יבגניפ

זה לא נכון. הוא קיבל תשובות מפורטות, מעמיקות, מבוססות פרקטיקה, ניסיון חיים, פילוסופיה, מה שאתה רוצה. בסוף הוא גם בא וכותב שהוא בכוונה לוקח את הטענות של ואדים וטיפה מקצין אותן בשביל הכיף. ונוצר פה דיון אינטרנטי מרתק וגנרי להחריד בו צד אחד טוען טענה, לא מקבל שום אבל שום טענה נגדית, ובגאווה מודיע שנכשלים בשכנוע שלו כי הוא כזה מיוחד ונתקלים פה באיזה באג שלא יודעים לפתור. אז מה אפשר להגיד לו שישכנע אותו? הוא רוצה להיות לבד כי הוא מיוחד? שיהיה לבד. הוא צריך ״המון זמן לעצמו״? יופי. הוא, ואדים ושניצל הגיעו ביחד למסקנה שעובדים עליהם, הם מחזיקים במתכון לאושר ובמקרה לגמרי הם נתפסים כשלושת האנשים הכי ממורמרים בפורום הזה? בסדר. הכל זה קונספירציה כדי להפיל אותם במלכודת שיסבלו גם? גם יופי. בלי זוגיות החיים שלהם זה מאה אחוז הגשמה עצמית? עוד יותר נהדר. אני לא מכתיב לאף אחד מה טוב לו בחיים. אם האושר של פלוני מגיע מלנעול את עצמו בארון סגור כדי להמנע מתקשורת עם בני אדם ולשתות שם בירה - שיהיה לו בכיף. אבל בוא לפחות נהייה כנים: הוא לא באמת מתייחס לשום דבר שנאמר לו. וכל זה גם בסדר, אבל זה כמו להתווכח עם מישהו שמעריץ איזה פוליטיקאי. לא באמת עובד.

לא בכל פעם שמישהו מזכיר את הגיל שלו ביחס אליך זה טעון מנצח. אבל אם הטענה הכללית היא שהרבה אנשים הרגישו כמוך בגיל 25, ואז פחות ב30 ואז בכלל לא ב-40 - אז אולי הגיל משחק כאן תפקיד? וכשמישהו כותב לך שבסוף משפחה וילדים זה הדבר היחיד שימנע ממך להיות לגמרי לבד בשלב מסוים בחיים ויתמוך בך בשעת הצורך, אז אתה מתייחס לזה כמו סוג של "תפסתי אותך!". אבל גם אתה לא חי מציאות של 100% לבד נכון? יש לך חברים, אתה כותב בפורום, אני מנחש שאתה לא מנותק מהמשפחה שלך. זוגיות ומשפחה כמו כל קשר חברתי אחר הן לא תוצאה של מעשה ציני ומי שאומר "התחתנתי כי להיות לבד בגיל 50 זה רע" בסך הכל מנסח בצורה אינטואיטיבית את מה שטבעי ל99.999% אם לא 100% מאיתנו. אחרת כנראה גם לא היינו מגיבים כאן. כן ולא. יש גם קונטקסט והיסטוריה בפורום. אני מסכים, כאמור, שדעה על משפחה ועל ילדים יכולה להשתנות. אבל באמת יש פה גם אנשים שחושבים שהחיים שלהם זה exemplum שצריך ללמד בבתי הספר.

אבל ואדים היקר, 100% מהתגובות שלך בשרשורים האלו, כמו של שניצל זצ"ל, נכתבות מפוזיציה מאוד ברורה שאתה משקף גם בשרשורים עצמם וגם בשרשורים אחרים. בדיון על קניה של קופרה במימון מלא אפשר להכניס מימד של אובייקטיביות כלכלית. פה אין כזו. ואני לא מזלזל בפחדים שלך או במחסומים שלך או בבעיות שלך או כל אחד אחר בשרשור. אבל איך הם רלוונטיים להחלטות שמקבלים אנשים אחרים?

^ אני בגדול מסכים, עד כדי זה שהייתי מחליף מחויבות בהגשמה עצמית. אני גם אוהב לשתות בירה לבד, אפילו בלי נטפליקס, אבל גם בתור רווק היו לי תחביבים יותר מרגשים בחיים. ונראה לי שזו הפעם הרביעית שאני כותב את זה פה, אבל זה גם מתחבר למה שפאלו כתב. להעביר את הזמן זה נשמע כמו מתכון לדכאון, בסופו של דבר.

פוטאטו, אתה שותה את הבירות לבד? מה שבין היתר נאמר כאן זה שבגיל מסוים או מגיל מסוים יש לך פחות ופחות אנשים לשתות איתם בירה.

