לא הבנתי את העליהום שעושים על פות"ש באשר לחששות שלו.
אני יכול להתחבר למה ש @Michazzz כתב.
גם אני רואה אצל רוב הזוגות הגרושים שמה שהשתנה זה האישה שהפכה לקרירה/מתוסכלת/מופרעת בצורה כזו או אחרת, מה שהרס את הזוגיות ובעיקר גרם לגבר להרגיש כאילו היה שם רק כדי "לתרום זרע".
ברור שזה לא המצב תמיד, יש לי שכנה ממול שהיא גרושה כבר מעל ל15 שנה, והגרוש וזוגתו מגיעים כל הזמן לפה, עושים חגים ביחד ומגדלים את 3 הילדים במשותף.
אם אחוז הגירושין היה נמוך הייתי אומר לפות"ש שהוא בהחלט מגזים, אבל מדובר על משהו כמו 30 אחוז, שזה גבוה. אתם רוצים להגיד לי שכל אחד שמתגרש התחתן בידיעה "אה בסדר יום אחד נתגרש, זה לא באמת לכל החיים"? כנראה שלא. אני מכיר זוגות גרושים שהיו מאוהבים עד מעל הראש וניהלו זוגיות תקינה. משהו בדרך השתבש והם כבר הרגישו לא מתאימים אחד לשניה, דבר שיכןל לקרות ללא חתונה ובוודאי לקרות אחרי חתונה וילדים.
אז פעם היה לי חשש להביא ילדים לעולם כי אם יקרה להם משהו זה יהיה נורא.
וגם עלו לי חששות להתחתן ולהתגרש אחר כך אם משהו ישתבש בצורה קטסטרופלית.
ואז הבנתי שאלו החיים ואני לא יכול לנהל ולשלוט בכל התרחישים, צריך לעשות מקסימום כדי למנוע ולשפר את הנקודות מהן אנחנו חוששים, אבל לא ללכת על שום דבר בגלל החשש זה לא בריא.