יבגניפ

עניתי לך: יש קבוצה שלא אוהבת שיש אנשים שחורים שיושבים לידם באוטובוס. קבוצה שניה מורכבת מאנשים שחורים שחושבים שמגיע להם לשבת איפה שבא להם. מה צריך לעשות? מה הקירטריון שקובע איזו קבוצה צריכה להתקפל בפני השניה? אנחנו יודעים מה קרה בארה"ב. אנחנו יודעים מה פחות קורה עם חלקים מהציבור החרדי בארץ או בארה"ב, למשל, עם הפרדה מגדרית בכפיה באירועים, אוטובוסים, טיסות (y-b זה לא ויכוח פוליטי על דת, רק דוגמא, אל תקח אישית). אבל אם מרוקנים את הטענה שלך מכל המסביב, בשני המקרים היה צריך להשאיר את המצב כמו שהוא, כי יש או היתה קבוצה אחרת שהאמינה שהמצב הקיים הוא תקין ורצוי ואין מה לעשות. והתשובה המאוד פשוטה ומאוד מורכבת באותה המידה היא שכל אחד יכול להמציא לעצמו איזה גבולות גזרה מוסריים שבא לו (למרות שזה נשמע נורא פוסט מודרני ומאיים). אבל צריך להכיר בזה שזה מה שקורה. אתה יכול להגיד "איכפת לי אם לנשים יש זכות הצבעה, ואיכפת לי לי אם שחורים יכולים לשבת ליד לבנים באוטובוס, אבל לא איכפת לי אם קוראים להם nigger". לגיטימי. בטח כל עוד אתה יכול להסביר את הבחירה שלך לפחות לעצמך. אבל הגישה המגחיכה - מה לעשות - לא עובדת אובייקטיבית. כל שינוי חברתי אי פעם נעשה למרות שהיתה קבוצה אחרת ש"נעלבת". זה כשלעצמו לא טעון לא לפה ולא פה. והקרטריון הבסיסי היחיד שיש (אוי לא, שוב פוסט מודרניזם) זה בסופו של דבר מבחן התוצאה. זה הכל. ... אין לי דעה מגובשת על שינויי שפה. אני לא חושב שהכל זה רק שפה. אני כן חושב ששפה זה המון.

שיקימו את No Ma'am מחדש. המקורי אפילו זכה בפטור ממס, אם כי זה היה בארה"ב. ועם כל הכבוד ל--"חה חה חה. יש משהו שמפריע לאחרים. הזוי. הם סנואופלייקס, כי אני לא סובל מזה, וזה לא מעניין אותי" - שעולה בכל הדיונים מהסוג הזה, גישת ה"חווה/הרגיש" דווקא מאוד מחזיקה מים. לשני הכיוונים. וכבר די הרבה שנים. זה לא חוק טבע שצריך לבטל עבדות או לתת לנשים להצביע או לא לקרוא לשחורים boy או לא לשלוח אותם לחלק האחורי של האוטובוס. מישהו "הרגיש" או "חווה" שהמצב הקודם היה לא בסדר. ורק אחר כך בא השינוי.

נו אבל זה האובייסט. לדעתי - בתור לא שוטר, לא מתמודד על תפקיד מפקד מחוז או מפכל - אין בהכרח הצדקה למרדף. אני מבין שלדעת הגורמים המקצועים יש. אבל התאונה השבוע מראה למה השיקול הזה בעייתי. בוא נלך מכיוון אחר: את ההוא בדרך לרצח פוטנציאלי צריך לחפש ממקום אחר, לא מלייזר על כביש מהיר וישר.

כן אני גם לא יודע. לא לי. נכון חבל שהוא לא פה להגן על עצמו גם אני. זה סופר מפגר שמשנים ספרים. זה סופר מפגר שמתעלמים ממהות וקונטקסט. בעייני לפחות.

מה שאתם מתעלמים ממנו באלגנטניות הוא שזה כבר קורה גם בנושאים שכולם רגישים אליהם יותר. דוגמא משפה אחרת: ברוסית של 2021 זה קצת פחות מקובל לקרוא ליהודי ז׳יד. למה ככה? כל הסופרים הרוסים הקלאסיים השתמשו בזה. וחלק מהם, לפחות, לא היו אנטישמיים. אז מה? לגבי מה נכון בשפה - גם לקרוא לאנשים ״אח על מלא״ זה טיפל׳ה מוזר. שפה זה דבר חי לרוב.

