Derish

תמיד חיבבתי את הדגם הזה (ויזואלית), אבל חשבתי שזו פשוט אבולוציה של סדרת ה-K משנות השמונים. למעט המנוע, היה בה עוד משהו של מיצובישי?

אני מבין את תהליך קבלת ההחלטות שלהם, פשוט אומר שאם היו פותחים קצת את הראש זה היה מביא בסבירות גבוהה יותר עבודה, וכנראה גם מלקוחות קצת יותר איכותיים/עם שולי רווח גבוהים יותר. זה לא משהו שלומדים בתקשורת חזותית אלא רמת ביניים של שיווק ומנהל עסקים, שהחבר'ה האלה כנראה כבר לא יגיעו אליה. יצא לי לעבוד עם מספיק אנשי כפיים מסביב לעולם, וההבדל בין מי שיודע להתפתח ולהתעדכן ברוח הזמנים לבין מי שנשאר ברמה הבסיסית הזאת הוא בד"כ לא ברקע האקדמי שלהם.

השאול הזה ובעל הטרנזיט מלפני כמה עמודים נמצאים בתחרות צמודה על השילוט הכי עצל ומדכא אסטטית בשוק השיפוצים הישראלי. 🤦‍♂️ רבאק, כבר יש לך אוטו מיוחד בצבע שונה - למה לא להשקיע קצת במיתוג ולעשות שלטים מתאימים עם לוגו ומסר פרסומי? בעיה נפוצה אצל 'בעלי המקצוע' האלה בכל העולם.

בתור מוכר, זה לא עניין של לצאת פראייר או לא. זו שאלה של איך הקונה הפוטנציאלי התנהל מולי והאם אני מעוניין לבוא לקראת בן אדם כזה. לי למשל יצא למכור כמה כלי רכב במחיר נמוך ממה שרציתי או בהפסד מול מה ששילמתי עליהם זמן קצר לפני. לא הייתה לי בעיה לעשות את זה כשקונה שאל בנימוס עד כמה נמוך הייתי מוכן לרדת ואז אמר שהתקציב שלו הוא המספר הזה מינוס 10% - זו טקטיקה לגיטימית של מו"מ ושם כבר עשיתי את השיקול שלי והחלטתי כן או לא. אם מוכר מתחיל מ-62 ואומר ש-58 זה הקו האדום שלו, כנראה שאם הקונה היה מציע 55 אז כבר הייתה להם עסקה. אולי אפילו 52. אבל לרדת פתאום משם ל-43 בגלל איזה מחירון לא קשור למציאות אחרי שהמוכר הקדיש לך זמן ותשומת לב, זו לא התנהגות שראוי לתגמל בהנחה כה משמעותית. זו התנהגות שבגינה שולחים אותך קיבינימט - מה שעשה בעל האלפא לעיל. כמו כן, 'כמה אלפים' ברכב שעולה 8 אלף זה לא אותו דבר כמו ברכב שעולה 80. קל לזרוק משפטים כאלה בפורום כשאתה לא יודע מה מצבו הכלכלי של המוכר ולא מכיר את מערך השיקולים שלו. בסופו של דבר, עסקה מוצלחת היא זו שבה שני הצדדים מרגישים טוב ומצליחים לקבל ערך גבוה, אבל בתרבות הישראלית עצם זה שהמוכר ירגיש טוב עומד בסתירה קיומית לבסיס הפילוסופי של רכישה מוצלחת, שאומר שצריך להוריד ולהשפיל אותו, לנגב איתו את הרצפה, ורק כך תוכל להרגיש שעשית עסקה טובה בתור קונה.

היום כבר לא צריך כלבוטק או שבירה אלימה של משקופים, יש יוטיוב ומנעולן רוסי עם סט כלים מעליאקספרס שפותח גם את הצילינדר הכי יקר בשוק תוך דקות בודדות. זה קורע מצחוק ומטריד מאד בו זמנית.

