יבגניפ

מישהו פה מעיד שכבר 13 שנה לא קונה אצל ערבים. למה לדעתך זה מוביל או יוביל? שיגיעו לפתח ביתו על 4 ויתחננו שיקנה חומוס? שיזכרו שלפני 600 שנה המשפחה שלהם גרה בספרד ויבקשו אזרחות זרה? מה? לאלימות יש הרבה צבעים. גם זו אלימות. אתה מתכוון לחרדים? אני חושב שזה מאוד חורג מזה. ה״טוב למות בעד ארצנו״ איבד מהאטרקטיביות שלו אצלנו במהלך השנים, ברוך ה׳, אבל לא נעלם לחלוטין. למלנו, גם בזה יש שיפור. יש ירידה בהשפעת הצבא על העתיד באזרחות, ויש צמצום, לדעתי, במה שיגיל לוי מכנה ״המשוואה הרפובליקנית״ או משהו כזה.

לא אישי, תעשה מה שבראש שלך, אבל זו גם דוגמא מצוינת לאלימות.

לדעתי, אחת הבעיות המרכזיות בנרטיב שלנו נמצאת בקושי להצביע על הקבוצות היהודיות שמקדשות את המוות, או לכל הפחות לא רואות בו בעיה באמת.

אפשר להתווכח אם אולי למנהיגים של פעם היתה יכולת יותר טובה לבנות חזון לטווח ארוך. לא יודע. כן, סיפור הצלחה. מצד שני המון דברים נעשים כפלסטים. ואולי הפריוולגיה שיש (נניח, גם לא בטוח שזה נכון) למדינות אחרות להשתמשמ בפלסטרים לא קיימת אצלנו. לגבי ההמשך - אפשרי. מאוד קשה אבל אפשרי. דורש שינוי קיצוני של הסיפור ושינוי קיצוני בגישה. אבל שוב, זו רק דעתי. מדע מדויק זה לא.

כמה מחשבות, לא מסודרות מדי. 1. לחפש סימטריה זו טעות. סימטריה זו לא הוכחה לפה או לפה, וזה נכון גם כשאיזה ג'ון אוליבר מייצר סימטריה בין הנפגעים מטילי החמאס לבין הנפגעים מהירי שלנו, ומסיק שאנחנו הרעים בסיפור כי לנו יש כיפת ברזל 2. לאלימות בכל מקרה יש מגוון צבעים וצורות. את חלקם קשה יותר לנטר וקשה יותר להצביע עליהם, כי הם גם יותר מתוכחמים (נגיד, אין לי מילה יותר טובה) ממישהו שיוצא וזורק אבנים על רכבים חולפים. 3. המדינה שלנו לא יודעת להתמודד עם בעיות ארוכות טווח. יש נטייה לתת לדברים להתגלגל ולצפות שהם יסתדרו, לסמוך על אח שלו וכו'. זה לא עובד. אנחנו רגילים יותר מדי לחיות במצבים של אילתורים. וז בעיה לא ברק ביחסי יהודים ערבים. 4. כאן מגיע החלק הכי קשה: מעולם לא ניסינו ובהתאם גם לא הצלחנו לייצר ישראליות שתכלול את כולם - גם את הערבים - באופן מלא. אפשר להתווכח עד מחר על הסיבות, תרוצים - מה שרק לא רוצים. אבל זו המציאות. 5. גם ניסיון לעשות את זה לא בטוח היה מצליח, אבל לדעתי הוא חיוני והוא תנאי הכרחי לחלוטין להמשך הקיום שלנו לטווח הרחוק. 6. זה לא אומר שכולם בחברה הערבית רוצים בזה. כמובן במי שיוצא עכשיו החוצה ולוקח חלק באירועים צריך להיות מטופל לפי החוק. 7. זה כן אומר שבנקודה מסוימת גם אנחנו צריכים לדעת להעביר גבול עקרוני מאוד. וגם בצד שלנו לא כולם מעוניינים בזה. בעייני מדובר באנשים שמעודדים אלימות גם כן. גם אם יש לזה תשתית חוקית לגיטימית.

