנסים להוכיח לו שהוא טועה. האינטרנט במיטבו.

מלגזה קטנה לפריקה מהירה של משטחים ע"י נהג המשאית (מבלי להמתין לצוות המחסן של הלקוח). נפוץ מאד בגרמניה.

הדוגן שהראית פה נראית כמו רפליקה מקומית של פיאט רגאטה. מעניין אם יש קשר לכך שגם האוטוביאנקי/לנצ'יה מאותה משפחה. לגבי הפנסים - יתכן שזה עניין של זמינות ולא של טעם. אולי אחד המקוריים שבק ולבעלים לא היה זמן/כסף/קשרים כדי להשיג כזה, אז הוא הוציא משהו אחר מהבויידעם ושם אותו במקום.

שלומות, יש לי זוג חברים ש'נתקעו' בטיול לפריז ושוקלים את צעדיהם לשבועות הקרובים. הצעתי להם להעביר את הזמן אצלי בברצלונה אבל הם חוששים שכאשר תתחדשנה הטיסות לארץ זה יהיה בהתראה קצרה מאד ולכן כדאי להישאר קרוב לשם. הבעיה היא שהם לא יודעים היכן בטוח ונוח לוגיסטית לעשות זאת, ואני לא ממש יכול לעזור עם מידע כזה כי כשאני מסתובב ברחבי אירופה אני נראה כמו אוקראיני ולא דובר עברית בשוטף. לכן אשמח אם מישהו פה יוכל לספר מהיכרות אישית או להפנות למקור מידע רלוונטי שיעזור להם למצוא איזה פרבר שקט, לא מוסלמי מדי ומקושר היטב עם תח"צ לעיר הגדולה, כדי להתאחסן בו תקופה ולהפוך את זה לחווייה חיובית ככל האפשר. מודה לכם מראש.

לאחרונה התייחסתי לשני הנושאים בשרשור מקביל: לאנשים שמכבסים מגבות כל יום הייתי ממליץ על טיפול פסיכולוגי. בטווח הארוך, להבין מאיפה מגיעה האובססיה/גרמופוביה הזאת עשוי לעלות פחות ממחיר המים וחומרי הניקוי, שלא לדבר על הנזק הסביבתי והבלאי לציוד שנגרמים בדרך. מילא משפחה ברוכת ילדים בעשור הראשון לחייהם, אבל מגבות שהשתמשו בהן פעם אחת כדי לנקות גוף ש(אני מניח) הרגע יצא מהמקלחת? זה לא פיצ'ר, זה באג.

לקטגוריות הפרקטיות והיומיומיות היו דגמים אחרים (כמו C5). ה-C6 היה כבר 'רכב בוס' למי שקונה עם הלב ולא עם הראש, בין אם הוא חיפש את נוחות הנסיעה האולטימטיבית או את הוואסח של רכב יוקרה לא שגרתי. מהבחינה הזאת הם כיוונו ישירות ל-S ולסדרה 7 גם אם מבחר המנועים או המימדים לא ישרו איתם קו. באקזמפלר הנוכחי אכן חבל על הריפוד והצבע העייף, ועם זאת ברור שזה לא דיל ברייקר לקהל היעד הרלוונטי. רפד לגג ניתן למצוא יחסית בקלות, אבל כזה שיסדר את המושבים כבר הרבה יותר מסובך, ומכונאי שידע לטפל באקזוטיקה כזאת בכלל בלתי אפשרי.

אקזמפלר באמת יחודי ואולי אפילו שווה את המחיר (למרות הגיל והקילומטרז'), אבל המוכר עשה טעות של טירון כשחשף את הדדליין שלו בסוף המודעה. עכשיו כולם יחכו עד סוף יוני ואז יציעו לו מחיר 'אני עושה לך טובה'. מקווה שהוא יגמור באיזו חניה מקורה ומחוממת, עם מישהו שיוציא אותו לטיול פעם בחודש עד שהבעלים הנוכחי יחזור לארץ. לא נפרדים ממכוניות כאלה.

קניתי כמה מכוניות מוצלחות בנתניה אבל רק ממוכרים פרטיים, והבדיקות בוצעו במוסכים הרלוונטיים למותג. הייתי נמנע ממכוני הבדיקה למיניהם באופן גורף, במיוחד המקומיים שפוגשים לעתים קרובות את הסוחרים בעיר ואוהבים לשמור איתם על יחסים טובים.

אחותי איבדה לאחרונה טיסה משפחתית לגרמניה ועשתה פיבוט זריז למונטנגרו. הייתי ממליץ לכם לשקול את זה, כמו גם כל יעד אחר שארקיע או ישראייר טסות אליו באופן ישיר. עם דובאי והאמירויות יש לי בעיה מוסרית ולאו דווקא בטחונית. אני יכול לעמוד תיאורטית בתקציב של חופשה שם, אבל העובדה שכל העסק הזה רץ על עבדות מודרנית מהודו ודרום-מזרח אסיה הוא דיל ברייקר מבחינתי, ואין לי שום רצון לתמוך בכלכלה שלהם. מסיבות דומות נמנעתי לאורך השנים מביקורי תיירות באיים הקריביים וכד'.

