Derish

לצערי הרבה מישראלים בספרד חיים ככה, במיוחד אלו שהגיעו ברילוקיישן ולא מתוך החלטה ספציפית להגר לכאן. זה לא נעשה בכוונת זדון אלא פשוט נובע מפרובינציאליות מסויימת, היעדר רגישות תרבותית (שאף אחד לא מלמד בביה"ס), וראייה אתנוצנטרית שמחשיבה את ישראל למרכז העולם. מהגרים ממדינות אחרות באירופה ולמעשה מכל מקום אחר למעט ארה"ב נוטים להתנהג בצורה הרבה יותר מכבדת, פחות בדלנית, ועם תפיסה מציאותית יותר של עד כמה הם לא מיוחדים בקונטקסט הבינלאומי. זה נכון אולי בארה"ב או בהולנד, מקומות שפתוחים תרבותית לזרים ושהתנהגות כזאת לא מציקה להם. אבל במדינות כמו ספרד, צרפת, איטליה וכו' זה לא עובר היטב וכשבוחרים לאן להגר זה משהו שכדאי לקחת בחשבון.

לא הייתי משליך מהמצב בוורשה או בקרקוב על כל פולניה. שמעתי מספיק עדויות מקולגות אוקראינים, שגם כשהיו מאד מנומסים אחרי תקופה לשכנים נמאס מהם והתחילה בריונות סטייל אמצע המאה הקודמת. אלו היו אנשים צעירים שעבדו, שילמו שכ"ד, לא ביקשו נדבות או קצבאות... ואמנם קיבלו אותם בזרועות פתוחות בהתחלה אבל אחרי שנה כבר הרעילו את חיות המחמד שלהם, החרימו את ילדיהם בביה"ס, וגרמו להם להרגיש כ"כ לא רצויים שהם העדיפו לחזור לעיר המופצצת שלהם במקום לבלות שם עוד יום. מסתבר שמחוץ לערים הגדולות אצלכם זו לא איזו אנקדוטה מבודדת של משפחה אחת אלא דפוס התנהגות נפוץ למדי. לעניין ספרד - מדובר במדינה שיצאה מדיקטטורה לדמוקרטיה רק לפני כמה עשורים ואפילו כשרק הגעתי לפה ב-2008 עוד פחדה מדוברי אנגלית למיניהם. המצב משתפר עם כל שנה והדור של היום גדל עם נטפליקס ויוטיוב, אבל אזור ברצלונה הוא עדיין קטלוני ברובו והספרדית היא בכלל שפה שניה פה. אנשים שגרים במגדלי שן מטאפוריים כמו סן קוגט או מרכז העיר הגדולה, שולחים את ילדיהם לבתי ספר מיוחדים בלי לנסות אפילו את מערכת החינוך המקומית, וחיים בגדול בבועה העשירה והאקספאטית שלהם, משדרים התנשאות ועליונות ולכן נתפסים פה (בצדק או שלא) כתופעה שלילית. ההשקפה המקומית אומרת שאם באת לגור בספרד אתה אמור לקחת את הטוב עם הרע ולחיות כמו מקומי, שזו פילוסופיה שכל מהגר מציב לה את גבולות הגזרה שלו. תחשוב על אדם צעיר יחסית שגר בארץ אבל לא שירת בצבא, עושה את הקניות שלו רק בטיב טעם, שולח את ילדיו לבי"ס בינלאומי, לא נוסע באוטובוס אלא מתעקש לנהוג לכל מקום, לא עומד בצפירה ואוכל חמץ בפסח, אפילו לא משתתף בישיבות ועד בית, ובאופן כללי מתנהג כאילו אף היבט שלילי של החיים בישראל לא נוגע לו - הוא חי כמו אורח שבא לשם רק בשביל השמש והאוכל הטעים. איך נראה לך שהיו מתייחסים אליו מחוץ לת"א או ירושלים? וזה עוד באומת הסטארט-אפ, שכולם בה מדברים אנגלית ונוסעים לחו"ל פעמיים בשנה... אז בספרד מי שרוצה לחיות ככה מוזמן לשלם בהתאם, אבל מי שמוכן לפתוח קצת את הראש ולאמץ את מנהגי המקום (לפחות באופן חלקי) יכול לזכות באורח חיים הרבה יותר מחובר לסביבה ומשתלם כלכלית. גם עם כל העבר הבעייתי והפחד מזרים, יש פה קהילות גדולות של יוצאי מרוקו, אלג'יר, הודו, פקיסטן, סין, ואפילו סנגאל שהמקומיים למדו לקבל ולהתקיים איתן בהרמוניה. המפתח לכך הוא שחבריהן מתחילים מלמטה ועובדים באותם מפעלים, אתרי בניה, שירותים עירוניים וכו' כמו הספרדים עצמם ולא באיזה בניין משרדים נוצץ מחוץ לעיר. הקהילה הסינית למשל התחילה כאן מלעבוד בבארים ומסעדות בשכר מינימום - היום 95% מהבארים בפרברים כבר בבעלותם, הם מעסיקים קטלונים צעירים בשכר ובתנאים מכובדים, והאוכלוסייה המקומית שמחה לשבת אצלם כל יום לבירה. כנ"ל עם המרוקאים, שהתחילו כעובדי תברואה והיום כבר יש להם חברות פינוי אשפה ניקיון ומיחזור שעובדות מעולה וזוכות להערכה מכל תושבי האזור. האנשים האלה מתלבשים קצת שונה ומדברים ערבית/סינית/הודית, אבל הילדים שלהם הולכים לאותם בתי ספר והם משלמים את אותם מיסים ולא מתחבאים מאחורי 'חוק בקהם' ושאר קומבינות, מה שגם מאפשר למקומיים להכיר אותם יותר טוב ולהפסיק לפחד. הם לוקחים את הטוב עם הרע, מוצאים את מקומם בקהילה, וקוצרים את הפירות.

