יבגניפ

במילים האלו בדיוק? אף אחד. אבל אתה, למשל, אמרת בין היתר ש: ואחר כך כתבת על מישהי שאתה מכיר שפנו אליה בלינקדין ועל חברים שלה מהקורס שמקבלים 30-35 אלף כשכר התחלתי, וכתבת שזה ״הזוי״ שהם לא היו צריכים לחפש, אלא פנו אליהם בזכות הבאזזורד.

לשירות ביחידה טכנולוגית יש אכן יתרון, אם אתה בעל הכשרה רלוונטית ו או שירתת בתפקיד רלוונטי בצבא. מעבר לזה, גם ל8200 וגם לממרם יש עמותות בוגרים, שחלק מהמטרה שלהן היא לייצר נטוורקינג, לעזור לחיילים משוחררים למצוא עבודה, לתמוך בסטארטאפים חדשים ועוד. ואכן, נטוורקינג זה חלק גדול מהמשחק, גם כשאתה חייל משוחרר וגם אחר כך. וכן, יש לא מעט סטארטאפים בארץ שנשעננו, לפחות בשנים הראשונות, על חברים מהצבא, שבחרו להמשיך לעבוד ביחד גם באזרחות. בדיוק כמו שיש גם סטארטאפים שנשענים על חברים מהלימודים או כל מקום אחר. אבל זה ממש לא ״אם שירתת ב8200 אז אתה מסודר״. לא. אם כל מה שיש לך בקורות חיים הוא זה, ואתה לא בא מרקע טכנולוגי, המשמעות של זה תהייה מאוד מוגבלת. אם השירות הוא בתפקיד טכני, אבל עם עולם ידע מאוד מאוד מוגבל, או ללא הכשרה פורמלית, כנראה שגם לא תגיע מאוד רחוק מעבר לראיונות ראשוניים, וגם המשרה לא תהייה ברמת סניוריטי גבוהה וגם השכר לא יהיה קרוב למה שזרקו כאן באוויר. אם במהלך שנות השירות שלך תבנה לעצמך חרא תדמית - זה ילווה אותך גם באזרחות ויפגע בתהליכי חיפוש העבודה. מעבר לזה, יש עוד מיליון ואחד פרמטרים אישיים ובמעגל החברים הקרוב שלי יש גם כאלו שקבלו משכורות עצומות יחסית ביום שהשתחררו, ויש כאלו שלקח להם שנה למצוא עבודה אחרי השחרור מקבע, כי ככה. הסיכוי שישלמו 30 אלף שקל למישהו רק כי רשום ״8200״ בקורות חיים הוא 0. קחו קצת בפרופורציה סיפורים של חברים על השכר שלהם או לחילופין תנו להם קרדיט. אולי הם גם טיפה לא מדייקים בסיפור על התנאים. ואולי הם לא מביאים ״סתם״ שורה בקורות החיים, אלא באמת מצטיינים במה שהם עושים. ומאחורי השורה וחצי בקורות חיים מסתתר גם מה שמעיד באופן מוכח כבר שנים רבות על סינון ראשוני, הכשרה, לימודים נוספים כלשהם (לא מעט תכניתנים גם משלימים תואר ראשון במהלך השירות) ועוד.

כלום.

כן, חבל שזה לא היה נכון גם בפעם הראשונה וגם בפעם החמישית שזה נכתב. אבל אני לא יודע למה אני טורח.

אני מצלם את הפרסומת הזו בכל פעם שאני עובר ליד סופר יודה, במטרה לשתף פה, ושוכח. תודה, זה חשוב.

אני אוהב את זה שיש מערכת לייקים בפורום, ככה אני יכול לראות שיש כאלו שלפעמים כועסים על סנואופלייקס, כי הם נעלבים בשמם של אחרים ללא סיבה, ולפעמים כועסים על סנואופלייקס כי הם רואים רק את עצמם ולא מסוגלים להבין שיש אחרים בעולם. כמו בבדיחה על הארנב שאין לו כובע, קודם כל יש מטרה. ובנימה רצינית יותר: מה שאתה אומר זו טענה מעניינת, ומאוד שונה ממה שנכתב כאן עד עכשיו. אישית אני חושב שאינדיווידואליזם זה שם המשחק כבר עשורים אם לא יותר. לא בטוח אם אתה מתכוון לחינוך פורמלי או בכלליות יותר, אבל אני זוכר שמערכת החינוך ניסתה להמציא איזו תוכנית שנקראת ״האחר הוא אני״. אני גם זוכר מי התנגד לה.