נוחות זה שיקול מאוד חשוב. גולף תהייה יותר נוחה ונעימה לנסיעות ארוכות גם מהאחיות הזולות שלה מהקוצנרן. לגבי בטיחות אני לא בטוח שזה נכון. כנל גם לגבי סל"ד וכו'. תלוי ברכב, במהירות, ידה ידה

הם לא. מה איתך? לא הלכת לתת בראש בבר אילן? מחכים לעדכונים

נהנתי מרוב הקורסים בתואר הראשון, גם בזמן אמת, למרות שבזמנו התייחסתי לזה לחלוטין כמשהו שאני עושה בשביל התעודה. אחר כך עשיתי תואר שני לכיף. לא קשור בשיט ליומיום שלי. נהנתי מכל רגע. היו קורסים שחיכיתי להם ממש, נהנתי מכל שניה בהם ואני עדיין נזכר בהם ומה שלמדתי בהם (כשאני מתווכח עם ליאור אבל לא רק). אם הייתי יכול להכפיל את הזמן שיש לי בשבוע, ולא הייתי צריך להתפשר בוודאות די גבוהה על אפיקים מקצועים - לא הייתי מוותר על דוקטורט. סביר שאחזור לזה, כי לא עובר בערך שבוע מבלי שאני חושב על תואר שני נוסף. וגם את זה כנראה הייתי עושה אם זה היה קצת יותר זול. אני יודע שאתה מתווכח לכיף, אבל למרמור הטינייג'רי שלך גם יש מגבלות. למד להכיר אותן לפעמים. פות"ש, לך ולמד מה שאתה אוהב. זה כיף אדיר. בטח כשזה לחלוטין לנשמה ופחות איכפת לך מהתוצאות וכל הצלחה היא בגדר בונוס. נ.ב. חלק די גדול מהחבר'ה שפגשתי במהלך המ.א היו מסטרנטים או דוקטורנטים די מבוגרים. חלק בפנסיה. מכיוון שהיו לנו תחומי עניין משותפים, גם התקשורת היתה אחלה. מה גם שרובם היו אנשים די חכמים, ולרוב עשו את התואר לכיף. זה לא חיים של סטודנט שרוצה גם לחגוג וכו', אבל גם סתם לדבר עם בני אדם עם תחומי עניין דומים זה כיף.

זה מאוד פרסונלי, וזה שזה לא עובד לך, ואדים, לא אומר שזה לא עובד או יעבוד לאחרים. אני אומר אפילו יותר מזה: בעולם אידיאלי שבו אין קורונה, הייתי אורז מזוודה אתמול ועושה רילוקיישן לכמה חודשים לכל מקום אחר במערב, רק כי אפשר.

האתוס הלאומי בארה"ב שונה לחלוטין מזה בישראל ולא סובב סביב זהות דתית או אתנית. ככה שאני לא כ"כ בטוח מה אתה מנסה לראות בהשוואה שלך. אבל בסדר, גלשת לפוליטיקה. יש לזה שרשור נפרד וזה גם לא מעניין כל כך לנהל עוד דיון גנרי על "צדק".

לא הבנתי. התחלת עם פוסט בבלוג וספר שערכו המחקרי לא ברור. ענו לך מה המגבלות, אז עברת ל"הצודק הוא החזק". ... שואל בשיא הרצינות: מה אתה רוצה? מישהו פה מפריע לך להאמין אמונה מוחלטת בצדקת הדרך? שיהיה בכיף.

לא. אבל מה שכן - המאבק שלהם על זכות השיבה מציב מראה נהדרת לנרטיב שלנו, שם אותו בפרופורציה הנדרשת, ומראה בדיוק מה בעייתי בגישה שלך, שמנסה לייצר הצדקה כאילו אובייקטיבית של הצד שלנו. הם בונים נרטיב, בצורה מאוד דומה למה שאנחנו עושים. ואני מדבר בדיוק על זה. אתה, כמו רבים אחרים, חושב שזכות השיבה זה דבר לא הגיוני לחלוטין, בעוד שההיסטוריה שלך, שלי, של כולנו, היא בדיוק זה: היסטוריה של זכות שיבה. אז מה ההבדל הגדול? מה ההבדל הגדול בין פלסטינאי היפותטי שיושב עכשיו בצרפת ומדבר על "שיבה ליפו", לבין המשפחה שלי או שלך שלפני 150 שנה חלמה על השיבה לא"י התנכית, מבלי שאיש מהם ידע אפילו להוכיח קשר אמיתי ליהודים שחיו כאן לפני 2000 שנה? ההבדל היחידי הוא שבמקרה אחד אתה בעד הסיפור ומאמין בו, ובמקרה אחר לא. וזו כל המהות של נרטיבים. אבל כדאי להתייחס לזה ככה, ולא לנסות לייחס לסיפור שלך מימד של אובייקטיביות היסטורית או מוסרית, כי אתה פשוט יורה לעצמך ברגל ומימלא אין דרך לעשות את זה. וגם אין סיבה. אני מניח שאף אחד כאן בפורום לא מצדיק טרור שכולנו יכולים להפגע ממנו. אבל מה אתה לא מבין? למה לא כל העולם חושב שאתה צודק, רק כי אתה חושב שאתה צודק?

