Derish

סתם מתוך סקרנות, כמה עולה סט-אפ 'טיפש' כמו שמתקינים ברוב העולם, עם מיכל צבירה ומכשיר חימום בעל ספיקה מינימלית? טמפ' המים בישראל כנראה לא יורדת מ-15 מעלות רוב הזמן כך שאני מבין את ההגיון במכשיר שאתם מתארים (סוג של אטמור על גז), אבל זה עדיין נשמע כמו המצאת הגלגל מחדש והרבה פחות יעיל אנרגטית מהמודל הנפוץ יותר במדינות קרות.

מה זה 17/22 ליטר? אין ליד המכשיר הזה מיכל צבירה של 150-300 ליטר מים, שנשארים חמים לאורך היום במאמץ מינימלי?

הייתי ממליץ להתחיל מכסא משומש לבדיקת היתכנות. הכסאות האלה לא מתאימים לכל אחד ואינם נוחים לישיבה ממושכת. הרבה אנשים קונים אותם ואז מוכרים בזול לאחר שהתאכזבו מהקונספט. במקום להצטרף לסטטיסטיקה, אתה יכול לנצל את המצב הזה ל'נסיעת מבחן' בהשקעה מינימלית ואז לרכוש אחד חדש אם תחליט שזה הולם את צרכיך.

דגם מעניין שמשום מה לא זכה למספיק חשיפה. יצא לי לייעץ לחבר שגר בארה"ב ובחן אותו לצד מרצדס GLS, וולוו XC90 ועוד כמה. הנ"ל ניצח בכמעט כל קטגוריה, ובעיקר בתחום העלות-תועלת עם מחיר נמוך ב-20% מזה של הדגמים המקבילים מגרמניה. קשה להאמין שהדבר הזה יצא מפורד כשרואים את רמת הגימור והחומרים, חוויית הנסיעה בו, ורמת הקסטומיזציה שאפשר להגיע אליה בקונפיגורטור. גם חוויית הרכישה/ביקור אצל הדילר הייתה רמה מעל כל המתחרים.

פתרתי בעבר סוגיה דומה כאשר רכשתי סוללה חליפית בלבד (סד"ג של עשרים שקלים), השתמשתי במברגה עוד איזה חצי שנה, ואז הבאתי אותה במתנה לקולגה ששקל לקנות איזה זבל סיני לקראת מעבר דירה. זה נתן לו כלי איכותי יחסית שחי עוד שנה-שנתיים ונתן לי תירוץ לשדרג למה שברווז רשם, בלי להרגיש שזרקתי כסף לפח. אישית, לא הייתי משקיע יותר מזה בטכנולוגיה מיושנת לאור מחירי הכלים החדשים והמתקדמים היום. האמת שזה היה לפני איזה חמש שנים, וכיום אני כבר שוקל לחזור על התרגיל עם הסט הקיים שלי ולשדרג לבראשלס. רק צריך למצוא את הקליינט הנכון.

אני מבין שזו דעת הרוב הפופולרית כיום, אבל חוץ מזה שהעסק יותר בטיחותי מגז או ויטרוקרמיקה - האם חוויית השימוש באמת מצדיקה כאלה שירי הלל? יצא לי לעבוד עם כל סוגי הכיריים בשלל דירות שכורות, ולא זכור לי שדגמי האינדוקציה היו שקטים יותר, מהירים יותר, או נוחים יותר באיזשהי צורה רק מעצם היותם כאלה. לא פעם נתקלתי בכיריים אינדוקציה דפוקות שהרעישו כמו מטוס בהרצה או שאפילו טישו יבש שמונח עליהן לרגע היה מפעיל את הכפתורים וגורם להם לצפצף בקול רם ומעצבן כמו אזעקת כיבוי אש. פגשתי כיריים קרמיות עם בעיות דומות, או שקצת מים עליהן היו משגעים את הבקרה, או שלא היו מחממות באופן אחיד ורצוף. היו כיריים גז רגילים, וגם כאלה שהיו נסתמים כל שני וחמישי או עם עודף מנגנוני בטיחות שכשלו עם הזמן. בקיצור, כל מיני חוויות שאני לא ממש יכול לייחס לכך שהכיריים היו מסוג מסויים, לכן לא ברור לי על מה אתם מדברים עם כל ה'אין דרך חזרה' הזה. אם יש משהו שאני יכול להסיק מנסיון של עשרות כיריים מכל הסוגים לאורך העשור האחרון (אם כי לפרקי זמן מוגבלים בד"כ) זה שמדובר בהגרלה ואין שום דרך לבדוק איך אין תתנהגנה לפני שרוכשים אותן. במקרה הטוב הן פשוט עושות את העבודה, ובמקרה הגרוע מוסיפות לחיים אי-נוחות כלשהי שצריך להתרגל אליה. אולי זו רק החווייה שלי בתור רווק עם שני סירים ומחבת שהשימוש שלו בכיריים מסתכם בבישול פסטה או טיגון חביתה, אבל מה אתם (או בנות הזוג שלכם) כבר עושים איתם שמשנה עד כדי כך את התמונה?