בדיוק מה שכתבת. עבודה קשה, לפעמים לאורך כל החיים.

ביחס לאלטרנטיבה של לתת לחשוד לברוח. ולהתמודד עם זה אחר כך? אוקיי אלוהים. i will do better next time. אתה יכול להזמין את ראש אמן ומפקד חיל האוויר לדון בסוגיה הזו. בינתיים אפשר למצוא כאן ציטוטים של דן חלוץ ולגלות שגם כשמדובר במחבלים, ההחלטות הן מורכבות. יש, אני מניח, שיקולים של פצצה מתקתקת וסכנה מיידית. ואת המצבע הספציפי הזה, למשל, דחו כמה פעמים בגלל חשש מפגיעה מחפים מפשע, ו-" הציבור לא יודע ואף לא מעלה על דעתו כמה משימות בוטלו עקב החשש לפגיעה בחפים מפשע". אז למה בעצם לא להפעיל שיקול דעת כזה במקרה של מרדף שיש בו חשש לפגיעה בחפים מפשע, ועוד כאלו שהם אזרחים ישראלים בנוסף? (בחייאת יש שרשור פוליטי נפרד לזה, אם מאוד בא לך להמשיך עם ההדוגמא הזו). אתה אוהב לצטט את המקטע הזה מהספר שלה שבו היא מדברת על זה שהפקידות מייצרת שפה שלא מובנת לפשוטי העם, נכון? זה מה שאתה מתאמץ לעשות לי כרגע - "שוטרים החליטו, אז מי אתה שתגיד שהם טועים? אתה לא הדיוט ולא מבין". לא? עשית עבודה מצוינת בלהציג אותן. עכשיו תצטרך לעשות עבודה מצוינת לא פחות בלקבל את זה שיש לי דעה שונה. ושהיא גם לא גורפת. במקרה הזה, לא הית, לדעתי , ההצדקה למרדף. בהתאם לתנאי השטח וכו'.

נו מה... זה כמו הספר של בריאן גריפין wish it want it do it. זה לא עובד. וחוץ מזה

מבחן התוצאה? למה הידיעה שנפגעו איקס מכוניות בתאונה וכל מה שקיבלנו הוא אדם אחד שנעצר היא לא מספיקה לטענה המוסרית שהמטרה לא מצדיקה את אמצעים? לא אמרתי גם, נראה לי, שאני חושב שתמיד אסור לרדוף. אמרתי שלפעמים אפשר להפעיל שיקול דעת. וזה אחד מהמקרים. הדוגמא שנתתי עם השוטר שרדף אחרי שני ילדים על קטנוע ללא רישיון - זו דוגמא אחרת. דנה זילבר, אני רוצה את ליאור בחזרה, בבקשה. מה נדבקת בשגעון גדלות מטרנספורטר? מה האופנה הזו בפורום לדבר ברבים? קח את ההצעה בדיוק בפרופורציה שבה צריך לקחת כל דיון כאן: חובבנים רב תחומיים ששורפים זמן חיים על כלום, במקום ללכת לעשות פוש לגיט. אני לא מגיש את זה מחר למפכל המשטרה החדש בכתב. ואני מבין - כי כתבת את זה רק 3 פעמים - שמשטרות העולם כולן ללא הבדל דת גזע ומין מאמינות בזה שמרדפים זה טוב. בסדר. כל הכבוד להן. באמת.

חשבתי שהתחלת לכתוב שירים, אבל אני רואה שכל הפורמט של התצוגה התחרבש. מאכזב. עזוב אותנו מצ׳רצ׳יל, יש לזה שרשור פוליטי נפרד. זה לא high moral ground. אני לא חושב שיש הצדקה למרדף ב-150 קמש באילון. זכותם של משטרות כל העולם לחשוב אחרת. זכותך לחשוב אחרת. נראה לי מיצינו, לא?

