המסע שלי במנהרת הזמן

[אלעד]

שנתיים בדיוק עברו מאז רכשתי את ה-146 ומכרתי את ה-33. אומנם צברתי לא מעט חוויות (טובות וטובות פחות, אבל לפחות תמיד זה נגמר בחיוך, למרות הכל) עם ה-146, אבל בכל התקופה הזאת לא ממש יצא לי לנהוג או אפילו רק לנסוע ב-33.

את האקסית יוצא לי לראות מידי פעם בפעם, שכן בעליה גר לא רחוק ממני. איכשהו, בכל פעם שראיתי אותה, נורא קיויתי שהוא ירד למטה, כך שאנסה לפרוט על רגשותיו ואולי גם להוציא ממנו איזה סיבוב קטן למזכרת, מה שכמובן לא קרה מעולם.

לא מזמן, אחד החברים שמגיע בקביעות למפגש של מועדון אלפא רומיאו בהרצליה רכש 33 1.5 מוזרקת - ממש כמו שלי!

אותו חבר לא התמהמה יותר מידי, וכבר לאחר הרכישה הכניס אותו למקצה ישור קו. אומנם עוד נכונה לו דרך ארוכה למדי עד שיסיים את ישור הקו (וכל הכבוד לו על הרצינות התהומית שבה הוא משקיע ויורד לפרטים!), אבל בינתיים הרכב כבר נוסע בצורה פחות או יותר תקינה.

היום, לאחר שהבטיח לי זמן רב, נתן לי החבר את מפתחות הרכב. אז נכון, צריך להחליף בוקסות ובולמי זעזועים, וככה"נ גם לעשות כיוון פרונט טוב, אבל אלוהים! ה-33 הזאת פתאום הזכירה לי כמה טיפש הייתי כשמכרתי את האקסית שלי! איזה צליל! אילו תגובות של המנוע!

כשנתתי גז, פתאום הרגשתי איך אני חוזר לימים שבהם הייתי חייל וחיפשתי 33. צליל המנוע, כמו אז, פשוט הרטיט אותי. נשבע לכם, העברתי יד על הראש כדי לבדוק אם בטעות השיער שאיבדתי במשך הזמן שחלף צמח לי בחזרה

החזרתי את ה-33 לחניה בהרצליה ועברתי מיד לסיבוב ב-146. אתם יודעים, חייבים לבדוק כיצד פער השנים בינהן בא לידי ביטוי. כבר בלחיצה הראשונה על הקלאץ' כמעט עשיתי חור ברצפה מרוב שלחצתי חזק - עוד הרגל שנשאר לי מה-33

 

לסיכום: הקלישאה "אין דברים כאלה" מעולם לא היתה כה רלבנטית. אומנם עם אלפות ישנות "באמת" אין לי ניסיון, אבל ה-33 מייצגת משהו שאין יותר ממנו: את אותה פשטות, קלילות, פראות ו... אתם יודעים מה - גם קצת גמלוניות, שעברו להן מהעולם.

ה-146 עולה עליה בכל פרמטר: היא אבסולוטית בנויה טוב יותר, איכותית יותר, ובעלת ביצועים מליגה אחרת לגמרי. ועדיין, במקום כלשהו, זה קצת צובט בלב שהמכוניות שלנו איבדו חלק מאותו חיבור לא מובן מאליו בין המכונה לנהג. אני חושב ששתי הנסיעות שעשיתי היום - ב-33 וב-146, ממחישות היטב את הפער בין האסכולות השונות בעולם הרכב: זאת שגורסת שהנהג חייב להיות מעורב בהכל וכי כל האמצעים (והחושים) כשרים לכך, ולעומתה האסכולה הגורסת שיש דברים שעדיף שלא יגיעו לנהג. לכל אחת משתיהן יש יתרונות, רק שאחת מהן כבר פסה לה מן העולם הזה לבלי שוב.

 

אנצל את ההזדמנות כדי לאחל לבעל ה-33 שיהנה איתה לא פחות ממה שאני נהניתי עם ה-33 שלי (וגם עם שלו בסיבוב שעשיתי היום), ולהודות לו על כך שנתן לי את הסיבוב.