אסופה של מחשבות לא מסודרות מדי: איפה עובר הגבול? לדבר על יהודים שאוהבים כסף זה כן בסדר? לקרוא לשחור boy או כל דבר דומה? קל להגחיך דוגמאות גרוטסקיות, או להזדעזע ממשטרת מחשבות, כי היום זה בעיקר לא הבעיה של אף אחד מאיתנו. אבל נהלתי פעם ויכוח מעניין למדי, למשל, עם כמה נשים סביב פוסט על ספרות בפייסבוק. הטענה שלהן היתה שקנון הספרות העולמי מורכב אך ורק מגברים לבנים. כמובן שזו טענה מוקצנת. יש גם יהודים, אסיאתים, מוסלמים. אבל בהחלט יש מעט מאוד, כמעט 0 נשים. אני גם מכיר דוגמאות של תחומי עיסוק שהפכו ל"גבריים" או "נשיים" מתוקף כל מיני שינויים חברתיים וטכנולוגיים. אז לא לעסוק בזה? לא לחקור את זה כי לימודי מגדר זה לא בסדר? אולי לא צריך חוג ללימודי מגדר, אני לא יודע. אבל זה לחק מההיסטוריה שלנו. כמו אנטישמיות, אפרטהיד ועוד לצד השני, pc מוקצן מציב גבולות גזרה אינטלקטואלים בדיוק כמו שמרנות מוקצנת. וגרוע מזה - שניהם לוקחים את עצמם ברצינות מדי, ולא משאירים שום מקום לחוש הומור. ועוד יותר גרוע מזה, אני חושש שאצל חלק מחסידי הpc המטרה היחידה בכל התשתית העקרונית הזו היא להיות מסוגלים להדגים בעיקר לעצמם כמה הם יותר טובים, נאורים ומתקמדים מאנשים אחרים. לצד השלישי, אני לא חי בקמפוס של אוניבריסטקה אמריקאית. בישראל אני מכיר בערך בן אדם אחד שבאמת בערך מאמין בpc, וגם הוא שומר את זה אך ורק למרחב הציבורי. ... פוסט מודרניזם זה מושג נרחב מדי. ההתייחסות לשפה מאפיינת גישה אחת. יש גם מסורת ספרותית פוסט מודרנית שמכילה גם סופרים מכובדים למדיי. העסוק שלהם הוא לא רק או בכלל לא באופוזיציות בינריות או סמיוטיקה או במדכאים ומדוכאים, אלא בחוויות אנושיות, גבולות הגזרה של חוויה וזכרון, אינטרטקסטואליות וירקות אחרים. אני חושש שפעם אחר פעם אני גם לא מצליח להבין את הקישור המיידי בין pc לפוסט מודרניזם. ויש את אותו הניואנס החמקמק שבורח בכל פעם מחדש, למרות שהוא מאוד עקרוני. נעם חומסקי נתפס, אכן, כאיש שמאל רדיקלי. הוא יורד על אנשים שחושבים שאין בסיס מוסרי. אבל זה לא הדיון וזו לא השאלה העקרונית. מה שאני לומד מהפוסט מודרניסטים הוא את מה שאמור להיות טרוויאלי לאדם כמו חומסקי (ואולי זה אכן כזה, אני לא יודע): הסיכוי שלו לשכנע באמת שלו את הציבור הישראלי, למשל, הוא אפס מוחלט. בלי "אם", בלי "אבל". אין שום סיכוי לאדם שנפגש עם נסראללה ומצדיק את התחמושתה של חיזבאללה להצליח לשכנע ישראלים בשום דבר וכלום סביב זה. אז מה עושים מפה? איפה "האמת" או "הבסיס המוסרי" נעלמים כאן? ומה עם מבחן התוצאה? חומסקי מבדיל את עצמו מאנשי ה pc והפוסט מודרניזם. אבל מעשית הוא פוגש אותם בחלק מהמסקנות שלו. בדיוק כמו שעושים גם הוגים ימניים יותר, מכיוונים אחרים. בדיוק כמו שכתבתי בשרשור דומה אבל אחר - וזה מימלא גם לא בדיוק מה שדוד רצה לדון בו, אבל ככה זה אופטופיק - הדיון על "בסיס מוסרי" במובן גלובלי כלשהו של המושג הוא חסר טעם, בעולם בו בשם המוסר יש לך צד אחד שמקים מחנות השמדה, וצד אחר שלא מהסס להטיל פצצת אטום ולמחוק ערים שלמות על יושביהן תוך כדי. אבל זה דיון אינסופי ומעגלי, שאפשר לצמצם לשאלה וחצי שלא קשורה בוודאי למה שדוד שאל שוב: אם האמת כל כך חזקה וברורה - למה 99.9999% מההיסטוריה האנושית זה מלחמות? מה אתה עובד עם Ui בכלל? git gud