סנט קוגט זה לא בדיוק פרבר מייצג. זה סוג של סביון/ארסוף קצת יותר גדול ומגוון שהמחירים בו דומים ולעתים גבוהים יותר מהשכונות הנחמדות של ברצלונה, אבל יש שם הרבה אקספאטים ובמיוחד ישראלים כי זה קרוב למשרד של HP ולביה"ס היהודי 'התקווה'. לצרכנים נבונים יותר, כולל אלו שעובדים ב-HP והילדים שלהם לומדים שם, יש לא מעט אופציות הרבה יותר משתלמות מסביב. אבל הן דורשות להיטמע בקהילה וללמוד ספרדית, וזה לא המיינדסט שרוב האקספאטים פה מגיעים איתו.

זה די מדוייק, פלוס הרבה בומרים שיושבים על האוצר הקטן שלהם כמו תושבי הצפון הישן בת"א. אלו מאיתנו שהם דור ראשון פה ועדיין עובדים לפרנסתם בד"כ מקבלים יחס עלות-תועלת הרבה יותר גבוה בפרבר מקושר היטב מאשר בעיר הגדולה. המקומיים, כולל אלו שנולדו וגדלו בברצלונה, כבר מזמן לא יכולים להרשות לעצמם לגור שם כי התיירים והאוליגרכים הקפיצו את המחירים. במרכז גרים בעיקר הקולגות הצעירים (בדירות שותפים עם בעל בית נצלן) וכמה חברי הנהלה בכירה שכבר לא סופרים את המשכורת אלא חיים מתיק ההשקעות שלהם. למה הכוונה? ובאיזה רדיוס כבר צריך להתגונן כדי להשבית שטח כ"כ נרחב?

אם נתייחס לבעיית הנדל"ן פה באופן כללי ולא רק למקרה הספציפי של קורן, אז זה בערך אותו סיפור כמו שתיארת + זה שרוב בעלי הנכסים הם בומרים שגדלו תחת השלטון של פרנקו וגורמים אפילו ליפן להיראות כמו גן עדן של פלורליזם וסובלנות + חקיקה מעוותת שמגנה על זכויותיו של דייר פולש/לא משלם יותר מאשר על אלו של בעל הבית. בעבר זו הייתה בעיקר בעיה של מהגרים, היום אפילו אם אתה ספרדי/קטלוני אסלי אבל רווק ובלי ילדים אתה נחשב ל'מסוכן' ותצטרך לעבור סדרת מיונים, מבחנים, ושאר פרוצדורות משפילות רק בשביל להגיש מועמדות לשכירת דירה שבסופה כלום לא מובטח. וזה עוד לפני שנכנסים לנושא של סוכנויות נדל"ן ומתווכים מקומיים... זהו המצב במטרופוליטן של ברצלונה, כולל כפרים נידחים במרחק שעה וחצי נסיעה מהעיר. אני מניח שאצל קורן במדריד זה אפילו חמור יותר, כי שם אולי יש פחות תיירים אך גם הרבה יותר כסף, ותעשיית שירותים נרחבת לעומת כלכלת הייצור של קטלוניה או החקלאות של החבל הבאסקי. מילא להתקשות בחודשים הראשונים, אבל פה יש לא מעט כאלה שגם אחרי חמש שנים של תעסוקה ותשלום מיסים נחשבים למצורעי נדל"ן. וכאמור, לאחרונה זה כבר נהיה נורמה שלא מפלה בין מהגרים למקומיים.