לא הייתי נסחף ומבטל, אלא פשוט דוחה את השדרוג וממשיך להנות מהרכב המגניב והכיפי שלי. בסופו של דבר הקונה הנכון יגיע ויתן הצעה מכובדת, גם אם זה יקח שנה. ככה זה עם מוצרי נישה. מניח שאם הייתה דחיפות בנושא אז כבר היית מוריד ל-40 וסוגר עניין.

מכיר את הנושא בגדול משיפוץ שהשתתפתי בו בספרד. הטכנולוגיה פשוטה למדי וה'דרגות' של המוצרים פה קשורות בעיקר ליישום שלה - יש פשוט מנוע שמתלבש על הפרפר של הצילינדר הקיים, כזה שמגיע עם צילינדר משלו, כזה שבא עם לוח מקשים חיצוני (שהסוללה בו תמיד נגמרת ברגע הלא נכון), עם או בלי אפליקציה יעודית, וכו'. מסקר השוק הקצר שעשיתי בזמנו התרשמתי שאין איזה מותג איכותי במיוחד שהוא שם דבר בתחום, והתבחין הוא בעיקר מי עומד מאחוריו - למשל יצרן מנעולים כמו Yale שנותן אחריות ארוכה, חברת תוכנה/אפליקציה שפשוט תשלח לך מנעול חדש למחרת במקרה של כשל, או חברת ביטוח/מוקד בטחון שיפצו אותך במקרה של פריצה. ברוב מהמקרים המנעולים עצמם הם לא יותר מכלי עזר שמטרתו למכור שירות או מנוי. החומרה מיוצרת כולה בסין ועד כה לא שמעתי על משהו יוצא דופן לטוב או לרע ביניהם.

הודעה רלוונטית משרשור עבר:

אני מניח שהם גם לא חיפשו אותך מלכתחילה. קהל היעד שלהם אחר, בדיוק כמו שיש סקירות וידאו של דגמים חדשים בשתי דקות ויש כאלה של חצי שעה. תומר הדר הוא דמות שנויה במחלוקת. מצד אחד הוא לקח את אמנות הקליקבייט וה'זהבי עצבני' בתחומו לשפל חסר תקדים, מצד שני את העצות שהוא כותב לפעמים בפורום ג'יפולוג לא תקבל מאף עורך דין או מכונאי בתשלום, בעוד שהוא נותן אותן בכיף ובחינם. נראה שעם השנים הוא פשוט למד להפריד בין המשוגעים (כמוהו) לדבר והציבור הרחב, ולפנות אליהם עם תוכן שונה בפלטפורמות שונות. בגדול, אנחנו לא אמורים לצרוך את התוכן שלו בכלכליסט והקהל הרחב לא אמור לראות מה הוא כותב בפורומים, כמו שילד לא אמור לראות את אבא שלו שעובד באתר בנייה מקלל ומספר בדיחות סקסיסטיות עם החבר'ה. גם לאחד מהמודרטורים פה יש פודקאסט, ואני לא מסוגל להקשיב לו. יושבים שני ערסים בגיל העמידה (הוא ובועז קורפל) ולא מפסיקים לקטוע זה את זה באמצע משפט... וזה נהיה עוד יותר גרוע כשיש להם אורח. מה לזה ולחבר הפורום הסימפטי והמנומס שפגשתי כמה פעמים בחיים האמיתיים? מי שרואה אותו לראשונה בפודקאסט מקבל רושם שונה ממי שקורא את המאמרים באתר שלו או ממי שפוגש אותו בפורומים, ולכל מדיום יש את קהל היעד שלו.

אני מבין שהבת לא לומדת מנהל עסקים או יזמות... אם אין מצוקת חניה באזור המעונות, הפתרון המתבקש הוא לשמור את הזואי ולהשכיר לפי שעה לשכנים. אחלה סייד-האסל, כמו שאומרים הצעירים היום. אם יש מקום אחד (חוץ מבני ברק) שבו יחסית בטוח לעשות את זה מבלי להיכנס לדיונים חוקיים ואתיים, אז זה מכללה/אוניברסיטה. רק תדאגו לעדכן את הביטוח ל'כל נהג' בשכבת הגיל הרלוונטית.