ברור, אבל העניין הוא שמתוך המגוון הנרחב של הוגים שמזוהים עם פוסט מודרניזם יש בעלי גישות מאוד שונות ורובם אפילו לא מגדירים עצמם כפוסט מודרניסטים, אלא מזוהים כאלו רטרואקטיבית על ידי אחרים. נתתי פה כבר כמה דוגמאות ואני אחזור עליהן: בנדיקט אנדרסון - תראה כמה פעמים, בלי להכנס לפוליטיקה, אנשים שונים משתמשים בטענה ״עם מומוצא״. עושים את זה גם מול הפלסטינאים וגם מולינו. התובנה שלאומיות היא תוצאה של נרטיב פנימי של קבוצה מסוימת - כלומר מומצאת - זו סופר דופר פוסט מודרניסטי. ויש אינסוף בני אדם בעולם שחושבים שלאומיות זו קונסטרוקציה אובייקטיבית שאפשר לשפוט אותה במונחים של ״אמת - שקר״. הגישה של אנדרסון לא מחרבת שום דבר. להפך. היא בסך הכל פוגשת את המחקר ההיסטורי והסוציולוגי וההבנה שעמים זה משהו שמתפתח ונעלם. זה מספק כלים לנו להבין את המציאות טוב יותר. פייר בורדיה - לא חושב שהוא אי פעם הגדיר עצמו כפוסט סטרוקטורליסט או פוסט מודרניסט. אבל הגישה שלו שם, לפחות בחלק מהדברים. יש לא מעט מחקרים בסוציולוגיה והיסטוריה היום, שעושים שימוש בעולם המושגים של ״הון חברתי״ וכו׳ כדי לנתח מיליון ואחד דברים - מיחסי כוחות בין חלקים שונים בחברה, דרך תופעות של השתלבות של מהגרים במדינות חדשות ועוד. ומה שאני לוקח משניהם זה את התובנה שבני אדם משתמשים בכלים דומים למטרות דומות, אבל התוכן שונה. כמו מבנים שלטוניים, היררכיה משפחתית, מזון, יחס לאלכוהול ומה לא.

נא, אני כרגיל כמעט בעיקר שואל שאלות. אבל אני אכן מקנא במי שהכל כל כך פשוט וברור לו. גם פה גם בשרשורים אחרים.

אני לא בטוח שזה קל. אני גם לא בטוח שקל להגיד מי צודק, למשל, במלחמה שהתחרשה 40 שנה לפני בין רוסיה ליפן. אני גם לא. זה נשמע לי מאוד מדויק, ודי פוגע גם מה שאני מאמין בו, וגם אומר כאן. בעולם החברתי \ ערכי אנחנו מספרים סיפורים. וזה לא אומר שאני לא חושב שיש טוב או רע, נכון או לא נכון. אבל בגלל זה אני גם חושב שלא צריך לסלוד כ"כ מפוסט מודרניזם. כי לפני ה-pc הוא מציע גם את האבחנה הזו. ואני חושב שלפחות בתאוריה היא יכולה להוביל לצניעות מסוימת, או אולי לפחות ביקורתיות ביחס לכל מה שכולנו מאמינים בו. ובגלל זה גם כל כך אהבתי את הגישה של אקו ז"ל. כי בסוף המסר העיקרי שלו, לדעתי לפחות, זו צניעות וסקפטיות מול נרטיבים עצומים. תודה, אני תמיד מעדיף לקרוא. לראות או לשמוע מתיש אותי נורא מהר משום מה. כנראה שגם אני. ואני חושב שצריך גם לא לפחד מהדיון, וזה חלק מהעניין.

יאללה, רק לא ברובי. את זה צריך להוציא מחוק הרבה לפני כל דבר אחר. בסדר, אז על זה לא נסכים כנראה ברור, זו הפררוגטיבה של האמריקאים בתור מעצמה, אם כי נדמה לי שעיסוק ב-pc קיים גם במערב אירופה.

כן, שמע, אני בטוח שאם אתה ואני נפתח ריפו בגיט ונקרא לו kikeculator זה יחזיק הרבה. מה שמעליב יהודים ועוד איך מעניין. אנטישמיות מעסיקה את החברה המערבית, החל מהיחס לישראל, דרך התמודדות עם שנאת יהודים שלא קשורה בכלל לחיים שלנו כאן. יש ארגונים שזו כל המהות שלהם. ובלי להכנס לפוליטיקה, כי זה לא העניין כאן, תראה למשל את כל הבלאגן סביב קורבין באנגליה. כולל הדחה שלו מהלייבור לזמן מה. וגם לאיטלקים יש ארגונים כאלו, שמטרתם היא להלחם בגזענות נגד איטלקים, לפחות באמריקה. ויכול להיות - אני לא יודע, לא בדקתי - ש-capo זה גם מושג שחוץ מאיתנו אף אחד בכלל לא מייחס לו משמעות שלילית בעולם. ושמע, באמת, אני לא חסיד של pc. באמת אני רוצה להיות מסוגל להדליק את הטלויזיה ולראות קומיוניטי בשקט. אני לא חושב ששינוי שם של Linter ייצר עולם טוב יותר. אבל אני חושב שיותר נכון לנסות לשאול א) האם יש בעיה באמת; ב) האם pc עוזר להתמודד איתה. ואישית אני חושב שהתשובה ל-א היא כן, ול-ב היא לא כל כך.