הפרוייקטים של BeCorp כפי שהם נקראים פה רק מתחילים לצוץ אצלינו בשנים האחרונות אבל נחטפים מהר. הם באמת מציעים שירות אטרקטיבי בשוק הנדל"ן המעוות פה ולפעמים אני תוהה למה אין יותר חברות בתחום הזה. מצד שני, בעוד שלמוצר שלהם יש יתרונות מובהקים למהגר טרי כמוך, לתושב קבע או אזרח עם סכום כזה פנוי בחודש כנראה כבר יותר משתלם לקנות משהו (במיוחד אם יש משכנתא בתנאים מועדפים כמו בסוף הפנדמיה). שמח לשמוע שהסתדרת בתחום הזה. כל סיפור מציאת הנדל"ן, הרישום המקומי וכו' זה בושה למדינה הזאת שאין לה לדעתי אח ורע בשום מקום אחר במערב אירופה. זו גם הסיבה העיקרית שנכון להיום, אני לא ממליץ לאף אחד לעבור לפה.

מגדלים באירופה בד"כ באים בשני טעמים, זה שתואר לעיל וזה שנבנה בשנות השבעים-שמונים וכעת נמצא בשכונת מצוקה. לגור בשני אולי לא בוחרים אבל בראשון בהחלט כן. זה דיון פילוסופי, אני מניח שאצל קורן לא מדובר באיזה מגדל יוקרה עם קונסיירז' בכניסה אלא פשוט בבניין גבוה יחסית שנבנה על פיסת קרקע יקרה, ע"י יזם שרצה למקסם רווח על חשבון רווחה.

תזכורת טובה מדוע אני מתחבא בפרברים - בבניין שלי שלוש קומות ובכל העיירה כמעט ולא בונים מעל חמש. לא מבין את האנשים האלה (בלי קשר למדינה) שבונים מגדלים או רוצים לגור בכזה, במיוחד כשאין איזו מצוקת קרקע אקוטית כמו בארץ. מקווה שלפחות החניות שלכם מרווחות מספיק ולא בגודל של קלמר עפרונות כמו אצלנו.

אה, משום מה חשבתי שאתה בפורטוגל... כמובן, מדריד היא שורש כל מה שרע אצלנו. מגיע לכם. יש לך השקפת עולם מאד צינית ועצובה, לא פעם ראשונה שאני שם לב לזה. מוזר שאתה גר בהולנד ולא במזרח גרמניה.

חלילה נמסיס, מדינה קצת מפגרת אבל אופטימית. 😜 סתם, אני מת לבקר שם כבר. מעניין שאצלנו המים זרמו חופשי. באמת תהיתי לגבי זה. כנ"ל - שלא לדבר על פנסים בכל חדר, רדיו עם סוללות, ומלאי הישרדות לשלושה ימים של מים ושימורים. רק את הגנרטור עוד לא הספקתי לקנות, למרות שכבר עשיתי עליו שיעורי בית. לא ידעתי, תודה. בדיוק. ואפילו אם מערכת ניהול אחת נפלה, היא לא אמורה להפיל אחריה את השכנות/משת"פיות.

הספקולציות נעות בין פוטין לחבר הסיני שלו ואפילו לטראמפ ושות', שמנסים ללמד את אירופה לקח. פאשלות זה כשהצוענים גנבו כבל נחושת והשביתו את הרכבת האזורית לשלושה ימים, לא משהו בסד"ג כזה.

זה אחד הדברים התמוהים בסיפור - לכאורה ספקים שונים ורשתות שונות עם מקורות אנרגיה שונים. הקשר אינו ברור, וזה שאף אחד לא מספק בינתיים הסבר רשמי (אפילו לסימפטום, ניחא למחלה) לא עוזר לשקט הנפשי.