כמה מילים: הבלוג של אריה פרלמן הוא לא "מחקר". זו סתם אסופה של ציטוטים. יכול להיות שהספר של ד"ר שפק ליסק הוא יותר רציני - אין לי מושג. כל הקונסטרוקציה הלוגית ומוסרית הזו נראית לי מוזרה בכל פעם שאני נתקל בה. מעבר לויכוח ההיסטורי היא גם מציבה נקודות אפס על ציר הזמן שמה שהיה לפניה משום מה הופך מיותר, וגם ממציאה הסברים מוסרים שמצדיקים הגירה אחת ופוסלים אחרת. כולנו צאצאים של מהגרים או מהגרים. הציונות, מה לעשות, לא עניינה את רוב יהודי העולם לפני מלחמת העולם השניה והשואה, והפגיעה ביהודים בארצות מוסלמיות לאחר הקמתה של ישראל. מה שאתה מנסה לעשות זה לקבוע סט כללים מאוד מאוד מאוד מאוד מצומצם שיהיה תפור בדיוק לסיפור שלך, ויהפוך את ההגירה שלנו ללגיטימית מול זו של הערבים, שיושבים פה, נניח, "רק" 150 שנה ולכן בטח לא אמורה להיות להם בעיה לחזור למצרים או ירדן או סוריה או כל מקום אחר שהם מכירים בערך כמו שהאשכנזים פה מכירים את פולין והמזרחיים את בגדד או מרקש. ומה יקרה אם, נניח, מחר תצוץ קבוצה גדולה מהם שתטען שהם בכלל גורשו מכאן על ידי אברהם (נניח שהיה קיים)? מה יקרה אם יתחילו לממן מכוני מחקר שיוכיחו שיש להם קשר גנטי למי שחי כאן לפני 4000 שנה? מה אז? תשתכנע שמגיע להם יותר ממך? תמצא סיפור אחר? למה להתאמץ כל כך ליחס לזה איזה מימד של "אובייקטיביות"? אתה פשוט יכול להגיד שאתה מאמין שזו הדרך וזהו.

😳 לנושא עצמו: אתה יכול למצוא במחירים כאלו, עד כמה שאני מכיר, 2.5 -3 חדרים גם בהרצליה, גם באזורים מסוימים ברמת השרון וגם במרכז רמת גן. ברמת גן כנראה הכי תסבול ממצוקת חניה, מצד שני היא הכי קרובה לתל אביב. ובכל מקרה בכל אחת מהן תסבלו מהמון המון פקקים אם תחליטו לנהוג. אני מניח שאתה חווה את זה גם, ואם לא - אז מ-531 ועד לתל אביב יש פקק מכובד ברוב שעות הבוקר בדרך כלל. וגם רוב השכונות בקרבה המיידית לשני הכבישים בהרצליה הן לא ואו. ואם אתה גר במרכז הרצליה או מרכז רמת השרון - לצאת מהעיר לכיוון תל אביב זה לא עניין של כמה דקות. בכלליות, רוב השכונות בהרצליה ורמת השרון הן בסדר, חוץ מ3-4 שכונות יותר עניות בהרצליה, ועוד שכונה וחצי כזו ברמת השרו. אבל הסיכוי ליפול על שכן חובב קריוקי הוא לא 0 בשום מקום. גם לא בבניינים החדשים והיקרים יותר. וכאן זה כבר יותר הימור לא משנה לאן תעברו. אני לא יודע אם אתם עושים את החישובים האלו, אבל בסופו של דבר יכול להיות שויתור על רכב אחד לפחות ותשלום שכר דירה גבוה יותר יביאו אותכם לאותן ההוצאות בדיוק. עקרונית אפשר לעשות את זה גם אם תעברו לכל אחת מהערים שהזכרתי, אבל משם החיבוריות לאוניבריסטה תדרוש לפחות שני אוטובוסים ברוב המקרים (או הגעה לרכבת).