היה מותקן אצלי עד לפני כחצי שנה וזה מה שהוא עשה, כולל הוספת תג 'פרימיום' בנקודות אסטרטגיות בממשק המשתמש וחיווי רלוונטי כשנכנסים להגדרות. יתכן שבשאר ההיבטים אכן חל שיפור שאתה מציין, אבל אני בספק אם המודל הבסיסי השתנה עד כדי כך. אני חושב שהבעיה העיקרית פה היא שגם אם משלמים, נותני השירות האלה ממשיכים להתייחס אליך כמו לפח אשפה. דוגמה עדכנית: 'אצלנו' ביבשת הקלאסית יש כל מיני חוקים של פרטיות ואבטחת מידע שלפיהם צריך לבקש רשות לפני ששמים לך עוגיה על המחשב או שולחים פרסומת בהתאמה אישית. לפיכך, חלק מהרשתות החברתיות נותנות לנו אפשרות לבחור אם אנחנו רוצים לשלם בדאטא או בכסף. לאחרונה הרגשתי עשיר במיוחד והחלטתי לעשות חודש נסיון במטא - 13 יורו לפייסבוק ועוד 5 יורו לאינסטגרם. ובכן, נחש מה: הפרסומות אכן נעלמו, אבל איכשהו עדיין כל פוסט חמישי בפיד שלי הוא sponsored שאינו אלא פרסומת קצת יותר אלגנטית. וזה אפילו לא איזה paid promotion של סלבריטי שמספר איך המוצר שינה את חייו אלא פשוט זבל סיני בדרופ-שיפ שאני מוצא במחיר נמוך פי חמישה בעלי-אקספרס ושמעולם לא הבעתי בו שום עניין, אבל מטא הזונות החליטו לדחוף לי בכ"ז למרות ששילמתי כמו גדול. כאשר ההייטעקס כהגדרתך מתנהלים בצורה כ"כ מחפירה וחסרת כבוד בסיסי ללקוח, כבר אין לי שום יסורי מצפון בהתקנת חוסם פרסומות.

פשוט אולי לאנשים טכניים, אבל מורכב למשתמש הממוצע וגם לא הכי בטוח. נתחיל מכך שהאפליקציה לא מוכרת ע"י גוגל, כך שצריך להוריד אותה מאתר חיצוני ואז להיכנס להגדרות של הטלפון שלך ולפתוח את האפשרות להתקין אפליקציות 'לא בטוחות', מה שגם עשוי להפר את האחריות במקרים מסויימים. נניח ועשית את זה, עכשיו צריך לתת לאיזו תוכנה עלומה בלי אבא ואמא גישה מלאה לטלפון שלך, ולמי תבוא בטענות אח"כ אם הם יחליטו לשאוב ממנו נתונים או למכור את הזהות שלך לצד ג'? הרי אתה בעצמך פרצת לעצמך את הטלפון כדי לאפשר את זה... לבסוף, מה ש-revanced עושה זה להתלבש על אפליקציית היוטיוב הקיימת שלך ולזייף חשבון פרימיום. אפשר להתווכח על המוסריות של חוסמי פרסומות או דפדפנים כמו Brave, אבל פה זה כבר להשתין מהמקפצה. וכל זה בשביל שאחרי חצי שנה האפליקציה תפסיק לעבוד ואז תצטרך לחזור על כל התהליך ה'פשוט' הזה. בחייאת. יש אנשים שזה מתאים להם וזה סבבה, אבל לא הייתי ממליץ על revanced כפתרון אוניברסלי.