אתמול יצאתי מהבית בסביבות 12:25 והתחלתי לנהוג למשרד. זה היה יום חמים ושטוף שמש עם לא הרבה תנועה בדרכים, אך לאחר מספר דקות שמתי לב שאף רמזור אינו פועל. מלמלתי לעצמי מתחת לשפם שבטח שוב איזה חואן מקומי עשה עבודות תחזוקה ושכח להרים את השאלטר, אבל זה כבר היה פחות משעשע כשהגעתי לעיירה הבאה וגם שם הרמזורים לא פעלו. הנהגים הספרדים, במיוחד באזור הפרברי שלי, הם די מנומסים ורגועים לכן כולנו הסתדרנו בינינו ללא שיבושים. בהגעה למשרד השער נפתח כרגיל אבל הדלת לבניין כבר לא. פה חשדתי... https://www.ynet.co.il/news/article/sjha7kp1xl תוך כמה דקות הבנתי מהקולגות שמדובר בהפסקת חשמל חריגה שהשביתה את רוב ספרד, פורטוגל, וחלק נכבד מדרום צרפת. המנוסים בינינו מיד הניחו שמדובר בהתקפת סייבר-טרור, אבל המשכנו להסתובב במשרד ולהתנהל פחות או יותר כרגיל משום שה-WIFI איכשהו עדיין פעל (ככה"נ על חשמל סולרי מהקולטים שהתקינו אצלנו בחורף). לקראת השעה 14:00 כבר התחילו להגיע דיווחים על הצטברות פקקים בכבישים ודיבורים על כך שאולי כדאי לחתוך הביתה. ב-14:30 נשמעה אזעקה בבניין עם הוראה להתפנות באופן מסודר, לאסוף את הילדים (למי שיש) מביה"ס, להציע טרמפ לקולגות שגרים בסמוך אלינו, ובגדול להישאר בבית עד להודעה חדשה. האינטרנט הסלולרי עבד קצת חלש מהרגיל עד השעה 17:00 בערך ואז שבק עד 23:00. הנהיגה הביתה הייתה די רגועה ולקחה בסה"כ כמה דקות יותר כי נסעתי דרך כבישים כפריים ועירוניים, לאחר שראיתי את התורים הארוכים בתור אל הכביש המהיר. בהגעה בירכתי על ההרגל הספרדי לא להשתמש בתגים או קודנים שאפשרה לי לפתוח את כל דלתות הבניין והחניה באופן מכני. גם בהמשך היום אפוקליפסת הזומבים לא הגיעה - האוטובוסים המשיכו לנסוע עד חצות, משאיות הזבל עשו את עבודתן, וכו'. לפנות ערב ראינו קצת יותר נוכחות משטרתית מהרגיל, אבל הברים היו מלאים (מכירת חיסול של הסחורה במקרר - תשלום במזומן), ילדים שיחקו ברחוב, ובגדול לא נראה שמישהו התרגש מהסיפור מלבד קצת רכילות פה ושם על כך שפוטין בא לתת לנו שיעור בסייבר-סקיוריטי. הממשלה נמנעה מספקולציות, למרות שהחדשות דיווחו על איזו תופעה אטמוספרית הזויה שאף אחד לא לקח ברצינות. בעיר הגדולה ברצלונה המצב היה שונה. נפח התנועה היה גבוה בהרבה ולכן קשה יותר לניהול, עם פקקים ארוכים בכניסה אל וביציאה מהעיר. כל מי שהיה על רכבת במהלך הפסקת החשמל נאלץ להתפנות ברגל, לשם הופנו גם רוב המוניות והאוטובוסים ע"מ לחלץ נוסעים שנתקעו רחוק יחסית. המהגרים והתיירים למיניהם נכנסו לפניקה, התנפלו על הסופרים ורוקנו את מדפי נייר הטואלט והמים המינרליים. חנויות המקס-סטוק והאלקטרוניקה עשו מכה ממכירת כל דבר שנראה כמו רדיו על סוללות במחירים מופקעים, בזמן שאלו מאיתנו שעדיין מסתובבים עם טלפון סלולרי ישן עם שקע לאוזניות ורדיו מובנה גיחכו בצד. היה שמח. החשמל התחיל לחזור בהדרגה החל מ-18:00, תחילה בעיר ובהמשך גם אצלנו. לקראת 21:00 חלק מהשכונות אצלי בעיירה כבר חזרו לשגרה אבל אצלי בבית זה לקח עד חמש בבוקר. סה"כ היה יום די אבוד, אבל ללא נפגעים חוץ מהגלידה בפריזר. אם שרדתם את הפנדמיה ועדיין תהיתם איך זה ירגיש כשסוף העולם יגיע או כשמלחמת העולם השלישית תתחיל - אתמול קיבלנו הצצה קטנה. כנראה שזה לא יהיה מזעזע במיוחד לחלקנו בעוד שאחרים יתחילו לפרכס אחרי חצי שעה בלי אינטרנט. אתמול ההתאוששות הייתה מהירה יחסית ויקח עוד לא מעט זמן עד שנוכל לדעת מה באמת גרם לארוע, אבל בעיניי זו הייתה תזכורת טובה לכך שהמלחמה המרוחקת באוקראינה היא לא באמת כ"כ מרוחקת, ושכל הארועים הגאו-פוליטיים שאנו קוראים עליהם באינטרנט בסופו של דבר יכולים להגיע גם אלינו בתוך מספר שעות. שאלות?