אולי תספר לקוראים המרותקים לשרשור על איזה שינוי שעבר עליך במהלך השנים?

אני לא חושב שבדידות קיצונית צריכה להיות המוטיבציה. אני חושב (או יותר נכון: יודע, כי אני מכיר לא מעט מקרים) שהיא עלולה להיות התוצאה. כמו כן, למרות שזה בלתי אפשרי בתוך שרשור חצי אנונימי ואף אחד כאן גם לא פסיכולוג או פסיכיאטר (למרות שקראתי שני ספרים של ג'ורדן כמו שאתה יודע), הייתי מנסה עקרונית להפריד בין בחירה במצב מסוים, לבין קיומו כעובדה מוגמרת. יכול להיות שפוטאטו באמת בוחר בחירה מסוימת ונהנה ממנה. קטונתי. אבל הצורך לספר איך אנשי משפחה רק מחכים למוות שלהם, כי הילדים השתלטו להם על החיים ועל השאיפות, לא חדש בפורום הזה. והוא מגיע בעיקר מאנשים שבמקביל מתלוננים על תסביכים, קושי למצוא תחביבים, בעיות בקריירה ומה לא. ומה שגם קצת נעלם פה בשיח הוא שאף אחד לא טוען שקיום זוגיות בשם קיום זוגיות זו מטרה. זה אולי לא נאמר באופן מפורש מספיק, אבל מי שזקוק ללבד שלו, או ל-10 שעות בשבוע כדי לתת בראש במסלולי מרוצים - צריך לחפש בת זוג שתתן לו את זה.

תלוי אם זה פירה אמיתי וכמה חמאה יש בו.

כרגיל ממליץ לכולם לרפרף ב"מצבא העם לצבא הפריפריות". עם זאת, שירות ביחידה טכנולוגית הוא מקצפה. לא תנאי הכרחי להצלחה בהמשך הדרך או עבודה בהייטק או כל תחום רווחי אחר. יבין שיש המון אפור בחיים, וזה לא רק קריירה בהייטק דרך שירות צבאי, או גסיסה איטית עם שניצל, פירה ורנו 5 בחניה?

נו אופנס, אבל מהתאורים שלך ומה שאתה בוחר לספר על עצמך, זה לא נשמע שאתה פצצת אנרגיה בכל מקרה. נו אופנס #2, אבל התאור של ואדים משקף הקצנה רגיל שאופיינית לתאורים שלו של המציאות הקודרת. למען הסר ספק, כמו כולם, אני מכיר זוגות שהורות הרסה להם את החיים. אני שמח שיש היום את היכולת להבין שהורות לא מתאימה לכולם. אם יש אובייקטיביות במה שכותבים כאן אני לא לגמרי בטוח. אפילו די בטוח שלא.

זה גם אחד מהמכשירים הכי מזעזעים בעולם. זה האנטי הירו של מטהרי האוויר. וזה מייצר ריח של פלוצים ברמה שיש בדרך בכלל בשירותים ציבורים בתחנות רכבת עמוסות מדי

טוב, מי מרים שרשור "מה הדבר הכי מטומטם שחווית או עשית בצבא?"

אתה דפקת את הצבא בשניצל אחד, היו כאלו שדפקו אותו ב-2 מיליון עם חשבוניות פיקטיביות. והכי גרוע? לא היו חמוצים במבחר סלטים שלהם. איזה מן דבר זה?!

אף אחד לא ישלם לך. אבל אם אתה בשלן על - אדיר בשבילך ותהנה מזה. אני נהנה לבשל, למרות שאני לא מאוד טוב בזה. מצליח להכין דברים סבירים ולנסות להכין כל פעם משהו אחר. אין לי את הדיוק, ידע, חומרי גלם כדי להרים ארוחה ברמה של מסעדה טובה. ולא. לא שניצל. שניצל זו סתם דוגמא מוקצנת למשהו שנשמע לך קל וטריוויאלי להכנה. למרות שגם בזה אתה יכול לפספס. אפילו בעולם השניצלים יש הבדל בין מה שתקבל בקפה נואר למה שתקבל בשניצל ליין למה שמגישים בפיתיה בבסיסי צהל. כמובן, כמו שפיקה כתב, צריך גם להיות מודעים על מה משלמים. יש שפים שמגישים לך עגבניה ב-20$. יש מקומות שבהם תשלם רק על אווירה ועל הזכות לראות ולהראות. הייתי במספר מסעדות עם כוכב מישלן ועוד כמה מומלצות ללא כוכבים. ברוב המקרים היה מדובר במקומות מכובדים לא מוכוונים לבליינים שמגיעים לארוחה לפני או אחרי סיבוב באיזה מועדון בשכונה. בכל מקום ומקום כזה אכלתי מנות שהיו מאוד רחוקות מגבולות הגזרה של שניצל ובכל מקום מקום היה מדובר בשילובים מיוחדים ברמה קצת יותר מיוחדת מקטופש ומיונז 50-50. המחיר בממוצע היה פחות מ-100 יורו לאדם.