למיטב זכרוני הן היו יקרות למדי ולא נמכרו הרבה מלכתחילה. אישית, דווקא העדפתי את דגם החמש דלתות שעליו גם למדתי נהיגה. בפנים היא הייתה הרבה פחות מעניינת או מעוררת השראה. המספר הזה שייך לרש"פ? 🤨 יפה שהיא עדיין עולה את הכביש הזה, עם איזה 40 סוסים מהמפעל שבטח רובם כבר ברחו מזמן מהאורווה.

פעם אחת כן... אבל כשצריך להיפגש עם כל מיני חברים וקולגות שלא ראית שנים זה בד"כ קורה בערבים ומצריך בר או מסעדה, ואז זה כבר נהיה מעיק כלכלית אחרי שבוע. ברוך השם, המשכורת הספרדית הספיקה כדי לחסוך לדירה תוך חמש שנים, לתחזק צי קטן של כלי רכב (משומשים אבל עדיין), ולטייל לא מעט באופן פרטי, אבל זה גם מה שגורם לי לחשוב פעמיים על היכן משתלם יותר להשקיע אותה. ברור שבנסיבות שלך, עם שיקולים משפחתיים וזיקה אישית לארץ, תהליך קבלת ההחלטות שונה בתכלית.

אבוי... שלי הייתה 54-633-23 וירדה למיטב ידיעתי מהכביש לפני כמה שנים טובות. נחמד לראות שיש עוד כמה ששרדו.

היות וזה פורסם באוף - האם מישהו היה לאחרונה בארץ עם משכורת אירופאית והצליח להרשות לעצמו מנת שווארמה או ביקור במסעדה? אני כבר כמה שנים נמנע מנסיעות לשם שאינן במסגרת העבודה מתוך שיקול כלכלי פשוט - יותר משתלם לי להטיס קרובי משפחה נבחרים לספרד או לארח חברים ישראלים בביתי מאשר לבקר אותם. בתי המלון יקרים ולא עומדים בשום סטנדרט בינלאומי, השכרת הרכב יקרה מלכתחילה + 20% מע"מ, ובאופן כללי רמת המחירים שם היא כמו באי קריבי (רציני, השווינו קבלות במשרד עם קולגה שבדיוק חזר מחופשה). את בעיית הנהיגה פתרתי בכך שהפסקתי לנהוג שם. אם זה בענייני עבודה אני מבקש טרמפ עם אחד הקולגות, ואם זה פרטי אז רק אוטובוס/רכבת. גם אלה לא עובדים מושלם אבל בסה"כ אפשר להסתדר איתם, ואיפה שהמכשיר של הרב-קו לא עובד גם לא צריך לשלם. (ניסיתי, הנהגים כבר לא מקבלים מזומן.) הספקתי לשכוח איך נשמעת מכסחת דשא ב-8 בבוקר, איך נראים חתולים משוטטים ברחוב, ואיך כל שכן בבניין מנכס לעצמו אזור/חדר בשטח המשותף. וגם, כמה מכוניות חונות בשולי הכביש כעניין של מה בכך, ואיך כל מדרכה עם חצי מטר רוחב מיותר הופכת לאזור כינוס של קטנועים או קורקינטים זרוקים בזווית רנדומלית. גם אצלנו בברצלונה אוהבים לחנות על המדרכה, אבל משתדלים להקפיד שזה לא יבוא על חשבונם של הולכי רגל ובאופן כללי שומרים על איזשהו סדר וכיוון. לא כך במזה"ת. אציין לחיוב שמקס סטוק עושה בי"ס לכל החנויות הסיניות הנפוצות אצלנו, למרות שפה הן אשכרה מנוהלות ע"י מהגרים סינים. ובמסעדות אסייתיות לא מכריחים אותך לאכול עם מקלות כמו איזה איכר וייטנאמי, אלא מביאים לך מזלג וסכין.