רובוקופ עדיין נקרא רובוקופ. קאפוים יש גם בסופרנוס, לא? ואתה יכול לנסות לבקש שישנו שמות עם capo בשביל הניסיון ולראות מה יקרה.

אני מצטער, אבל הרשה לי שוב להיות סקפטי. אני מכיר את הסיפורים האלו יותר מ 15 שנים. מכל כיוון אפשרי. ניסיון אישי, תהליכי גיוס, ניסיון של חברים קרובים. תמיד יש נישות. הייטק זו תעשיה דינמית, יש תפקידים שפתאום יש סביבם יותר התלהבות ומחפשים יותר ומשלמים יותר. מגייסים ומגייסות פונים לכולם. כי יש מחסור במהנדסים, יש תחרות על כל מהנדס וחברות לא מצליחות לצמוח בקצב לו הן מצפות בישראל. וכמובן שפונים גם למשוחררים טריים. כי הם מביאים איתם 5-6 שנות ניסיון. וכמובן שזה לא כל מי שרשום לו "ממרם" או "8200" בקורות חיים, אלא בוגרי קורסים או משרתים בתפקידים מאוד ספציפיים. אבל בכל מקרה, חוץ ממקרים של הכירות אישית קודמת - אף חברת הייטק לא תגייס בן אדם בלי להעביר אותו תהליך מסודר, גם של ראיונות אישיים והתאמה לחברה, וגם כמובן ראיונות מקצועים. ואם יש כזו - היא לא תשרוד יותר מדי זמן. אין באמת קיצורי דרך שמבוססים רק על באזוורדס ומיתוג.

לא הייתי ממליץ לעשות קורס כזה, מהסיבות שכבר פורטו כאן. אומנם חלק מהמקומות ששמעתי עליהם מבטיחים עבודה לבוגרים, אבל זה במקומות וחברות מאוד לא נחשקות, שלא פותחות את דלת לשום מקום אחר כך. וזו לא עבודה כייפית, לעיתים גם עם יחסי כוחות מעוותים מול מהנדסים שלא מבינים איך מעזים למצוא להם באגים בקוד וכו'. מעבר לזה, יש לא מעט חברות תוכנה שמוותרות על תפקידים של qa ממגוון סיבות. לגבי יוצאי צבא, טבלאות שכר וכו': ההכשרה והתפקיד כן משפיעים על השמה וחיפושי העבודה. למישהו שעסק בהאזנה או תרגום ב8200 אין שום עתיד סלול להייטק. היחידים שאולי יעסיקו חייל משוחרר, ללא שום מבחן או תהליך קבלה, אלו הם חברים שלו שהשתחררו קצת לפניו ובמקרה פתחו איזה סטארטאפ תורן.

לא חושב שראיתי את הפרק הזה, אבל ביום שהמערכון הזה יעלם, אפשר לסגור את נטפליקס ואת האינטרנט, כי לא ישאר לנו שום דבר חוץ מויכוחי סרק בקארספורום:

אפילו בתוך "הטובים": ארה"ב עזרה לשקם את יפן, נכון. זה מצדיק במבט לאחור את השמדתן של הירושימה ונגסקי באטום? בעייני לא. אבל אני אחדד: אני לא שואל מה ההבד לבין טוב לרע, למרות שגם זו לא תמיד שאלה טרוויאלית. נניח במאבקים טריטוריאלים וכלכליים בין סין, הודו, פקיסטן ושות' אני שואל איך מתרחקים כל כך מהאמת האובייקטיבית אם היא קיימת? ואם זה קורה אז מה היא שווה? מה אתה עושה איתה פרקטית?