מצטרף לממליצים, עוד לפני עשור היינו מכניסים מחשבי מיני למכונות תעשייתיות והם תפקדו היטב בסוג השימוש שתיארת.

הנושא נדון כאן בהרחבה והקונצנזוס הוא שמומלץ להשתמש בדפדפן Brave במחשב ובטלפון שחוסם בינתיים את כל הפרסומות בהצלחה. בתור בונוס, בטלפון הוא גם מאפשר לנגן סרטונים ברקע תו"כ שימוש באפליקציות אחרות.

כל הסיכונים שצויינו לעיל אמנם קיימים, אבל מכוניות כיום (במיוחד המשפחתומטיות היפניות/קוריאניות שנפוצות בהשכרה) אינן רגישות כמו לפני 20-30 שנה ויכולות לספוג הרבה התעללות מבלי להתרגש. אישית, אם יש לי אפשרות לקנות רכב מהשכרה שבדקתי ולשלם עליו מחיר נמוך מספיק כדי שישאיר תקציב לתיקונים בהמשך - זה עדיף על לקנות מהנהג הישראלי הממוצע שבכלל לא יודע איפה נמצאת הידית של מכסה המנוע או מה הכתובת של המוסך. הכל יחסי בחיים וזה לא יותר מניהול סיכונים פשוט שאנשים כמונו עם קצת הבנה בכלי רכב יכולים לעשות. לא הייתי רוכש רכב כזה מבלי לבצע נסיעת מבחן, בדיקה ויזואלית, וקריאה מדוקדת של הניירת המעטה ככל שתהיה שמגיעה איתו. מי שחושב שהוא הולך לדפוק את המערכת ומדלג על השלבים האלה בשביל לזכות במחיר נמוך, מעלה את הסיכון שלו להתאכזב. ואנקדוטה קצרה לאיזון: לפני כמה שנים רכשנו לאמא דריש סקודה רומסטר שמורה בקנאות ומטופלת במוסכים מורשים בלבד לפי השעון ע"י משפחה אשכנזית למופת. יחד עם זאת, לעשות לה ישור קו קטן, טיפול ראשון וטסט עלה לנו קרוב לאלפיים שקל - וזה עוד במוסך רון שכנראה גבה כמה אחוזים פחות ממוסכי היבואן. האוטו כולו עלה 22 אלף, וזה לא שהיו לו תקלות אלא סה"כ הגיע הזמן לקצת תחזוקה שוטפת. קיבלנו את זה בהבנה כי אנחנו יודעים מה זה לרכוש אוטו ישן עם 180 אלף ק"מ והרגשנו ששילמנו עליו את מה שהוא היה שווה (קצת מעל המחירון דאז). אבל אם היינו בראש של הישראלי הממוצע, כלומר להוריד את המוכר במחיר ואז להיכנס וליסוע - זה היה מאד מאכזב לשלם 10% מעלות הרכב השמור והמטופל הזה לכאורה כבר בשבוע הראשון לבעלות.

סביר להניח שעל כל אחד שיתעצבן לחמש דקות עם קריאת הכתבה יהיו שישה עשר שיצטרפו לקבוצה בפייסבוק, שמונה שיעשו רילוקיישן, ושלושה-ארבעה שיהפכו עם הזמן ללקוחות חדשים. זה conversion rate שאף רשת חברתית לא יכולה להתחרות איתו, בהשקעה מינימלית מצדכם. ברכות על הקד"מ.