בעיות באישיות, פחד לאבד את הרשיון, רקע פלילי, העדר רישיון בכלל בגלל רקע קודם עם עבירות תנועה. לא בהכרח גופה בבגאז אם לשם אתה מכוון. מה לא אהבת בתשובה שלי? אני מכיר לא מעט סיפורים על אלופי קרטינג שהתרסקו. יותר מזה, גם אם השוטר לא מתרסק אבל המרדף מסתיים בתאונה שרשרת - זה בסדר? זה דיון באוויר, כמו הדיון על החייל שחטפו לו נשק בשרשור ליד, עם הנחות על יכולות מבצעיות או אישיות על סמך הכירות מהצד - אלא אם כן כמובן עברת הכשרה של נהיגה מבצעית. אבל גם נהגי על מהחלל מתרסקים. שים לב לרוח הדברים - הכל באוויר (גם מהכיוון שלי - זה דיון תאורטי לגמרי). ״בחלק גדול מהמקרים״. בסדר. אז כשיש חשד שמדובר במחבל, שיש לו ארגז אמלח בבגאז ושק הרואין מתחת למושב - שירדפו אחריו. שוטר שעומד עם לייזר ותופס ממהרים ב-140 קמש יודע את זה? לא. האם יש הצדקה לניסיון של הנהג המצולם לברוח? לא. האם בהכרח יש הצדקה למרדף? לדעתי לא. ננתי לך גם דוגמא שאשמח אם תתייחס אליה: ילדים בני 17, לא ראשי משפחת פשע כלשהי ממגזרים שאתה לא אוהב.

שמעתי פעם שיש מורק על מישהו מוכר בתחוום שעשה את זה. כי ככה הוא החליט. ההנחות מסביב הן תאוריה שלך.. מה נו.. תהייה רציני בחייאת. אני לא יודע איזו הכשרה עושים שוטרי מתנא בנהיגה אגרסיבית \ מהירה \ מבצעית, אבל כבישי הנהיגה המפורסמים בישראל מלאים בשאריות שהשאירו שם חובבי נהיגה ספורטיבית שהתרסקו בהם - כולל כאלו שברזומה שלהם תחרויות בחול, אליפויות קרטינג למיניהן ועוד. הדבר היחיד שבאמת מקטין את הסיכוי לתאונה זה שמי שבורח פותח את הציר. וגם לזה יש אפקט מוגבל, כשיש לך שוטר שרודף אחרי ילד בן 17 על קטנוע ברחובות צידיים צרים. ושם, אגב, די בטוח שאפשר לזרוק לפח את התאוריה על זה שמדובר בבריחה של פושע סטייל gta. העבירה של הילד היא זה שאין לו רשיון. האם צריך לעצור אותו? כן. האם זה שווה פגיעה במישהו אחר בדרך? לא.

ברור לי שהוא החליט לברוח במקום שאחרים היום עוצרים. לתת שם ב-150? זה מחבר אותנו לשרשור אחר. אכיפה של זה היא בזבוז זמן של שוטרים ובזבוז מוחלט של המשאבים הדלים שיש למשטרה. ואני תוהה מה מצפה אותו השוטר שמחליט לצאת למרדף בידיעה שיש פקק לא רחוק משם. רוצה דוגמא אחרת? לא מזמן ראיתי בחדשות שוטר אופנוען רודף אחרי ילדים שדוהרים על אופנוע ללא רשיון בתוואי עירוני צפוף מאוד. סרטון אחר כזה אופנוען, כנראה בדרום, פונה ימינה ומתנגש בתוך משאית. וברור שהסיכוי של השוטר להיות מעורב בתאונה במצב כזה זהה בערך לסיכוי של הבורח כן?