בגדול נכון, אבל זה לא קשור למה שכתבתי כל כך מסעדת גורמה כנראה לא תגיש לך סושי, המבורגר, פסטה וגם שווארמה. אבל כן יכול להיות שיהיו בה מנות שהן פחות שגרתיות או מוכרות, ומי שפחות אוהב לנסות דברים חדשים - לא ימצא את עצמו שם.

לא יצאתי רעב, פשוט ממש לא אהבתי את האוכל, בטח ביחס למחיר. וזה על סמך 3 ביקורים - אחד בצהריים ושניים בערב. בחול, למי שזוכר מה זה, אפשר למצוא מסעדות מישלן עם ארוחות מורכבות מ4-5 מנות, ב50-60 יורו. יכול להיות שזה עדיין פחות ממלא משווארמה בלאפה, או מגש פיצה. אבל זו עדיין כמות סבירה של אוכל. אבל בסוף זה חיבור לחוויה. אני מכיר כמה אנשים שהולכים לאיבוד במסעדה שהתפריט בה יותר מורכב מהמבורגר, כי הם לא אוהבים גם להמר ולנסות דברים חדשים. ומן הסתם זה גם בסדר.

חוויתי את זה בארץ עם טאיזו המהוללת. מסכים גם מי שהזכיר את lg פה. אחרי 3 ו-4 אני לא אקנה מכשיר שלהם יותר, למרות שבתאוריה מאוד אהבתי אותם.

ואי השרשור הזה עבר את ה-full retard כבר אה? מה הלאה? יש עוד רמות מתחת?

שיט, עוד לא סיימתי לארוז.

אני מניח שזה נכון, בסופו של דבר. השאלה היא האם ביבי לא עבר את הגבול בכל זאת כמה פעמים, וגורם לנזק להיות רב יותר? הרי זה שהשלטון של טראמפ לא ימשך לנצח זה היה ברור. ובמשך שנים השמאל אמר - וטעה עד עכשיו - שמתישהו תהיה לישראל בעיה דיפלומטית. אז אולי בכל זאת היה צריך לבחור בדיפלומטיה חכמה יותר?

גם בחברה המדיאבלית היו מעמדות שונים אצל איכרים. אבל זה לא העניין. יצאנו מתוך טענה שלי שאף שינוי חברתי לא הגיע מלמטה. בוודאי לא מ-99% מהאוכלוסיה שהיו האיכרים. אין אף שינוי רציני בהיסטוריה האנושית שלא מתחיל מלמעלה - משכבות צרות יותר באוכלוסיה. בדיוק בגלל שבני אדם הם היררכים ובגלל שלאורך 99.9% מההיסטוריה - והאמת? גם היום - רק לשכבה מאוד צרה היה מונפול ברור על הידע ועל בניית הנרטיבים סביבו. אתה יכול לקחת אגב דוגמא אחרת, ולראות איך במאה ה-19 ישבו אחים גרים ודומיהם והמציאו "אגדות עם" או "מוזיקה עממית". זה דוגמא מצוינת לזה מכיוון אחר. הבחירה של פיטרסון במה להמתמקד. קומוניזם זה מפלצת מפחידה שצריך לעצור. אז שוכחים את ההיסטוריה הרוסית לפניו, שוכחים איך אינטלקטואלים רוסיים מהסוג של סולז'ניצין עפו באוויר מהתלהבות מפוגרומים נגד יהודים, שהראו את "החיות" ו"הטבעיות" של העם הרוסי. שוכחים את מלחמת וייטנאם והפצצות כפרים בנשק כימי שהשאיר זיהום עד היום שם. שוכחים החלטה כמעט שרירותית ברגע האחרון לא למחוק את קיוטו עם פצצה גרעינית, כמו שמחקו שתי ערים אחרות. שוכחים שארה"ב שקלה להשתמש בנשק גרעיני גם בהמשך, ובנס ובמזל בחרו שלא. ומצמצמים את הסיפור למיתוסים רומנטיים מחד ומחנות השמדה קומוניסטים או פשיסטיים מאידך. מה שהוא מספר זה אפילו לא היסטוריה. השינוים באנגליה הם תוצאה אך ורק של תהליך שהתחיל מלמעלה. "למעלה" זה פונקציות חברתיות שונות - כמורה, אצולה, בורגנות מבוססת. לא רק המלך. כל אלו שחקו תפקידים שונים בשלטון האנגלי מימי הביניים והלאה. אפשר להתווכח על זה בכיף בשרשור נפרד. הוא מוציא מהכלים כי אני מניח שכל בעל התמחות צרה יותר יכול להצביע על החורים בגישה שלו, אבל בהכללה בגלל שהוא מנסה להיות אינטר דיסציפלינרי זה מקשה על הדיון, ותמיד אפשר לטעון שהוא צודק, פשוט אי אפשר להבין את זה אם לא מכירים כל תחום שהוא נוגע בו. אבל אז מחפשים בגוגל ומגלים שהביקורת שלו על פוסט מודרניסטים נובעת מהעדר הכירות, ושההכללות שלו על מיתוסים לא נכונות. ובטח יש עוד. ואותי אישית זה קצת מוציא מהכלים, כי זה יהיר ומנותק מהעולם שאני מכיר. יש, הוא פשוט לא בהכרח נמצא ביד של פיטרסון. ויותר גרוע מזה - וזו הבעיה האמיתית - הוא לא מספיק לכלום. להרוג ולגנוב זה רע. אבל מה אתה עושה עם זה בפועל? לא בין שני אנשים רנדומלים באותו השבט. מה אתה עושה כשזה מקבל צורה יותר אבסטרקטית, וכשאתה מחבר את הקצוות ומגלה שזה מרכיב 99.9999% מההיסטוריה האנושית? ויותר מזה, אם הקביעה היא קטוגרית לחלוטין אתה צריך לוותר על רוב המורשת של כולנו? מה פיטרסון מציע כדי לפתור את זה? אפילו התורה והמיתוסים לא מסוגלים לגשר על זה. אני חושב שהנקודה הכי עקרונית שאנחנו לא מסכימים עליה היא שאנחנו פה למרות ולא בזכות אנשים כמו פיטרסון. אבל בסדר, זו באמת רק תאוריה אחת מן הרבות.