האמת היא שאולי היום חברים רלוונטית מאי פעם, כי זו קבוצה של אנשים 'בשנות העשרים' שלהם שנראים לקראת ארבעים ככה, ועדיין לא מסוגלים לצאת מדירת שותפים למרות שלכולם יש עבודה מכניסה (שבאופן תמוה משאירה מלא זמן לישיבה בבית קפה על ספה שמחכה רק להם). זה די משקף את המציאות העכשווית, רק שהדירות של רוב קהל היעד הן לא במנהטן ולא מעוצבות בגווני פסטל ודורשות שלושה-ארבעה שותפים כדי לכסות את שכה"ד. אבל כן, יש מלא זמן לצאת לבתי קפה (עם הלפטופ) ולהנות מהרווקות כאילו אין מחר. למעשה, חסר בתמונה הזאת רק טינדר (אם כי נושא הדייטינג עדיין קיים בגרסה כלשהי), מישהו שעובד באובר/וולט, ורכישה סדרתית של מוצרים אופנתיים כדי לפצות על הריקנות הפנימית והיעדר האופק הכלכלי שלהם. אגב, שמעתי שסקראבס הולכים לקבל ריבוט בקרוב. קשה לי לראות את זה מצליח בסיבוב שני אבל לך תדע, אם זהו זה הצליחו לעשות קאמבק...

סיינפלד סמי-פדופיל, כמסתבר. ובאופן אישי, גם אז לא הבנתי את הגאונות של הסדרה שלו (אם כי אולי הייתי צעיר מדי).

בואי לא נהפוך את הפורום לעוד מעוז של woke culture שבו כל מי שלא מסכים איתך הוא טוקסיק ומזלזל. אמרתי את שאמרתי כי אתם אנשים אינטליגנטיים והפסולת הטלוויזיונית הזאת (רמה אחת מעל ריאליטי) שבה מזכירים לכם מתי לצחוק לא מסתדרת לי עם הפרופיל הגבוה שלכם. אני דוחף אתכם להצליח ולהשתפר דרך ביקורת ספק-בונה ספק-מעצבנת. בתגובה, אפשר לשאול 'איזה פודקאסט למשל' ולקבל המלצות, או שאפשר להתעלם, או שאפשר לשים את הסמליל שמצביע למטה ואז אזכור להבא שאתם לא קהל היעד שלי. אבל לדבר על זלזול והטפה לגמרי מפספס את הפואנטה, כי אם לא היו לי כוונות טובות בשורה התחתונה אז לא הייתי טורח לרשום שום דבר מלכתחילה. זה מרגיש כמו שידור חוזר של הדיון ההוא על האימיילים מלפני כמה ימים. אני שם לב שיש כמה חברי פורום שמותר להם להגיב ככה וזה עובר חלק ויש כאלה שרק פותחים את הפה ומיד צועקים עליהם שהם מזלזלים, מטיפים וכד'. תופעה מעניינת שאולי יום אחד אבין את ההגיון מאחוריה. אולי הקארספורום פשוט מיישר קו עם שאר האינטרנט והופך ל'מרחב בטוח' שבו אסור לפגוע לאף אחד ברגשות או להכניס ויברציות שליליות. זה עשוי להסביר כמה דברים.

רבאק, תמצאו לעצמכם איזה פודקאסט מעניין או משהו שימושי להאזין לו ביוטיוב. הסדרה הזאת מיצתה את עצמה תוך שתי עונות עוד כשהייתה חדשה, אז להתאבל עליה עכשיו?

כאמור, מנסיון די נרחב עם סדרת vostro העסקית של דל, היום גם זה כבר לא מבטיח כלום. לשים יותר כסף ישפר קצת את הסיכויים שלך, אבל זה כמו לקנות עשרים כרטיסים להגרלה במקום אחד.

לא הבנתי - אחד לרגל ימין, אחד לרגל שמאל, והשלישי למה? 🤨

היעדר גמישות וביצועים לא ברורים בתנאי מז"א שונים. 'דבק מגע' כשלעצמו זו הגדרה מאד רחבה, אבל השימוש המומלץ בו הוא בד"כ פנימי ונקודתי, לא לאורך מטרים וחשוף לאיתני הטבע.

שמח שהחלטת לשחרר, כי התמונה הזאת הזכירה לי את השרשור המיתולוגי של stio והדשבורד בפאביה שלו.

נשמע שהסיכון לנזק נוסף אם ינסו לתקן/להחליף גבוה מעוגמת הנפש שנגרמה לך. במצב כזה הייתי מבליג, מקבל את הנזק כ'נקודת חן' חסרת משמעות, וממשיך בחיי.