כיוון אחר לדיון: לפני יומיים היתה תאונה באיילון, עם רכב שעלה באש ופקק נלווה של כמה שעות. השוטרים במקום כיוונו את הנהגים להסתובב ולנסוע בחזרה דרך השוליים של הכביש. הסיבה לתאונה, ממה שקראתי במקומון של הרצליה: נהג שנתפס על מהירות "פסיכית" של 145 קמש, סרב לעצור, וניסה לברוח לשוטרים, עד שהתנגש בפקק שלפניו. אני מניח שזה ברור שהנהג אשם בתאונה. אבל את מהות המרדף על אילון אני לא מבין. איך זה יכול להגמר, אם לא בתאונה? אני לא יודע מה ההצעה הפרקטית למשטרה. אבל לנהל מרדף בכל מחיר נשמע לי גם כאופציה לא חכמה. בטח לא במצב כזה, בו סביר שלא חושדים שהנהג מעביר גופות או שקי סמים בבגאז, אלא בסך הכל נוסע מהר בכביש מהיר חדש ומתוחזק.

מהגז או מהברקס?

למה אתם ממשיכים להאכיל את הטרול? אפילו אני ויתרתי.

נכון, באמריקה יש מגוון בעיות אובייקטביות. לנו יש את שלנו. מצחיק, הזכירו פה או בשרשור תאום את העניין הזה שאנחנו חווים חול כתיירים. ואז אני נזכר איך עמדתי בסדר מופתי עם בריטים או יפניים בתחנת רכבת תחתית, ואיך פה אנשים עושים שמיניות באוויר כדי להדחף לפני לאוטובוס על רוטשילד או אלנבי. זה הכל אותו דבר מאותו דבר. ובכל פעם שצצה פרסומת חדשה בה מחסנים מישהו נגד פראיירת, אני גם מבין כמה זה מושרש ואי אפשר לתקן את זה.

אתה יודע שלא איכפת לו מאף אחד שהוא לא יכול לראות כשהוא מסתכל במראה, נכון?

ההשואות האלו חסרות תכלית כי הן לא מייצגות שום דבר. אני לא יודע אם יש סטטיסטיקה מאוד מדויקת ברמה של מספר תאונות - ולא רק עם הרוגים או נפגעים בכלל. אני לא יודע מה מדווח בכל מדינה. אני לא יודע אם מישהו יכול להגיד מה השפעה של הלחץ האינסופי בכבישים בארץ אל מול ההשפעה בחול - על בריאות ופרמטרים אחרים. אני לא יודע כמה מהתאונות הן פונקציה של תשתית או תרבות או שתיהן, עד כמה שבכלל אפשר להפריד ביניהן. אני לא יודע אם מתים יותר יחסית במקומות אחרים כי בתי החולים מרוחקים יותר, מערכי רפואת חרום וחדרי מיון מצוידים פחות. אפשר לנסות לבודד משתנים, או להגיע למסקנות. נניח אני מאמין בזה שמיתון תנועה בערים זה דבר חשוב, כי אני יכול לקרוא על מה שקורא במערב אירופה ואיך זה משפיע שם, וגם, אולי, להזכר שארה"ב היא מדינה עם הטייה ברורה בתכנון לרכב פרטי, וגם אולי להזכר במספר תאונות הדרכים עם נפגעים בתוך הערים הישראליות והרצון לצמצם אותן. זה די הכל. הפרספקטיבה של רק הרוגים פה מול הרוגים שם מזכירה לי ויכוחים עם חסידי האופניים בערים שלא מבינים מה הבעיה שלי עם תרבות הרכיבה בארץ. הרי בסוף מספר ההרוגים מזה הוא די 0. רק שהבעיה היא שבין זה לבין מקום שנחמד ללכת בו או לרכב בו או לנהוג בו עדיין יש מנעד. ואי אפשר בכל פעם כשמישהו עושה משהו מפגר או אגרסיבי לידך, או פוגע בך "קצת", להריץ בראש חישובים סטטיסטים לא הגיונים ולהגיע למסקנה שבסך הכל הכל בסדר, כי בארה"ב מתים יותר.

כמה תווים

ואי זה יותר מייגע מהקורונה עצמה, באמת. איך לא נמאס לכם לשתף פעולה עם זה?