משעשע לקרוא את זה, כי אני זוכר תקופה שבה כל ה'מועדון' היה ארבעה מושבניקים צעירים ומוכשרים עם קצת יותר מדי כסף וזמן פנוי. אחד מהם (עם צי הוולוו המשופרות) עבד איתי אז באיזה סטארט-אפ והשקיע בפרוייקטים התמוהים האלה את רוב המשכורת שלו. כל האתוס שלהם היה מכליל ומגניב וחופשי וכיפי... עכשיו מסתבר שהם נהיו מועדון החמש בגרסה צעירה יותר. כנראה שהטבע האנושי עושה את שלו בסוף.

אם הפארק ציבורי, אז לגיטימי לבקש אבל לא לגיטימי לשים שומר בכניסה שיחליט מי נכנס ומי לא. אם מדובר בשטח פרטי כפי שנכתב פה, הדיון שונה מעט ונסוב על מטרות המפגש. האינטרנט לא עובד ככה. אם אתה רוצה תגובה מדוייקת - תן פרטים מלאים ואל תצפה שאנשים ירוצו אחריך עם שאלות. לענייננו - אם מדובר בשטח פרטי ובשומר מצוי שלא מבין במכוניות, אז לא באמת אפשר לצפות ממנו שיעשה אכיפה אינטליגנטית. אבל כשאתה קובע כללים כאלה, כדאי לחשוב מה מטרת העל שלך - לעשות מפגש פרטי עם החבר'ה וכמה עוברי אורח או לעודד ולמשוך אנשים לתחום האספנות/לפתח את תרבות הרכב וכיו"ב. ובהתאם לכך אפשר למשל להפנות את אלו שלא עמדו בקריטריון לגזרה סמוכה בחניון הפתוח ולא סתם להגיד להם שזבש"ם ומי שאין לו לוחית אספנות לא נכנס. סבבה, אבל גם את זה אפשר לעשות בצורה אלגנטית או כזו שמשאירה טעם רע בפה. ואם הנושא עלה פה לדיון, אז כנראה שמספיק אנשים הרגישו שניתן היה לעשות זאת טוב יותר.

ככה מרחיקים אנשים מהתחום במקום לקרב אותם. כל תחום. 'ככה נהוג' ואפס שיקול דעת. טוב שלא אמרת שזה 'נכתב בדם', עוד טיעון שחובבי הסדר למיניהם מרבים להשתמש בו. אני מבין הפרדה על בסיס שילמת/לא שילמת, אבל אם אני קורא נכון אז מדובר כאן בחניה ציבורית שמישהו מנכס לעצמו לכמה שעות ואז מתחיל לעשות סלקציה. נשמע קצת חאפרי.

גוגל נוטה להתעלם מהאספקט התרבותי - למשל זה שאיכשהו באירופה מצליחים לשרוד בלי מכונת קרח וזה שהמכשיר הנ"ל פשוט מבזבז אנרגיה ומרעיש רוב היום, או זה שכל בריטי שמבקר במלון בחו"ל פשוט חייב להתלונן על כך שלא היה קומקום בחדר. בהחלט, זה אחד השימושים הנפוצים היסטורית. מצד שני, בדיוק כמו טלוויזיה בחדר או מערכת ניווט מובנית ברכב - הרגלים משתנים עם הזמן ולא בטוח עד כמה הצורך עדיין קיים, אבל יצרני הרכב ומתכנני בתי המלון בד"כ לא טורחים לעדכן את הפסיליטיז שלהם בהתאם.

ראית פעם איך מכינים טחינה במטבח צבאי? אני מניח שהתהליך דומה במשפחה ברוכת ילדים שלא מרבה לאכול בחוץ, ואז עוד יש את כל המשקאות הממותקים למיניהם שנצרכים שם. אבל אם כבר אנחנו בנושא הזה - מדוע בכל בית מלון אמריקאי יש מכונת קרח בכל קומה? מעל עשור אני כבר מטייל לשם ועד היום לא הצלחתי לקבל תשובה קוהרנטית.

ברייב, עם כל הכבוד לפוקוס על פרטיות, היא תוכנת נישה קטנה שאחוז זניח מהאוכלוסיה מכיר או מרגיש את הצורך בה. לקבלת פרופורציה, אפילו לאופרה יש קהילת משתמשים גדולה פי חמישה לפי נתוני 2024, וזה דפדפן שאולי אחד מתוך מאה איש ברחוב יכיר. אני מציע להירגע קצת עם ההכללות ולהתחיל לעשות שיעורי בית לפני שזורקים כל מיני הצהרות ילדותיות כאלה.