יצא לי לעשות נסיעת מבחן במאזדה CX-90 לפני כשנתיים, ואז לבלות שבוע עם אחת שכורה בתחילת השנה הנוכחית. הדגם יושב די נמוך ומרגיש כמו סטיישן, אני די בטוח שזה לא במקרה אלא סוג של פשרה שמאזדה בחרו לעשות כדי לקלוע לשני קהלי יעד (ודי בהצלחה). מעבר לכך, דגם מעולה ותמורה נדירה לכסף (בארה"ב) ברמות הגימור הבכירות, אבל חלש, רועש, וזול למגע בגרסאות ההשכרה. אני מקווה שלישראל הביאו את 'הסוג הטוב'.

פגשתי את הזהובה בביקור האחרון בארץ, מסתבר שבעליה ואמא שלי הולכים לאותו אופטיקאי... עולם קטן.

היות ויצא לנו להיפגש בעולם האמיתי, אני יודע שאתה גבוה ורחב ממני בערך פי 1.3 וכך גם כפות הידיים והאצבעות שלך. לכן לא מפתיע שלא נתקלת בבעיות כאלה, כי יש לך white privilege שאתה אפילו לא מרגיש. לא פגשתי את נהג לילה (אם כי באופן אירוני, פגשתי את אחד הנהגים שלו), אבל אני מניח שגם שם הרעיון דומה. בכל אופן, פתיחה של פלאייר ננעל/פטנט עם האגודל ממקם את האגודל בצד המנוף ומפעיל כוח לא ממורכז. לעשות את אותה פעולה עם הזרת הרבה יותר נכון מבחינה פיזיקלית, דורש פחות מאמץ, וגם בטיחותי יותר כי הכלי לא נפתח במכה חזקה כמו אלו עם הנעילה הסטנדרטית. נראה לי שאני צריך לשלוח לשניכם את הדגם של סטנלי לנסיעת מבחן כדי שתבינו עד כמה הוא יותר ארגונומי. כמו כן, אני לא מכיר הרבה אנשים שבוחרים בפלאייר הנ"ל בתור הכלי המתאים לעבודה כלשהי. שמעתי שיש כאלה, אבל אני משתדל להתרחק מהם. הנ"ל הוא בד"כ כלי חילוץ שמוציאים מהארגז כשהכלי ה'נכון' לא עבד או שמשהו השתבש בדרך.

מצד אחד, הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נותן לאיש מקצוע שנוהג ברכב כזה לגעת לי בבויילר או בגג הדולף. מצד שני, אם הוא מצליח להשאיר אותו על הכביש כל השנים האלה ועוד בשימוש יומיומי, הייתי מתעניין כמה הוא לוקח על טיפול 10K והעברת טסט.

אורן שנוי במחלוקת וחולון זה לא אזור ת"א. מוסך שאפט התמחה בעבר בתוצרת צרפתית והומלץ בהרחבה בפורום לאורך השנים. כיום הם עובדים למיטב ידיעתי על כל סוגי הרכב, אבל סביר להניח שעדיין יוכלו לעשות את העבודה ברמה גבוהה ובמחיר סביר.

על זה (בין היתר) חשבתי כשרמזתי לגאריצ'ו שהוא גר במדינה הלא נכונה. הטנדרים המדוברים הם מגה-פרצה בחוק שמאפשר להעסיק מהגרים טריים ולא תמיד חוקיים ללא רשיון או כישורים הולמים בהובלות מסחריות. כמות התאונות עם המתקנים האלה גבוהה בהתאם, אבל היות וזה חופש העיסוק והחלום האמריקאי אז הכל נסלח.

לענ"ד פלאייר פטנט שלא ניתן לפתוח עם יד אחת זה משהו שכבר מזמן היה צריך להוציא מהחוק. כאילו רבאק, מה התירוץ של יצרנים היום להמשיך עם העיצוב הנחות הנדסית הזה כאשר כבר מזמן יש כלים דומים שנפתחים בקלות עם הזרת בכיוון ההפוך (כלפי מעלה/פנימה)?