סביר להניח שיש מרצים בתחומים שונים שהם לא חוקרים של ממש, או לפחות בלי השגים יוצאי דופן במחקר, אבל ברמה המאוד בסיסית ועקרונית הדרך לעבודה באוניברסיטאות כוללת מחקר, מדוקוטרט או משהו שווה ערך. וזה נכון גם לגבי מדעי הדשא. סינון בקבלה, רמת הלימודים, יכולת להמשיך לתואר שני או דוקטורט. יש גם הבדלים עצומים ברמה בין המכללות השונות. לקחתי לפני עשר שנים שני קורסים בפתוחה. אני לא יודע מה הפורמט היום, אבל אז היו מפגשים פעם בחודש היו מסכמים בהם את מה שנדרשנו ללמוד לבד. לא הלכתי אליהם, והתקשורת היחידה שלי עם המרצה או המתרגל היתה דרך בדיקה של תרגילי הבית שנדרשתי להגיש. למען האתמ, כל עוד יש ערוץ תקשורת, אני לא מבין את התסכול. 99.9999% מהסטודנטים לא שואלים שאלות בהרצאות פרונטליות גם ככה. הבעיה העקרונית היחידה שיש לי עם הפורמט של הפתוחה היא שכמות החומר היא אינסופית, או לפחות היתה כזו בקורסים שלקחתי. וזה, לדעתי, נבע מלימוד עצמי מבוסס קריאה נטו. אבל מצד שני, אולי אם הייתי הולך למפגשים (או רואה הקלטות בזום כמו שיש עכשיו) - הייתי יכול לקבל פרספקטיבה יותר סבירה ולקרוא פחות.

מאוד אהבתי את כתבת התדמית שלהם, בה ראו מתנדב מציל חיים מתעסק בטלפון בזמן נהיגה, כדי לצלם מישהו בהרי ירושלים. הדבר האחרון שהמדינה הזו צריכה זה אנשים משועממים שחושבים שהם מצילים את האנושות דרך תפקידים התנדבותיים מהסוג הזה.

לחלוטין

בוודאי. וזה גם מה שאני חושב ואומר: המדיניות היא הצבה של גבולות של אי התערבות. פעם זה פשע במגזר הערבי. פעם זה בתי ספר פתוחים במגזר החרדי. זו החלטה מודעת של מי שמחליט על המדיניות. וזה כנראה ככה כבר עשורים. פשוט העצימות מתגברת עם השנים.

דווקא בערים עתיקות או וותיקות בעולם (או לפחות בעולם המערבי) כבר יש פחות תלות ברכב פרטי, ומלכתחילה בחלק גדול מהמקרים יש אפשרות מאוד סבירה להתנייד לכל מקום ברגל, מכיוון שהפרדת השימושים שקיימת בערים ושכונות חדשות יותר לא היתה מוכרת בעבר הלא מאוד רחוק. בהחלט הדרך לשם ארוכה, הנה כתבה אחת מן הרבות שמספרת איך מנסים להגיע לשם בפריז, ברצלונה, לונדון ועוד.

דווקא חניה בצידי הדרך היא אחלה שיטה למתן תנועה ולהכריח את כולם לנסוע קצת יותר לאט בעיר. נהיגה בעיר זה תמיד חרא. אבל הפתרון הסביר היחידי לזה הוא פחות נהיגה ופחות מכוניות בערים.

לא כ״כ מבין למה באים בטענות למשטרה. ״המדינה״ - כלומר נבחרי ציבור ומכתיבי המדיניות - הציבו למדינה די מזמן גבולות משילות מאוד ברורים, שלא חופפים את הגבולות החוקיים שלה. אפשר לצעוק את זה מחדש בכל שרשור רלוונטי - קורונה, פוליטיקה, פשע בדרום - מה שאתם רוצים.

אתה חוזר למספר ההרוגים בכל פעם כשמשווים אותנו לחול. זה לא עובד ככה. רק לצורך הדוגמא: יכול להיות שבמדינת טולולולו יש כל יום 100000000000 תאונות, אבל יש להם משקה פלא שמציל נפגעים בתאונות ומשאיר אותם בחיים, ואילו במדינת לולולולו יש 5 תאונות ביום אבל בכל תאונה מישהו מת כי אין שירותי רפואת חירום.