תמיד היו מעמדות. אתה בעצמך כותב שתמיד תהייה והיתה הררכיה. מה שמשתנה, זו רק היכולת שלנו להתעלות על עצמנו ולאפשר לבעלי כישורים שונים לטפס בהיררכיה. אתה לא אמרת את זה. פטרסון אומר את זה כל הזמן. חלק מאוד גדול מהביסוס לתאוריה שלו נובע מזה שהוא כביכול מספק לו אסמכתא מדעית. ״ככה זה המח״, ״ככה זה ביולוגיה״, ״לובסטרים״, הוא חוזר לזה כל הזמן. הדוגמא שלו לרוע תקועה במאה ה-20, ואובדן המרכז בה. ב maps of meaning הוא מצטט באריכות את האנטישמי הלאומן סולז׳ניצין. האם זה הדיון? לדעתי חלק ממנו כן. מהסיבה הפשוטה שזה מציב גבולות גזרה ברורים מאוד לתאוריה שלו. גם באנגליה תהליך הדמוקרטיזציה ההדרגתי התחיל מלמעלה. וגם שם הוא לווה במלחמות אזרחים, מלחמות דת, רדיפות דתיות, הוצאות להורג ועוד. ההבדל העקרוני מול צרפת הוא שבצרפת זה לא קרה בתהליך איטי, אלא מאה שנים של מהפכות. אני מזכיר למה אני כותב את זה: אתה כתבת ששינויים חברתיים מגיעים מלמטה. הם לא. מעולם לא הגיעו ולעולם לא יגיעו. בין היתר מהסיבות שתאר חן. כן, אבל אנחנו עדיין חיים בעולם בו המעצמה השניה או אולי כבר הראשונה בעולם היא סין. סיימתי לרפרף גם בmaps of meaning וגם בקצת ביקורת עליו. meh. באמת שאני לא מבין את ההתלהבות. הוא בוחר גבולות גזרה מאוד ברורים, מפספס המון, מתעלם מעוד יותר ובסוף מציג מסקנות די רדודות, בעייני. אבל עניין של טעם

בזמן שאני אורז ומחכה שיפתחו את נתבג, אני חייב להגיד שגם אחרי שנה של שרשור אני לא מבין מה הוא רוצה. כן מפרים? לא מפרים? כן כולם מתחתנים כרגיל? לא מתחתנים? יש ענף אחד שנדפק? או שהכל fully booked עד 2030? צריך להתחסן? לא צריך? שבורים? שבורות? באמת, לצלוח את הספרים של ג'ורדן פיטרסון מהשרשור ליד זה יותר פשוט. מזל שהמציאו את כפתור הקסם פה, אז אני מתעדכן רק דרך הציטוטים שלכם.

קורולה וספריאל, יש כתבה עליכם

כן? ומה עם זה? פורום של הייטרים.