RTFM. כל רכב והשיטה שלו, ברובם השלט לא רלוונטי בכלל והתכנות או העצירה הרגעית מתבצעים מהכפתורים שעל הדלת עצמה.

כשמכוונים אותה לגובה של אדם ממוצע (165-175 ס"מ) זה מצמצם משמעותית את כמות הפגיעות לעומת מצב שבו הדלת נפתחת אל השמיים.

היום נהוג לקרוא לזה קינק כיוס. מדוייק, וכך זה גם בספרד. פה לא מרססים אלא בעיקר דוקרים, אבל זה נטו בתוך אוכלוסיות המהגרים השונות (בעיקר מארצות ערב ודרום-מזרח אסיה). האזרח הממוצע קורא על זה בעיתונים ונחרד קלות, אבל לא באמת מרגיש את זה ביומיום. כיוסים ופריצות לרכב יש חופשי, אבל לא פשע אלים.

מעניין מתי היו שם כאלה בפעם האחרונה. זה לא קובה שעדיין נוסעת על מכוניות אמריקאיות משנות ה-50 וה-60, צי המוניות והאוברים בריו די מודרני וכולל בעיקר מוצרי GM ופיאט מהעשור האחרון.

לדעתי זה נגרם מפגיעות הדלת החשמלית בעת הפתיחה, או ליתר דיוק מכך שהבעלים לא טורחים לקרוא את ספר הרכב ולכוון אותה. אני נוהג לעתים קרובות במכוניות שכורות וזה אחד הדברים הראשונים שאני תמיד עושה כשאני מקבל אחת עם דלת חשמלית - בדיוק כמו לכוון מראות, מושב, או זווית הגה. מי שלא אינטליגנטי או חרוץ מספיק כדי לבצע את המשימה הכ"כ מסובכת הזאת, שישלם על תיקונים או שיסע עם צלקות. מבחינת היצרן, אני לא חושב שזו מקריות או פספוס עיצובי. יש יצרנים שפשוט אוהבים לייצר עבודה (לעצמם או לאחרים) ודרישה לחלפים בעתיד ויש כאלה שמתעדפים את נוחות הלקוח ומוכנים לספוג 'הפסד' קטן על הכנסות עתידיות ע"י חשיבה ארגונומית. דוגמה טובה לכך היא פורד בשנים האחרונות, עם מערכת הגנת הדלת שלה בפוקוס, קוגה וכו' - פתרון מכני פשוט ולא יקר: זה הבדל עקרוני בפילוסופיה של היצרנים השונים, ומתקשר לדיון רחב יותר של מה הלקוח מקבל תמורת הכסף שלו והאם הוא באמת מכתיב את התנאים או רק בוחר מתוך מה שהיצרן הרשה לו. בתור אנקדוטה - במשך שבוע נסעתי על מרצדס GLE מאובזרת למדי במיאמי ובשבוע שלאחר מכן קיבלתי פורד קוגה בדרגת אבזור גבוהה בפרנקפורט, שעלתה בערך 40% פחות. אני יכול לומר בבטחון מלא שאילו היו נותנים לי לבחור היום בין שני הדגמים לשימוש אישי, אפילו כרכב חברה שאני לא משלם עליו - הייתי הולך על הפורד, שהוא פשוט מכונית טובה יותר בכל פרמטר אפשרי. המרצדס מכתיבה לך איך לחיות בשביל להיות ראוי לה, בעוד שהפורד די בנויה מסביב לנהג ולצרכים שלו. אבל מן הסתם אנשים מקבלים החלטות רכישה על בסיס פרמטרים אחרים ופחות אובייקטיביים, לכן ממשיכים להיענש ולשלם את המחיר, גם מעבר להחזר החודשי של ההלוואה.