בשנים האחרונות VAG עושים הזזה יזומה של הסקאלה - סקודה היא מה שהיה פעם פולקסוואגן (מבחינת אבזור ואיכות החומרים), סיאט היא מה שהיה פעם סקודה, ואת הקצה התחתון השאירו לדאצ'יה ולקוריאנים. פולקסוואגן עדיין מייצרת כמה רכבי הנעה פנימית לפנסיונרים וציי רכב, אבל בגדול היא שברה לכיוון החשמלי ורוב הפיתוח כיום מתמקד בזה (ובמוצרים לשוק הסיני). לכן לא מפתיע לראות אבזור טריוויאלי שחסר באטקה, כי אם לא יוציאו אותו בכוח אז איך נדע להבדיל מהסקודה ולגבות עליה יותר כסף? זה מזכיר קצת את ה-badge engineering של ג'נרל מוטורס בשנות השמונים והתשעים. לגבי הכלא - האמת, לא שונה בהרבה ממה שראיתי בכלא רמלה כשהייתי שם בסיור לפני כ-15 שנה.

היה לי דל מהסדרה הזאת כמחשב עבודה (לפני כעשור) וזכור לי שהם היו בנויים לתלפיות, אבל לך תדע איזה קיצורי דרך והוזלת עלויות עשו עליו מאז. על סמך הניסיון החיובי שלי רכשתי לאמא שלי מחשב דל מאותה סדרה לפני כשלוש שנים והסתבר שיש לו בעיה כרונית של דה-למינציה במסך המגע, שהדבק שלו נמס ואז זולג על כל המקלדת ברמה שחייבים לנקות אותו עם אלכוהול לפחות פעם בשבוע. נסיון למצוא מחשב משומש לחלפים הראה שהבעיה קיימת ב-99% מהם ואף אחד לא לוקח אחריות, מתנצל, או עושה ריקול. דעתי היא שהיום, בין מועמדים בטווח מחיר ומפרט דומה, כדאי ללכת על זה שיש לו את האחריות הכי ארוכה. המוניטין של המותגים נשחק עם השנים, הלחץ לחדש ולהוזיל פשט כמו מגיפה בתעשייה, ולכן אין טעם להתרפק על העבר כשדל ו-IBM היו 'סוסי עבודה' וכל השאר היו 'זבל סיני'. היום הכל בחזקת זבל סיני עד שיוכח אחרת, כולל הדגמים הכי יקרים של החברות הכי נחשבות.

אני מודע לרקע המקצועי שלך ולא מתכוון לזלזל בו, אבל ההצהרה הזאת נשמעת כמו 'היה לי חבר שמת מזה' - לפחות כל עוד אתה לא מוסיף חלק ב' שמבהיר על אילו נעליים מדובר. במקצוע שלי (כשעוד עבדתי בשטח) מקובל לרכוש נעלי עבודה איכותיות פעם בארבע-חמש שנים ולהחליף מדרסים פעם בשנה, וזה בתנאים של 10-14 שעות ביום על הרגליים שש פעמים בשבוע. בארה"ב ובאוסטרליה יש סוגה שלמה של מגפי בוקרים שיכולים לחיות לנצח אם רק מחליפים להם סוליות פעם בכמה שנים. ויש עוד לא מעט דוגמאות בסגנון. יש הבדל גדול בסוג הסוליות, התמיכה הפנימית, המדרסים, ושאר החלקים האינטגרליים לנעל שאינו תמיד ביחס ישר למחיר. אבל לצאת בהצהרה גורפת שאחרי חצי שנה זוג נעליים צריך ללכת לפח (או לשימוש בסופ"שים), לא משנה אם הוא סניקר או מוקסין או מגף עור ולא משנה אם הוא עלה מאה שקל או אלף... זה קצת מכליל. למרבית האוכלוסיה שאינה סובלת מהתופעות שתיאר נהג לילה זה נשמע כמו הגזמה פראית וגישה מאד בזבזנית לחיים. אני לא אומר שאין לה מקום בתנאים מסויימים אבל נראה לי שמן הראוי לסייג קצת על מה מדובר. הנה כמה דוגמאות למוצרים בטווח העליון של סקאלת הסניקרס, ואפילו שם אפשר לראות הבדלים משמעותיים במבנה ובחומרים:

בשנתיים הראשונות הן היו בשימוש יומיומי, אח"כ התחלתי לעבוד מהבית וזה ירד לכמה שעות פעמיים-שלוש בשבוע.