לא חושב שצריך להאשים את מי שמת, אבל כן צריך: 1. להבין מי אחראי על המתחם - חבר של אריה דרעי, על פי מה שנכתב כאן. בקומבינה הישראלית הרגילה, שמייצרת לציבור החרדי מדינה בתוך מדינה. במקרה הזה, אגב, נראה שבגצ הוא זה שמנע את העברת האחריות במתחם למדינה. 2. להבין מי היה יכול למנוע את ההתכנסות ההמונית שם, בטח ברגע שנראה שהוירוס נעלם - כנראה שאף אחד שהוא לא רב, לפחות לא דרך עימות אלים עם החרדים שהגיעו לשם. 3. לשאול מה היה קורה לו המשטרה היתה מנסה להגביל את מספר המשתתפים בארוע מטעמי בטיחות - כנראה שבדיוק מה שקרה במהלך כל השנה האחרונה, אם לחזור לנושא השרשור. או יותר גרוע מזה. מי יודע אם בכלל היו מתייחסים למשטרה במצב כזה, כמו שכותב אנשל פפר בכתבה שצרפתי. צר לי על כל אדם שמת. אבל המציאות האובייקטיבית היא שזה הכל חלק מאותו הישראבלוף הישן והטוב שכולנו מכירים. ואם לא יכה בנו עכשיו הוריאנט ההודי, אז ניפגש ונתווכח על זה בשרשור הבא שבו שוב נגלה שיש לנו מדינות בתוך מדינה כאן.

לא ניסיתי, אבל יש לי כמה חברים שזה מה שהם עושים. אין לי מושג מה זה דורש. אבל אין ספק שיש הרבה בעיות עם התחבורה הציבורית בכלליות

הכל מאוד ספקולטיבי. במהלך השנה האחרונה היו אנשים שעזבו את העיר, ולתקופה קצרה מחירי השכירות קצת ירדו. ממה שאני מכיר מחברים שחיפשו בחצי שנה האחרונה בערך, הכל די חזר לקדמותו. אני גם לא מאוד עוקב, אבל ממה שאני קורא ומכיר, העליה במחירים כאן היא מאוד מתונה, אם בכלל קיימת. אני לא יודע יש סיכוי סביר שכל המחירים כאן יצנחו ממש - זה אולי רק במקרה של משבר קיצוני כלשהו, כי בסוף זו עדיין העיר הכי טובה בישראל ואף אחד אפילו לא מתיימר לתכנן לה אלטרנטיבה. מה שכן - יכול להיות שהפער בין מרכז העיר לבין מזרח העיר, או פברברים מידיים (שהם לא זולים כבר היום) - רמת גן וגבעתיים - יצטמצם מאוד. וזו, לדעתי הלא מאוד מלומדת, פונקציה של תחבורה ציבורית ואם בסופו של דבר זו תתפקד או לא. עוד כמה דברים שהם אולי טריוויאלים לך אבל אכתוב בכל זאת: חלק גדול מהבניינים הישנים בעיר במצב פח. דיבורים על תמ"א הם ריקים מתוכן לחלוטין ברוב המקרים. אלא אם יש לך הון לדירה עם חניה צמודה - צריך לקחת בחשבון שהעיריה פועלת לצמצם מקומות חניה במרכז העיר. בכלליות, לנסות לנהוג כרגע בתל אביב, בטח לצאת ממנה עם רכב, זה סיוט. זה גם לא ישתנה, כי העיריה פועלת בצורה די אגרסיבית לדחוף תושבים לוותר על רכב פרטי. וזה לדעתי פקטור מאוד חשוב לכל מי שבוחר לגור כאן בכלל: זו עיר טובה למי ש90% מהחיים שלו מתנהלים בתוך ריבוע מאוד מצומצם יחסית בתוכה.

אז למה בעצם לא רכבת מהוד השרון לתל אביב?

מהבית. אפשר לבנות שגרה לתפארת ולהנות מהחיים. אבל אני חושב שכמעט כל מי שאני מכיר בעד גיוון מסוים. ואנשים יותר בודדים שאני מכיר כנראה סבלו הרבה יותר במהלך השנה הזו.