הפתרון המקובל לכל use case אפשרי של השיקוץ הזה (למעט הובלת קלקר, כאמור לעיל) הוא פשוט מסחרית בגודל מלא מהסוג שאותו קונצרן סטלנטיס מייצר באלפים מדי יום. אבל מסחרית כזאת בד"כ דורשת רשיון C1, אז פה מישהו החליט להתחכם. מצד אחד ברור שמי שרכש את זה לא יצמד לתקנות המשקל המורשה ולא ידחה משלוח בגלל שהוא כבד מדי כל עוד הוא נכנס לאוטו, ומצד שני בעל הרכב הזה יעסיק בסבירות גבוהה נהג עם רשיון B שאינו בקיא או כשיר לנהוג ברכב משא ולא ידע לשלוט בו בכביש רטוב או כזה עם רוחות חזקות, כאשר הפיזיקה תגבר על הסטטיסטיקה.

עם גישה כזאת לא ברור מה אתה עושה שם, גן העדן הקפיטליסטי של ארה"ב מחכה לך. התכוונתי לכללי החברה האירופאית, לא לחוק היבש.

זה מכלול שלם של קומבינות. היורו-ואן הקלאסי נראה בערך ככה, מרכב אלומיניום על שאסי של מסחרית, בד"כ עם תוספת של תא שינה מעל הקבינה כדי ששניים או שלושה נהגים יוכלו לעבוד 24/7. היות וזו לא משאית, אין בהן טכוגרף ולכן אף אחד לא יכול לבדוק כמה זמן נהיגה/מנוחה היו לנהג. מכאן מתחילה זחילה איטית לאורך, לרוחב, ולגובה. מרכבים מאולתרים עם איכות בנייה שנויה במחלוקת, לעתים קרובות עמוסים הרבה מעבר למשקל המורשה של שלדת הוואן, שכמובן אף אחד לא בודק כי זו לא משאית ולכן אין לה חובה לעצור בתחנות שקילה. בנוסף לזה, הלא-משאית משלמת אגרות מופחתות על הכבישים הרלוונטיים באירופה, יכולה להיכנס למקומות מסויימים בעיר שמשאית אינה מורשית, ובאופן כללי מנצלת כל פרצה אפשרית בחוק ע"מ לא לשחק לפי הכללים אלא להתחכם ולהתקמבן. בתיאוריה אפשר לשים שם כל נהג עם רשיון B ולהגיד שזה מתחת ל-3.5 טון, לפחות עד שיוכח אחרת... ולראייה, כמעט ולא רואים את יצירות האמנות האלה במדינות מפותחות, אלא הן תמיד מגיעות מפולין, רומניה, והאזור. בתוך אותה מסגרת אפורה יש גם כמה מוצרי נישה אסטטיים במיוחד, למשל מוביליות על בסיס ספרינטר/דוקאטו, כמובן גם הן עם תא שינה בילט אין: בקיצור, זה תחום מאד מפוקפק שתמיד מככב בעמודי הפייסבוק של רשויות האכיפה והמכס באירופה, ומודל עסקי הנפוץ בעיקר במזרח היבשת ובצפון אפריקה (יש הרבה 'שאטלים' בסגנון דומה שמגיעים ממרוקו ומאלג'יר לצרפת,איטליה, ספרד וכו'). נראה שהמסחריות המוגבהות שצולמו כאן הולכות על אותו רעיון - בוא ניתן אותן לנהג רגיל עם רשיון עד 3.5 טון ונעמיד פנים שאנחנו לא יודעים שהוא הולך להעמיס אותן פי שניים מהמשקל המורשה. אם יתפסו אותו או שהוא יעשה תאונה - זב"שו, אנחנו בנינו את האוטו במסגרת החוק והוא בכלל מיועד להובלת קלקר. אלא אם כן מישהו רוצה לספר לי שהמכוניות האלה דורשות רשיון C1 בארץ...

המונח 'אזיאט' לא שונה בהרבה מ'אפרו-אמריקאי', גם שם אף אחד לא יורד לרזולוציה של המדינה ממנה הגיע. ואם נחזור לטרמינולוגיה של כלים - הכל במידה... לא הייתי מגזים עם מד זחיח ותקיעים, אבל פלאייר משאבות זה מונח לגיטימי ולא מעוות פונטית שלא מצריך אנלוגיות מעולם החי.