בתור מומחה ללוגיקה, לא יותר קל פעם אחת לנסות לנסח את הדעה שלך בצורה בהירה ונעימה, ולהסביר למה מדובר בקבוצות שונות, מאשר לעסוק באובססיה בשיטות הדיון שלי או הבעיות שלי? אתה טוען שמדובר במקרים לא קשורים. אני שואל למה. אתה רץ לנתח את האופי שלי. פעם אני "משטח", למרות שאתה מריץ דחקות פה כבר 4 עמודים. פעם אני נכשל בלוגיקה. מה? מעבר לזה, נתתי גם הסבר קצת יותר כללי (ומורכב, אני יודע). במפתיע או לא, הוא לא קיבל התייחסות. כנראה שיותר קל לספר כמה מילים יש בעברית המודרנית. גם איתך.אבל אני מכבד אותך ועונה לך בצורה מנומסת ובסך הכל מנסה לגרום לך לשאול שאלות אמיתיות. לא הגחכות - "חה חה חה פוסט מודרניזם חה חה חה" - למרות שזה כמעט הדבר היחיד שאתה מפיק, למרות שבכל פעם שמשהו לא מסתדר לך בדיון אתה נסוג מדברים שאתה כותב באלגנטיות, עובר לפאסיב אגרסיב או מנגח אותי או אחרים ברמה האישית. וכן, לכתב פוסט מודרניזם כבדיחה בפעם החמישית בשרשור זה קורע. אבל נראה לי שמיציתי את הז'אנר. תודה לפחות שהפעם חסכת את "התער של אוקהם" או מה שזה לא יהיה שאתה מזכיר בכל פעם.

לא בא לי לגנוב שוב לדוד את השרשור, אבל: אני באמת חושב שאתה צריך לתת יותר סיכוי ולקרוא או לשמוע הוגים שנחשבים לפוסט מודרניסטים או נמצאים איפשהו על התפר בין המודרני לפוסט מודרני. קח את בנדיקט אנדרסון, לדוגמא. התאוריה שלו איך מגדירים אומה ("קהילה פוליטית מדומיינת") היא די הסטנדרט היום בתחום. במהות שלה היא פוסט מודרנית לחלוטין. והיא מספקת כלים להתעסקות בתחום, בדיוק בזכות היחסיות שבה. קח את אומברטו אקו. קראתי בעיקר את ספרי הפרוזה שלו וקצת מאמרים פוליטיים. לא זוכר אותו עוסק בתלונות על רודנות. והוא היה מבקר של תקינות פוליטית קיצונית למשל. יש גם סתם סופרים כמו מודיאנו שהזכרתי קודם, או אוסטר, או אישיגורו או אחרים - הפרוזה שלהם לא פוליטית כ"כ, אלא עוסקת בכלל בזכרון, חוויה סוביקטיבית, התמודדות עם העבר. ואני חושב שזו גישה מרתקת ממגוון סיבות. ומעבר לחיבה שלי לסגנון הספרותי, השאלה העקרונית כאן היא לא האם יש אמת אובייקטיבית. נניח שיש. מי יודע לתווך אותה כמו שהיא, במובן כזה שהיא תתקבל ותשמש כקו מנחה על ידי מיליארדי בני האדם בהווה ובעתיד? ההיסטוריה מלמדת שעד היום זה לא עבד. לא דרך אימפריות חוצות יבשות. לא דרך דתות. לא דרך ארגונים על לאומים. ובהתאם, כנראה שזה גם לא אפשרי. ולכן לאובייקטיביות אין ערך. היא לא קיימת כשפה משותפת. היא לא מסוגלת לפתור שום בעיה בין קבוצות וחברות שונות. המקסימום שהיא יכולה להציע זו הבנה שלכולם יש זכות להגדרה עצמית. כלומר לכולם זכות לספר את הסיפור שלהם. כלומר בסופו של דבר אנחנו לחלוטין חיים בעולם של נרטיבים. השאלה היא רק מה הגבול שלהם ואת מי הם כוללים. וזה גם די מה שקורה. העולם, אפילו רק העולם המערבי, לא הולך לכיוון של סיפור אחד לכולם. (הערת החופר: אני מכיר את התאוריה על מיתוסים כתיווך של האמת. היא לא מחזיקה מים בעייני, כבר דנו בעבר למה. הם גם לא באמת מצליחים לתווך בין בני האדם, וגם שיש סיכוי טוב שמי שטוען ש"פגע" בפירוש הנכון בסך הכל מספר מיתוס משלו)