צריך גם להזכיר שלפחות בחלק מהמקומות בהם רוסיה מתערבת, יש מיעוטים אתניים רוסים די גדולים. האמת שמה שמפתיע אותי, זה שלרוסיה בכלל יש צבא מתפקד היום. אומנם כנראה שחלק מהיחידות הסדירות זה חיילים בסוג של קבע בחוזה אישי כלשהו, אבל כבר הרבה שנים כל מי שיכול להתחמק מגיוס חובה שם מתחמק (וזה לא קשה), ויש אינספור עדויות על התעללויות בצעירים בצבא, גם על רק אתני ולא רק.

שניהם נסגרו לפני שנים אין המון אפשרויות במרכז. יש את שני הסניפים של קרטינג פלייס, בראשון ונדמה לי שהחדש ליד חדרה. יש את בית ברל. בית ברל המסלול עצמו נחמד, אבל חלק מהקרטים די איטיים ולא יודע כמה הם מתוחזקים. כמו כן, זה יקר יחסית.

תראה, אם תגיע למקום חדש ותעזוב אחרי חודש - אל תרשום את זה אפילו בקורות החיים. זה באמת לא כזה נורא ואני מכיר יותר ממקרה אחד של אנשים שהחליטו לעשות כזה דבר. לא יודע אם זה משנה לך כמה כסף החברה גייסה. זה סתם עוד פרמטרים ספקולטיבים על המצב שלה. אם היא קימת שנה ונמצאת אחרי סיבוב ראשון ועם איקס כסף בבנק, זה שונה מחברה שקיימת עשור, הובילה 4-5 סיבובי גיוס ויש לה 10 איקס בבנק. זה יכול ללמד אותך על ההתקדמות של החברה, היציבות שלה, האמונה של המשקיעים בה גם אחרי כמה שנים. גם הרקע של המשקיעים יכול להיות מעניין, כי יש, עד כמה שאני מכיר, משקיעים נחשבים יותר ופחוץ. אבל גם חברה כזו עם המון כסף ומשקיעי על יכולה להכשל חלוטין בהנפקה מכל מיני סיבות, בסופו של דבר. אתה יכול לקרוא אם מדובר ביזמים שכבר רשמו הצלחות כלשהן בעבר, מה הרקע שלהם. אתה יכול לחפש על השוק והמוצר שלהם. לראות אם הם מוכרים, אם יש תחרות. אתה יכול לשאול כמה לקוחות יש להם, איך מצפים לצמוח וכו'. בסופו של דבר מדובר בהימור בכל חברת סטארטאפ. וגם בחברות ציבוריות מוצלחות אין שום הבטחה שהצמיחה תשמר ברמה ובקצב של היום. בכל מקרה, כמובן שבשום מצב לא הייתי ממליץ לך לבנות על רווח עתידי מעבר למשכורת משום חברת סטארטאפ. אתה לא יודע כמה שוות האופציות שתקבל, אתה לא יודע כמה שנים יכולות לעבור עד ההנפקה או המכירה ועדיף לא לפתח ציפיות ולא להתאכזב. מעבר לזה, בכלליות, בגדול כלל האצבע הפשוט הוא שככל שהחברה צעירה וקטנה יותר ועם פחות כסף בבנק - אתה מהמר יותר. זה לא בהכרח דבר רע. הכל תלוי במצב וברקע שלך ומוכנות שלך לקבל שכר יותר נמוך או להתפשר על דברים אחרים תמורת אולי יותר עניין שיכול להיות בחברה קטנה ואולי יותר אופציות פוטנציאלית. אבל בהתחשב בזה שאתה יחסית בתחילת הדרך, ובעצם רוצה להתפח לקונספנטים וגישות ארכיקטוניות שונות - אני לא הייתי ממליץ לך ללכת לחברה קטנה מדי בה בפשטות לא יהיה לך מה או ממי ללמוד. לא הייתי גם ממליץ להמר על מקום שקצת מקובע טכנולוגית - לא משתמש בשירותי ענן, לא מתמודד עם אתגרי scale וכו'. וגם לא מקום שמעתסק רק בטכנולוגיות שהביקוש להן או הפופולריות שלהן בפח (go זה מדהים, חבל שזה לא פופולארי מספיק ). כן הייתי ממליץ לך לחפש מקום שנמצא איפשהו באמצע - יכול להכיל אותך, לדאוג לצמיחה שלך, לתת לך תנאים ממוצעים +- ביחס לוותק שלך ועוד. באותו הקשר, כל זה, זה שאלות שאתה יכול לשאול את ראש הצוות הפוטנציאלי שלך ולקבל לפחות אינטואיטיבית תחושה שאתה בכיוון הנכון.

