צודק, הגיע הזמן.
עבדתי 5 שנים במסעדת בשרים שהיא גם מקום בילוי לערסים בעיקר, נרגילות וקריוקי... אתם מבינים את הטייפ.
בהתחלה מלצרתי ואז ניהלתי את המקום גם תקופה ארוכה. המשכורת שלי בתור מלצר התבססה רק על טיפים, ואם לא הייתה עבודה הייתי מקבל השלמה לשכר מינימום (או 30 לשעה)
בכל אופן התלושים שלי היו פקטיבים לחלוטין (200 שקל בתלוש). לא היו לי שום זכויות סוציאליות. אם לא הייתי מגיע ליום עבודה בגלל מחלה או חופשה כמובן שלא היה מגיע לי שקל (והייתה תקופה שבגלל בעיה בריאותית לא עבדתי קרוב לחודש!)
אחרי שחלק מהזכויות שלי גם קופחו בהיותי אחמ"ש, זמן שבו קיבלתי תלוש משכורת כמעט 'כשר', ולאחר שרדפתי אחרי המעסיק במשך חצי שנה לקבלת ההפרשים שמגיעים לי והוא לא נענה, החלטתי להגיש נגדו תביעה... כבר הגענו ל6 דיונים בבית משפט וכרגע הדיון האחרון נדחה ואמור לסגור את הסאגה הממושכת הזאת שנמתחה כמו מסטיק, אם יהיה רלוונטי אני גם אעדכן בפסק הדין כשיגיע.
מעבר לזה עבדתי בעוד מסעדות וגם בחברת כח אדם בין הגדולות ביותר בשוק, עבדתי במלון בוטיק שלא מגיעים אליו כמעט ישראלים אלא בעיקר תיירים, והאורחים כבר היו מכירים אותי אישית ואהבו אותי מאוד. לא הייתי מקבל טיפים אלא שכר שעתי, ולא עשיתי בגלל זה את עבודתי פחות טוב או יותר טוב.
אני נגד תרבות הטיפים למרות שהייתי חלק משמעותי ונהניתי ממנה בעבר, ולו מהסיבה שהייתי נער-בחור צעיר ותמים שלא מבין מה מגיע לו על פי החוק בתור עובד. במקרה קיצוני וגרוע במיוחד אחרי שנתיים-שלוש בעבודה שאני מרוויח X ש"ח בחודש, הייתי נזקק לביטוח לאומי (נגיד תקופת הקורונה עכשיו היא דוגמא מאוד מאוד מאוד רלוונטית), אבל לא היה להם על פי מה לשלם לי.
נ.ב.
היום אני מקבל את השכר הכי גבוה שהיה לי מעולם וזה בגלל שב2 העבודות שלי מעריכים אותי והעלו לי את השכר לא פעם ולא פעמיים. מעבר לכך שאני מקבל בונוסים על תפוקה טובה.