 

נ.ב.: קצת לפני שחזרתי להרצליה, עמדה ליידי ברמזור מרצדס SLS. מכונה מדהימה, אבל זה כבר לסיפור אחר.

[dvirk11]

נ.ב.: קצת לפני שחזרתי להרצליה, עמדה ליידי ברמזור מרצדס SLS. מכונה מדהימה, אבל זה כבר לסיפור אחר.

 

נו, נתתה לה רכבות ?:twisted:

[אלעד]

עם 33 1.5? המקסימום שיכלתי לתת לה זה לוח זמנים של הרכבת.

[matanfr]

אלעד, לדעתי יש צדק חלקי כשכתבת:

זאת שגורסת שהנהג חייב להיות מעורב בהכל וכי כל האמצעים (והחושים) כשרים לכך, ולעומתה האסכולה הגורסת שיש דברים שעדיף שלא יגיעו לנהג. לכל אחת משתיהן יש יתרונות, רק שאחת מהן כבר פסה לה מן העולם הזה לבלי שוב

 

אין כמו רכב שעבר קילומטרז' מספק על הכביש. לדעתי, הרכבים עם תיבה ידנית מעבירים הרבה יותר תחושה ונותנים הרבה יותר מעורבות והנאה מנהיגה. על אחת כמה וכמה שמדובר ברכבים משנתונים גבוהים יחסית, שעדיין אין בהם את כל המערכות ההידראוליות המתקדמות שיש לרכבים עכשיו.

 

במשפט אחד-רכב שבו אתה "מרגיש" את הנהיגה.

 

ובנימה אישית-לאמא שלי יש פיאסטה בת 13 שנה.חלודה מבחוץ (הצביעה של הדגמים הללו לא משהו,בלשון המעטה),ידנית, שהזדקנה בכבוד בלי הרבה תקלות מכניות. אני מגיע פעם בכמה זמן לסוף שבוע בבית עם הרכב האוטומטי מהעבודה. כל פעם שאני רואה את הזקנה החביבה הזו מתחשק לי לתת לה איזה סיבוב קטן כדי להרגיש מה זה לנהוג על רכב ידני, ואיך זה להרגיש את הכביש וממש להנות מנהיגה. על הרכב הזה צברתי ניסיון של שנים בנהיגה. אם היו מציעים לי רכב ידני באותה רמת אבזור לעומת אוטומטי- הייתי הולך על ידני בלי לחשוב פעמיים.

[oyway]

זה לא רק הגיר שעושה את ההבדל, הרי אלעד מדבר על ההבדל התהומי בין ה146 ל33 ושתיהן ידניות.

החוויה של נהיגה באוטו ישן היא שונה מבאוטו חדש, מהמון סיבות.

לפני כשנתיים קפצתי לחבר עם הרכב של אבי - סובארו פורסטר טורבו. לחבר יש אלפא 75, והוא נתן לי סיבוב. היה נהדר, למרות שהגיר נמצא במקום הלא נכון וזה משפיע קשות על העברת ההילוכים, ולמרות שההגה לא ממש מול המושב אלא קצת בזוית שמאלה, ולמרות עוד המון דברים אחרים כל כך נהנתי מהאוטו הזה!

הבנתי עד כמה נהנתי מהאלפא כשעברתי לפורסטר.

לפורסטר רק יתרונות - יותר כח, היא משדרת הרבה יותר ביטחון, ברקסים יותר טובים (למרות שזה סובארו - הברקסים ב75 הזאת היו זוועה) ועוד יתרונות אבל כל אלו לא שינו כלום, אחרי האלפא כשנהגתי בפורסטר הרגשתי כאילו אני משחק במחשב.

אני חושב שזה ההבדל שעליו אלעד מדבר, וזה לא בהכרח קשור ספציפית לגיר, למנוע או למתלים. זה הכל ביחד.

כל זה נכתב למרות שאלפא 33 זו האלפא השנואה עלי בהיסטוריה.

אלעד, אל תעלב. את ה145\146 אני אוהב למרות שהם פיאט טמפרה

 

דניאל.