אין כאלה (מלבד כמה מוצרי נישה לא רלוונטיים), לכן אני לא מסתמך על ההיצע הקיים ונושא איתי ארנק עם כרטיסים ומזומן. מש"ל. 😄

אם זה היה בארה"ב, ועד השכונה כבר היה קונס אותו על המפגע הסביבתי... ממש חבל, כי עם פוליש/וקס יסודי ושילוט קצת יותר איכותי (ללא הרקע הלבן לפחות) זה היה יכול להיות גרסה ישראלית למסחריות האספנות הבריטיות: מצד שני, העסקים כנראה הולכים לא רע אם הוא גר בשכונה האשכנזית שלך. בטח גובה במזומן.

באירופה ובארה"ב, גם מקומות שמקבלים כרטיסי אשראי לא תמיד עושים זאת עם NFC. אפילו בתחנת הדלק החביבה עליי פה ליד העיר הגדולה ברצלונה עדיין צריך להכניס כרטיס פיזי לחריץ ע"מ לשלם, קל וחומר באיזה חנות חצי-חוקית של פקיסטנים או במשאית אוכל באלבאמה. אני לא מבין את הצורך שלך ליירט כל הודעה שלי כאילו אני איזה מפגר שלא יודע איך טכנולוגיה עובדת. יש בעולם הזה אילוצים וסיטואציות שטרם נתקלת בהם וזה לגיטימי שאנשים מסויימים יתנהגו באופן שנראה לך לא הגיוני ע"מ להתמודד איתם. התכוונתי לסוללה נשלפת של פעם, קלת משקל ומוחלפת תוך שניות. יש לי גם power bank בתיק הגב, אבל זה פתרון מסורבל שלוקח זמן ולא תמיד יש איפה לתקוע אותו. סצנריו טיפוסי - טיסה שהתעכבה, רכב שכור של יונדאי/קיה ששקע ה-USB שלו בקושי נושם, ולפניי עוד ארבע שעות נהיגה ללקוח/בית מלון. לפני הטיסה לא היה לי זמן להטעין, במטוס לא היו שקעים (כי זה לואו קוסט אירופאי), וברגע האמת אני עם 15% סוללה שלא יספיקו אפילו לשעה. אם לא זכרתי לחבר את ה-power bank במטוס, אז בהצלחה עם זה.

מדריד/ברצלונה וספרד הפרברית/כפרית שאני גר בה זה דברים שונים. מרבית בתי המגורים פה עדיין עם מנעולים מכניים, וכך גם המעליות והדלתות הפנימיות לחניונים. העבודה לוקחת אותי לכל מיני מקומות במהלך השבוע, ובשאר אירופה (בעיקר צרפת/גרמניה/ואנגליה) כרטיס אשראי אמנם עוזר 90% מהזמן אבל ה-10% הנותרים יכולים ממש לדפוק לי את סדר היום. החל ממסעדות (אפילו במרכזי ערים), עבור בחניונים ומדחנים, וכלה בנהגי מוניות שהטרמינל שלהם 'לא עובד' מסיבות מסתוריות. יש מקומות בהם אני מעדיף לשלם במזומן ולא לחשוף את כרטיס האשראי או את פרטי הבנק שלי, ואני גם לא תמיד יודע מתי והיכן היום שלי יסתיים או האם יהיה לי מקום וזמן להטעין את הטלפון. יש אנשים שלוקחים את זה לרמה הבאה ומחרימים מקומות בהם אין תשלום ללא מגע... אני עוד לא הגעתי לשלב בחיים שבו אני יכול להשאיר את הארנק או את המפתחות בבית, או להסתמך באופן מלא על טלפון ללא סוללה נשלפת. אני מבין שלמי שגר ועובד בסביבה עירונית ומסתובב פחות או יותר באותו מסלול מדי יום כל השיקולים לעיל פחות רלוונטיים.

בעבר היו שוללים לו את הגישה לאוף טופיק על עדכון כזה... הולך ופוחת הדור.

אני שמח לשמוע שאתם גרים ועובדים במקומות שבהם כולם מקבלים כרטיסי אשראי, למכשירים האלקטרוניים שלכם אף פעם לא נגמרת הסוללה, והחיים נטולי בלת"מים באופן כללי. אצלי זה לא המצב.

ואיך אתה נכנס לבניין, בודק את תיבת הדואר, או ניגש למחסן או לחניה? הכל על קודנים/מנעולים חכמים, או שאתה פשוט גר בבית פרטי? המשפט הזה מזכיר קצת את ה'שנים אני כבר מסתובב בלי ארנק' של ליביו ושות'.