מחוזי-מהותה של בדיקת המאפיינים הנערכת לנהגים

[kompy]

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב טופס בדיקת המאפיינים וסביב השאלה האם היה, בו בענייננו, די לביסוס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות(לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודה ותקנה 169 לתקנות) במקום הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לסעיף 26(2) לתקנות.

ההבדל בענישה בין שתי העבירות הללו הינו מהותי, שכן עונש פסילת המינימום בגין נהיגה בשכרות עומד על שנתיים ימים ואילו עונש פסילת המינימום בגין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים עומד על שלושה חודשים.

 

ההכרעה בערעור דנן תיגזר מהתשובה לשאלה האם על פי טופס בדיקת המאפיינים, שמשקף כאמור את התרשמותו של המתנדב, אשר זילברשפורן, הוכח מעבר לספק סביר, כי המשיב נהג כשהוא שיכור בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה?

 

נוכח האפשרות שבדיקת המאפיינים בוצעה למשיב לאחר בדיקת הנשיפה (אשר הצביעה על ריכוז של 625 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף) יש חשש שתוצאות הבדיקה שנפסלה בסופו של יום, השפיעה על המתנדב שמילא את טופס בדיקת המאפיינים. שכן, ברור שנוכח תוצאה כ"כ גבוהה הסבירות שאדם יעבור את בדיקת המאפיינים בהצלחה, היא נמוכה. לא זו אף זו, בנסיבות העניין קשה לסמוך על התרשמותו הסובייקטיבית של המתנדב שאפשר שהושפעה מתוצאות בדיקת הינשוף. לפיכך כל שנותר לחובתו של המערער הוא אלמנטים ממבחן הביצוע - הליכה לא יציבה על קו; החטאה של הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות והבאת אצבע יד שמאל לאף בעיניים עצומות. אך לעומת זאת הייתה עמידתו יציבה.

 

אולם, עצם פסילת בדיקת הנשיפה על ידי בית משפט קמא (החלטה שהמדינה לא ערערה עליה), הספק המתעורר באשר לעיתוי ביצוע בדיקת המאפיינים ואי הדיוקים במילוי הטפסים יש בהם כדי לעורר את הספק הסביר באשר לשכרותו של אדם.