אבל אתה יודע שמאחורי ההתייחסות לשפה מסתתרת תאוריה קצת יותר מורכבת מ"זה מעליב אותי", נכון? עזוב אם מסכימים איתה או לא. מה שאני לא מבין, זה למה אתה חושב שהדוגמא הזו שונה מכל דוגמא היסטורית אחרת שעוסקת ביחסי כוחות בחברה? למה אתה חושב שזה שונה מרוזה פארקס? שם זה לא נתון לפרשנות? אין היום חרדים שלא מוכנים לשבת ליד אישה במטוס של אלעל? ... התשובה המורכבת היא שלפעמים אפשר לקבוע, דרך דיאלוג, הסכמה על ערכים בסיסיים, ולפעמים לא. ולכן המציאות נקבעת במאבקים אלימים יותר או פחות, ולפעמים גם בפירוק חברתי. כן. לחסידי שינוי השפה שאני מכיר - ואני לא מכיר הרבה, כי זה לא נושא שמעניין אותי יותר מדי - דווקא יש שיטה וגישה ותאוריה. קצת יותר עמוקה, כנראה מ-"זה מעליב אותי". ואתה מאשים אותי בהשטחה, אבל בפועל - מה לעשות - רוב הדיון כאן מתעלם מזה באלגנטיות. אה, דווקא אני די מסכים עם זה בגדול. תמיד צריך גם את הכאפה מבחוץ כדי שמשהו יזוז. מי לא מנסה לנהל את השיח? מי לא מנסה להנחיל ערכים? עיקר התרומה של פוסט מודרניזם, כמו גם האקזיסטנציאליזם, לעולם היא בהעלאת השאלה לכל מי שמאמין בכך שהנרטיבים הגדולים שהוא מספר לעצמו הם ה-אמת האבסולוטית: איך אפשר להסביר סטייה כזו מהאמת ודרך היושר בעולם בו הטובים מצד אחד בונים גולאגים ומחנות השמדה, והטובים מצד אחר משמידים ערים בפצצות אטום ומחריבים מדינות באייג'נט אורנג'? והתשובה היא ברורה. אי אפשר. ולכן נעם חומסקי, שנהנתי מאוד לראות את הסרטון שלו שצרפת, בחיים לא ימצא דרך אל ליבם של רוב הישראלים. וזה עומד בפני עצמו ללא שום קשר ל-pc. וזה טיפה עצוב שזה הפך למפלצת, בעיקר כשזו גם מפלצת מעובדת על ידי מטווחים. ואני מציע לכולם להשקיע יום מהחיים ולקרוא את "שם הורד", או את "רחוב החנויות האפלות" של מודיאנו, או אפילו את נבוקוב וגלות עולם מופלא של תהיות ושאלות אינטלקטואליות מאתגרות.

האנס, לא, נשארים בדיוק עם מה שאני אומר: 1. שינוים נובעים מזה שמישהו קודם כל חושב שצריך שינוי. מחשבה או רעיון קודמים לתהליך המעשי. לא שינוי מוביל לשינוי. בני אדם מובילים לשינוי. 2. מכל שינוי חברתי יהיה מי שיראה עצמו כנפגע, לכן זה לא תנאי מספיק כדי לשפוט לפה או לפה. ושתי הדוגמאות שנתתי יכולות להסביר למה. 3. לא חייבים להתדיין על שום נושא בעולם. אפשר לרדד כמעט הכל ל"חה חה חה", "פתיתי שלג". אכן, בעיות pc הן בעיות של עולם ראשון מתקדם. ואכן לא בטוח שהן תמיד מעסיקות את קבוצות המיעוט כמו שהן מעסיקות את מי שבוחר להיות הדובר שלהן. אבל אם כבר כן בוחרים להתדיין, אז יש טענות שהן בעייני מוצלחות יותר, כמו מה שהוזכר כאן, למשל, על עריכה מחדש או מחיקה של ספרים. אם לא היתה אפשרות לייצר קרטריונים, לא היינו חיים בחברה, אלא כל אחד היה חי במערה משלו. הטענה שלך לא נכונה. לא היסטורית. לא עקרונית. כי הנה, יש לך את רוזה פארקס ויש לך שינוי שפה שכולנו מכירים וכולנו מיושרים לגביהם, פחות או יותר. אני מסכים שצריך לפעמים לנהל דיאלוג יותר רציני על השינוי, ולתהות על טיבו. אבל זו טענה אחרת לגמרי, גם מורכבת יותר. נ.ב פאסיב אגרסיב זה אמצעי רטורי די חלש. אתה בהחלט מעלה טענות בשרשר הזה מעמוד הראשון. וכן, אתה גם מחריג ומספר שאתה לא נעלב. נניח. דוד פיספס ב-5 מילימטר.