[oferh]

לא יודע לגבי ה- 33, אבל גם אני עשיתי סיבוב קצר באלפא 75 באזור בית אורן והתאהבתי. אני לא מבין מה יש במכונית המתפרקת הזאת שהוא כ"כ כיפי אבל זה לא משהו שאפשר למדוד במספרים או בנתונים טכניים.

[אלעד]

אני חושב שזה ההבדל שעליו אלעד מדבר, וזה לא בהכרח קשור ספציפית לגיר, למנוע או למתלים. זה הכל ביחד.

זאת בדיוק היתה כוונתי.

אלעד, אל תעלב. את ה145\146 אני אוהב למרות שהם פיאט טמפרה

פיאט פיאט, אבל איזו פיאט!

[חן פרחי]

אני חושב שאתה בין הבודדים שמתגעגע למכונית הזו, שיחד עם האלפא 6 האלפא 90 וה 155 הגמלונית, אלפא בשמחה היתה מוחקת אותן מההיסטוריה שלה.

ה 33 יכלה להיחשב כמכונית לא רעה כשהוצגה בשלהי 83', וכבר אז נחשבה כפחות טובה ברוב פרמטרי הנהיגה מהאלפא סוד, אבל השנים ממש לא עשו לה טוב ורוב מיגרעותיה האפילו על הדברים הטובים שבה - עיצוב נאה ומנוע וביצועים טובים.

ה 146 שהתבססה על פלטפורמת ה "2.54" שמקורה בפיאט טיפו היתה עדיפה על ה 33 לעין ערוך ושיעור, ולמרות שספק אם תיחשב אי פעם לאלפא קלאסית, לפחות היא היתה מכונית טובה לזמנה.

[אלעד]

צריך להבין משהו: אני לא מנסה לטעון שה-33 הצטיינה במיוחד בתחום כלשהו או היתה בבחינת עילוי של פעם בדור.

ההיפך הוא הנכון: ה-33 מצטיינת בעיקר בזריזות בזכות משקלה הקל יחסית ומנועה תאב הסל"ד. לשלילה, אפשר לציין את הבלמים החלשים מאוד שלה ואת ה-TURN IN המאוד לא מבריק. תוסיף לזה גימור לא הכי מוקפד ותנוחת ישיבה "מעניינת", וקיבלת מכונית שכל אדם רציונלי ידחה על הסף. וכאן בדיוק מתגלה גדולתה: את ה-33 לא רוכשים מסיבות רציונליות. סביר להניח שכל צרפתיה או גרמניה בנות זמנה יעשו את העבודה טוב יותר, לעתים אף בעלות נמוכה יותר. הבעיה שלהן היא שהן לא ממש השכילו לרקוח את אותה נוסחה לא ברורה, שמחברת בינן לבין הנוהג בהן. אז נכון שלצרפתיות יש היגוי טוב והגרמניות מהונדסות לעייפה, אבל סוד הקסם של ה-33 טמון דווקא באותו "רישול", אם נקרא לזה כך. תחשוב על הנער הפוחז של השכבה, ההוא שהבריז מכל השיעורים, היה נכשל בכל המבחנים ותמיד הלך מכות עם כולם. בניגוד לאלה, ההצלחה שלו בקרב בנות המין היפה היתה לא מוסברת, לא הגיונית, ובעיקר: לא משהו שאפשר להתווכח עליו.

בשיא הצניעות, אני לא חושב שהבעיה שלי היא יכולת התבטאות, ועדיין זה לא משהו שאני ממש יכול להסביר אותו במילים.

[אורן]

אלעד, תנהג באלפאסוד ותבין עד כמה ה-33 גרועה. אתה משווה 33 דור3 מתחילת שנות ה-90 שהיא לא מהווה כל שיפור לעומת הסוד שהוצגה 20 שנה קודם.

33 אולי האלפא הנמכרת בכל הזמנים טובה בסעיף ההנאה מנהיגה, היגוי, בלמים וכו'.

ההיתרון של ה-33 הוא המזגן...

 

בשבילי אלפא 33 היא תורמת איברים לאלפא סוד.

 

בשנת 92' ניסתי לשכנע את ההורים שלי לקנות 33, 1.5 או 1.7 לאחר נהיגת מבחן הבנו שאין כל שיפור לעומת הסוד שלנו (83'), הסוד עד היום חייה ובועטת...

 

אורן