טוב, פרה פרה כמה כסף החברה גייסה כבר, האם יש למוצר או מוצרים שלהם שוק אמיתי, האם מדובר במשהו שנשמע כמו פרצה זמנית, תחום אפור, משהו שכבר קיים, האם היזמים הם בעלי רקורד כלשהו או שזה הניסיון הראשון שלהם וממי החברה גייסה. אתה יכול לבדוק גם מי בעלי התפקידים הרלוונטיים (cto / vp rnd / vp product). וגם לראות אם חברים שלך, או מי בפורום אולי, מכירים את החברה, יכולים לחוות דעה וכו'. וגם לזכור שבסוף לגיטימי לטעות ואם תשנא את המקום אחרי חודש ותעזוב - בזבזת חודש. לא נורא. להתייחס לזה בתור עבודה בחברה הגדולה. עתידם של המייסדים לא אמור לעניין אותך בגדול. לגיטימי לשאול כל דבר שמדאיג אותך ונראה לך רלוונטי. יותר מלגיטימי לקרוא במהלך תהליך הגיוס על החברה ולהבין איך היזמים מצפים להרוויח. בגדול כסף פחות או יותר זרוק על הרצפה היום, אבל עדיין, אני חושב שאפשר לקרוא קצת ולהבין איזה מוצרים עושים רושם יותר רציני ואיזה לא. יכול להיות שבתור מתכנת c++ תמיד תהייה לך נישה להנות ממנה, אני לא יודע, לא מספיק קרוב לעולם הזה. בגדול ההייטק די מגוון מבחינת בעיות ומוצרים, סקייל, ציפיות מהמהנדסים. ככל שיש לך יותר כלים וניסיון מוכח בהם בארסנל שלך - ככה תהייה יותר מבוקש ותצליח יותר מחוץ לנישה אחת ספציפית. בשנים האחרונות הכירות עם שפה אחת ספציפית, מרוב השפות שהן general purpose, היא תנאי מספיק ברוב החברות כדי להגיע לראיון. ההבדל הגדול לא אמור להיות בהכירות שלך דווקא עם סינטקס, אלא עם סט הבעיות שהחברה מתמודדת איתן. הזכרת, למשל, ענן ומיקרו סרוויסס. באזזורדס? כן, בהחלט מהחברות. ובחלק זו מציאות יומיומית, בעיקר כל מה שקשור לעבודה מול ספקיות ענן ובכלל, הכירות של תכנון ותכנות של מערכות מבוזרות או מבוססות אירועים. ובלי הכירות עם כל זה, עם ארכיקטורה שנבנת סביב זה, יהיה לך קשה, לדעתי, לצאת מהנישה לתפקיד שיתאים לרמת הסניוריטי לה תצפה כשתצבור עוד ועוד שנות ניסיון. בגדול, בכלליות, אני פחות מאמין בלמצב את עצמך בנישה מסוימת. חד משמעית לגיטימי לבקש לפגוש עוד חבר צוות, גם לשאול על תהליכי יומיום, תהליכי עבודה, גיבוש, טכנולוגיות, סיבות לבחירה בסט טכולוגי, אפשרויות קידום, "דרגות", אם יש. אם חשוב לך להיות שותף בתהליך קבלת ההחלטות - זו אחת השאלות הכי חשובות שיש. ישנן היום חברות שמציעות מודלים חצי דמוקרטיים בקבלת החלטות טכנולוגיות. יש כאלו שמציעות זמן מוגדר לinnovation או סתם התפתחות אישית של המהנדס. זה מאוד חשוב ומגניב בעייני. ובסוף להסתמך על אינטואיציה.

תעזוב את הדירה. מלחמות על צדק עם בעלי דירות לא מובילות לשום מקום. ומימלא גם יותר פשוט לנסות למצוא בעל דירה נורמלי, מאשר להתעסק בזה. (אגב לא שזה עוזר לך בשלב הזה, אבל כל הקומבינות האלו זו סיבה טובה להעדיף דירה רגילה, ולא יחידת דיור או כל דבר דומה שהוא לא לפה ולא לפה. כן, אני מבין ויודע שלפעמים אין אפשרויות אחרות יותר טובות).

נראה שמלך הואגיו עזב, לא? מסימני סוף הקורונה באמת כנראה